לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 26.2.14 בנושא עיון במסמכים, במסגרתה חייבתי את המשיב לאפשר לתובע לעיין במסמכים שמוחזקים אצלו ואשר הגיעו לידיו לצורך ובמהלך הטיפול המשפטי שהעניק למבקש. במסגרת החלטתי, קבעתי כי המבקש יהיה רשאי לעיין במסמכים במשרד המשיב ולצלם שם כל מסמך בכפוף לתשלום 30 אג' לכל עמוד נוסף שיצלם מעבר ל-20 עמודים. המשיב גם חויב בהוצאות הבקשה בשל התנגדותו לאפשר את העיון.

המבקש טוען כי לא היה מקום לאפשר עיון במסמכים במשרדו של המשיב ועוד לחייבו לשלם עבור המסמכים כאשר מדובר במסמכים השייכים לו ואשר נמסרו על ידו לצורך הטיפול המשפטי כאשר בניגוד לטענת המשיב, לא נותרו המסמכים המקוריים אצל המבקש. המבקש עותר לחיוב המשיב להעביר לו את כל המסמכים או העתק שלהם וללא תשלום.

עיינתי בבקשה ומצאתי לדחותה על הסף, ללא צורך בהעברתה לתגובת המשיב. איני מוצא כל עילה לאפשר עיון חוזר בהחלטתי. הכלל הנו כי לא ניתן לפנות שוב באותה בקשה שכבר הוכרעה. הדרך להשיג על החלטה הנה הגשת ערעור או בר"ע לפי העניין. החריג לכלל הנו בקשה לעיון חוזר (ביחס להחלטות ביניים), שתותר רק אם השתנו הנסיבות או אם ההחלטה גרמה עיוות דין.

שינוי נסיבות לא ארע מאז החלטתי. גם עיוות דין אין כאן. ויודגש - עצם העובדה שבעל דין סבור שההחלטה שגויה, לא די בה כמובן כדי שהיא תיחשב כמי שגורמת לעיוות דין. כדי שיווצר עיוות דין המצדיק עיון חוזר, על ההחלטה להיות שגויה על פניה באופן ברור.

הרבה למעלה מן הדרוש, אציין כי גם לו הייתי מתיר עיון חוזר בבקשה, דינה היה להידחות בכל מקרה, גם לגופה. פסק הדין שאליו מפנה המבקש עוסק בסיטואציה אחרת, בה בעל דין מסר מסמכים לעיון הצד שכנגד במסגרת הליכי התביעה (ולא קודם לכן) והצד שכנגד מסרב להחזיר את המסמכים. לא זה המצב שלפנינו, בו המבקש עותר לעיין במסמכים של הצד שכנגד.

זאת ועוד: העובדה שחלק מהמסמכים המדוברים נמסרו כביכול על ידי המבקש לתובע במהלך הטיפול המשפטי (לפי גרסת המבקש עצמו, חלק מהם נוצרו במהלך הטיפול המשפטי), אינה מקנה לתובע בעלות במסמכים או עילה לקבל העתק שלהם היום ללא תשלום. מסמכים שמועברים על ידי הלקוח לבא כוחו לצורך טיפול משפטי, הופכים למסמכים שעוה"ד רשאי להחזיק באמתחתו. וודאי שעוה"ד רשאי להמשיך ולהחזיק במסמכים, אם נוצר סכסוך בינו לבין הלקוח לגבי תשלום שכר טרחה, כאשר המסמכים רלוונטיים לסכסוך, כמו במקרה דנא.

כמו כן, לקוח שמעביר מסמכים לבא כוחו, חזקה עליו כי הוא שומר עותק שלהם או לכל הפחות עומדת לו האפשרות לשמור עותק בטרם מסירת המסמכים. אין מקום לערוך כעת משפט זוטא בשאלה האם כטענת התובע, המסמכים המקוריים או העתק שלהם נותרו אצל המבקש או שמא כטענת המבקש, לא נותרו אצלו ומדוע.

אם המבקש יזכה בתביעה והיא תידחה, יוכל הוא לעתור לקבלת הוצאות המשפט ובהם הסכומים ששילם עבור העתקי המסמכים. לבסוף, אין מניעה כי התובע ישכפל את כל המסמכים ויעביר לנתבע את העתקם בכפוף לתשלום שאותו אני מעמיד על 40 אג' לעמוד מעבר ל-20 עמודים ראשונים (המנגנון לעיון וצילום שקבעתי בהחלטתי, מטרתו היה לאפשר למבקש חיסכון בהוצאות, מתוך מחשבה שייתכן וחלק מהמסמכים (שהנם רבים לפי טענת המבקש), אינם דרושים למבקש לצורך הליך זה).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בלשכתי.