הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

התביעה הוגשה כתביעה כספית על סך 150,000 ₪. בפירוט הסעדים ביקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו מחצית הרווחים אותם הדיר ממנו; להורות לנתבע לשלם לתובע מחצית מהרווחים לחודשים נובמבר – מארס 2013; ליתן סעד הצהרתי כי הינו בעליו בשיעור של 50% של העסק "וילה לולה" ולהורות לנתבע לשלם לו את הסך של 72,500 ₪ אשר הינם מחצית מדמי הקמת בית העסק.

בתביעה שכנגד טען התובע שכנגד כי שולם לנתבע שכנגד סך של 190,000 ₪. התובע שכנגד טוען כי לנוכח העדר השקעה כספית והעדר ניהול ותפעול שווה, על הנתבע שכנגד להשיב לכל הפחות מחצית מהסכום (95,000 ₪) וכן להשיב לו סך של 65,000 ₪ שהשקיע התובע שכנגד במקומו ברכוש ובציוד (ההפרש בין הסך של 150,000 ₪ שהנתבע שכנגד היה אמור להשקיע לסך של 85,000 ₪ שהשקיע בפועל). בסך הכל נתבע בתביעה שכנגד סך של 160,000 ₪.

הסכמת הצדדים להכרעה לפי סעיף 79א נרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 28.4.14 וזו לשונה:

"הגענו להסכמה שההכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד תערך התחשבנות בין הצדדים בהתאם לאסמכתאות לגבי התקופה מתחילת הפעילות המשותפת ועד לסוף שנת 2012.

הצדדים יגישו תצהירים בצירוף אסמכתאות.

לאחר מכן, פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א וזאת לאחר שביהמ"ש הסביר לצדדים את המשמעות של הכרעה על דרך הפשרה, לרבות את ההשלכות לענין ערעור. נבקש כי תינתן הנמקה תמציתית לענין החישובים וכן ככל שתועדף גרסה כזו או אחרת. אנו מסמיכים את ביהמ"ש להחליט בתביעה ובתביעה שכנגד וכן לענין הוצאות ושכ"ט לפי סעיף 79א בהתאם למפורט לעיל.

נבקש שביהמ"ש יקבע מועדים להגשת תצהירים ויתן הוראות לענין האגרה.

כמו כן, ציין ב"כ התובע במהלך הדיון כי הינו מוותר על הסעד ההצהרתי שהתבקש.

הוגשו מטעם הצדדים תצהירים של בעלי הדין עצמם.

בתצהירים לא הוצג על ידי מי מהצדדים תחשיב המבוסס על אסמכתאות מפורטות די הצורך.

יחד עם זאת, מעיון בנספחים שצורפו על ידי הצדדים ובכלל זאת באמור בתמליל השיחה שצורף על ידי התובע, ואשר שני הצדדים הפנו אליו בתצהיריהם, ניתן ללמוד נתונים רלבנטים להתחשבנות. בכלל זאת, ניתן ללמוד לענין שיעור ההכנסות של הצדדים בחודשי הקיץ והחורף וההבדלים הניכרים ביניהם. עוד ניתן ללמוד לענין טענות הצדדים, בזמן אמת, לגבי גובה השקעת הכספים הראשונית מצד התובע ולגבי אחוזי ההשקעה של עבודה בפועל על ידי הצדדים במהלך התקופה.

כמו כן, עולה מהתצהירים כי התובע קיבל במהלך התקופה סך של 190,000 ₪.

לנוכח כל האמור, ובהעדר אסמכתאות מסודרות מצד מי מהצדדים, על כל המשתמע מכך, וכאשר ארביב לא צירף אסמכתאות לגבי התקופה הרלבנטית, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. כך, שבסופו של יום ימצא התובע, בשים לב לסכומים שכבר קיבל, במצב בו הוחזרה לו ההשקעה הראשונית מצידו. זאת, לאחר שויתר על הסעד ההצהרתי לפיו הינו זכאי ל-50% מהעסק.

כמו כן, יקבל אף רווחים שיתאמו את מהלך הדברים בפועל בתקופה הרלבנטית עד סוף שנת 2012 (המועד שנקבע בהסכמת הצדדים).

לא מצאתי כי עולה מהתצהירים זכאות של התובע שכנגד לקבלת כספים מהנתבע שכנגד, שעניינם השקעות בעסק, כפי שנתבעו בתביעה שכנגד ופורט לעיל. זאת, בפרט שעה שהתובע ויתר על הסעד ההצהרתי לפיו הינו זכאי ל- 50% מהעסק.

לנוכח האמור, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 30,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 700 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.

אם לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו יתווספו לו במקרה זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מורה על השבת אגרה בתביעה ובתביעה שכנגד, בשים לב לכך שלא נשמעו הוכחות בתיק ובכפוף לתקנות.

פסק הדין ישלח על ידי המזכירות לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.