לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, שיורה למשיבים 2 ו- 3 (יתר המשיבים נמחקו) (להלן: "המשיבים"), לחדול מביצוע עבודות הקמה, התאמה, הפעלה ובנייה של אולם שמחות ואירועים במתחם של מלון הממוקם ברח' גולני 11 באשקלון (להלן: "המלון"). כן נתבקש ביהמ"ש, להורות למשיבים להימנע מלהפעיל במלון כל עסק בניגוד לייעוד הקרקע, לרבות עסק של שמחות ואירועים וכן להימנע מלהשכיר את המקום לאחרים, וזאת כל עוד אין בידי המשיבים היתר מרשויות התכנון.

הרקע לבקשה

המלון ממוקם בעיר אשקלון, בסמוך לשכונת אפרידר, שהיא שכונה של בתים פרטיים. המלון הוא בבעלות המשיבה 2 והמשיב 3 הוא מנהלה. המלון לא פעל עדיין כמלון, למרות שהוא נבנה מזה זמן וכיום ישנה כוונה להפעיל אותו ולעשות שימוש באולם שמצוי בו, בין היתר, כאולם אירועים לקיום שמחות, כדוגמת חתונות וכיו"ב.

דירות המבקשים מצויות בקרבת המלון ומפרידים בינן לבין המלון עשרות מטרים. המבקשים אינם מתנגדים לפעילותו של המלון ככזה ואף לא לקיום כנסים במקום, אך הם מתנגדים לכך שיתקיימו במלון אירועי שמחה כגון חתונות, מסיבות בני/בנות מצווה וכיו"ב, וזאת בטענה כי הדבר יגרום להפרעה גדולה למהלך החיים שלהם, למטרד ואף יפחית באופן משמעותי את הערך של דירותיהם.

בית המשפט נתבקש ליתן צו במעמד צד אחד, אך לבקשה זו לא נעתרתי, משמצאתי שחלף זמן ניכר מן המועד שבו נודע למבקשים על הכוונה להפעיל במלון אולם אירועים ועד למועד הגשת הבקשה, כפי שעלה הדבר מן הנטען בבקשה. התקיים דיון במעמד הצדדים והצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם לעניין צו המניעה הזמני.

טענות הצדדים

טענות המבקשים

להלן, בתמצית, טענות המבקשים, כפי שבאו לידי ביטוי, בעיקר, בסיכומיהם:

• המשיבים מתכננים להפעיל במלון אולם אירועים ועל כך אין מחלוקת. המשיבים אף החלו לשווק ולפרסם את האולם, למרות שעדיין אין להם היתר או רישיון עסק להפעלת האולם של המלון כאולם אירועים ושמחות.
• המלון נמצא בלב שכונת מגורים שקטה והפעלת אולם האירועים תגרום באופן וודאי לנזקים כלכליים ולפגיעה מהותית באיכות החיים שלהם.
• הפעלת אולם אירועים במקום אינה פעילות חוקית. השימוש המותר על פי תכנית בניין העיר אינו כולל בחובו הפעלה של אולם אירועים ושמחות. בתוכנית בניין העיר הוגדרו המקרקעין עליהם הוקם המלון, ככאלה המיועדים למלונאות בדרגות 3-4 כוכבים, חדרי מלונאות, שירותים, חניה ומסחר. השירותים מוגדרים כבריכות שחייה, מתקני ספורט, חניות למסחר מיוחד, שירותי דואר, שירותים בנקאיים, שירותי נסיעות וסיורים.
• ייעוד המקרקעין, על פי התב"ע הוא, אזור מלונאות ופעילות מסחרית.
• למשיבים אין היתר בנייה להקמת אולם אירועים. ניתן להם היתר להפעלת אולם כנסים, אך שונה הדבר מאולם אירועים. אין המבקשים מתנגדים להפעלת אולם כנסים במקום.
• לצורך הפעלת אולם אירועים, על המשיבים לקבל היתר מתאים לפי חוק רישוי עסקים. רישיון כזה טרם ניתן.
• אין חניה מספקת לבאי אולם אירועים.
• לעניין מאזן הנוחות טוענים המשיבים, שהם השקיעו כספים לצורך הקמת אולם האירועים, אך גם אם זה המצב, יש להעדיף את האינטרסים של המבקשים, הואיל והפעילות תהיה בלתי חוקית. לעניין זה נטען שהמשיבים ביצעו במקום עבודות ללא היתר. למבקשים נגרמים נזקים עצומים בגין עגמת נפש ופגיעה ממשית באיכות החיים שלהם, כמו גם בשל הירידה המשמעותית בערך הנכסים. צו המניעה ימנע גם פגיעה בצדדים שלישיים נוספים, שהם בעלי אירועים אשר עתידים לשריין מועדים לאירועים באולם שמחות אשר אינו מורשה לקיים אירועים במקום. הנזק אשר ייגרם למשיבים, אם תידחה התובענה, הוא כספי בלבד, להבדיל מהנזק הממשי שייגרם למבקשים ולכן הדבר מצדיק מתן צו המניעה המבוקש.
• המבקשים לא השתהו בהגשת בקשתם. משעשו המשיבים דין לעצמם ולא הגישו בקשה לשימוש חורג, הם מנעו מן המבקשים את האפשרות להתנגד. המשיבים לא הבהירו בתגובתם מתי הם הודיעו לכלל הציבור על הכוונה לקיים במלון אולם אירועים. המבקשים פעלו בעניין זה מהרגע שהגיעו אליהם השמועות, בספטמבר 2012, אך באופן רשמי, הם ידעו על כוונת המשיבים להקים אולם אירועים, רק עם הגשת התגובה לבקשה למתן צו מניעה. אין לזקוף לחובת המבקשים את העובדה שעיריית אשקלון גילתה אוזלת יד באכיפת החוק. רק משהבחינה המבקשת 3 כי מוכנסת למקום תאורה, התחיל כל הקונספט לקבל בהירות והתחילה פעילות בתוך המתחם.

להלן, בתמצית, טענות המשיבים, כפי שבאו לידי ביטוי, בעיקר, בסיכומיהם:

• המשיבים אינם זקוקים להיתר, לפי חוק התכנון והבנייה, לקיום אולם אירועים במלון.
• על פי סעיף 19 לתקנון התוכנית המפורטת שחלה על המקום, ייעוד הקרקע הוא אזור מלונאות, כניסה, חזית מסחרית, מלון בן 13 קומות/מלון דירות ומרתף. הואיל ומותרת במקום חזית מסחרית, מותר לקיים אולם אירועים.
• היתר הבנייה שניתן למשיבה 1, בזמנה, היה לבניית מלון דירות ומלון, הכולל גם מרתף חניה, חזית מסחרית ואולם קונגרסים. שטח האולם נקבע לכ- 1,000 מ"ר. אולם האירועים של המלון מצוי בפינת רחוב גולני, על כיכר שמובילה לים.
• המבקשת 3 רכשה את המגרש עליו בנתה את הבית בשנת 01', דהיינו, לאחר שנת 1995 שבה אושרה התוכנית המפורטת המתירה הקמת המלון. המבקשים 2, 4 ו- 5, בשנת 2005, עדיין לא בנו את ביתם.
• מיקום ביתם של המבקשים הוא על כיכר סואנת מאוד ולא פסטורלית, כנטען על ידם.
• הואיל והתב"ע היא מסחרית, מתאפשרת במקום הפעלת אולם אירועים ושמחות.
• המשיבים החלו, עוד בחודש מאי 2012, בביצוע הכנות לפתיחתו ולשדרוגו של המלון ואולם האירועים שבו, לצורך הפעלתו באופן מלא. לשם כך, היא התקשרה עם בעלי מקצוע שונים, רכשה ציוד וריהוט בעלות של עשרות מיליוני שקלים.
• המבקשים השתהו "שיהוי כבד" בהגשת הבקשה באשר הכתבה שפורסמה על ידי דובר עיריית אשקלון לגבי הפעלת המלון, פורסמה במאי 2012. המבקשים מודים בסעיף 9 לתצהירם שהם ידעו כבר בספטמבר 2012 שהמקרקעין ישמשו לאולם אירועים ועוד בחודש האמור, הם פנו לעיריית אשקלון. אין לקבל את טענת המבקשת 3, לפיה נודע לה על הכוונה לקיים במלון אולם שמחות, רק אחרי שהוגשה התגובה לבקשה למתן צו זמני. המבקשים הצהירו שבפברואר 2013 הם הגיעו עם עורך דין מטעמם לעיריית אשקלון ושם התברר להם באופן מוחלט שבקשתם למנוע את אולם האירועים לא תיענה. למרות זאת, הם המתינו עוד 3 חודשים להגשת בקשתם. בעניין זה, אין לקבל את גרסאותיה המשתנות של המבקשת 3.
• גם עמדת המשיבה 5 היא שניתן לקיים אירועים בבתי מלון, כפוף לקבלת רישיון עסק.
• המשיבים רשאים לעשות שימוש במלון לצורך קיום אירועים באשר השימוש המותר הוא מסחרי ואולם קונגרסים.
• אין בידי המבקשים ראיות לכאורה לקיום עילת התביעה: הם לא הגישו חוו"ד מקצועית או שמאית ביחס למידת ההפרעה, אי הנוחות, הרעש, או ירידת הערך.
• קיימת זהות מוחלטת בין הסעד הזמני שנתבקש לבין הסעד בתובענה העיקרית וזהו אחד השיקולים אשר על ביהמ"ש לשקול, בבואו ליתן החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני.
• מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים. אם לא יינתן הסעד המבוקש, ניתן יהיה, בבוא העת, ואם יזכו המבקשים בתביעתם, לפצותם בכסף. ככל שעילת התובענה חלשה יותר, על מבקש סעד זמני להצביע על נזק קשה יותר וחמור שייגרם לו, אם לא יינתן הצו. המבקשים לא הראו איזה נזק בלתי הפיך ייגרם להם אם לא יינתן הצו ואשר לא ניתן לפצות עליו כספית.
• בקשת המבקשים היא למעשה שינוי המצב הקיים, שכן מותר לקיים במקום אולם אירועים.
• למבקשים אין סיכוי טוב לקבלת תביעתם. הם גם לא הניחו תשתית ראייתית מספקת להוכיח כי קיימת להם עילת תביעה בעוולה של מטרד יחיד באופן שיצדיק מתן צו זמני כמבוקש.
• אין מקום לאבחן בין כנסים לבין אירועים.
• המשיב 3 הוא בעל מניות במשיבה 2 ולא הוכחה כלל עילה אישית כנגדו. על כן, יש למחקו מן הבקשה, בכל מקרה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שדין הבקשה למתן צו מניעה זמני להידחות.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

בפסיקת בתי המשפט ובספרות המשפטית נתגבשו השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לצו מניעה זמני, שהוא אחד הסעדים הזמניים עליהם חלה תקנה 362 דלעיל.

ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, שקיימת עילת תביעה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 521-523).

שנית, יבחן בית המשפט מהו מאזן הנוחות שבפניו, דהיינו, מהו הנזק שייגרם למבקש הצו אם לא יינתן הצו הזמני ומהו הנזק שייגרם למשיב או למשיבים, אם יינתן הסעד הזמני (ראה: גורן, עמ' 523-524).

שלישית, בית המשפט יבחן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם הסעד הוא צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בתוך שיקול זה, ניתן לכלול את שאלת השיהוי, דהיינו, האם השתהה מבקש צו המניעה הזמני בהגשת בקשתו, אם לאו (ראה: גורן, עמ' 524-525).

שיקול נוסף, הוא הצורך במתן הצו והתערבותו של בית המשפט בשלב המוקדם הזה, בטרם בירור התביעה בתיק העיקרי.

אין מחלוקת על כך כי בכוונת המשיבים לקיים במלון אולם אירועים שבו יתקיימו מסיבות חתונה ואירועי שמחה נוספים. המשיבים מצהירים על כך בריש גלי ואינם מסתירים זאת.

לא ניתן לומר, שהתובענה שבפניי נעדרת היא, לכאורה, עילת תביעה. תכנית בניין העיר והיתר הבנייה, כפי שראינו לעיל, אינן מייעדים את המקרקעין, במפורש, לשימוש מסוג אולם אירועים. מבחינה זו, לכאורה, קיימת בידי המבקשים טענה מבוררת והתנגדותם לקיום פעילות של אולם אירועים, במקום כה קרוב לבתיהם. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענתם של המשיבים, לפיהם עצם מתן היתר לקיים פעילות של מלון ואולם כנסים, טומן בחובו היתר לקיום פעילות מסוג אולם אירועים. אכן, מקובל כי אירועי שמחה מתקיימים גם באולמות ויש מקום, במסגרת בירור התיק העיקרי, לבחון נוהג זה, מן הבחינה התכנונית, דהיינו, האם במקרים אחרים נרשם שימוש זה מפורשות כאחד השימושים המותרים בתב"ע, או במסגרת היתר הבנייה. עוד, לא ניתן לומר כי טענתם של המשיבים, לפיה, משהותר שימוש מסחרי במקום, בצד מלון, יש בו משום התרת שימוש לצורך קיום אירועי שמחה, היא טענה מופרכת. יהיה מקום, בבוא העת, להתייחס לטענתם של המשיבים, לפיה, מן הבחינה התכנונית והמעשית, אין הבדל בין אולם קונגרסים – כנסים, לבין אולם אירועים ומשהותר לעשות שימוש במקום, על פי היתר הבנייה, כאולם קונגרסים, הרי ניתן גם לקיים פעילות של אירועי שמחה משפחתיים.

גם בפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא התייחסויות שונות, כאשר התעוררו שאלות דומות לשאלות שנתונות במחלוקת בפניי. כך, בע"פ (חיפה) 743/06 שגב יוסף ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה (פורסם בנבו), פסק הדין אליו הפנה ב"כ המשיבים, נאמר כי ייעוד מקום למלונאות ונופש סובל גם פרשנות של קיום אולם אירועים ושמחות, שכן מלונות ובתי הבראה נוהגים לקיים במתקניהם כנסים ואירועים. נקבע שם, כי שימוש בשטח של מלון, גם לצורכי אירועים, הוא דבר רגיל וחלק ממהלך עסקים של מלונות ובתי הבראה. באמור בפסק דין זה יש משום תמיכה בטענות המשיבים, לפיהן הם אינם זקוקים לשינוי תב"ע וגם לא להיתר בנייה או שימוש חורג כדי להפעיל במלון אולם אירועים.

מנגד, אני מוצא לנכון להפנות לערר (חיפה) 21/09 יוסף ישורון ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון ואח' (פורסם בנבו), שם נדונה תכנית של הוועדה המקומית להקים מלון אומנויות בבית הבראה "מבטחים" שבזיכרון יעקב. באותו המקרה עלתה השאלה האם יש בתוכנית החדשה משום שינוי לשימוש המותר, כפי שהוא נקבע בתוכניות קיימות והאם המדובר הוא בשינוי ייעוד של הקרקע. ועדת הערר כתבה, באותו המקרה, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, השימושים המסחריים חייבים להיות נלווים לשימוש העיקרי ולא ניתן להפוך אותם לשימושים עצמאיים. כתבה ועדת הערר כי: "כאשר המדובר באולם אירועים קטן, המשמש בעיקר את באי המלון, הרי שניתן לראות בכך משום שימוש נלווה לשימוש ה'מלונאי'. אלא, שלא ניתן להפוך את היוצרות – מקום בו השימוש המבוקש עולה באופן משמעותי על השימוש המותר, זהו שימוש שהתוכנית לא התירה. המקרה שבפנינו הוא מקרה שבו השימוש הנלווה הופך לעיקר" (פסקה 34-35 להחלטת ועדת הערר).

איננו יכולים לדעת היום מהו היקף הפעילות אשר תתבקש, על ידי המשיבים או מי מהם, בבוא העת, במסגרת הבקשה לקבלת רישיון עסק. על כן, אין מקום להכריע, בשלב הזה, גם לא לצורך מתן החלטה בבקשה שבפניי, האם השימוש כאולם אירועים יהיה בבחינת שימוש נלווה או שימוש עיקרי.

אם כן, רואים אנו כי בשאלת חוקיות ההפעלה של אולם אירועים, מבחינת דיני תכנון ובנייה לפי מצב התב"ע וההיתרים היום, קיימות פנים לכאן ולכאן. בפי שני הצדדים טענות הראויות בירור והתעמקות וראוי שהדבר ייעשה, במסגרת בירור התובענה בתיק העיקרי.

מכל מקום, לא ניתן לומר כי התובענה שבפניי נעדרת עילת תביעה לכאורה ובהתייחס לשיקול זה, הייתי אומר שכפות המאזנים, מבחינת סיכויי הצדדים, בשלב הזה, מאוזנות.

בבחינת מאזן הנוחות, נוטה הכף לזכותם של המשיבים. נכון הדבר כי היה ולא יינתן צו המניעה ובסופו של דבר, המבקשים יזכו בתביעתם וביהמ"ש ייעתר לבקשתם ויתן צו מניעה קבוע, שימנע פעילות אולם אירועים במלון, הרי בתקופת ביניים שאינה קצרה, עלולים להיגרם למבקשים מטרד ואי נוחות משמעותיים ואף עלול לרדת ערך נכסיהם. אין המדובר הוא בנזקים של מה בכך, אם יסתבר כי טענותיהם של המבקשים בעניין זה, נכונות מן הבחינה העובדתית והמקצועית. יחד עם זאת, המדובר הוא בנזקים אשר, בבוא העת, ניתן יהיה להעריך אותם, בין על פי אומדנה של בית המשפט ובין על פי מדדים מקצועיים כאלה או אחרים, ולהורות על פיצוי בכסף.

מן הצד האחר, היה וביהמ"ש ייעתר לבקשת הביניים ויתן צו זמני אשר אוסר על המשיבים לקיים פעילות של אולם אירועים, עלול להיגרם למשיבים נזק כספי בשל מניעת רווח, אי כיסוי הוצאות הקמת העסק (אולי גם הוצאות מימון) וכיו"ב נזקים, אשר את היקפם ומהותם לא ניתן לדעת בשלב זה. אין המדובר הוא בעסק אשר התנהל במקום או במקום אחר במשך תקופה, כך שניתן יהיה, בבוא העת, להעריך את היקף הפעילות וסיכויי הרווחים לאורך זמן. במילים אחרות, את הנזק אשר עלול להיגרם למשיבים, היה ותתקבלנה טענותיהם ובסופו של יום לא יינתן צו המניעה הקבוע, יהיה קשה ביותר להעריך. לא מן הנמנע כי נזק זה קשור גם בהפסדי רווח של אורחי מלון, אשר עשויים להיות קשורים לאירועים שאמורים להתקיים במקום.

בנסיבות אלה, הגם שלשני הצדדים ייגרמו נזקים, במקרה ותתקבלנה טענותיהם, שבגינם ניתן, לכאורה, לפצות כספית, הרי הקושי שיהיה כרוך בהערכה ובחישוב הנזקים של המשיבים, הוא גדול לאין ערוך מן הקושי, אם בכלל, שיהיה קיים בהערכת נזקי המבקשים. על כן, כאמור, מאזן הנוחות נוטה במקרה הזה לטובתם של המשיבים.

אני מקבל את טענת המשיבים, כי חל שיהוי משמעותי בפניית המבקשים לביהמ"ש. נכון הדבר, כי בתחילה היו שמועות על הכוונה לקיים במלון אולם אירועים. ואולם, על פי דברי המבקשים עצמם, בספטמבר 12', הם כבר ידעו כי יש כוונה להקים במקום אולם אירועים ואף הם פנו בעניין זה לעיריית אשקלון. גם אם תשובתה של העירייה לא סיפקה אותם, אין פירוש הדבר כי רשאים הם היו להשהות את פנייתם לביהמ"ש בשל כך. לא זו אף זו, המבקשים פנו בחודש פברואר, עם עו"ד מטעמם, לעיריית אשקלון, ונראה כי אז היה כבר ברור כי בכוונת המשיבים לקיים פעילות מסוג אולם אירועים. למרות זאת, השתהו המבקשים 3 חודשים נוספים, עד אשר פנו לבית המשפט. בעודם משתהים המבקשים בפנייתם, כאמור, המשיכה פעילות הקמת המלון ואולם האירועים והמשיבים השקיעו כספים ורכשו ציוד, גם לצורכי אולם האירועים. יש בכך משום שינוי לרעה במצבם בעניין זה. אני דוחה את טענת המבקשת 3, כי נודע לה באופן רשמי על הכוונה לקיים אולם אירועים במלון, רק משקיבלה את תגובת המשיבים, שהרי היא ערכה בירורים רבים, ראתה פרסומים והיה עליה להזדרז ולפנות לביהמ"ש בשלבים מוקדמים יותר. אילו הייתי משוכנע כי עילת התובענה היא עוצמתית, לעומת עילת הגנתם של המשיבים ואילו נוטה היה מאזן הנוחות, באופן ברור, לטובת המבקשים, היה מקום לתת לשיקול זה, שעניינו שיהוי בפניה לביהמ"ש, משקל מופחת יותר במקרה הזה, שכן לא די היה בשיהוי משום הצדקה למנוע מן המבקשים סעד אשר ראוי היה לתת להם נוכח קיומם של שיקולים אחרים ומהותיים. ואולם, כפי שראינו לעיל, למחלוקות העובדתיות המהותיות קיימות פנים לכאן ולכאן ואילו שיקול מאזן אי הנוחות מכריע את הכף, בצורה ברורה לטעמי, לטובתם של המשיבים.

אשר לשיקול האחרון, שעניינו הצורך במתן הצו והתערבות בית המשפט בשלב מוקדם, הרי אילו הייתה התוצאה של בחינת השיקולים האחרים נוטה לזכותם של המבקשים, הרי היה מקום להתערבות בשלב מוקדם כדי למנוע מן המבקשים נזק בתקופת הביניים, שתסתיים בתום ההליך העיקרי. כפי שראינו לעיל, לא כך התוצאה במקרה הזה.

מעבר לצורך אומר, כי לא הייתי מקבל את טענתם של המשיבים, כי הסעד הזמני המבוקש זהה כמעט באופן מוחלט לסעד העיקרי. נכון הדבר, כי מבחינת התוכן, הסעדים אולי זהים. ואולם, מתן הסעד הזמני במקרה הזה, אין תוצאתו בבחינת מתן הסעד הסופי למבקשים, בשלב מקדמי של ההליכים.

עוד מעבר לנדרש אציין שאין מקום להיזקק לטענותיהם של המבקשים לגבי היעדרו של רישיון עסק לפי רישוי עסקים. הטענות אינן רלוונטיות שכן אין אינדיקציה לכך שבכוונת המשיבים להפעיל את העסק בטרם יקבלו רישוין כאמור. חזקה על המבקשים כי לפני תחילת הפעילות העסקית, יצטיידו בכל האישורים וברישיון עסק כדין, וחזקה על עיריית אשקלון כי תפעל לגבי הרישיון על פי הדין.

סוף דבר

הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

אני קובע את הוצאות הבקשה על סך 9,440 ₪ (כולל מע"מ), אך הן תשולמנה בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.