לפני תביעה כספית בסך של 287,460 ₪, לתשלום שכר טרחת עו"ד ותביעה שכנגד, בסך של 111,360 ₪, להשבת שכר טרחה ותשלום פיצויים.

רקע

1. בשנת 1995 הקים הנתבע מספר עסקים משותפים יחד עם שותף עסקי. בשנת 1997 פשט השותף העסקי את הרגל וכתוצאה מכך נסגרו העסקים המשותפים והנתבע, שהיה ערב לחובות העסקים שנסגרו, נתבע על ידי הנושים השונים. נוכח המצב אליו נקלע הנתבע, הגיע האחרון להסדר חוב עם נושיו ולמטרה זו מכר את נכסיו.

2. בשנת 2005 ובעצת רואה החשבון שלו דאז (ברוך גרוסמן), הגיש הנתבע למס הכנסה בקשה להכיר בחובות ששולמו כהפסדי הון, כדי לקזזם מתשלומי השבח ששולמו בגין הנכסים שנמכרו לצורך כיסוי חובות אלה.

3. ביום 30.7.08 קיבל הנתבע מפקיד שומה רמלה אישור לקיזוז רווחי ההון. בהתאם לכך, דרש הנתבע ממיסוי מקרקעין רחובות את סכום ההחזר הנובע מכך, בסך של כ-500,000 ₪.

4. דא עקא, מיד לאחר מכן זימן פקיד השומה את הנתבע לדיון אצלו בנוגע להפרשי ההון מההצהרות שלו משנת 1993 ו-2005, אשר עמדו על 1,597,000 ₪. באותו הדיון, כך טוען הנתבע, ציין בפניו פקיד השומה כי לא נראה שיכול היה להחזיר את החובות על פי ההכנסה המוצהרת שלו. לפיכך ונוכח הפרשי הצהרות ההון והעדר הסבר לכך, אמר לו פקיד השומה כי הוא נדרש לשלם מס הכנסה בגין הכנסות שלא דווחו וכי פקיד השומה מוכן לקבל לצורך כך סכום של 300,000 ₪, שאם לא כן ייתבע הנתבע לשלם מס על הכנסה בסכום של כ-2,000,000 ₪ שלא דווחה.

5. במצב דברים זה, פנה הנתבע לרואה חשבון מטעמו, שלמה הררי, בכדי שיטפל עבורו בעניין. לאחר מספר דיונים אצל פקיד השומה, חזר רו"ח הררי לנתבע וטען כי פקיד השומה אינו מוכן לקבל את הסבריו של הנתבע כפי שהוצגו על ידו וכי פקיד השומה עומד איתן על הצעתו כי הנתבע ישלם את הסך של 300,000 ₪ לסגירת החוב במס הכנסה.

6. לפיכך, ובהמלצתו של רו"ח הררי, פנה הנתבע לתובע. לטענת הנתבע הוא ציין בפני התובע כי פקיד השומה דורש ממנו 300,000 ₪, אחרת יתבע אותו על 2 מיליון ₪. לטענת הנתבע, התובע היה משוכנע כי יצליח להשיג פשרה טובה יותר.

7. התובע הציע לנתבע שתי חלופות של שכר טרחה וזאת במסגרת הצעת שכר הטרחה בכתב מיום 1.12.08.

8. בשלב זה, יום 23.12.08, הוציא פקיד השומה לנתבע שומות לפי מיטב השפיטה ביחס לשנים 2004 – 2007 וכן צירף לכך מסמך שכותרתו "פירוט הנימוקים לקביעת השומה" (נספח 2 לתצהיר עדות התובע).

9. במסמך זה צוין כי הפרשי הצהרות ההון בין 1993 ל-2005 עומדים על 1,597,000 ₪. כמו כן, צוין כי השומות ביחס להכנסות הנתבע לשנים 2004 עד 2007 מגיעות, אפוא, ל-1,931,388 ₪. יצוין כי סכום זה הנו בעיקר תוצאה של הוספת הכנסה לשנים 2004 ו-2005 לפי ערך הפרשי הצהרות ההון הנ"ל, שלא ניתן להם לפי הטענה הסבר וכן תוספת 350,000 ₪ הכנסה לשנים 2006 ו-2007 עקב חוסר סבירות דיווחי הנתבע לגבי שנים אלו, כך לטענת פקיד השומה.

10. הנתבע אישר לתובע בכתב ביום 29.12.08, כי הוא בוחר את החלופה השנייה שהוצעה בהצעת שכר הטרחה, שלפיה ישלם במקרה של הגעה לשומה מוסכמת או לתוצאה המיוחלת כבר בשלב המנהלי, 5,000$ + מע"מ ו-12% מהחיסכון במס ובמקרה שהדבר יושג רק לאחר פנייה לערכאות, ישלם 10,000$ + מע"מ בתוספת 16% מהחיסכון במס.

11. הנתבע טוען כי עמד על כך שהחיסכון במס ייגזר מההפרש שבין 300,000 ₪ (הסכום שפקיד השומה הציע לו כדי לסגור את השומות), לסכום המס שישולם בסופו של דבר עקב הטיפול המשפטי של התובע. אין מחלוקת כי החיסכון במס הוגדר בהסכם כדלקמן: "המס הנדרש מעודכן נכון להיום, לפי דבריך ולפי שלמה, היינו 300,000 ₪ (שלוש מאות אלף ₪), פחות המס עפ"י ההסדר החדש, אם ייחתם או יוסכם עם מס הכנסה".

12. לפי גרסת הנתבע, הוא שלח לתובע את מסמך נימוקי השומה ואת השומות עוד לפני שאישר את הסדר שכר הטרחה וכי התובע ידע בכל מקרה מדברים שאמר לו, כי הוא נתבע לשלם סכום הגבוה מ-300,000 ₪. מנגד, לגרסת התובע, הוא קיבל מסמכים אלה רק לאחר שנחתם הסדר שכר הטרחה ולא ידע כי פקיד השומה איים בתביעה על סכום הגבוה מ-300,000 ₪. כמו כן, טוען התובע כי בעקבות קבלת השומות על הסכומים הגבוהים בהרבה, הסביר לנתבע את מצב הדברים באשר לגובה השומות והנתבע אישר זאת. הנתבע מכחיש זאת. למחלוקות הנ"ל, שהנן המחלוקות העיקריות בין הצדדים, עוד אדרש בהמשך פסק הדין.

13. ביום 22.12.08 הציע התובע לנתבע הצעת שכר טרחה ביחס להשבת סכומי השבח ממיסוי מקרקעין רחובות והנתבע אישר את התחייבותו לשלם 30,000 ₪ + מע"מ, אם התובע יצליח לגרום להעברת סכומי השבח חזרה לידי הנתבע.

14. לאחר זמן קצר (תחילת ינואר 2009), קיבל הנתבע גם הודעה על חיוב בקנסות בסך של כ-76,000 ₪ ו- כ-84,000 ₪ לשנים 2004 ו-2005 בהתאמה וזאת בשל ההפרשים שבין השומה שהגיש הנתבע ולבין השומה לפי מיטב השפיטה. הודעות על קנסות כאמור לשנים 2006 ו-2007 נשלחו אף הם במועד זה ועמדו על 7,844 ₪ ו-9,513 ₪ בהתאמה.

15. לטענת הנתבע, הוא ריכז את כל המסמכים המוכיחים את דבריו, שלפיהם המקור לתשלום החובות בעבר לא היה מהכנסה עודפת שלא דווחה, אלא מהלוואות ומכספים שקיבל מבני משפחה. הנתבע העביר את החומר לתובע.

16. התובע קיים פגישות עם פקיד השומה שלא בנוכחות הנתבע ולא הצליח להשיג הסדר מניח את הדעת. גם השגה שהוגשה לא צלחה.

17. בסוף חודש דצמבר 2010, הוציא פקיד השומה צווים לתשלום מס, לפי שומות שהוכנו לפי מיטב השפיטה, בסכום של 472,284 ₪ עבור שנת 2004 ו-508,291 ₪ עבור שנת 2005.

18. בחודש ינואר 2011 הגיש הנתבע באמצעות התובע ערעור על הצווים הנ"ל לבית המשפט המחוזי. בעקבות הליך הערעור, חזר בו פקיד השומה מדרישותיו לגבי שומות 2004 ו-2005 נשוא הערעור. בהתאם לכך, ניתן בחודש ינואר 2013 פסק דין המאשר את הסכמת הצדדים לביטול השומות וללא צו להוצאות.

19. השומות שהוצאו לנתבע בגין השנים 2006 ו-2007 שטרם הוגש עליהן ערעור, בוטלו אף הן.

20. בעקבות כך, דרש התובע מאת הנתבע בסוף חודש ינואר 2013 לשלם לו את יתרת שכר טרחתו, אשר לפי חישובי הנתבע עמדה על 21,727 ₪ בגין 5,000$ + מע"מ שלא שולמו מתוך התשלום הבסיסי של 10,000$ + מע"מ, על 237,362 ₪ בגין אחוזי ההצלחה, שחושבו על ידי התובע על ידי הכפלת 16% בסכום המס לתשלום עבור השנים 2004 ו-2005, שעמד על 1,267,962 ₪ ואשר נחסך כולו בעקבות הערעור ועל 23,307 ₪ בגין החיסכון לשומות 2006 ו-2007 שחושבו על ידי הכפלת 12% כפול סכום המס לתשלום שעמד על 166,015 ₪. בסה"כ דרש התובע מאת הנתבע 282,386 ₪ (כולל מע"מ).

21. בתגובה לכך טען הנתבע כי יש לחשב את אחוזי ההצלחה, שאותם יש להעמיד על 12% בכל מקרה, מתוך סכום של 300,000 ₪. הנתבע ציין בפני התובע כי יהיה מוכן לשלם סכום זה לצרכי פשרה ולמרות שלא מגיע לתובע תשלום כלשהו וזאת נוכח העובדה שלא פעל בצורה מקצועית והטיל את מרבית העבודה בערעור לתובע עצמו.

22. בעקבות כך הגיש התובע את תביעתו דנא, בה הוא עותר לתשלום שכר טרחה בסך של 287,460 ₪. הנתבע מנגד מלא כרימון בטענות כנגד הנתבע ואף הגיש תביעה נגדית כנגדו בסך של 111,360 ₪. הנתבע מתרעם על כך שהתובע דורש אחוזי הצלחה מתוך סכום החיסכון ולא מתוך הסכום שנקבע בהסכם, בסך של 300,000 ₪.

23. הנתבע מלין גם על כך שהתובע לא הציג בשלב המנהלי את כל החומר שהעביר לו הנתבע ואשר נחשף רק בערעור ואשר חשיפתו הביאה לקבלת הערעור. מכאן שלדידו יש לגזור 12% בלבד מסכום החיסכון ולא 16%.

24. הנתבע מלין גם על כך שהוא עצמו הכין את כל החומר הנוגע לערעור וכי התובע כמעט שלא עשה דבר ומכאן מבקש החזר של שכר הטרחה ששילם על חשבון עבור הטיפול בשומות בסך של 5,000$ + מע"מ.

25. הנתבע טוען כי יש מקום גם להשבת שכר הטרחה ששילם עבור השבת סכומי השבח בסך של 30,000 ₪ + מע"מ. לטענתו, התובע הטעה אותו לחשוב שיש מקום לדרוש סכומים אלה בטרם או במקביל להגשת ההשגה והערר בעניין השומות, בעוד שהסתבר בדיעבד כי דרישת ההשבה של סכומי השבח, היא זו שגרמה לפקיד השומה לנהוג בעמדה קשוחה ובלתי מתפשרת בנושא השומות.

26. הנתבע עותר בנוסף לכך, לקבלת פיצוי בגובה הסכומים שגבה ממנו התובע שלא כדין, היינו 55,680 ש"ח וזאת בגין הוצאותיו על הכנת הערעור ובגין הוצאותיו בתיק דנא.

27. התובע מנגד טוען כי לא הייתה גמירות דעת ביחס לכך שסכום החיסכון במס ייגזר מ- 300,000 ₪ וכי הדבר נרשם בהסכם כסכום לפי דברי הנתבע ורו"ח הררי, אולם משהגיעו השומות אשר הראו כי סכום הדרישה עולה על כך בהרבה, התובע יידע את הנתבע על כך והוא אישר זאת. התובע גם טוען כי סכום החיסכון תמיד נגזר מההפרש בין השומות ולבין הסכום שנקבע בסופו של יום ולא נגזר מסכום שננקב כתשלום בפשרה ובפרט לא כאשר סכום פשרה נמסר בע"פ ולא בכתב. התובע טוען כי פעל בצורה מקצועית לכל אורך הדרך וכי התוצאה מדברת בעד עצמה. על כן הוא זכאי למלוא השכר שתבע. הנתבע מכחיש כמובן את טענות הנתבע בנושא מס השבח וטוען שאין כל עילה להשבת שכר טרחה זה.

דיון

מה הוא החיסכון במס שמתוכו יש לגזור את אחוזי ההצלחה ביחס לשנים 2004 ו-2005

28. לאחר עיון בטענות הצדדים והראיות שלפניי, נחה דעתי כי יש לגזור את אחוזי ההצלחה מסכום של 300,000 ₪ ובמובן זה לקבל את גרסת ועמדת הנתבע. למסקנתי זו ישנם מספר נימוקים כמפורט להלן.

29. לשון ההסכם תומכת במסקנתי. ההסכם קבע במפורש כי סכום החיסכון ייגזר מההפרש שבין 300,000 ₪ ולבין סכום המס שייקבע בפועל וכלשון ההסכם: "חסכון" - משמע - המס הנדרש מעודכן נכון להיום, לפי דבריך ולפי שלמה, היינו 300,000 ₪ (שלוש מאות אלף ₪), פחות המס עפ"י ההסדר החדש, אם ייחתם או יוסכם עם מס הכנסה".

30. ויודגש – ההסכם, שנערך על ידי התובע, עושה שימוש במילים "המס שנדרש" ולא, למשל, במילים "המס שיידרש לפי שומות שיוצאו" או כל ביטוי אחר שיבהיר כי סכום החיסכון ייגזר מסכומי המס לתשלום לפי השומות. מה היה יותר פשוט מצד התובע מלנסח כך את ההסכם, לו רצה לקבל שכר טרחה לפי חיסכון המס לעומת סכומי השומות.

31. כאן המקום לציין כי לבד מכך שעדותו של הנתבע ביחס למצג שהציג בפני התובע (כי נדרש ממנו לצרכי פשרה 300,000 ₪, אחרת יתבע על כ-2 מיליון), הנה אמינה עליי, הרי שלפי גרסת התובע עצמו במסגרת חקירתו הנגדית, נאמרו לו על ידי הנתבע ורו"ח הררי דברים דומים, אם לא זהים וראה בעניין זה עדותו בעמ' 14 ש' 1 – 4: "ש. האם הוא סיפר לך שפקיד השומה יפתח אמר שיסתפק ב300,000 ₪ ללא ויכוחים אך אם לא נסכים – יגיש שומה על 2 מיליון ₪? ת. רואה חשבון שלמה הררי אמר לי הרבה דברים. בין השאר הוא גם כתב...אמר גם את זה, אבל אמר גם שלא מקשיבים לו ולכן ה300,000 ₪ יכול להיות גם הרבה מאות אלפי שקלים".

32. מה יותר מזה כדי להגיע למסקנה שעוד קודם לעריכת הצעת הסדר שכר הטרחה וחתימת הנתבע עליו, ידע התובע היטב כי הסכום של 300,000 ₪, הוא סכום שנדרש מאת הנתבע לצרכי פשרה וכי אף נאמר לו מפורשות כי אחרת יתבע על סכום גבוה בהרבה.

33. אם התובע ידע דברים אלה, וכאמור הוא ידע, נשמט כל הבסיס תחת גרסתו בכתבי הטענות (ס' 14 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד), שלפיה אמנם נאמר לו כי נדרשו 300,000 ₪, אולם כביכול לא נאמר כי אם לא ישלם סכום זה יתבע על סכום גבוה בהרבה. להלן סעיף 14 לכתב ההגנה של התובע אשר כאמור נסתר לגמרי על ידי עדותו של התובע המצוטטת לעיל (ההדגשה בקו שלי-י.ד.): "האמור בסעיף 15 לכתב התביעה מוכחש בזאת. התובע אכן סיפר כאמור כי מס הכנסה דורש ממנו 300,000 ₪ אך הוא לא הציג זאת כחלופה לפיה אם לא ישלם 300,000 ₪, מס הכנסה ידרוש ממנו 2,000,000 ₪ או כל סכום אחר. הדרך בה מציג התובע את העובדות בסעיף 15 חושפת לכאורה תמונה עגומה ביחס למס הכנסה לפיה מס הכנסה נוהג כלפי הנישומים כ"בריון' אשר המאיים על זולתו כי ככל הידוע לתובע, מס הכנסה בפרט ורשות שלטונית בכלל אמורה לנמק החלטותיה כך שתיאור העובדות כאמור נראה בלתי סביר ומנותק מהמציאות".

34. כך גם נשמט כל הבסיס תחת טענתו של התובע שלפיה יש לחשב את סכום חיסכון על בסיס סכומי השומות, המתבססת על כך שלא ידע את הדברים לאשורם וכי לא הייתה כביכול גמירות דעת ביחס לסכום של 300,000 ₪, טענה אשר לנוכח האמור לעיל, אני דוחה מכל וכל.

35. שעה שידע התובע מראש את מצב הדברים לאשורו, שלפיו הסכום של 300,000 ₪ הוצע כתשלום בפשרה ואילו סכום המס שיידרש לפי השומות יהיה גבוה בהרבה, גם אין כל משמעות לכך שבהסכם שכר הטרחה נרשם כי סכום המס שנדרש מהנתבע בסך של 300,000 ₪ הנו "לפי דברייך ולפי דברי שלמה" והתובע לא יכול לעשות שימוש בכך כדי לשנות כיום בדיעבד את סכום הבסיס לחישוב אחוזי ההצלחה, מה גם שהתובע לא הוכיח כי בעניין זה ניתן לו מצג שווא וכי הסכום שנדרש בפשרה מאת הנתבע היה אחר וגבוה יותר.

36. זאת ועוד - גם את טענת התובע שלפיה לאחר קבלת השומות העמיד את התובע את הנתבע על כך שסכומי השומות יהוו בסיס לגזירת אחוזי ההצלחה, במקום הסכום של 300,000 ₪, יש לדחות. די לי בכך שהתובע עצמו טען טענה זו בשפה רפה ולא ניתן למצוא לא בכתבי הטענות שלו וגם לא בתצהיר העדות מטעמו, טענה מפורשת בעניין זה.

37. להלן האופן שבו בחר התובע לנסח בכתב התביעה את טענתו שממנה הוא מבקש שנלמד כי הובהר לתובע ואף הוסכם עמו כביכול, שסכום החיסכון במס ייגזר מסכומי המס לתשלום לפי השומות (שהגיעו לכ- 1.2 מיליון ₪ עבור השנים 2004 – 2007) ולא מהסכום שנקבע בהסכם, בסך של 300,000 ₪: ""עפ"י שומות אלה, סכום המס הריאלי שנדרש (כולל ריביות, הפרשי הצמדה וקנסות ליום הדרישה) הסתכמו בסכום גבוה הרבה יותר מהסכום שציין הנתבע טרם חתימת ההסכם (300,000 ₪) והגיע לסך של מעל מיליון ש"ח. ויודגש, ברגע שהתובע קיבל את השומות לידיו, הסביר התובע לנתבע את מצב הדברים באשר לגובה השומות והנתבע אישר זאת. זאת ועוד, יצויין כי הסכום נדרש עפ"י השומות (מעל מיליון ש"ח) הוא הסכום הקובע, שכן סכום זה מהווה מסמך רשמי מרשות המיסים (פקיד השומה) ורק על פיו ניתן לדעת מהו הסכום הסופי הנדרש בערכים ריאליים. עם קבלת מסמך זה, כמובן שכל הערכה או תחשיב בטלים הם בעיקר כאשר עסקינן בהערכות שאינן מבוססות על קביעות מצד פקיד השומה ו/או על מסמכים, וכעת ברור כי הערכות הנתבע דאז אין בהן אלא הטעייה של התובע בהערכת שכר טרחתו" (ס' 11 לתביעה פסקה שניה, שהדגשתי בקו). בסעיף 13 לתצהיר עדותו עשה התובע שימוש באותו ניסוח בדיוק.

38. די בעיון בניסוח הסתום הנ"ל שבחר התובע, עו"ד מדופלם ומנוסה, כדי שנגיע למסקנה כי אין בכתבי הטענות או בתצהירי התובע טענה מפורשת שלפיה הבהיר לנתבע כי הסכום של 300,000 ₪ יוחלף בסכומי המס לתשלום לפי השומות הגבוהים בהרבה. ברי כי לו אכן היה מבהיר לנתבע מיד עם קבלת השומות כי יש לשנות את הסכם שכר הטרחה בדרך הנזכרת לעיל, היה מצהיר על כך במפורש ולא בוחר ניסוח סתום ומוזר שכזה.

39. זאת ועוד - הנתבע העיד במפורש כי לא נאמר לו דבר וחצי דבר בנושא ואני מאמין לו (ראה תצהירו בסעיף 24: "עליי לחזור ולהדגיש כי באף שלב במהלך המו"מ שלפני החתימה על הסכם שכר הטרחה עם התובע וכן לא לאחר מכן לא נאמר לי ואף לא נרמז - או ניתן היה כלל להבין או לסבור בכל דרך ואופן- כי עמלת שכה"ט המבוקשת ע"י התובע תיגזר מהפרש קביעת השומה של רשות המסיס, כל שתהיה (כשידענו כי עדיין אין שומה) לבין הסכום שיושג".

40. גרסה זו לא נסתרה בעקבות החקירה הנגדית של הנתבע ויתרה מזאת – במסגרת חקירה זו, שהייתה קצרה ביותר, לא נשאל הנתבע שאלות כלשהן לגבי גרסת התובע שלפיה לאחר קבלת השומות התובע העלה את הנושא של שינוי הבסיס לחישוב אחוזי ההצלחה וכי הנתבע אישר זאת כביכול. הנתבע גם לא נשאל שאלה כלשהי לגבי מה ידע התובע לפני חתימת הסדר שכר הטרחה אודות הצעת פקיד השומה ואודות סכומי השומות שיוצאו.

41. התובע בחקירתו הנגדית נשאל בנושא זה ולהלן התשובה שנתן (בעמ' 16, ש' 12-17): " ש. אני לא שואל על ההסכם אלא על מה שאתה הבהרת לי? ת. הובהר באופן חד משמעי לנתבע שהבסיס של 300,000 ₪ הוא מלל של הנתבע. כמובן שברגע שהוצעה לי השומה והשומה היא שונה מהמלל יש שתי אפשרויות. אחת, להגיד תודה ושלא רוצים את השירות שלי וללכת לשלם 300,000 ₪ מס. אפשרות שניה, אם רוצים את השירות – לפי מה שכתוב בהשגה. הכל לפי שומה. אין 300,000 ₪ . והוא התחנן שאמשיך הלאה".

42. אפילו תשובתו זו הנה סתומה ואינה מעידה על הבהרה או סיכום ברור עם הנתבע כי הבסיס לאחוזי ההצלחה משתנה לסכומי המס לתשלום לפי השומה במקום 300,000 ₪. יושם לב כי הדבר היחיד שהתובע טוען כי אמר לנתבע הנו "שהבסיס של 300,000 ₪ הוא המלל של הנתבע". לאחר מכן מספר לנו התובע על שתי אפשרויות שנוצרו בנסיבות אלה וכי הנתבע כביכול "התחנן שהוא ימשיך הלאה", אולם לא טוען כי פירט בפני הנתבע את שתי האפשרויות, אלא רק מציין כי אלה היו קיימות.

43. מעבר לכך, לא ניתן כל הסבר לטענה שלפיה הנתבע "התחנן" שהתובע ימשיך בטיפול. מדוע היה על הנתבע להתחנן? כלל לא ברור. אם התנאי של התובע להמשך הטיפול היה כביכול שהבסיס לאחוזי ההצלחה יגדל משמעותית, מדוע היה על הנתבע להתחנן שהתובע ימשיך בטיפול, הרי בנסיבות אלה שבהן הסדר השכר רק משתפר לטובת התובע ובצורה משמעותית, היה לתובע אינטרס עצום להמשיך בטיפול. סיכומו של דבר, אין בידי לתת כל אמון בעדותו הנ"ל של התובע כאילו הבהיר לנתבע שההסכם שכר טרחה משתנה.

44. אם לא די בכל האמור לעיל, הרי שגם העובדה שהסכם שכר הטרחה לא שונה, דבר שהיה מחויב המציאות בנסיבות, מחזק את מסקנתי. השומות התקבלו לכל המאוחר לפי גרסת התובע, בסמוך לאחר חתימת הסדר שכר הטרחה ועוד לפני הגשת ההשגה, כך שהייתה לתובע את ההזדמנות לתת ביטוי לשינוי הסדר שכר הטרחה בהתאם לאישור שנתן לו הנתבע כביכול. מדובר בשינוי מהותי ביותר של הסדר השכר שחייב את תיקונו.

45. דא עקא, כאשר נשאל התובע במסגרת עדותו מדוע לא תיקן את ההסדר, ענה: "אין מה לתקן" (עמ' 16, ש' 19). כשנשאל מדוע לא כתב הערה על ההסכמה החדשה ענה: "אני לא צריך לכתוב שוב את העסקה" (עמ' 16 ש' 21).

46. היעלה הדבר על הדעת? עו"ד חותם על הסדר שכר טרחה עם לקוחו לקבלת אחוזי הצלחה של 16% מתוך סכום מקסימאלי של 300,000 ₪ ולאחר מכן בהסכמה כביכול, מועלה הסכום לסכום הגבוה פי 4 ויותר, אולם עוה"ד לא מוצא לנכון בזמן אמיתי לתקן את ההסכם או להביא את ההסכמה לביטוי בכתב. יתרה מכך - גם בדיעבד טוען עוה"ד כי לא היה מה לתקן בהסכם חרף הנסיבות הנ"ל?! נדמה לי שדברים אלה מדברים בעד עצמם...

47. נוכח כל האמור לעיל, גם אין זה משנה לעניין מסקנתי, אם התובע קיבל את השומות לפני חתימת ההסכם או לאחריו, שכן לפי דברי התובע עצמו ובוודאי לפי עדות הנתבע, שהייתה אמינה עליי, התובע ידע עוד קודם לעריכת הסדר שכר הטרחה, כי סכומי השומות יעמדו על כ-2 מיליון ₪ וכי המס לתשלום יהיה גבוה בהרבה מהסכום שנדרש לתשלום בפשרה בסך של 300,000 ₪ וחרף זאת הסכים לקבוע את הסכום הנ"ל כסכום שמתוכו ייגזרו אחוזי ההצלחה.

48. הנתבע אגב גורס כי הוא עמד על כך שזה יהיה הסכום המקסימאלי. ראה ס' 22 לתצהירו (ההדגשה בקן הנה במקור): ""לכן ועל רקע הנ"ל - עמדתי מפורשות על כד שהעמלה שהתובע יהיה זכאי לה עבור ההצלחה שלו תיגזר מהחיסכון הריאלי שלי - ההפרש שבין התוצאה הסופית של החיוב שיצליח להשיג עבורי, לבין הסכום שהיה ביכולתי להגיע להסדר עם המדינה (בלא להזדקק לעזרתו של התובע) בסך 300 אלף שקלים; לכן נרשם סכום זה בהסכם שכ"ט והיה ברור לי וגם לתובע כי סכום הפשרה / הכופר שהוצע לי הוא בסיס החישוב לשכר טרחתו". גרסתו זו, שהנה אמינה עליי, גם עולה בקנה אחד עם מה שבאמת נקבע בהסכם ולא נסתרה בחקירתו הנגדית.

49. בנסיבות אלה, משהצדדים הגיעו להסדר מפורש כי הסכום של 300,000 ₪ יהווה הבסיס לחיסכון במס ולא סכומי המס שיידרשו, הגבוהים יותר, אין כל משמעות במקרה הנוכחי לטענות התובע והמומחה מטעמו (רו"ח יהונתן), שלפיהן מקובל לקבוע את סכומי השומות כסכום מקסימאלי שמתוכו ייגזרו אחוזי ההצלחה ולא סכומי פשרה ובוודאי שלא סכומי פשרה הניתנים בע"פ. אמת מידה של מקובל או של שכר ראוי יש ליישם רק בהעדר הסכמה בין הצדדים.

האם יש לגזור מתוך הסכום של 300,000 ₪ 12% או 16% ביחס לשנים 2004 ו-2005

50. ההסכם קובע כי אם סכום המס הסופי ייקבע בערכאות, אחוזי ההצלחה יעמדו על 16%. חרף זאת, טוען הנתבע כי יש להעמידם על 12%. הנימוק לכך מושתת על הטענה שלפיה התובע מנע בין במכוון ובין ברשלנות את השגת הפשרה בשלב המנהלי (שלפי ההסכם אחוזי ההצלחה במסגרתו עומדים על 12% בלבד).

51. הנתבע טוען כי התובע נמנע במכוון או ברשלנות מלהציג בפני פקיד השומה את כל המסמכים ואסמכתאות שהעביר לו הנתבע ואשר בסופו של דבר משהוצגו בהליך הערעור, הביאו לקבלת הערעור במלואו. בנוסף מסתמך הנתבע בעניין זה על עדות פקיד השומה שלפיה לא נמסרו לו כל המסמכים קודם להגשת הערעור.

52. התובע מנגד עומד על כך שכל המסמכים הוצגו עוד לפני הגשת הערעור וכי גם הנתבע עצמו באמצעות רו"ח הררי הציג את כל האסמכתאות וחרף זאת נדחה. כמו כן, טוען התובע כי לעיתים פקיד השומה אינו מוותר בשלב ההשגה ורק בשלב הערעור, כאשר בית המשפט אומר את דברו, ניתן לשכנע את פקיד השומה לשנות את דעתו, אפילו על בסיס אותם המסמכים שהוצגו לו קודם לכן ואשר בעבר לא התקבלו או שכנעו אותו.

53. בעניין זה, אני סבור כי הדין עם התובע. הנטל הוכיח כי התובע התרשל או כי לא הציג מסמכים במכוון מוטל על הנתבע. הנתבע לא הצליח לשכנעני כי לא הוצגו על ידי התובע כל המסמכים שהיו בידיו ואשר נמסרו לו על ידי הנתבע.

54. התובע כאמור מכחיש זאת. מדובר בגרסה מול גרסה. מאזן הראיות נוטה לטובת התובע בעניין זה. גם לו היו מאזני הראיות שקולות היה מקום לדחות את גרסת הנתבע שהנטל כאמור עליו. העובדה שהנתבע לא מצא לנכון בעניין זה להזמין את פקיד השומה לעדות, פועלת לרעתו וההסבר שנתן בעניין זה (אי נעימות הכרוכה בכך), אינו משכנע.

55. עם כל אי הנעימות הכרוכה בהזמנת פקיד השומה בנסיבות העניין, אין בכך משום הצדק סביר לאי זימונו. התובע הציג את מכתבו של רו"ח הררי מחודש אוגוסט 2008 אל מס הכנסה שכולל פירוט של טענות הנתבע וההסברים שלו לגידול ההון והמציין כי כל המסמכים ואסמכתאות קיימים וכי אלה יישלחו אל פקיד השומה. מכתב זה תומך בטענת התובע כי כל החומר הועבר קודם להגשת הערעור לפקיד השומה ואי זימונו של רו"ח הררי על ידי הנתבע להזים טענה זו פועלת גם היא לרעתו.

56. יתרה מכך, גם לו הייתי מקבל כי לא הוצגו כל המסמכים, לא היה מקום לקבוע כי יש להעמיד את אחוזי ההצלחה על 12%. הטעם לכך נעוץ בזה שלא הוכח לפניי כי לו היו מציגים את כל המסמכים בשלב המנהלי, היה פקיד השומה מסכים כבר בשלב זה לחזור בו מדרישותיו.

57. יש ממש בטענתו של התובע, כי פקיד השומה לעיתים מגלה התנגדות ורק לאחר דיון בערכאות חוזר בו מהתנגדותו (מצב דברים זה, באופן כללי, אינו נדיר והוא אינו מתרחש אך ורק בדיונים שבהם פקיד השומה צד להן). מפרוטוקול הדיון של הערעור מיום 31.12.12 שצירף הנתבע לתצהירו (נספח ו'), ניתן אמנם להיווכח כי פקיד השומה העיד לגבי דברים מסוימים כי לא ידע עליהם או כי לו ידע עליהם היה נוהג כביכול אחרת (ראה למשל עמ' 20 לפרוטוקול הנ"ל ש' 29-32; עמ' 21 ש' 3-9 ו- ש' 23-31).

58. אולם מכאן ועד למסקנה כי אכן יש ממש בדבריו אלה או כי היה באמת ובתמים חוזר בו ממלוא השומה או חלקה, הדרך ארוכה. לפיכך, הנתבע לא הוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין המחדל הנטען של התובע ולבין הנזק שנגרם לו, בפרט כשלא זימן לעדות את פקיד השומה.

59. נוכח כל האמור לעיל, יש ליישם 16% על סכום החיסכון לשנים 2004 ו- 2005 וכמו כן, יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע את התשלום הנוסף הקבוע של 5,000$ + מע"מ, אשר נקבע כי ישולם במקרה של סיום הטיפול רק בשלב הערעור.

שכר טרחה עבור שומות 2006 ו-2007

60. אין משמעות אמיתית לחוסר ההתאמה שבין כותרת הסכם שכר הטרחה, שמתייחס לשנים 2003 – 2005 ולבין ההשגה שהוגשה בגין השנים 2004 – 2007 ולבין הערעור שהוגש בגין השנים 2004 – 2005.

61. אין מחלוקת כי כאשר שלח התובע לנתבע ביום 1.8.11 (לאחר שכבר הוגש הערעור) את הסכם שכר הטרחה הנוסף ביחס לשומות השנים 2006 ו-2007, ציין בפניו הנתבע: "אורי שלום רב, ע"פ מיטב זכרוני כבר חתמתי על הסכם שכ" ט. אמנם הלה היה עם קובי, ולא איתך אורי - האם קובי מפסיק את הטיפול בתיק זה? ומדוע שונו התנאים בהסכם ששלחתם על ההסכם החתום? אודה לך באם תעדכן אותי מהו מצב העניינים , ועל מה ולמה השינויים. בברכה, צביקה" (מייל מיום 2.8.11 נספח 3 לתביעה).

62. דברים אלה מבססים את הסכמת הנתבע לתחולת ההסכם שנחתם גם על שומות 2006 ו-2007, גם אם בכותרת ההסכם נרשם שנות המס 2003 – 2005. גם התובע עצמו טוען לתחולת ההסכם על השנים 2006 ו-2007 בהתבסס על דברים אלה של הנתבע וטוען כי בכך ויתר על שכר טרחה נוסף (ס' 13 לתביעה).

63. מכאן, שאם הסדר שכר הטרחה שנחתם חל גם על שומות 2006 ו-2007, הרי שאחוזי ההצלחה שיחושבו מתוך הסכום של 300,000 ₪, שהוצע על ידי פקיד השומה ביחס לשומות לכל השנים (2004 – 2007) ואשר היווה את הבסיס לחישוב החיסכון בהסדר שכר הטרחה, יכסו גם את חוב שכר הטרחה עבור השנים 2006 – 2007.

התוצאה

64. השומות של 2004 ו-2005 נסגרו רק לאחר הגשת הערעור, דבר המחייב יישום של 16% אחוזי הצלחה, ואילו שומות 2006 ו-2007 נסגרו לפני דיון כאמור, דבר המחייב לפי ההסכם יישום של 12% אחוזי הצלחה.

65. דא עקא, הסכם שכר הטרחה לא מציין כיצד מתחלק הסכום הכולל של 300,000 ₪ שהציע פקיד השומה, לכל אחת ואחת משנות המס, וגם לא הובאו ראיות אחרות בנושא זה. גם ספק אם פקיד השומה נתן לנתבע פירוט כאמור.

66. לפיכך, הדרך הנכונה לדעתי לבצע את חישוב שכר הטרחה על בסיס הצלחה בדרך שאינה מקפחת את הנתבע (גם אם במעט), הנו על ידי ייחוס חלק מהסכום של 300,000 ₪ לשומות 2006 ו-2007 באופן יחסי לסכומי המס לתשלום שנדרשו בגין שומות אלה לעומת סכומי המס לתשלום בגין כל השנים (2004 – 2007).

67. לפיכך ועל פי נתונים שסיפק התובע ביחס לסכומי המס לתשלום שנדרשו (ס' 5 ו-6 למכתב הדרישה מיום 29.1.13 נספח 7 לתביעה) ואשר לא נסתרו על ידי הנתבע, סכומי המס לתשלום בגין שנים 2004 ו-2005 היו על סך של 1,267,962 ₪ ואילו עבור השנים 2006 ו-2007, היו 166,015 ₪. לפיכך החלק היחסי שיש לייחס מתוך 300,000 ₪ לשנים 2004 ו-2005 עומד על 11.5% ואילו לגבי השנים 2006 ו- 2007 88.5%.

68. בהתאם לכך, שכר הטרחה עבור אחוזי ההצלחה לשנים 2004 ו-2005 יעמוד על 42,480 ש"ח (16% כפול 265,500 ₪) ועבור השנים 2006 ו-2007 על 4,140 ₪ (12% כפול 34,500 ₪) ובסה"כ על 46,620 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.1.13 (מועד מכתב הדרישה של התובע) ועד לתשלום בפועל וכן בתוספת מע"מ בשיעורו במועד התשלום בפועל.

69. כמו כן וכאמור לעיל, יש גם מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובע את התשלום הנוסף הקבוע של 5,000$ + מע"מ, אשר נקבע כי ישולם במקרה של סיום הטיפול רק בשלב הערעור, גם כאן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.1.13 (מועד מכתב הדרישה של התובע) ועד לתשלום בפועל

התביעה שכנגד

70. הנתבע עותר לקבלת החזר שכר טרחה ששילם ולקבלת פיצוי בגין הוצאותיו בהכנת הערעור וכן הוצאות התביעה הנוכחית. התובע עותר בנוסף לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש.

השבת שכר הטרחה ששולם על חשבון הטיפול בשומות מס הכנסה

71. אין מחלוקת כי סכום ההשבה בסך של 55,680 ₪ מורכב למעשה מסכום של 30,000 ₪ + מע"מ ששילם הנתבע עבור הטיפול בהשבת סכומי מס השבח ומסכום של 5,000$ + מע"מ ששילם על חשבון עבור הטיפול בשומות מס הכנסה.

72. את שכר הטרחה ששילם הנתבע על חשבון הטיפול בשומות מס הכנסה אין עילה להחזיר וזאת על רקע כל הממצאים שלי בפסק הדין עד כה, שלפיהם לא היה כל פגם ממשי בטיפול המקצועי של התובע. העובדה שהייתה מחלוקת בין התובע לנתבע אודות סכום שכר הטרחה שיש לשלם וכי בנוגע לסכום הבסיס לפחות קיבלתי את עמדת הנתבע, אינה עילה להשבת שכר טרחה. לכל היותר יש להתחשב בעניין זה בעת הכרעה בהוצאות המשפט.

73. גם הטענה שלפיה יש להחזיר את שכר הטרחה נוכח העובדה שהנתבע עשה את כל העבודה של הכנת החומר לדיון, דינה להידחות.

74. גם אם התובע אכן הכין בעצמו את המסמך נספח ט' לתצהירו המסכם והמסביר את גידול ההון ועל כך אין מחלוקת, אין בכך כדי לזכותו בהחזר שכר הטרחה ששילם או לפטור אותו מתשלום יתרת שכר הטרחה. כמו בכל הליך משפטי, הלקוח אחראי להביא בפני עוה"ד את כל העובדות. לפיכך, הכנת נספח ט' על ידי הנתבע אין לראות אותה כדבר חריג או כראיה לכך שהתובע לא מילא תפקידו. אין מחלוקת כי התובע ניסח את הודעת הערעור ואת נימוקי הערעור וכן ייצג את התובע בדיון ואף חקר את פקיד השומה.

75. די בכל האמור לעיל כדי לדחות את טענת הנתבע בנקודה זו ועל אחת כמה וכמה כאשר מצרפים לכך את מבחן התוצאה, המסמן כי התובע ביצע מלאכתו נאמנה. בסופו של יום, רק לאחר העברת הטיפול בנושא לתובע, בוטלו השומות ואף בוטלו כליל, דבר שלא הנתבע ולא רו"ח הררי הצליחו לעשות בגפם. מכאן, שמגיע לתובע את שכר הטרחה שפסקתי לו לעיל ואין להורות על כל השבה או פטור לגביו.

השבת שכר הטרחה ששולם בגין הטיפול בהחזר ממס שבח

76. גם את טענת ההשבה ביחס לשכר הטרחה ששולם עבור ההחזר ממס השבח יש לדחות. התובע חתם על הסדר שכר טרחה שלפיו ישלם 30,000 ₪ + מע"מ, אם יצליח התובע לגרום להשבת סכומי מס השבח. אין מחלוקת כי התובע הצליח במשימה והנתבע אף שילם לו את שכר הטרחה.

77. טענת הנתבע להשבת שכר זה הנה בבחינת גרסה כבושה והועלתה, אפוא, בשיהוי, אולם יש לדחות אותה גם לגופה. ההסבר להשבת שכר טרחה זה ניתן רק בכתב התשובה לכתב ההגנה שהוגש על ידי התובע בתשובה לתביעה שכנגד. בתביעה שכנגד עצמה, התייחס הנתבע לסכום של 55,680 ₪ כשכר טרחה ששולם מבלי לעשות הפרדה ולהבהיר שחלק מהשכר הנ"ל שולם עבור הטיפול בשומות וחלקו הארי עבור החזרי מס השבח.

78. רק משהתובע ציין דברים אלה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד (ס' 10), העלה הנתבע לראשונה את הנימוק להשבת שכר הטרחה ששולם בנושא מס השבח.

79. לפי טענתו (ס' 8 – 14 לכתב התשובה), הפניה אל מיסוי מקרקעין רחובות בנושא העיכוב השבת מס השבח נוגע ישירות לאותו עניין שכבר שולם שכר טרחה בגינו (נושא השומות). לפיכך, טוען הנתבע, גזל התובע ממנו שכר טרחה נוסף זה שלא כדין. ממשיך וטוען הנתבע כי הוא סבר בזמנו יש להשאיר את הכספים אצל רשויות המס עד לאחר ההליכים עם מס הכנסה. התובע מנגד סבר אחרת וטען כי יש לפעול כך בין היתר כטקטיקה נגד מס הכנסה. עקב כך, לטענת הנתבע, עניין זה היה צריך להיות חלק מהטיפול בשומות ולהיות מוסדר בהסדר שכר הטרחה שנכרת בעניין זה. לבסוף טוען הנתבע כי בדיעבד הבין כי היה עדיף להמתין עם הדרישה עד לאחר סיום הליכי השומה בערכאות וכי לו היה עושה כן, ייתכן והיה יכול לסיים את ענייני השומה בפשרה עוד בשלב המנהלי וללא צורך בעזרת התובע בערכאות.

80. נדמה כי די בעיון חטוף בטענות הנתבע הנ"ל כדי להגיע למסקנה כי מדובר בטענות שאינן מקימות עילת תביעה ממשית ובוודאי שאינן מזכות בסעד המבוקש. מדובר באסופה של הערכות וספקולציות נטולות בסיס.

81. הנתבע חתם על שני הסדרי שכר טרחה נפרדים, האחד בנושא שומות מס הכנסה והשני בנושא החזר מס השבח. הדבר לא נכפה עליו וגם אין טענה כזו. אם היום סבור הנתבע בדיעבד כי יכול היה להגיע להסדרי שכר טובים יותר עם התובע, אין בכך כדי להקים לו עילה להשבת שכר הטרחה.

82. הטענה שלפיה לו היה פועל שלא לפי עצת התובע ונמנע מלדרוש את החזרי מס השבח במקביל לערעור על השומות, התוצאה ביחס לשומות הייתה טובה יותר או הייתה מושגת קודם להגשת הערעור, לא הוכחה והנה כאמור ספקולציה גרידא.

83. למעלה מן הדרוש, אציין כי הוכח שהתובע ביצע עבודה נפרדת ביחס להשבת מס השבח ואפילו הנתבע משבח אותו על כך (ראה סעיפים 62 ו-63 לתצהיר עדות הראשית שלו). גם בתצהירו (ס' 54 עד 67), נימק הנתבע את דרישתו להחזר שכר טרחה באותם הנימוקים פחות או יותר שצוינו בכתב התשובה ואשר אין בהם כאמור ממש.

84. כתוצאה מהטיפול של התובע, החזרי המס הועברו לנתבע עוד בשנת 2009 ולו היה נמנע מלבקש מהתובע לפעול בעניין זה בטרם סיום הסכסוך בקשר לשומות המס, הכספים היו מוחזרים רק לאחר כשלוש וחצי שנים, בשנת 2013, מועד בו הסתיימו ההליכים וכאמור, הטענה כאילו אלה היו מסתיימים קודם לכן לא הוכחה והנה ספקולטיבית לחלוטין.

85. כך או אחרת וכפי שכבר נאמר, ההתקשרות הנפרדת בנושא החזרי המס נעשתה מרצונו החופשי של הנתבע, לא ניתן לנתבע מצג שווא על ידי התובע בעניין זה, הטיפול בוצע כיאות והסתיים בהצלחה.

86. על רקע האמור לעיל, אין אפוא ממש גם לא בדרישת הנתבע להחזר שכר הטרחה ששילם בגין החזרי מס השבח.

השבת הוצאות הנתבע בהכנת הערעור ותשלום הוצאות המשפט דנא

87. גם אין עילה לדרישת הנתבע לקבלת תשלום עבור הוצאותיו בהכנת הערעור. כפי שכבר ציינתי, העבודה שעשה הנתבע בנושא הערעור לא חרגה מעבודה מקובלת ונדרשת על ידי כל לקוח שצריך להעביר לבא כוחו את העובדות הרלוונטיות. לגבי הוצאות המשפט בתביעה דנא, אתייחס מיד בפרק המסכם של פסק הדין.

פיצוי בגין עגמת נפש

88. הנתבע הוסיף בשולי התביעה שכנגד דרישת פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב מה שהוא מגדיר "ניסיון הסחיטה" של התובע כלפיו, מבלי שהגדיר מה הוא אותו ניסיון סחיטה.

89. גם אם ניתן להבין כי הכוונה לדרישת התשלום של שכר טרחה על בסיס סכומי השומות ולא על בסיס הסכום שנקבע בהסדר, משלא נתבע בתביעה שכנגד סכום מפורש ונפרד בגין ראש נזק זה וגם לא שולמה אגרה בגין כך וכאשר שני ראשי הנזק שכן נתבעו, בסך של 55,680 ₪ כל אחד, יוחדו במפורש לראשי נזק אחרים, לא ניתן ממילא לזכות את הנתבע בפיצוי כלשהו עבור עגמת נפש כאמור.

סוף דבר

אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבע לשלם לתובע בגין יתרת השכר הקבוע סך של 18,570 ₪ (5,000$ כפול השער היציג נכון למועד מכתב הדרישה של יום 29.1.13), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.1.13 ועד לתשלום בפועל ובתוספת מע"מ כפי שיעורו במועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע בגין אחוזי ההצלחה, סכום של 46,620 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.1.13 ועד לתשלום בפועל ובתוספת מע"מ בשיעורו נכון למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

לעניין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט, בנסיבות, שבהן התביעה התקבלה באופן חלקי (כ-25%), גרסת הנתבע במחלוקת העיקרית התקבלה, התנהלות התובע סביב נושא אחוזי ההצלחה לא הייתה ראויה וחוות הדעת שהגיש לא הייתה רלוונטית למעשה, החלטתי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ו, 26 ספטמבר 2015, בלשכתי.