01 אוקטובר 2014

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי

נציג ציבור (מעסיקים) מר סרחיו דקל

החלטה

1. לפנינו בקשת התובעת, עובדת "מע"צ" לשעבר שהועברה למשרד השיכון והבינוי, לאסור על הנתבעת להפסיק תשלום "תוספת אישית פרמיה" בשכרה, החל ממשכורת חודש 9/14.
2. הרקע לתשלום "התוספת האישית" נעוץ בהסכם קיבוצי מיום 7.7.05 אשר הסדיר את סגירת יחידת הסמך "מע"צ" וקבע הוראות בדבר תנאי העסקתם של עובדי מע"צ שיועברו למשרדי הממשלה. בין היתר נקבע כי תנאי שכרם של העובדים המועברים לא ייפגעו. כן נקבע כי עד לשיבוץ במדינה תשולם לעובדים "תוספת שהיה זמנית".
3. בהתאם להוראה בעניין אי פגיעה בשכר עובדים מועברים, הוציא סגן הממונה על השכר במשרד האוצר הוראת ביצוע ביום 2.6.05, על פיה שילמה המדינה "תוספת אישית" לעובדים שלגביהם התברר כי קיים פער בין תנאי שכרם הישנים לתנאי שכרם החדשים. בהוראת הביצוע נקבע כי התוספת האישית תחושב מחדש מדי חודש.
4. התובעת הגישה, יחד עם עובדים נוספים, תביעה בתיק עב 2970/07 בבית דין זה, ופסק הדין נדחתה תביעת התובעים למניעת הפסקת תשלום "תוספת שהיה זמנית" גם לאחר שיבוצה במשרד השיכון והבינוי.
5. בפסק הדין נקבע לגבי "התוספת האישית":

"יש לערוך לכל אחד מהתובעים חישוב תנאי שכרו הישנים כפי

שהצבענו לעיל, ורצוי ע"י גורם אחד, כדי שאפשר יהיה לחשב

לכל אחד מהם גם רטרואקטיבית ממועד שיבוצו וגם "בשוטף"

את "ההפרש" מידי חודש בחודשו".

1. בתביעתה הנוכחית, אשר הוגשה בחודש 6/13, טענה התובעת כי תשלום התוספת האישית כפי שנעשה בעניינה לא תאם את הוראות פסק הדין.
2. בכתב הגנתה הודתה המדינה כי "התוספת האישית" ששולמה לתובעת חושבה באופן שגוי, בשל כך שחושבה על בסיס השכר בחודשים 4-12/05, ולא לפי שכרה בחודשים 10-12/05, כפי שנקבע בהוראת הביצוע של סגן הממונה על השכר. בחישוב שערכה המדינה בעקבות החלטת בית הדין בדיון המוקדם מיום 4.7.13, הודיעה המדינה כי התוספת האישית של התובעת הייתה צריכה להיות במועד העברתה של התובעת למשרד הבינוי והשיכון, בסך 1,497.72 ₪, במקום בסך 1,227.47 ₪ כפי ששולם לה.
3. עם זאת, המדינה הודיעה כי בטעות התוספת האישית שולמה לתובעת במשך תקופה ארוכה בסכום קבוע, מבלי שנשחקה. לטענת המדינה, בשל כך שולמו לתובעת תשלומים שלא כדין בסך של למעלה מ-30,000 ₪.
4. לטענת המדינה, הואיל ובחישוב שנעשה על ידה בעקבות הגשת התביעה והדיון המוקדם שהתקיים בתיק, התברר שהתוספת האישית נשחקה במלואה עוד בחודש 12/2011, ועל כן היה מקום להפסיק את תשלום התוספת האישית כבר ב-8/13, אך הדבר לא נעשה עקב טעות.
5. לטענת המדינה, מדובר בבקשה לסעד זמני בעניין כספי ולא ייגרם כל נזק שאינו בר תיקון אם יופסק תשלום התוספת האישית.
6. המדינה מוסיפה כי בית הדין קיבל בפסק הדין בעב 2720/07 את עמדת המדינה כי התוספת אמורה להישחק עם עליית שכרם של עובדי המדינה כתוצאה מתוספות שכר.
7. השאלה אם התוספת היא תוספת נשחקת, אם לאו, כמו גם השאלה אם פסק הדין בעב 2720/07, ככל שהוא מהווה מעשה בית דין, תומך בעמדת הנתבעת כי התוספת נשחקת, תידונה ותוכרענה בהליך העיקרי. ככלל, פרשנות הוראת הביצוע של הממונה על השכר מיום 2.6.05 תיעשה בהתאם ובכפוף להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 7.7.05 ולתכליתו, ומתעוררת שאלה אם העמדה כי התוספת האישית היא תוספת נשחקת, מתיישבת עם מטרת ההסכם הקיבוצי.
8. בשלב זה החלטנו שלא למנוע את הפסקת תשלום התוספת האישית, בשים לב לכך שאכן מדובר בבקשה לסעד זמני כספי ואין כל חשש שהמדינה לא תוכל להיטיב את נזקה של התובעת אם יתברר בתום ההליך כי לא היה מקום להפסיק את תשלום התוספת האישית.
9. הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.
10. ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על החלטה זו תוך 15 ימים מיום המצאתה לצדדים.
    

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ה, (01 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".