1. לפניי בקשה לחיוב המשיבה בערובה בסך של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש.

2. המשיבה הגישה תביעה כספית לסך של 90,000 ₪ כנגד המבקש ו- 4 אחרים.

3. המשיבה עוסקת במכירת מנופים ובמתן שירותים של טיפול, תיקון ואחזקה למנופים.

בכתב התביעה נטען בתמצית כי הנתבע 1, אמיר אלשיך, התקשר במרמה עם המשיבה בהסכמים לרכישת שני מנופים תוך כדי ערבוב בין חברות שונות, כך שבעת שהופסקו התשלומים עבור הרכישה, לא הייתה למשיבה אפשרות משפטית להגיע אל אחד המנופים ששועבד.

ע"פ הנטען, כאשר המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל, הנתבעים החלו בניסיונות למכור את המנוף, בכדי להרחיק את הרכוש המשועבד מהמשיבה. נטען כי הנתבעת 2 מכרה למבקש, שהוא בן דודו של הנתבע 1, את המשאית שעליה הותקן המנוף וכי כעבור חודש בלבד המבקש מכר את המשאית והמנוף לנתבעת 5.

הטענה כנגד המבקש היא שעשה יד אחת עם יתר הנתבעים בניסיון להכשיל את הליכי העיקול מטעם המשיבה.

4. המבקש טען בתמצית בכתב ההגנה מטעמו, כי אין כל יריבות בינו לבין המשיבה וכי הטענות נגדו נטענות בכלליות, בסתמיות ובחוסר תום לב.

5. בבקשת המבקש לחיוב המשיבה בערובה נטען כך:

א. כתב התביעה שהוגש כנגד המבקש הוא מעורפל וחסר עילת תביעה נזיקית או חוזית.

ב. מצבה הכלכלי של המשיבה רעוע והראיה שלפי פרטיה ברשם החברות רשומים עליה שישה משכונות בלתי מוגבלים. כמו כן מתנהלים כנגד המשיבה מספר תיקים בהוצאה לפועל בסך מצטבר של מאות אלפי ₪.

6. בתגובת המשיבה לבקשה נטען כך:

א. המבקש לא סיפק בכתב ההגנה מטעמו הסברים בקשר למעורבותו בהעברות הבעלות במשאית ובמנוף. יתרה מכך, החשבונית בגין מכירת המנוף על ידי המבקש לנתבעת 5 הוצאה על ידי אותה חברה בע"מ, אשר שעבדה את המנוף לטובת המשיבה, וזאת ללא כל הסבר של המבקש. נתונים אלה מצביעים על חוסר תום לבו של המבקש ועל הקשר שבינו לבין הנתבעים האחרים.

ב. המשיבה היא נציגה בלעדית בישראל של יצרנית המנופים האיטלקית "פאסי". המשיבה היא חברה ותיקה ומבוססת, מחזור מכירותיה בשנת 2014 עלה על 60,000,000 ₪ והיא מעסיקה דרך קבע 35 עובדים.

ג. לא מתנהלים כנגד המשיבה הליכי הוצאה לפועל.

ד. למשיבה יכולת כלכלית מוכחת, והראיה הביטחונות אשר הופקדו על ידה בקופת בית המשפט, במסגרת העיקול שהוטל מטעמה בתחילת ההליך.

ה. לתגובה צורף דו"ח מאזן בוחן של המשיבה לשנת 2014, המעיד על היקף פעילותה ועסקיה.

דיון והכרעה

7. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כך:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה ...".

8. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

9. הכלל הוא, אם כן, שיש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן מצא בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או אם החברה שכנעה כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט. המדובר בעניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט.

10. על בית המשפט לבחון את היכולות הכלכליות של התובעת וכן את סיכויי התביעה. תוך כך על בית המשפט להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, המתנגשת עם אינטרס נוגד של הצד שכנגד ועם האינטרס למנוע תביעות סרק.

11. על המשיבה כאמור הנטל להוכיח את איתנותה הכלכלית. לצורך זה היא צירפה את תצהירו של מנהלה וכן דו"ח מאזן בוחן לשנת 2014.

12. בתצהיר חוזר מנהל המשיבה על טענותיה בבקשה בדבר היותה חברה מבוססת. דו"ח מאזן הבוחן מצביע על הפרש חיובי בין ההכנסות להוצאות בסך של כ- 2,500,000 ₪.

13. יש לתמוה על כך שהמשיבה בחרה לצרף דווקא דו"ח מאזן בוחן, שהוא בהגדרה דו"ח פנימי, אשר לא נועד לספק מידע לגורמים החיצוניים לחברה. יתרה מכך, המסמך שצורף אינו חתום, לא ידוע מי ערך אותו והוא רלוונטי לשנת 2014 בלבד.

14. היה על המשיבה, אילו רצתה להוכיח את חוסנה הכלכלי, להציג דו"חות רווח והפסד לשנת המס האחרונה וכן מסמכים המעידים על מצבת נכסיה ועל יתרותיה הכספיות.

15. מסקנתי היא שהמשיבה לא סיפקה מידע מלא באשר ליכולותיה הכספיות, אם כי יש במסמך אשר הוצג כדי להעיד לכאורה על הנטען בדבר מחזור הכנסות גבוה במיוחד, בסך העולה על 60,000,000 ₪.

16. אשר לסיכויי התביעה, בשלב זה הוגשו כתבי טענות מתוקנים וטרם הוגשו ראיות מטעם הצדדים. כפועל יוצא, לא ניתן עדיין להעריך את סיכויי התביעה להתקבל, ואולם טענות המשיבה מעלות למצער תמיהות ושאלות באשר למעורבותו של המבקש בשתי עסקאות בקשר למשאית ולמנוף.

17. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שבפניי, אני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט, עד לא יאוחר מיום 18/10/15, סך של 6,000 ₪ להבטחת הוצאותיו של המבקש, אם וכאשר תידחה התביעה שהוגשה כנגדו.

18. אם לא תופקד הערובה עד המועד שנקבע, תידחה התביעה שהוגשה כנגד המבקש.

19. הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בעת מתן פסק הדין.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.