אני מזכה את הנאשם הן לגופן של נסיבות ביצוע העבירה והן מטעמים שבצדק, כמפורט להלן

מבוא

1. הנאשם הועמד לדין על עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, שלא נמצא בצדו הימני קו מקווקו, בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

הרכב הנעקף הוא ג'יפ צבאי בו ישבו: חייל בשירות חובה שנהג ברכב, קצין מילואים שישב לצדו ושוטר שישב מאחור בצד ימין.

המקום – כביש 317, סמוך למצפה יאיר (איו"ש).

הזמן – 30/3/13 יום שבת שעה 11:22 , בדרום הר חברון אמורה הייתה להתקיים פעילות של פעילי שמאל מול מתנחלים "כמו כל שבת". (עדות השוטר, פר' עמ' 2 ש' 22).

הנאשם – פעיל שמאל המוכר לצבא ולשוטר.

תשובת הנאשם לאישום

1. הנאשם כפר באשמה. לטענתו החל עקיפה בקו מקווקו אך נאלץ לסיימה בקו רצוף עקב האצה מכוונת של נהג הג'יפ הצבאי, אותו ביקש לעקוף. לטענת הנאשם הג'יפ הצבאי עקב אחריו ונסע מאחור, בשלב מסוים האיץ הג'יפ ועקף את הנאשם, מיד לאחר מכן האט באופן בולט את מהירות נסיעתו כשהוא נוסע לפני רכבו של הנאשם. הנאשם ביקש לעקוף הג'יפ, או אז הג'יפ הגביר מהירות ומנע מהנאשם להשתלב חזרה לנתיבו, בטרם יהפוך הקו המקווקו לקו רצוף.
2. למעשה, הנאשם הודה בעובדות, שהרי סיום עקיפה בקו לבן מהווה עבירה על החוק, אולם טען כי עומדות לו הגנות המונעות הרשעתו.

העדים והראיות

1. מטעם המאשימה העידו השוטר אברהם בוהדנה וקצין המילואים שלום שבח. הנהג בג'יפ לא נרשם ברשימת עדי המאשימה.
2. מטעם הנאשם העידו הנאשם, שני פעילים שנסעו עימו - ניסים מוסק וגיא אבני (כל אחד נסע בנפרד עם הנאשם, בקטע אחר של הדרך) , ופעיל נוסף בשם גיא בוטביה שמכיר את תוואי הדרך, צילם בדיעבד את כל מסלול הנסיעה של הנאשם (נ/2) והעיד על אורכם של קטעי הדרך בהם הקו היה מקווקו או רצוף.
3. קצין משטרה בשם יניב אוחנה שהיה במקום ונדרש להגיע מטעם ההגנה, לא התייצב באופן מודע לאחר שהוצהר ע"י ב"כ המאשימה כי שוחחה עמו אישית, וזאת ללא כל מתן הסבר. ההגנה ויתרה על זימונו בפעם השלישית וביקשה לייחס משקל לאי העדתו.

דיון בראיות המאשימה

עדות השוטר אברהם בוהדנה

1. כאמור, השוטר ישב מאחור בצד ימין, עדותו הייתה נגועה בחוסר אובייקטיביות ומעורבות אישית, על אף שהוא הכחיש זאת, קשה לי להאמין כי שוטר יישאר שווה נפש כלפי מי שבעבר התלונן עליו במח"ש ואילץ אותו למסור הסברים. השוטר נמנע מלכפור בטענה שהוטחה בפניו כי חלק מהתלונות נמצאו מוצדקות – ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 14). אף אם אתעלם מהרושם שעשתה עלי עדותו, הרי שתוכנה לא תאם לעובדות כפי שהוכחו בפני.
2. לטענת השוטר בוהדנה, הוא הבחין בביצוע העבירה, באמצעות המראה הקדמית של הנהג "המראה של הנהג כל כך גדולה שניתן לראות כמו טלוויזיה, ראיתי דרך המראה של הנהג"(פרוטוקול עמ' 4 ש' 16). טענה זו נסתרה באופן חד משמעי, בעת שהוצגו תמונות הג'יפ הצבאי, שבו מותקנת מראה סטנדרטית וקטנה, בנוסף לחלון קטן ומסורג בדלת האחורית של הג'יפ (נ/1). ולכן אני קובעת כי השוטר לא ראה את ביצוע העבירה, אלא נסמך ככל הנראה על דברי נהג הג'יפ שלא העיד, או קצין המילואים.
3. על מגמתיות העדות, או למצער על חוסר המקצועיות ("טיפה") כפי שהודה בה השוטר, ניתן ללמוד גם מהדברים הבאים: השוטר נמנע מלרשום בדו"ח את שמו של נהג הג'יפ שהוא לכאורה עד מפתח ומי שיכול היה להעיד באופן הטוב ביותר לגבי צורת נהיגתו ונהיגת הנאשם וכן שכח לרשום את שמות הנוסעים ברכב הנאשם. השוטר לא דייק בכתיבת נסיבות האירוע בעת שרשם כי היו עם הנאשם שני נוסעים, שעה שרק נוסע אחד היה עמו.

חוסר דיוק בלשון המעטה היה בעת שתיאר את תוואי הדרך. השוטר העיד כי מדובר ב"קטע שכולו קו לבן רצוף...כך שאין קו קטעים" (עמ' 1 ש' 21), טענה זו אף היא הוכחה כלא נכונה על פי הסרט שצילם גיא בוטביה, על פי עדות קצין המילואים שאישר כי היה גם קו מקוטע, על פי עדות הנאשם והנוסע – גיא אבני. השוטר ביקש לבסס את מעשה העקיפה ועל כן משווה לו חומרה ובהירות, כאילו לא דובר בעקיפה שהחלה בקו מקווקו וכאילו לא תרם הג'יפ הצבאי דבר להתרחשות העבירה, וכל זאת, שעה שספק גדול אם הוא עצמו יכול היה במו עיניו לראות את רכבו של הנאשם ממקום שבתו.

1. בע"פ 4004/98(תא) ורשבסקי נ' מדינת ישראל מבקש כב' השופט מודריק "לעמוד על המשמר ולפקוח 'שבע עיניים' על עדויות השוטרים שמא נמצא בהם דבר, אפילו קטן יחסית, המעמיד בספק את הבטחון באמינותם". במקרה הנוכחי לא היה צריך יותר מזוג עיניים ואוזניים כדי להגיע למסקנה שאין לסמוך על עדותו של השוטר, לא לגבי תוואי הדרך ואופן העקיפה ולא לגבי מטרת הצבתו.
2. השוטר נמנע מלהעיד מה עשה בג'יפ צבאי ומה היה טיב שיתוף הפעולה בין המשטרה לצבא באותו היום, אולם נראה כי "המשימה" הסתיימה מיד לאחר כתיבת הדו"ח לנאשם, כך עולה מעדותו של קצין המילואים, לפיה השוטר לא המשיך בנסיעה בג'יפ לאחר כתיבת הדו"ח.

החשד שמא טענות הנאשם אינן כה הזויות כפי שניסתה לטעון המאשימה, התחזק לאחר שמיעת עדותו של קצין המילואים.

עדות קצין המילואים

1. קצין המילואים בחר לשמור על זכות השתיקה בכל פעם שהוצגו לו שאלות שנגעו לטיב "המשימה" שהציב או הוצבה בפניו, ביחס לנאשם. קצין המילואים הודה שהם עקבו אחר הנאשם, טענה שאין לה זכר בדו"ח התנועה התמים של השוטר. קצין המילואים הודה שזה "סוג של משימה" בקשר לעקיפת רכב הנאשם (פרוטוקול עמ' 9 ש' 10), הוא הודה ש"נכון זה לא רגיל" ששוטר נוסע ברכב צבאי וכי חבר אליו עם הג'יפ לצורך אירוע הנסיעה ועד למתן הדו"ח, אולם סירב להשיב לשאלות הבאות:

"ש.אתה מאשר שנתת הוראה לנהג שלך לעקוף את עזרא?"

"ת. אני לא רוצה לענות על השאלה"

"ש.מה קרה מיד בסמוך לאחר מכן, לאחר שעקפתם אותו מה קרה עד שעקפתם אותו"

"ת. אני לא רוצה להשיב בכדי לא להפליל את עצמי". (פרו' עמ' 11 ש' 29-32)

1. הימנעותו של קצין המילואים מלהעיד מהחשש שמא יפליל עצמו, נעשתה לאחר שהתייעץ עם הסנגוריה הצבאית. לטענת המאשימה קצין המילואים חשש משום שהנאשם ובאת כוחו הפילו עליו אימה ועל כן אין כל משמעות להעדר תשובות מצידו בשאלות מסוימות. אני התרשמתי כי מדובר באדם משכיל, רהוט בדיבורו, שהקפיד לומר את האמת ונמנע מלהשיב מקום שהאפשרות היתה להפליל עצמו או לשקר, כשבדיעבד הבין כי יתכן ושגה בהבנת "המשימה" שהוטלה עליו, או בדרך ביצועה, התייעץ עם הסנגוריה הצבאית וזו הנחתה אותו כיצד להשיב.

הימנעותו מלהעיד בשאלות מסוימות אינה יכולה להביא לקביעת עובדות ברמת וודאות גבוהה, אך די בה כדי להגיע למסקנה כי טענות הנאשם בדבר רדיפתו לא נהזו ממוחו הקודח, כפי שטענה ב"כ המאשימה ואולי יש בהן דבר מה, מכל מקום היה ברור כשמש כי לא מדובר באכיפה אקראית של עבירת תנועה שנצפתה על ידי שוטר תנועה, כי אם מעבר לכך.

1. לאחר שמיעת עדויות המאשימה, המלצתי לב"כ המאשימה להתייעץ עם ראש לשכת תביעות ולשקול עמדתה, עוד בטרם יישמעו עדויות ההגנה ותינתן הכרעת הדין, אולם לאחר שהתייעצה חזרה והצהירה: "אין לנו שום כוונה להסתיר בעיות שהיו בשטח, אם יש בעיות כאלה אנו נצטער על זה… אם אחרי שנשמע את פרשת ההגנה ונסבור כי יש לנו בעיה בראיה אז נשקול…" (פרוטוקול עמ' 14 ש' 4-6).

משביקשה המאשימה להביא הענין לדיון עד תומו, מה לה כי תלין על הסנגורית שהביאה עדויות על "כל מיני דברים ועניינים שזה לא מקומם ובטח לא כאן בבימ"ש זה" (עמ' 30 ש' 20).

1. לצורך ביסוס הגנתו של הנאשם לפיה הג'יפ הצבאי מנע ממנו לחזור לנתיבו, או טעמים מחמת הצדק, היה הכרח מבחינת הנאשם והסנגורית להידרש לכל הנסיבות שלפני ואחרי אותו אירוע, שכן, מרגע שהודה הנאשם בחציית הקו הלבן, הנטל להוכיח את טענות ההגנה עובר אליו וכך עשה.

פרשת ההגנה

הג'יפ הצבאי מנע מהנאשם להשלים העקיפה

1. הנאשם העיד כי הג'יפ הצבאי עקב אחריו וכי אין זה דבר חדש. הוא סיפר כיצד הג'יפ עקף אותו במהירות ומיד לאחר מכן הפחית מהירותו ל 10-15 קמ"ש, כשהחליט הנאשם לעקוף את הג'יפ, הג'יפ האיץ ומנע ממנו לחזור לנתיבו לפני סיום הקו המקווקו.

אני מאמינה לנאשם כי היה זהיר בנהיגתו, שהרי היה מודע למעקב אחריו. עוד אני מאמינה לנאשם כי הכיר היטב את תוואי הדרך, וכי אלמלא הג'יפ האיץ מסוגל היה בנהיגה סבירה לחזור חזרה לנתיבו בטרם יסתיים הקו המקווקו.

1. עדות הנאשם נתמכה בעדות גיא אבני שנסע עמו ואשר העיד, כיצד שמע רעש חזק של הג'יפ כשהוא עוקף את רכב הנאשם וכיצד לאחר מכן נסע הגי'פ באיטיות מכוונת.

העובדה שגם הוא פעיל שמאל כמו הנאשם (ביניהם פערי גיל של כ-25 שנים לערך), לא הופכת אותו לחבר נפש של הנאשם, עד כדי כך שיהיה מוכן להעיד עדות שקר כדי לחלצו מעבירת תעבורה המיוחסת לו.

1. אותו הדבר נכון לגבי עדותו של ניסים מוסק (כתב טלוויזיה) אשר חזה בתחילת האירוע, עת הבחין בג'יפ עוקב אחריהם, ולאחר שהנאשם הורידו באחד הצמתים, ראה כיצד באופן מוזר הג'יפ שכל אותה העת נסע מאחוריהם, עקף את הנאשם ולאחר מכן האט. לו ביקשו היושבים בג'יפ "רק" לעקוב אחר הנאשם ולדווח על פעילותו, לא היה מקום לעקוף אותו, אלא להמשיך ולנסוע אחריו עד הגיעו ליעדו.

לו נהג הג'יפ ביקש לעקוף את רכב הנאשם כי מיהר לדרכו, היה הג'יפ נעלם מטווח ראייתו של הנאשם ולא היה כל צורך לעקפו. עקיפה מהירה ולאחריה האטה בולטת, מבלי שהיה כל מכשול או רכב נוסף בדרכם, שוללת את האפשרות כי מדובר בנהיגה סבירה של נהג, ומעלה את החשד שהיה בדרך הנהיגה משהו אחר.

1. גם עדותו של גיא בוטביה לענין אורך מקטעי הדרך, (בהתאם למדידה בgoogle earth ) והסרט שצילם במועד מאוחר יותר, בו ניתן לצפות בקטע הדרך בו נסע הנאשם, תומכת בקביעה כי אורך הקו המקווקו היה ארוך דיו כדי לאפשר לנהג סביר לעקוף רכב אחר ולהשלים העקיפה בטרם יגיע לקו הרצוף, אלמלא פעולתו הבלתי צפויה של הרכב הנעקף שהגביר מהירות.
2. הקו המקווקו שורטט פעמיים לאורך המסלול, למרחקים גדולים, על פי עדותו של גיא - 500 מ' כל מקטע ואילו הקו המקווקו היה קצר בהרבה (125 מ') ושורטט סמוך לעיקול הדרך. היות שמדובר בעדות טכנית שלא נסתרה ולא הובאה מולה כל עדות הזמה, הרי שעל אף היות העד חבר של הנאשם, אני מוצאת כי יש לסמוך עליה, ולכן אני קובעת כי אלמלא נהג הג'יפ הצבאי לא היה מאיץ במכוון, לאחר שהאט באופן משמעותי קודם לכן, יכול היה הנאשם להשלים את העקיפה בלא לחצות את הקו הלבן.
3. במצב דברים זה עומדת לנאשם ההגנה המנויה בסעיף 22 (ב) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 העוסק באחריות קפידה. וכך קובע הסעיף:

"(ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה."

נטל הראיה המועבר לנאשם דומה לנטל במשפט האזרחי ועל כן אין הנאשם צריך להוכיח מעל לספק סביר כי עשה ככל שניתן למנוע את העבירה. יתכן שבדיעבד היה צריך הנאשם לעצור בצד הדרך ולהמתין להתרחקות הג'יפ, אך עצה זו יכולה היתה להועיל לגבי נהג רכב אלמוני שמבקש להפגין כוח בכביש, ולא לג'יפ צבאי שעוקב אחר הנאשם ואף ממתין לו בצד הדרך עד שיחזור מדרך העפר אליה פנה. (ראה עדותו של קצין המילואים: "די בטוח שנכנס לשטח שוב באיזה שלב. המתינו (צ"ל-המתנו) לו בכביש הראשי ומכאן איני מוכן להמשיך לתאר על מנת שלא להפליל את עצמי" פרוטוקול עמ' 11 ש' 26).

1. בנסיבות פחות חמורות, מבחינת התנהגות בלתי צפויה של הרכב הנעקף, זוכה נאשם מחמת הספק (ראה תת"ע 3527/07 מדינת ישראל נ' כץ מיום 22/7/08). שם העידו הנאשם ואשתו כי הרכב הנעקף האיץ ולא אפשר לנאשם לחזור למסלולו. עדי המאשימה לא יכלו לסתור טענה זו ולכן נבע ספק סביר בדבר אשמתו של אותו נאשם.
2. בנסיבות שלפני אין לי ספק שהג'יפ הצבאי האיץ ומנע מהנאשם לחזור לנתיבו. תרומתו של נהג הג'יפ מגיעה לכך שניתן להגדירה אף כ"גורם זר מתערב", הוא ככל הנראה עבר על תקנה 48 לתקנות התעבורה, הקובעת כדלקמן:

"(א) נוהג רכב שנעקף, יסיט את רכבו עד כמה שאפשר לשפת הכביש כדי לאפשר לרכב העוקף, לעקוף בבטחה ולא יגדיל את מהירות נסיעתו עד לאחר שהרכב העוקף עבר על פניו." (הדגשה לא במקור).

לסיכום

1. על סמך הראיות שהוצגו בפני וכמוסבר לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם, באשר הוכח כי עומדת לו ההגנה המנויה בסעיף 22 (ב) לחוק העונשין, קרי; הוא עשה ככל שביכולתו להימנע מביצוע העבירה של חציית קו לבן, וכי לנהג הג'יפ הצבאי חלק נכבד בביצוע העבירה.
2. גם אם המאשימה רשאית לאכוף החוק ביתר קפדנות, על מי שהיא "חפצה ביקרו", ולא יהא הדבר בבחינת אכיפה בררנית, עדיין על החשוד לבצע עבירות מיוזמתו ואין מקום לגרום לו לבצען, בוודאי לא כשהמדובר בעבירות תעבורה, אלמלא הכביש היה ריק מתנועה, הייתה התנהגותו של נהג הג'יפ מסכנת לא רק את יושביו, אלא גם נהגים אחרים שהיו נקלעים ל"משחק" שלא באשמתם.
3. אוסיף ואומר כי נסיבות המקרה כפי שהוצגו בפני מביאות אותי למסקנה שהגשת האישום במקרה זה ולפחות אי חזרתו ממנו בכל שלב שלפני מתן הכרעת הדין, מהווה סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982.

אשר על כן אני מזכה את הנאשם.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ד , 29 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים

מזכירות תשלח הכרעת הדין בדואר לצדדים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלתה