<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד לילך ניסן

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד לאה צמל

פרוטוקול

השעה 12:55 השוטר יניב אוחנה לא התייצב

ב"כ המאשימה:

התקשרתי לשוטר, ביקשתי שיגיע והוא אישר התייצבתו.

ב"כ הנאשם:

שחברתי תתחיל לסכם ואני אסכם ונראה. אני מקווה לנצל את העדרו, אם הוא יכנס אנו נשמע את עדותו היום.

ב"כ המאשימה מסכמת:

אנחנו נמצאים בתיק שיש להכניס אותו למסגרת המתאימה לו ולפרופורציות המתאימות לו, אנו לא בתיק פוליטי, לא בתיק אנטי משטרתי כפי שנעשה ניסיון להציג כאן לפני בימ"ש. אנו לא ב תיק של רדיפת אזרחים חפים מפשעה. אנו מדברים על תיק שבו יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה תוך חציית קו הפרדה רצוף שאין מימינו קו קטעים. בעבירה הזו מודה הנאשם. אני מפנה לעדותו של הנאשם בעמ' 14 ש' 29 לפרו'. את דבר ביצוע העבירה מאשר גם גיא אבני שהיה ברכבו של הנאשם באותה העת, אני מפנה לעמ' 27 ש' 23 לפרו'. שואל ביהמ"ש האם בנסיבות שאולי עלו בפניו יש מקום להרשיע את הנאשם ואני אומרת אכן כן. ראשית אטען שאין חולק שמדובר באחריות קפידה, אנו מדברים בעבירות תעבורה. אין צורך ביסוד נפשי, כל מה שנדרש לנו על מנת לבצע את העבירה זה היסוד העובדתי ועל כך אין חולק שבוצע וגם על פי שיטתו של הנאשם.

מעבר לכך, ומעבר לצורך לעניות דעתי, אטען שלא היתה פרובוקציה של השוטרים כלפי הנאשם אלא היתה פרובוקציה של הנאשם ביחס לשוטרים. הנאשם טוען שיש מסע רדיפה נגדו. הוא טוען שג'יפ צבאי נסע לפניו ולא אפשר לו להשלים את העקיפה בביטחה ולכן הוא ביצע את העבירה שביצע על קו לבן. כל אזרח שומר חוק כשרואה לפניו ג'יפ ולטענתו הוא ידע שגם היה שוטר ברכב, איננו מנסה ליצור התחככות מיותרת עם רכבים של שומרי חוק. אני מניחה והטענה עולה חדשות לבקרים, באים נאשמים ואומרים שהם ראו ניידת לפניי לא יעלה על הדעת שאני יבצע עבירה שאני יודע שיש ניידת. זה עובד ביחס לרוב האנשים אך לא ביחס לנאשם הזה, שלטענתו הוא פעם אחר פעם מנסה לעקוף את הג'יפ הצבעי.

לגופם של דברים, הניסיון של הנאשם וכל חבריו הנכבדים שהובאו כאן במספרם הרב להעיד בבימ"ש מטרתם היתה לחלוטין להשחיר את פניהם של השוטרים שהיו חלק מהאירוע. לא היה באיש מהם כדי לסייע לנאשם מהטעם שלא ראו לכאורה את העבירה שביצע הנאשם. הם באו להעיד על כך שמשטרת ישראל באופן קבוע רודפת אחרי הנאשם, מנסה לטמון לו פחים, כל מיני דברים ועניינים שזה לא מקומם ובטח לא כאן בבימ"ש זה ואין להם דבר וחצי דבר לעבירה המיוחסת לנאשם או להוכחתה ולא היה באיש מהם כדי לתרום לה.

ביחס לנאשם עצמו ולכפי שתיאר את האירוע, תיאר נסיעה ארוכה וממושכת שבמהלכה הוא ניסה מספר ניסיונות לעקוף את הג'יפ הצבאי וכפי שתיאר זאת, פעם אחר פעם הג'יפ הצבאי מנע את האפשרות הזו ממנו עד שלסופו של יום אחרי שנסע מרחק של מאות מטרים נאלץ לעקוף על קו הפרדה לבן. כל זאת הוא טען כשלשיטתו השוטר שישב בתוך הרכב מורה לנהג הג'יפ מתי להאיץ, מתי לעצור וכיצד לנהוג על מנת להאט את הרכב שלו. מהחקירה של הנאשם באולם ביהמ"ש עלה כי איש מיושבי הג'יפ למעט נהג הג'יפ לא יכל לראות את רכב הנאשם" לא דרך המראה האמצעית, לא דרך החלון האחורי. כמו כן עלה מהחקירה בבימ"ש כי מי שפיקד על הג'יפ היה קצין המבצעים שנהג מימינו של הנהג. הנהג לשיטתו נהג באופן אוטומטי על אף שקצין המבצעים היה אחראי על תוואי הדרך ואמר שאם היתה נהיגה שהיא בניגוד לחוקי התנועה כי אז היה מקום להעיר, בכל מקרה אחר נהג הג'יפ יכל לנהוג כראות עיניו. אם כן, כיצד טען הנאשם שהשוטר שישב בתוך הרכב או לחילופין קצין המודיעין יכלו להורות לנהג הג'יפ לעצור, להאיץ, למנוע עקיפה, בשעה שלשיטת הנאשם עצמו הם כלל לא יכלו לראות אותו. לא מיותר לציין כי בניגוד לנאשם שתיאר וכאמור אני מוכרחה להדגיש שהדבר נוהג בלבד להשחיר את השוטר שישב בתוך הרכב ואת משטרת ישראל, הציג את כל מסכת הנסיעה כמסכת מתמשכת וארוכה על פני מספר מאות מטרים שבסופה ביצע לכאורה את העבירה, בעוד גיא אבני שהיה יחיד מבין כל עדי ההגנה שישב ברכב של הנאשם וראה אותו גם מבצע את העבירה, העיד במענה לשאלה שנשאל על ידי בימ"ש שמדובר היה באירוע אחד של ניסיון עקיפה, שרכב הנאשם ניסה לעקוף את הג'יפ והג'יפ נסע במהירות איטית ולא אפשר לרכב הנאשם לעקוף. עוד אני רוצה לציין שבעוד הנאשם תיאר את תוואי הדרך, ולכאורה העבירה בוצעה בסופה של הנסיעה, הרי שגיא אבני תיאר את המסכת העובדתית כי הנאשם ביצע את העבירה מאוד בסמוך לתחילת הנסיעה. אחת הטענות שהועלתה היתה כי השוטר בוהדנה שישב כל העת בג'יפ עשה את מה שעשה או טמן פח לנאשם מהטעם שהנאשם הגיש נגדו תלונה בשנת 2010, הוא נשאל על כך והשיב שאין כל קשר בין האירוע הנ"ל, העבירה הנ"ל אותה ייחס לנאשם לבין התלונה שהוגשה 3 שנים קודם לכן ואם באמת המטרה היתה נקמה כפי שרצו להציג הנאשם ועדיו כי אז היה פועל שנים לפני כן, ולא באירוע המאוד נקודתי הספציפי הזה. עוד הוא הכחיש מכל וכל את הטענה להכשלת הנאשם בכך שגרם לו לעקוף על קו הפרדה רצוף. אשר לקצין המבצעים שבחר לא להשיב על חלק מהשאלות אותן נשאל, אני אטען כי הדבר יסודו באימה, במסע הפחדה שניהלו נגדו גם הנאשם וגם כל העדים מטעמו שאנו ראינו אותם בסרט ואנחנו יודעים שגם חיילי צה"ל וגם שוטרי משטרת ישראל לא פעם בעצמם מופחדים על ידי אנשים כמו הנאשם וחבריו ולכן העד מטעמנו, שבח שהוא קצין במילואים חשש לעצמו כאזרח. הדבר טבעי כשבאה חבורה שאומרת שהיא צילמה, שיש בידיה דברים שהוא לא יודע מה הם ואנו יודעים שדברים עלומים או בלתי ידועים הם מפחדים גם כשאין מאחוריהם דבר או חצי דבר, כמו במקרה הזה. בידי הנאשם לא היה דבר וחצי דבר כדי להוכיח את כל מה שייחס לשוטר, לא צילום, לא סרט, לא עד, דבר ולא חצי דבר. גם בין הגרסאות שלו ובין הנוסע שהוא העד שישב בתוך הרכב שלו התגלו סתירות מהותיות כפי שהצגתי עכשיו. הסתירות הללו מטרתן היא אחת להשחיר את פניהם של השוטרים שלקחו חלק באירוע, חברתי ביקשה לזמן היום שוטר שאיננו קשור לאירוע. חברתי רוצה להפוך מתיק של עבירה תעבורתית נטו של חצית קו הפרדה רצוף לתיק אנטי משטרתי, תיק פוליטי, משטרתי. הא ותו לא.

נוכח כל האמור, לנוכח הודית הנאשם, לנוכח העובדה שמדובר באחריות קפידה, לנוכח הסתירות המהותיות שהתגלו בין עדותו של אבני לבין עדות הנאשם, אני טוענת שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ויש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו.

ב"כ הנאשם מסכמת:

אבקש להתעלם כליל מסיכומיה הנרגשים של חברתי ששכחה מהו מקומה ואת מי היא מייצגת והיא השתלחה בנאשם על לא עבר בכפו. אילו לטענת התביעה די היה בכך שהנאשם הודה שבסוף עקיפה הוא נסע כ-10-15 מטר בקו לבן היתה צריכה לומר זאת ולומר סיימתי את תיקי ולשבת ולא לגרור אותנו לאחר מכן לוויכוחים פוליטיים מיותרים ולא להכחיש את קצין צה"ל שמסכן את עצמו יומיום ושעה שעה בשירות מילואים באזור הזה ולהפוך אותו לפחדן, שמתחבא מאחורי הסינר של התביעה. לא היה לכך מקום גם לא כדי להגן על תיק שלא ניתן היה להגן עליו. הנאשם מלכתחילה לא ניסה להסתתר הוא אמר לשוטר כבר בעת מתן הדוח שאת גרסתו הוא ייתן לבימ"ש וכך הוא עשה. בגרסתו זו שגם מצולמת ואשר הוגשה לבימ"ש הוא מודה שהוא אמנם סיים עקיפה על קו לבן אך הוא אומר שעשה זאת בעל כורחו בשל מלכודת שהוכנה לו בידי הצבא והמשטרה. המשפט התעבורתי אינו שונה ממשפט פלילי רגיל להרים את הנטל, בין הרמת הנטל היה עליהם להוכיח שהנאשם לא נדרש לסיים את העקיפה בקו לבן, שהרכב הצבאי לא האיץ מהירותו בכוונה על מנת למנוע מהנאשם לסיים את עקיפתו, שהרכב הצבאי לא האט במכוון לאחר שהוא עקף אותו ושהרכב שנהג בכביש, הרכב הצבאי, שיושב בו גם איש משטרה, נהג מבלי לסכן נהגים אחרים בכביש ולא נקט בדרך של הכשלה מכוונת. החטא הראשון והקדמון שהוא הנהג בג'יפ לא הובא כעד מטעם התביעה אשר כלפיו מוטחות כל הטענות, שהוא מחזיק בו בהגה. המחדל הזה רובץ לפתחה של התביעה ולא לפתחי. במהלך עדויות התביעה זה לא הוכח. אני נזקקתי לעד הגנה שלא הופיע ואני בוחנת ובודקת את עדי התביעה. בעדי התביעה יש חור, הטענה שלי היא כבדה, הוא לא מכחיש ולא אומר שהוא לא סיים בקו לבן. בסופו של דבר, עדי התביעה יש בהם חור ואני אתייחס אליהם. הופיע לנו עד ראשון שהוא רושם הדוח אשר בתחילה אומר שהוא זוכר את המקרה בעמ' 1 ש' 18 ואח"כ חוזר בו ומעדיף להיצמד לדוח שרשם. אני אומרת שעל בימ"ש להתעלם כליל מעדותו. הוא טען שהדרך כולה קו לבן, עמ' 1 ש' 21, ואין בו שום קטעים, אפילו הקמב"צ סותר את דבריו, הוא כן מאשר את האפשרות הסבירה של גרסה שאנו מעלים בתור גרסה הגנה שהג'יפ התנכל במכוון, שהוא מכיר אותו שנים רבות. יותר מאוחר בסוף עדותו הוא אף מאשר שאכן היתה תלונה נגדו. גם לעדותו שאיננה אמינה יש זרעים שאנו חייבים לאסוף אותם. בעמ' 2 ש' 27 הוא עונה על השאלה, הוא התבקש להסביר איך איש משטרה שמאשר שנוסע בניידות איך אתה מוצא את עצמך בג'יפ צבאי וגם בסוף העדות איך אתה מסביר שכל המפגש שלך עם הצבא התחיל בתחילת האירוע ונגמר בסופו, הזרע הזה, הוא אומר "באותו יום שתודרכתי הועברתי לג'יפ הצבאי". כשהוא נשאל ברחל בתו הקטנה אם זה מתרחש זה קורה, עמ' 3 ש' 3, הוא מסרב לענות. בעמ' 3 ש' 20 הוא לא יכול בדיוק לציין איפה היתה העקיפה הוא לא מוכן לסמן איפה היא התרחשה. הוא גם ציין שאין יציאות לצדדים בכביש הזה, דבר שהוכח אח"כ כבלתי נכון ובעמ' 4 ש' 6 יש לו פליטת פה שהוא אומר הקו המקוטע הוא יותר קדימה כאשר בתחילה הוא אמר שאין קו מקוטע. אני לא יכולה להתעלם מאמירתו בעמ' 4 ש' 16 המראה של הנהג כ"כ גדולה שזה כמו טלוויזיה . כפי שראינו אח"כ המראה היא מראה סטנדרטית ושלא ניתן באמצעותה לראות ובדואי כשהיא מכוונת לנהג ולא לנוסע שיושב מאחור. הוא גם אומר בעמ' 4 ש' 18 שהוא לא יודע אם הנהג ראה יותר טוב ממנו אבל הוא כן מאשר בעמ' 4 ש' 22 שהוא ראה רק דרך המראה של הנהג, אך ורק. לשאלה מי נתן את ההוראות לנהג הסתבר בדבריו שרק הקצין שישב מקדימה נתן את ההוראות. אז הוא אומר שהוא ביקש מהקמב"צ לכתוב מה קרה בדוח שלו ואני מציינת כבר עכשיו, אני מפנה לדוח של הקמב"צ, ת/3, כי נאמר בדוח שהנאשם גמר את העקיפה על קו לבן, "סימן העקיפה תוך חציית קו הפרדה לבן" וזה תואם את עדותו של הנאשם. הוא מודה שבעמ' 6 ש' 2 שלא לקח את הפרטים של הנהג ובעמ' 6 ש' 4 הוא אומר שהיתה בכך חוסר מקצועיות ובעמ' 6 יש את הסיפור של התלונה הקודמת נגדו (מצטטת גמ' 6 ש' 12 לפרו'). לא אמרתי שזה המניע היחיד שלו. זו עדותו ואני חושבת עם כל הכבוד לאדם שמשקר לגבי יכולתו לראות את הרכב של הנאשם מבעד למראה ולגבי מידת מעורבותו החד פעמיות של הופעתו בשטח שתאושר עוד מעט על ידי מר שבח שאין אירועים כאלה של נסיעת שוטרים בתוך קווים צבאיים. די בכך, היתה פה הדרכה מוקדמת והיוועדות לנושאים והתוצאות ניכרות, מה שרצו להשיג הושג, העדרו של העד איש המשטרה, קצין המשטרה מנע ממני אולי להעמיד את הסוגייה הזו אם כי הנאשם מזכיר בקצרה שהיה שמחה וששון שיכלו למצוא פגם של עבירה.

לגבי עדותו של הקצין קמב"צ שלום שבת מיום 16/7/2013: הוא אומר על עצמו שהוא מכיר את האזור והיה שם די הרבה פעמים, הוא משרת במקום הזה מספר פעמים בעבר וכמובן הוא מזהה את הרכב בעמ' 9 ש' 26, הוא אומר זה הרכב, הוא מציין בעמ' 9 ש' 16 שאין בעיה לאתר את הנהג אם היינו רוצים לאתר אותו. שוב הנקודה שאיננו יכול להתעלם ממנה האיש פנה ליועץ משפטי של הצבא בטרם הגיע להעיד. הסיפור שהוא סיפר לו קרוב לוודאי שביקשו לעשות מלכודת לנאשם בדמות עבירת תעבורה ואז יש לו שקט ממנו ואז בעקבות עבירה כזו שוללים רישיון למשך 3 חודשים לפחות, יש להם שקט תעשייתי, בכל שבת הוא מביא אנשים. לכן רציתי לתעד גם את הקצין שיאשר זאת הקצין המתין להם בסוף הדרך בחיוך גדול. אני מפנה לעמ' 9, הוא נשאל באופן הכי חברי מה התפקיד שלו ברכב, הוא טוען שהוא נותן הוראות, עמ' 8 ש' 31 "ברמת העיקרון אני מכוון את הרכב" וגם מבחינת הרמה הבטיחותית. הוא משיב: "ש.ת בכביש הזה מינימום 50 קמ"ש ומקסימום 80 קמ"ש ויש תנאים של משימה". אני בעדינות רבה אני ממשיכה בשאלות: ש. זו היתה משימה. ת. זו היתה סוג של משימה. אז אני שואלת אותו ישירות: לגרום לעזרא לעקוף אתכם. ת. זו שאלה שאני לא רוצה לענות עליה, אני לא רוצה להפליל את עצמי. אנו לא צריכים מעבר לזה, זכותו לא להפליל את עצמו אך מה הוא אומר לנו כאן שיש הפללה. הוא ששולט בנהג הרכב ביצע עבירה וביצע עבירה בסוג של המשימה, מתי? לגרום לעזרא לעקוף אתכם. אח"כ בהמשך הוא נשאל בעמ' 10 ש' 9 אישר שזה לא רגיל ששוטר מצטרף לרכב צבאי. אח"כ הוא עונה שהשוטר הצטרף במצפה יאיר ונפרד אחרי האירוע שמצולם, ש' 12-13. בעמ' 10 ש' 13 אני שואלת אותו במפורש חברתם יחד עד למתן הדוח והוא עונה כן, וזו התשובה. היתה סתירה נוספת בעדותו של בוהדנה, הוא טען שהיו שני נוסעים ברכב ובעמ' 10 ולפי התמונות הוא מאשר שהיה נוסע אחד וזה הנוסע המצולם אשר העיד. הקצין הוא מאשר בעדותו את העדות שתבוא אח"כ של הנאשם בעמ' 11 את האפשרות שאין יכולת לראות מן הארגז של הרכב כיוון שהוא אטום, הוא מאשר בעמ' 11 ש' 11 את דבריו של הנאשם לגבי עיקול בכביש. בעמ' 11 ש' 26 הוא נשאל שוב לגבי הקשר או הכוונה מלכתחילה, הוא מאשר שהמתינו לו בכביש הראשי, הרכב הצבאי המתין לו בכביש הראשי "ומכאן אני לא נכון להמשיך לתאר על מנת שלא להפליל את עצמי". הוא מסרב לענות להבא על כל השאלות החשובות שהדברים לא התרחשו בנסיעה רגילה בכביש. הוא מאשר גם שהשוטר הוא זה שביקש לכתוב את הסיכום ואני מראה לו את המפה שלא הוגשה. בעמ' 13 הוא אומר שהוא לא יכול לדבר על מטרת המשימה. עד כאן ביססנו אנחנו באמצעות החקירה הנגדית ובהעדר הנהג את האפשרות היחידה שכל העדים הללו שהיו פה, העידו על אופן ההתרחשות, העידו על גרסה של הנאשם מיום 16/7/2013 החל מעמ' 14, הוא מספר כיצד עקב אחריו רכב צבאי ואז הוא נעקף כשהוא ירד לכביש הראשי, אחרי שהוא הוריד את הצלם שהוא עד הגנה 2, עקב אחריו אותו רכב שעקב אחריו קודם, עקף אותו במהירות ואז נסע באיטיות מופגנת וזה גם מאושר על ידי העד גיא אבני שאומר בעמ' 26 ש' 26 שהוא נסע מאוד מאוד לאט ונראה לי סביר לעקוף אותו. מתאר לפני כן שהוא עקף אותו והאיץ באופן ניכר. בעדות של עד הראיה מר מוסק, שהוא עד הגנה 3, אומר שראה את העקיפה, בעמ' 23, הוא ניסה לצלם את זה אך לא הצליח, וראה לאחר מכן האטה מובהקת. הנאשם מעיד על עצמו, הוא אומר שאני במיוחד, בגלל הרגישות היתרה שלי עם אנשי משטרה באזור, בגלל העבר שלו שבוהדנה נחקר אודותיו, נוקט זהירות יתר בעניינים כאלה לא לתת פתחון פה. כאשר אתה נוסע ואתה רואה צבא לפניך ואתה יודע שהצבא היה אחריך קודם ואתה בפעילות, אתה צריך להוריד את החבר, להביא אחד אחר, בינתיים מר מוסק מחכה לו בצומת, הרי בוודאי הוא האחרון שיעז להסתכן והוא האחרון שיש לו אינטרס להסתכן. הרכב נוסע לאט, הוא לא יודע מה לעשות, הוא מתחיל בקו מקוטע, מתחיל לעקוף, הרכב הנעקף מאיץ במכוון והוא נסוג וחוזר אחורה והוא שוב מאיץ, יש עליה והוא מתאר את הקושי ובסופו של דבר למרות שהרכב מאיץ הוא מצליח להשלים את העקיפה 10 מטר על הקו הלבן. בנסיבות הללו אני חושבת שהעקיפה החלה כדין שרכב מאוד מאט לפניך ושסיימה 10 מטר מקו לבן הרי אין בכך עבירה. לא הסתפקנו בעדות של הנאשם עצמו, גם בחקירתו הנגדית חברתי לא הצליחה לשנות את הגרסה שלו אבל הוא גם מציין שבצומת כבר המתינה ארבעה רכבים, הם גם מצולמים בצילומים שהגשנו. שהתבקש העד עד תביעה 2 לזהות הוא זיהה את הקצינים. אם היה מגיע העד שלא הגיע הייתי שואלת אותו.

עד הגנה 2 הוא פעיל בארגון בצל"מ, מכיר את האזור כמו את קו ידו, הוא אומר בעמ' 22 ש' 5 שהקו המקוטע נמשך כ-500 מטר, אח"כ קו רציף כ-125 מטר, ואח"כ 500 מטר נוספים שהם קו מקוטע ושוב קו רציף, מספר רב של יציאות וכניסות לאורך הקו הזה והוא הגיש את הדיסק שבו מסלול הנסיעה.

עד הגנה 3 ראה את העקיפה ויותר מאוחר הוא זה שצילם את כתיבת הדוח ואת הפנים של הג'יפ הצבאי ואת המשתתפים והנוכחים האחרים באירוע. הוא גם מראה לנו בצילומם שהיה נהג שנעלם, הוא כתב טלוויזיה. הנוסע ליד הנאשם העיד ושאין לו רישיון נהיגה, הוא מעיד לפי תומו. הוא אומר כי עקף אותנו רכב צבאי בפראות ואח"כ הוא התחיל לנסוע מאוד מאוד לאט והוא אומר שהנאשם התחיל לעקוף בקטע מקוטע והוא אומר שהיה סביר לעקוף אותו, אני מפנה לעמ' 27 ש' 23, והפריע. תשובתו בעמ' 28 ש' 13 שהוא זוכר ניסיון עקיפה שנמשך זמן רב מאוד ושהרכב מאיץ. מה שהנאשם מתאר כבעל רישיון נהיגה כניסיון חוזר אין בכך כל סתירה.

בת/3 נאמר שהעקיפה על קו לבן רצוף היה רק בסופה של העקיפה לפי המזכר שרשם הקצין.

להערת ביהמ"ש אני מבינה שאני מסתמכת על מזכר שלא הוגש לבימ"ש ואני הייתי משוכנעת שהוא הוגש משום שבחקירה הראשית הוא נשאל לגבי זה.

אין זה נדיר שבימ"ש ובימ"ש קבע זאת לא פעם אחת שהתנהגות סבירה כשאדם מתחיל את העקיפה כדין בקו מקוטע וגם שורת ההגיון נותנת, הרי שכל מניעה בלתי צפויה להשלמת העקיפה לא תוכל להיות מופעלת נגד הנהג הסביר שמנסה לנהוג באופן סביר ולהתאים עצמו לצורכי הכביש. אני מפנה לתת"ע (חי) 3527/07 שבו בימ"ש זיכה עוקף תוך חציה של קו הפרדה רצוף, כאשר טענת ההגנה היתה שהיה לפניו רכב והוא לא נתן לו לחזור, העקיפה התחילה על קו מקוטע, והרכב הנעקף האיץ ולא נתן לו לחזור למסלול אז לא היתה לו ברירה אלא לחזור בקו לבן. בימ"ש קיבל את גרסת הנאשם ואת גרסת אשתו וקבע כי טענתו של הנאשם שלא יכל לחזור אלא בקו רצוף היא לא טענה של מה בכך ושלנאשם לא היתה ברירה אלא להשלים את העקיפה והוא מזוכה מחמת הספק. במקרה הזה העדים אינם קרובים של הנאשם אלא אנשים שכל אחד מהם הוא בעל משקל סגולים משל עצמו והעיד פה ואמר את האמת והוא עד למידת האחריות ולכן הנסיבות הללו בהירות לחלוטין. באופן כללי כל הסיפור, כל התרחשות, אמנם במערב די פרוע, חייבת להביא למסקנה לזכות את הנאשם. הנאשם ניסה לעקוף רכב שנסע מאוד מאוד לאט לפניו והרכב הנעקף לא במקרה אלא תוך ביצוע עבירה שבה לא רוצה השולט ברכב להודות ולהפליל את עצמו נאלץ לסיים עקיפה חוקית לחלוטין בחציית קו לבן בטלה.

אינני חושבת שההגנה ניסתה להכין כתב אישום כנגד המשטרה, כתב האישום נכתב מאליו על ידי השוטרים בעדותם והעדים בהעדרם. אנחנו גם לא עירבנו את כל ההיסטוריה שיכולנו לערב ואפילו הוויתור שלי על אותו עד שלא הופיע פעמיים בביהמ"ש, עד שהוא קצין משטרה במשטרת חברון, מדברת בעד עצמה. בתחילה הוא זומן על ידי בימ"ש ולא הגיע ללא כל תירוץ, ההזמנה נעשתה על ידי בימ"ש ונשלחה למשטרת חברון. ההנחה היא שפקיד ציבור פועל כדין, הפקידה זימנה והוא לא הגיע. זוהי הנחה שהיא מוצבת לרגלינו שהוא זומן כדין והוא לא הגיע, נתנו לו הזדמנות נוספת והפעם הוא לא הגיע וזה חייב לפעול לטובת הנאשם משום שאותו חשש וחשד שאנו מדברים עליו לאורך כל הדרך והוא הוכח וזה מקבל את החיזוק הנוסף על ידי העדרו של קצין שהיה בסוד האירוע והגיע בסופו כדי לקצור את הפירות.

לאור האמור אבקש לזכות את הנאשם.

<#3#>

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם.

הנימוקים ישלחו בדואר בתוך 30 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' אב תשע"ג, 06/08/2013 במעמד הנוכחים.