01 אוגוסט 2016

1. התובעת, גב' סיגל תג'ר, הגישה תביעה זו להפרשי "תוספת אישית" לפי הסכם קיבוצי מיום 7.7.05 שבין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית, שעל פיו הוסדרו מעמדם וזכויותיהם של עובדי מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ) במשרד התחבורה, עקב סגירתה.

עובדות

1. התובעת עבדה במע"צ, שהייתה יחידת סמך במשרד התחבורה, עד לסגירתה ביום 1.7.05, על פי החלטת הממשלה מיום 15.9.03. באותה החלטה נקבע כי תוקם חברה ממשלתית שתעסוק בעבודות ציבוריות ופעילות מע"צ תועבר אליה.
2. בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית נחתם הסכם קיבוצי ביום 7.7.05 להסדרת סיום עבודתם, מעמדם וזכויותיהם של עובדי מע"צ (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). בהסכם הקיבוצי הוסכם על סיום עבודתם של עובדי מע"צ כעובדי יחידת הסמך. חלק מעובדי מע"צ סיימו עבודתם, חלק אחר פרש לגימלאות, חלק הועברו לחברה הממשלתית שהוקמה וחלק הועברו לעבוד בשירות המדינה (האחרונים יכונו להלן: "העובדים המועברים"). התובעת הייתה בין העובדים המועברים והועברה לעבוד במשרד השיכון בחודש 9/05.
3. סעיף 7.4 להסכם הקיבוצי כותרתו "שכרם ותנאי עבודתם של העובדים אשר הועברו במסגרת שירות המדינה". בסעיף 7.4.1 להסכם הקיבוצי נקבע:

"מוסכם כי שכרם המשולב והתוספות הקבועות של עובדים אשר הועברו בשירות המדינה לא ייפגעו עקב הפיכת יחידת הסמך מע"צ לחברה ממשלתית והכל בהתאם לכללים המקובלים בשירות המדינה".

1. ביום 2.6.05 (לפני מועד חתימת ההסכם הקיבוצי), ניתנו על ידי סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מר יעקב מועלם, הנחיות לעניין ביצוע ההסכמה בדבר אי פגיעה בתנאי השכר של עובדי מע"צ שיועברו לשירות המדינה, שהתגבשה באותו מועד במסגרת המשא ומתן לכריתת ההסכם הקיבוצי. בהנחיות הוגדרו "תנאי שכר ישנים" וכן "תנאי שכר חדשים". כן הוגדרה "תוספת אישית" בגובה ההפרש שבין "תנאי השכר החדשים" לבין "תנאי השכר הישנים", אשר יש לשלמה לעובדים מועברים שתנאי שכרם החדשים נופלים מתנאי שכרם הישנים. להלן נידרש להגדרות מונחים אלה במכתבו של סגן הממונה על השכר מיום 2.6.05 (להלן: "מכתב מועלם").
2. בשנת 2007 הגישו 28 עובדי מע"צ שהועברו לשירות המדינה, ובהם התובעת, תביעה למנוע הפסקת תשלום "תוספת שהייה זמנית" ששולמה להם לפי סעיף 6 להסכם הקיבוצי ולהענקת "תוספת אישית" לפי סעיף 7.4.1 להסכם הקיבוצי (עב 2970/07). בין הפלוגתאות שנקבעו באותו הליך היו:
   1. מהו הפירוש אותו יש לתת להסכם הקיבוצי לגבי תנאי שכרם הישנים והחדשים של התובעים. האם נכונה טענת המדינה כי לאחר שילובם של התובעים במשרות בשירות המדינה יחולו עליהם תנאי השכר כמפורט בסעיף 7.4.1 להסכם ובהתאם למכתבו של מר מועלם מיום 2.6.05.
   2. מהו משקלו ותוקפו של מכתב מר מועלם מיום 2.6.05 הממוען אל מר מוטי אהרוני ושעניינו הוראת בעניין עובדי מע"צ המועברים במסגרת שירות המדינה. האם יש סתירה בין האמור במכתב מועלם לבין ההסכם הקיבוצי ואם כן במה מתבטאת סתירה זאת. האם היווה מכתב מר מועלם את הבסיס לסעיף 7.4.1 להסכם הקיבוצי.
3. בפסק הדין בעב 2970/07 (להלן: "פסק הדין") נדחתה תביעת התובעים למניעת הפסקת תשלום "תוספת שהייה זמנית". נקבע שהתשלום בוצע בטעות ושבעטיה של הטעות שולמו לתובעים תשלומים שלא הגיעו להם, אך בית הדין פטר את התובעים מהשבת כספים אלו בהתאם לסמכותו לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
4. לעניין "התוספת האישית", שהיא נושא תביעתה של התובעת בהליך זה, נקבעו קביעות שונות, לרבות בעניין מעמדו של מכתב מועלם. הסעד ההצהרתי שנפסק היה כדלקמן:

"התובעים זכאים לתוספת אישית קבועה במידה ותנאי שכרם הישנים גבוהים מתנאי שכרם החדשים, הכל לגבי כל אחד אישית ע"פ נתוניו, כפי שפירטנו לעיל. יש לערוך לכל אחד מהתובעים חישוב תנאי שכרו הישנים כפי שהצבענו לעיל, ורצוי ע"י גורם אחד, כדי שאפשר יהיה לחשב לכל אחד מהם גם רטרואקטיבית ממועד שיבוצו וגם ב"שוטף" את "ההפרש" מידי חודש בחודשו".

1. לאחר מתן פסק הדין הגישו התובעים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. הצדדים הגיעו להסדר בבקשה בה הודיעו כי הגיעו להסכמה לגבי אופן יישום פסק הדין לפיה:

"ימונה גורם אחד במדינה, הגב' מירי יוגב, סגנית מנהל אגף בכיר (משרדי הממשלה ויחידות הסמך) בנציבות שירות המדינה, אשר תקבל לידה מאת הגורמים הרלוונטיים במדינה, את רשימת כל התובעים בצירוף תלושי שכר הכוללים את תנאי השכר הישנים, על מנת שניתן יהיה לבחון .. האם קיים הפרש בין תנאי השכר החדשים לבין תנאי השכר הישנים, כהגדרתם במכתבו של מר מועלם מיום 2.6.05. ככל שקיים הפרש כאמור, תשולם לתובעים תוספת אישית זמנית, הכל כאמור בהתאם לכללים כפי שנקבע במכתבו של מר מועלם. כמו כן, תבחן הגב' יוגב את אופן יישום השלמות שכר נוספות כמפורט במכתבו של מר אהרוני מהימים 19.12.05 ו-19.12.05, ככל שיתברר כי השלמות אלו אינן משולמות, וזאת בהתאם לתנאים כמפורט במכתביו הנ"ל, המדינה תפעל לתיקון המצב ולתשלום השכר".

1. לאחר הדברים האלה, שולמה לתובעת "תוספת אישית" בסך 1,277 ₪, רטרואקטיבית משנת 2005.

התביעה

1. התובעת הגישה תביעה זו בה טענה שה"תוספת האישית" שחושבה לה היא נמוכה מזו המגיעה לה. לטענתה, לא שולמה כל כלל התוספת האישית בחודשים 9-11/05, וסכומים שהגיעו לה באותם חודשים היו 1,526.01 ₪, 1,537.92 ₪ ו-1,536.43 ₪, בהתאמה. לטענתה, היא קיבלה את התוספת האישית (רטרואקטיבית) החל מחודש 12/05, ובטבלה שצירפה לכתב התביעה היא פירטה את ההפרש החודשי המגיע לה, לטענתה. בחודש 12/05 היא טענה להפרש של 256.45 ₪. הסכומים השתנו מחודש לחודש עד לחודש 11/10, וככלל היו במגמת עלייה מתונה. לגבי החודשים החל מ-11/10 עד לחודש 3/13 (סמוך לפני הגשת התביעה), טענה התובעת להפרש חודשי בסך 470.61 ₪.

מכתב מועלם

1. כאן המקום לפרט את ההוראות שנקבע במכתבו של מר מועלם מיום 2.6.05, שכן בכתב ההגנה שהגישה המדינה, היא הודתה בכך שביצעה חישוב שגוי של התוספת האישית על פי ההוראות של מכתב מועלם, ונדרש פירוט הוראותיו כדי להכריע במחלוקות בתיק.
2. חשיבותו של מכתב מועלם נעוצה גם בכך, שהצדדים להליך בעב 2970/07, שהתובעת נמנית עמם, הסכימו במסגרת ההסדר אליו הגיעו בבקשת התובעים לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כי חישוב התוספת האישית ייעשה על פי מכתב מועלם, ובהתאם לכך, ומעבר לכל קביעה שנקבעה בפסק הדין בעניין מעמדו של מכתב מועלם, למכתב מועלם תוקף מחייב בין הצדדים על פי הסכמתם הם, בכל הנוגע לדרך החישוב של התוספת האישית.
3. מכתב מועלם ממוען אל מר מוטי אהרוני מנציבות שירות המדינה, והעתקו נשלח ליו"ר ההסתדרות, מר עופר עיני. כפי הנראה, הוא הוכן לפני חתימת ההסכם הקיבוצי, אך מתייחס אליו. לאחר החתימה, מולא תאריך ההסכם הקיבוצי. להלן הגדרות המונחים "תנאי שכר ישנים", "תנאים שכר חדשים" וההוראות בעניין תשלום "תוספת אישית".

"תנאי שכר ישנים: "ממוצע השכר וההטבות הכספיות האחרות הקשורות לעבודה המשתלמות על בסיס חודשי (לרבות על פי דיווח) להם היה זכאי עובד מועבר בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר, לרובת שכר משולב, תוספות קבועות ותוספות ייחודיות (תוספת כביש פתוח/סגור) ולמעט תשלום בגין שעות נוספות, תשלום בגין החזר הוצאות, דמי שתיה, נהיגה עצמית ותוספת שטחים".

"תנאי שכר חדשים": השכר וההטבות הכספיות האחרות הקשורות לעבודה המשתלמות על בסיס חודש (לרבות על פי דיווח) להם זכאי עובד מועבר במקום עבודתו החדש בשירות המדינה, כפי שיהיה מעת לעת, לרבות שכר משולב, תוספות קבועות ותוספות ייחודיות ולמעט תשלום בגין שעות נוספות, תשלום בגין החזרי הוצאות, דמי שתיה, נהיגה עצמית ותוספת שטחים".

1. בסעיף 2 למכתב מועלם נקבע כי "מבלי לגרוע מהאמור בהסכם הקיבוצי, תנאי שכרם הישנים של העובדים המועברים לא ייפגעו עקב העבודה במסגרת שירות המדינה, והכל בכפוף לאמור להלן בסעיף 5 (צ.ל. 3 – ד.ג.) להלן". להלן הוראת סעיף 3 למכתב מועלם:

"היה ותנאי שכרם החדשים של העובדים המועברים יהיו נמוכים מתנאים שכרם הישנים, יהיו העובדים זכאים לתוספת שכר אישית זמנית חודשית בשל המעבר (להלן – "תוספת אישית"), בגובה ההפרש שבין תנאי השכר החדשים לבין תנאי השכר הישנים.

על התוספת האישית יחולו הכללים הבאים:

1. התוספת האישית החודשית הינה תוספת שיקלית.
2. התוספת האישית החודשים תחושב מחדש מדי חודש ותופיע בשורה נפרדת בתלוש השכר.
3. ..
4. ...
5. הכללים בעניין זכאות והיקף התשלום בתקופת חופשה ומחלה החלים על הרכיבים המובאים בבסיס חישוב התוספת האישית, יחולו על התוספת האישית בתקופת חופשה ומחלה.
6. מובהר כי לכל עובד הזכאי לתוספת האישית ייערך חישוב אישי וחודשי".

כתב ההגנה וההליכים שהתקיימו בעקבותיו

1. בכתב ההגנה הודיעה המדינה כי אירעה טעות בחישוב התוספת האישית של העובדים המועברים, ובכללם התובעת. הטעות התבטאה בכך שחישוב "תנאי השכר הישנים" נעשה על פי ממוצע השכר בשמונת החודשים האחרונים להעסקתם במע"צ במקום בשלושת החודשים האחרונים. המדינה הודיעה כי "חישוב ראשוני" של התוספת האישית של התובעת מביא לתוצאה של הפרש בסך 220 ₪ לזכות התובעת.
2. עוד הבהירה המדינה בכתב הגנתה את עמדתה כי "התוספת האישית" היא תוספת שמטבעה אמורה להישחק עד שתיעלם כליל, וזאת בשל כך שבעוד "תנאי השכר ישנים" הם קבועים, "תנאי השכר החדשים" גדלים עם הוותק והעלייה בדרגות של העובדים המועברים.
3. המדינה הודיעה בכתב הגנתה כי תפעל לתשלום ההפרשים המגיעים לתובעת, אם קיימים הפרשים כאלה. המדינה הסבירה כי הפרשים כאלה אינם קיימים לגבי התקופה עד 6/08, שעד אליה שולמה "תוספת השהייה הזמנית", למרות שעל פי ההסכם הקיבוצי, מן הדין היה להפסיק תשלום תוספת זו לעובדים המועברים החל ממועד קליטתם לשירות המדינה. המדינה הפנתה לטעויות בחישוב שצירפה התובעת לתצהירה שהתבטאו בתביעת הפרשים בגין תקופות בהן שהתה בחופשת ליד ובחופשה ללא תשלום.
4. המדינה הודיעה בכתב הגנתה כי היא תפעל לתשלום הפרשים של התוספת האישית הקיימים לזכות התובעת, אם אכן קיימים כאלה, בשים לב לכך שמדובר בתוספת נשחקת.
5. בדיון המוקדם הראשון שהתקיים בתיק הודיעה ב"כ המדינה כי התברר שהייתה טעות נוספת בתשלום התוספת האישית לעובדים המועברים, שהתבטאה בכך שהתוספת שולמה בסכום קבוע, למרות שעל פי מכתב מועלם היא אמורה להיות מחושבת מחדש בכל חודש, ובסופו של דבר להישחק ולהיעלם. בתום הדיון הודיעה ב"כ המדינה:

"בהתאם להמלצת בית הדין, אנחנו נבצע חישוב מדויק וברור של התוספת האישית של התובעת בליווי הסברים ברורים ומפורטים באשר לרכיבי השכר הישנים על בסיסם מבוצע החישוב, וככל שעל פי בדיקת המדינה תימצא התובעת זכאית להפרשים, הם ישולמו לה תוך 30 יום, והתובעת תהיה רשאית להגיש תביעה חדשה התוקפת את החישוב החדש שתבצע המדינה".

1. בתום הדיון המוקדם החליט בית הדין כי המדינה תבצע חישוב מחדש של התוספת האישית של התובעת, כפי הצהרתה, וכי ככל שהחישוב יעלה שהתובעת זכאית להפרשים, הם ישולמו לה תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה, והתובעת תהיה רשאית, אם רצונה בכך, להגיש כתב תביעה מתוקן בהתייחס לחישוב שיוגש בתוך 30 יום.
2. המדינה הגישה הודעה בה נאמר:
   1. חישוב "התוספת האישית" של התובעת עומד על 1497.27 ₪ במקום 1,227.47.
   2. נעשתה טעות בתשלום התוספת האישית בכך ששולמה תחת סמל פרמיה 1210, במקום סמל 4177 ש.ל.פ. (שמירת שכר לא פנסיונית). בשל טעות זו התוספת שולמה כסכום קבוע ולא על פי חישוב חודשי כמתחייב ממכתב מועלם, ובשל כך התוספת גם לא נשחקה. מכאן ששולמו לתובעת גם תשלומי יתר.
   3. לא שולמו לתובעת תשלומים בגין פרמיה לה הייתה זכאית בפועל בהתאם לשעות עבודתה בכל חודש.
   4. נעשתה סימולציית שכר לשבע השנים האחרונות המשקללת את החישוב הנכון של התוספת האישית, את תשלומי התוספת האישית ששולמו בפועל, את הפרמיה שלא שולמה לתובעת (בשל כך ש"התוספת האישית" כונתה בטעות "פרמיה), למעט הפרמיה בחודש האחרון, ונעשו התאמות הנובעות מכך שתוכנת הסימולציה מוגבלת לשבע שנים אחורה ומעבר לכך יש צורך בהשקעת עלויות כספיות.
   5. תוצאת החישוב הייתה שהתובעת חייבת למדינה סך 33,577 ₪.

כתב התביעה המתוקן

1. בהתאם להחלטת בית הדין בדיון המוקדם, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן טענה התובעת שהודעת המדינה שהוגשה לא קיימה את החלטת בית הדין בדיון המוקדם בדבר ליווי החישוב בהסברים ברורים ומפורטים באשר לרכיבי השכר שנכללו בשכר התובעת בחודשים 10-12/04, ואין השוואה בין תנאי השכר החדשים לישנים בכל חודש וההפרש ביניהם, שהוא סכום התוספת האישית. התובעת הוסיפה וטענה את הטענות הבאות:
   1. התחשיב של המדינה שגוי בשל כך שאינו מביא בחשבון את רכיב דמי ההבראה בתנאי השכר הישנים, שהינו רכיב פנסיוני והוא שולם לה בחודש 12/14. לעניין זה הפנתה התובעת לעדות נציג ההסתדרות בעב 2970/07, לפיה כוונת הצדדים בהסכם הייתה לכלול את השכר הפנסיוני ב"תנאי השכר הישנים", וכן לקביעות של בית הדין בפסק הדין.
   2. בוצעה השוואה כמותית ולא שקלית בין רכיב הפרמיה ששולמה כתוספת אישית בסך 1,227.47 ₪ לבין סימולציה כמות שעות פרמיה להן הייתה זכאית ממשרד השיכון, בקיזוז השחיקה, וזאת מבלי להביא בחשבון שממוצע הפרמיה צריך להיות בהתאם לתחשיבה 1,497.72 ₪, במקום 1,227.47 ₪.
   3. בתחשיב אין התייחסות למכסת השעות הנוספות שאמורה הייתה לעבור עמה למשרד החדשים המהווים חלק מתנאי השכר הישנים והחדשים.
2. התובעת צירפה לכתב התביעה המתוקן תחשיב חלופי מפורט לגבי כל חודש. בתחשיב בוצעה השוואה בין תנאי השכר הישנים לעומת תנאי השכר החדשים, אך התובעת הסבירה כי ההשוואה לא הצטמצמה לאותם רכיבים פנסיוניים שהיו קיימים בתנאי שכר ישנים, כך שאם לאחר העברתה למשרד השיכון נוספים רכיבים חדשים שהתווספו וניתנו לכלל עובדי המדינה כתוצאה מהסכמים במשק (התובעת פירטה דוגמאות – "תוספת 2009", "תוספת 2011" ומענק חד מפעמי בסך 2,548 ₪ ששולם בחודש 6/09, הרי שלשיטת התובעת יש להוסיפם ל"תנאי השכר הישנים" ואין להכיר בשחיקת התוספת האישית על ידי הוספתם ל"תנאים השכר החדשים" בלבד.
3. לטענת התובעת בכתב התביעה המתוקן, סכום ההפרשים המגיע לה, כולל הפרשי הצמדה, עמד נכון ל-11/13 על 65,584 ₪. התובעת טענה כי תשלומי היתר שקיבלה בשל תשלום התוספת האישית כתוספת קבועה היו בסך 17,709.84 ₪, אך מנגד היא לא קיבלה פרמיות שהגיעו לה בסך של 13,063.20 ₪, ועל כן היא נותרה ביתרת חובה בסך 4,234.66 ₪.
4. התובעת ביקשה לא לקזז סכום זה מהפרשי התוספת האישית המגיעים לה, וזאת על יסוד פסיקת בית הדין בעב 2970/07 לפיה הופטרו התובעים מהשבת סכומי יתר שקיבלו, ובנימוק שלטענתה המדינה לא ביצעה את פסק הדין ואת ההודעה המוסכמת בבקשה לביזיון בית המשפט, התעלמה מפניותיה.

כתב ההגנה המתוקן

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן בה כפרה בטענות התובעת בדבר טעויות שנעשו בתחשיב שהוגש על ידי המדינה, וכפרה בנכונות עקרונות החישוב שהציגה התובעת בכתב התביעה המתוקן.
2. הנתבעת טענה כי בניגוד לטענת התובעת, אין בסיס לדרישת התובעת לכלול ב"תנאי השכר הישנים" רכיב של דמי הבראה, מאחר שמכתב מועלם קובע כי רכיבי השכר שיש לקחת בחשבון בחישוב "תנאי השכר הישנים" ו"תנאי השכר החדשים" הינם כאלה המשתלמים על בסיס חודשי. אמנם בהנחיית ביצוע של חטיבת השכר באגף החשב הכללי מיום 12.11.08 הוגדר "שכר ישן" במע"צ כשכר פנסיוני, אך למרות שדמי הבראה הם רכיב פנסיוני, אין הם רכיב המשתלם על בסיס חודשי.
3. הנתבעת כפרה בטענת התובעת כי יש לעדכן את "תנאי השכר הישנים" בתוספות שכר ששולמו לאחר העברת העובדים המועברים, וחזרה על עמדתה כי התוספת האישית היא תוספת נשחקת שמטבעה להיעלם. הנתבעת הפנתה להוראות בעניין זה שניתנו בהנחיית הביצוע מיום 12.11.08.

המחלוקות

1. מכתבי הטענות המתוקנים עולה כי המחלוקות שדורשות הכרעה בהליך זה הן:
   1. האם יש לכלול בחישוב "תנאי השכר הישנים" ו"תנאי השכר החדשים" את רכיב דמי ההבראה?
   2. מהם העקרונות הנכונים של חישוב "התוספת האישית"? האם יש לקבל את טענת המדינה כי מדובר בתוספת "נשחקת", באופן ש"תנאי השכר הישנים" נותרים סטטיים, עד להיעלמות ה"תוספת האישית" כתוצאה מעליות ב"תנאי השכר החדשים" בשל עליות בדרגה, וותק ותוספות שכר? או שמא יש להעדיף את פרשנותה של התובעת לפיה התוספת האישית אינה אמורה להיעלם, ואין הצדקה למצב הדברים בו תוספות יוקר ותוספות שכר "נבלעות" בשחיקת התוספת האישית, באופן המביא לתוצאה שבפועל אין התובעת מקבלת בפועל העלאות שכר אלה עד לאחר היעלמות "התוספת האישית".

העדים

1. התובעת העידה לעצמה.
2. מטעם הנתבעת העידו גב' מירי יוגב, מר יעקב מועלם, גב' אלה מזרחי, מנהלת תחום שכר ותנאי שירות באגף החשב הכללי במשרד האוצר ומר חנן לזמי, כראש ענף משרדי ממשלה באגף הממונה על השכר.
3. המחלוקות בתיק הן משפטיות בעיקרן – שאלות של פרשנות ושל יישום הסכם קיבוצי. העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת והן פורטו על ידינו בהרחבה. העדים בהליך הביאו לפנינו את העובדות ופירטו בתצהיריהם, כל אחד מנקודת מבטו, את הטיפול בסוגיה הכללית של סגירת מע"צ, כריתת ההסכם הקיבוצי, קביעת ההנחיות בדבר התוספת האישית במכתב מועלם, הטיפול בהעברת העובדים המועברים ותשלום "תוספת השהייה הזמנית" וההליכים ליישום ההוראות במכתב מועלם בעניין ה"תוספת האישית", לרבות ההליך שנוהל בעב 2970/07, הבקשה לביזיון בית הדין והטיפול של גב' יוגב ושל משרד האוצר ביישום אותה הסכמה, כמו גם הסימולציות שנערכו בעניינה של התובעת.

דיון והכרעה

1. במחלוקת בשאלה אם יש לכלול ב"תנאי השכר הישנים" דמי הבראה, עמדתנו כעמדת הנתבעת, מטעמיה, קרי: מדובר ברכיב שאינו משתלם על בסיס חודשי אלא על בסיס שנתי, ואילו על פי מכתב מועלם, שכאמור לעיל, הינו מוסכם בכל הנוגע לאופן חישוב "התוספת האישית", יש להביא בחשבון רק רכיבים המשתלמים על בסיס חודשי.
2. גם במחלוקת בשאלה אם "התוספת האישית" היא תוספת נשחקת אל מול העלאות בשכרם של העובדים המועברים, אנו מעדיפים את עמדת המדינה על פני עמדת התובעת, ולהלן נימוקינו:
3. התובעת הציגה באופן בהיר את טענותיה המשפטיות בכתב העדות שהגישה. בעדותה טענה התובעת לגבי תקופת עבודתה במשרד השיכון:

"לא קיבלתי שום תוספת שכר כמו שאר המשק. רכיבי שכר ותוספות שהתקבלו בהתאם להסדרים קיבוציים והוראות התקשי"ר, כגון: תוספת בגין ותק (1% בכל תחילת שנה), עליה בדרגה, גמול מינהל, תוספת 2009 תוספת 2011. תוספות שלכאורה רשומים בתלוש השכר אולם בפועל לא באמת שולמו ע"י המעסיק אלא הועברו מהתוספות האישית אל רכיבי השכר הרלוונטיים. תהליך זה לא מופיע בהסכם הקיבוצי ולא מכתב מועלם".

התוספת האישית היא תוספת שהוסכם עליה בין נציגי מע"צ, ההסתדרות והמדינה, כנגד סגירת מקום העבודה שלי ולא כנגד תוספת יוקר עתידית או תוספת ותק עתידית או כל תוספת שהיא עתידית.

מסקנה: התוספת נשחקת מכיוון שאינה כמותית ואינה צמודה, אבל אינה יכולה לפגוע בזכויות שלי לתוספת יוקר, תוספת ותק, ויתר ההסדרים החלים על יתר עובדי המדינה באותה צורת העסקה ובאותו הדירוג וביחידה בה אני מועסקת.

אבקש לציין שישנם שני סוגי תוספות לשכר: תוספת אחוזית ותוספת שקלית.

התוספת האחוזית זו תוספת שנלקח אחוז מסוים מהשכר, כשהשכר משתנה גם התוספת משתנה. לעומת זאת תוספת שקלית היא תוספת קבועה אם השכר משתנה התוספת נשארת באותו הערך השקלי. אך שתי התוספות אמורות לשמור על ערכן באם הוחלט על כך. ואינן אמורות לשמור על ערכן אם צויין אחרת. במכתב מועלם צויין שהתוספת האישית הינה שקלית זאת אומרת סכום קבוע ולא אחוז מהשכר. אולם לא צויין שהיא לא צמודה לשיעור עליית מדר יוקר המחיה או מדד אחר".

1. בסיכומיה הפנתה התובעת לכך שעל פי סעיף 7.4.3 להסכם הקיבוצי "הוראות ההסדרים הקיבוציים והוראות התקשי"ר, כפי שתהיינה מעת לעת, החלות על עובדי היחידה בה ישובץ העובד, המועסקים באותה צורת העסקה ובאותם דירוגים, תחולנה על העובד ששובץ והכל בכפוף להוראות התחולה של ההוראות האמורות". מכאן, לטענת התובעת, שחלות עליה הוראות סימן 25.022 לתקשי"ר, אשר קובעות:

"(א)עובד שהועבר על סמך אישור נציבות שירות המדינה בשל דרישת השירות או בשל מצב בריאות, למשרה לה אינן צמודות תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת – ימשיך לקבל, ללא דיווח, תשלום מיוחד בשיעור סכום התוספת, שהיה ניתן לו במשרתו הקודמת, ערב העברתו.

(ב) בעובד המקבל תוספת ייחודית עקב העברתו למשרה החדשה, יקוזז סכום אותה תוספת מן התשלום המיוחד הנזכר בנסמן (א) לעיל, עד לביטול התשלום המיוחד".

1. התובעת טוענת כי במקרה שלה, ה"תשלום המיוחד" הנזכר בסימן 25.022 לתקשי"ר הוא ה"תוספת האישית" אך מאחר שבעבודתה במשרד השיכון אין היא מקבלת כל תוספת ייחודית, אין לשחוק את התוספת האישית.
2. טענות התובעת אינן מקובלות עלינו. לדעתנו פרשנות ההסכם הקיבוצי על פי תכליתו מביא למסקנה שהתוספת האישית היא אכן תוספת נשחקת. להלן נימוקינו.
3. הסכם קיבוצי הינו הסכם שחלים עליו כללי הפרשנות של הסכמים, ובהם הגשמת מטרתם המשותפת של הצדדים. בנוסף לכך, "ההקשר התעשייתי" הינו שיקול משמעותי בפרשנות הסכמים קיבוציים (ניתן לומר ש"ההקשר התעשייתי" מהווה חלק מ"נסיבות העניין" הנזכרות בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, על פיו:"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ונסיבות העניין...")
4. ההסכם הקיבוצי הינו הסכם קיבוצי שנכרת בעקבות שינוי מבני עליו החליטה הממשלה. משפט העבודה הקיבוצי קובע כי בנסיבות כאלה על המעסיק לנהל משא ומתן עם ארגון העובדים על השלכות השינוי המבני. ואכן, בהקדמה להסכם הקיבוצי מוסבר הרקע לכריתת ההסכם הקיבוצי: "והואיל ובעקבות החלטת הממשלה, ניהלו הצדדים מו"מ בקשר להשלכות החלטה זו על עובדי מע"צ...".
5. בהמשך ההקדמה להסכם הקיבוצי מוסבר כי "הצדדים הסכימו על סיום עבודתם במדינה של עובדים ביחידת הסמך, על העברתם של עובדים ביחידת הסמך במסגרת שירות המדינה ועל מועד מעבר עובדים לחברה".
6. בהתאם לכך, אין מדובר בנסיבות בהן חל סימן 25.022 לתקשי"ר. אין מדובר בעובדת שהועברה על סמך אישור נציבות שירות המדינה בשל דרישת השירות, כי אם ביישום הסכמות שגובשו במשא ומתן קיבוצי בדבר העברת עובדים לשירות המדינה, כחלק מהסכמות נרחבות יותר בדבר מעמדם וזכויותיהם של עובדי מע"צ אגב ביצוע שינוי מבני.
7. הרקע לחתימת ההסכם הקיבוצי, כמבואר בהקדמה לו, משליך על פרשנות הוראות ההסכם הקיבוצי.
8. העיקרון המוסכם שנקבע בסעיף 7.4.1 להסכם הקיבוצי הינו ש:

"שכרם המשולב והתוספות הקבועות של עובדים אשר הועברו בשירות המדינה לא ייפגעו עקב הפיכת יחידת הסמך מע"צ לחברה ממשלתית, הכל בהתאם לכללים המקובלים בשירות המדינה".

1. "התוספת האישית" אינה מוסדרת בהסכם הקיבוצי אלא במכתב מועלם, שמטרתו ליישם את ההסכמה בסעיף 7.4.1 בהסכם הקיבוצי בדבר אי פגיעה בשכר המשולב ובתוספות הקבועות של עובדים המועברים. ראוי לציין, כפי ציין זאת מר מועלם, כי במכתבו נוספו "תוספות ייחודיות" ל"תנאי השכר הישנים" ול"תנאי השכר החדשים", אף שהם לא נזכרות בהסכם הקיבוצי.
2. נשאלת השאלה, איזו פרשנות של סעיף 7.4.1 להסכם הקיבוצי עדיפה – פרשנות התובעת לפיה אי עדכון התוספת האישית לפי תוספות יוקר והסכמי מביא לתוצאה של "פגיעה" בשכר המשולב ובתוספות הקבועות, שעל מניעתה הוסכם? או שמא פרשנות המדינה לפיה "מניעת פגיעה" פירושה קיום מצב דברים בו השכר המשולב והתוספות הקובעות של העובדים המועברים לא ייפול, כתוצאה מהפיכת מע"צ לחברה ממשלתית, מגובה השכר המשולב והתוספות הקבועות בעת המעבר, אך מצב דברים בו עליות בשכר העובד המועבר (כתוצאה מוותק, עלייה בדרגה או תוספות שכר) "נבלעות" בתוך התוספת האישית, אינו בגדר "פגיעה" שעל מניעתה הוסכם?
3. בית הדין סבור שהרקע של ההסכם הקיבוצי – סגירת יחידת הסמך והקמת חברה ממשלתית – כאשר מהות ההסכם הינה גיבוש הסכמות בדבר השלכות השינוי המבני על זכויות עובדי יחידת הסמך מע"צ, יש להעדיף את פרשנותה של המדינה. משמעות השינוי המבני עליו הוחלט הייתה סיום עבודתם של עובדי יחידת הסמך. כפי שלמעסיק קיימת סמכות פיטורים אשר הפעלתה כפופה למגבלות של דין או הסכם, כך גם קיימת למעסיק זכות לבצע שינוי ארגוני במפעלו, דבר שיש לו השלכות על מעמד העובדים, לרבות אפשרות של סיום עבודתם ופגיעה בזכויותיהם. בנסיבות אלה, אין הנחה פרשנית לפיה לא תהיה כל פגיעה בעובדים. בנסיבות אלה, יש להעדיף את פרשנותה של המדינה כי ה"פגיעה" שעל מניעתה הוסכם הייתה במשמעות המצומצמת כפי עמדת המדינה, והיא מוגבלת לגובה השכר והתוספות הקבועות של העובדים במועברים בעת המעבר.
4. מקובלת עלינו טענת המדינה שקבלת פרשנותה של התובעת תביא למצב דברים לפיו יונצח מצב הדברים בו עובדים מועברים ישתכרו יותר מחבריהם הממלאים אותם תפקידים בשירות המדינה ובעלי אותם נתונים כמו דרגה וותק, בשל היותם עובדים מועברים. לא נראה כי לתוצאה זו כיוונו הצדדים להסכם הקיבוצי. מטרת ההסכמה בדבר "מניעת פגיעה" בשכר המשולב ובתוספות הקבועות הייתה למנוע פגיעה ביחס לגובה השכר המשולב והתוספות הקבועות בעת המעבר, אך לא להנציח פערים בתוך יחידות שירות המדינה בין עובדים בעלי נתונים זהים. רק קבלת עמדת המדינה בדבר היותה של ה"תוספת האישית" תוספת נשחקת, מגשימה מטרה זו.
5. אשר על כן איננו מקבלים את טענות התובעת לקיומם של הפרשי "תוספת אישית" שהמדינה חייבת לה. בהתאם לכך החלטנו לדחות את עיקר תביעתה של התובעת.
6. התובעת טענה כי לא שולמה לה תוספת אישית בחודשים 9-11/05. בסיכומי התשובה של התובעת נטענה טענה ממנה ניתן להבין שהיא טוענת כי התוספת לא שולמה לה בחודש 9/05 בלבד. לפיכך מורה בית הדין למדינה לבדוק (כפי שהצהירה שתעשה בדיון המוקדם מיום 10.6.14) אם התובעת קיבלה תוספת אישית בחודשים 9-11/05, וככל שלא שולמה לתובעת התוספת האישית בחודשים אלה, תשלם המדינה לתובעת את ההפרשים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר

1. כפוף לאמור בסעיף 51 לעיל, התביעה נדחית.
2. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.
3. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ו, (01 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".