לפני בקשה שהגיש הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "המבקש" או "הנתבע") לתיקון טעויות סופר שנפלו, לטענתו, בפסק הדין שניתן בתובענה, בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

טענות המבקש בבקשה:

1. הבקשה הוגשה לאחר פנייה של ב"כ המבקש לב"כ המשיב, או האחרונה מסרה שהמשיב אינו מסכים לתיקון המבוקש.
2. הטענות מתייחסות לסעיף 140 לפסק הדין (להלן: "הפסיקתא"), הקובע את הסכומים שהמבקש צריך לשלם למשיב, כדלקמן:
   1. "סך של 329,505 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר ועד (כולל) ינואר 2013, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל." – המבקש טוען כי לא צוין לאיזו שנה מתייחס אותו חודש פברואר, והכוונה היא לשנת 2012.
   2. "סך של 315,826 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) דצמבר 2013, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל." – המבקש טוען כי הכוונה לחודש פברואר 2013.
   3. "מסכום זה יש להפחית מחצית מסכומי הוראות הקבע והשיקים הדחויים שמועד פירעונם לאחר מועד כריתת החוזה ואשר נפרעו לידי התובע, סה"כ סך של 37,785.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין." – המבקש טוען כי חסר המועד הקובע לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, וכי יש להוסיף בסיפא "ממועד קבלת כל הוראת קבע ופירעון שיק בפועל ועד לתשלום בפועל".
   4. לטענת המבקש, הפסיקתא מסתיימת במשפט המצוטט האחרון, כך שנשמט ממנה סכום נוסף שצריך להפחית והוא התשלום אותו כבר שילם למשיב, בטרם הגשת התביעה. לטענתו יש להוסיף את המשפט: "יש להפחית גם את סה"כ הסכומים שהתובע שילם לנתבע (לענייננו "שהנתבע שילם לתובע" – ר.פ.א.) בסך של 186,482.55 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה שבין פברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2013, ועד למועד התשלום בפועל".
3. המבקש טוען כי בקשה זו עניינה תיקון טעויות סופר שנפלו בפסיקתא. לטענתו, מדובר בטעויות אריתמטיות גלויות וברורות על פניהן, לנוכח האמור בסעיפים הקודמים של פסק הדין ולנוכח האמור בבקשה, ולכן זהו בדיוק סוג המקרים בהם בית המשפט מוסמך לעשות שימוש בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [בהסתמכו על ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, לב (1) 667 (1978), ועל ע"א 388/81 תימורים - מושב שתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ, לו (4) 253 (1982)].
4. למען הסדר הטוב, המבקש מעיר כי אין בבקשה כדי לגרוע מטענותיו לגבי מסקנות פסק הדין שמקורן אינן בטעות סופר.

טענות המשיב בתגובה:

1. המשיב מתנגד לתיקון פסק הדין כמפורט בבקשה. לטענתו, בניגוד לכותרת הבקשה, אין מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר, כי אם למעשה בבקשה לשינוי פסק הדין באופן מהותי, ומכאן שדינה להידחות על הסף.
2. המשיב טוען כי אם בית המשפט יחליט לתקן את פסק הדין בהתאם לבקשה, הרי שגם הוא יטען לתיקון פסק הדין, שכן בפסיקתא הושמטו סכומים בגין השנה השלישית מתוך שלוש השנים אליהן מתייחס סעיף 6 להסכם, וכן נשמטו מס' חודשים נוספים.
3. לטענת המשיב, בית המשפט התבסס על חוות דעת המומחה מטעמו, אשר ערך את חוות דעתו בהתאם לנתונים שהציג לו המבקש – נתונים לא מבוקרים, חסרים, ללא חשבוניות או מאזני בוחן, אלא טבלאות אקסל שהמבקש ערך בעצמו ובגין שנתיים בלבד (שכן חוות הדעת ניתנה ביום 27.8.14, בטרם חלה במלואה השנה השלישית להסכם). מכאן, לטענת המשיב, סכומים אלו לא באו לידי ביטוי בפסיקתא, על אף היותם חלק מההסכם בין הצדדים.
4. ביחס לטענות המבקש באשר לפסיקתא, טוען המשיב כדלקמן:
   1. באשר לטענת המבקש בסעיף 2.א. – המשיב טוען כי הסכומים שנקבעו מתייחסים ליום 1.2.2012. כן לטענתו, יש להוסיף לסכומי הפסיקתא את השמטת הסכומים שהיו חסרים למומחה, כאמור, בגין התקופה של הכנסות המשרד שהיו ושאינן כלולות בחוות הדעת, בהתאם לסעיף 5 לחוות הדעת. לפיכך, מבקש המשיב להורות על תיקון המשפט המצוטט כך שבמקום המילים "סך של 329,505 ₪" תבואנה המילים "סך של 385,621 ₪", הכוללים את התמורה החסרה בגין חודשים אפריל 2012 ונובמבר 2012, בהתאם לחוות הדעת.
   2. באשר לטענת המבקש בסעיף 2.ב – המשיב טוען כי בפסק הדין כתוב במפורש 2012 ולא 2013. כמו כן טוען המשיב כי חסר חודש אחד על מנת להציג הכנסות של כל השנה השנייה להסכם. לפיכך, מבקש המשיב להורות על תיקון המשפט המצוטט, כך שבמקום המילים "סך של 315,826 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) דצמבר 2013" תבואנה המילים "סך של 343,884 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2014".
   3. באשר לטענת המבקש בסעיף 2.ד. – לטענת המשיב, המבקש מנסה להפחית מהסכומים שעליו לשלם לפי פסק הדין סכומים גבוהים כולל המע"מ בגינם. כן לטענתו, ככל שבית המשפט יענה לדרישת המבקש לתקן את פסק הדין, הרי שגם הוא מבקש לתקן את פסק הדין כך שיכללו הסכומים בגין השנה השלישית, באלו המילים: "ישולם לתובע על ידי הנתבע סך נוסף של 336,696 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל". סכום זה, לטענת המשיב, נקבע בהתאם לחוות הדעת (מחצית סכום התמורה שמתקבל, כמתחייב מסעיף 6 להסכם, בהכפלת חודש הכנסה ממוצעת בסך 56,116 ₪ לתקופת 12 חודשי ההכנסות שהיו למשרד בשנה השלישית להסכם).

טענות המבקש בתשובה:

1. המבקש מוסיף לבקשתו להורות למשיב למסור בדחיפות חשבונית עסקת אקראי בגין התשלום של 805,977 ₪ שקיבל כאמור לפי פסק הדין ביום 5.9.18.
2. לטענת המבקש, בתגובה נעשה ניסיון פסול לזרות חול בעיניי הקורא ולערבב מין שאינו במינו, שכן תחילה טען המשיב כאילו הבקשה מהווה ניסיון "לשנות את פסק הדין באופן מהותי", אך באותה נשימה ביקש המשיב "לחלופין" להוסיף לפסק הדין חיוב לתשלום סכומים שלא בא זכרם בשלב ההוכחות או בסיכומים. המבקש טוען כי המשיב מנסה ליצור מעין משקל נגד מלאכותי לבקשתו, ניסיון שאין מאחוריו ולא כלום.
3. עוד טוען המבקש בהקשר זה, כי טענתו "החלופית" של המשיב היא ניסיון פסול לשנות הוא עצמו את פסק הדין באופן מהותי, וזאת משורה של טעמים: ראשית, המבקש טוען כי המשיב לא הגיש בקשה לתיקון פסק הדין, אלא רק טען טענה בעלמא בתגובה לבקשה, ומאליו מובן שאין להעניק סעד בבקשה שלא הוגשה. שנית, המבקש טוען כי כאמור מדובר אך בניסיון טקטי להציג משקל נגד מדומה לבקשה, ואילו לא היה מגיש המבקש את הבקשה, הרי שהטענה "החלופית" של המשיב כלל לא הייתה נטענת. שלישית, טוען המבקש כי מדובר בטענה משוללת יסוד, שכן המשיב טוען כי יש לתקן "טעויות" בדבר טענות שלא התקבלו בפסק הדין, יתר על כן שכלל לא הוכחו בשלב הראיות ולא נזכרו בסיכומי המשיב.
4. ביחס להתייחסות המשיב לטענות המבקש בבקשה, טוען המבקש בתגובה לתשובה לבקשה:
   1. באשר להתייחסות המשיב לטענת המבקש בסעיף 2.א – המבקש טוען כי אף שבתגובה טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה כולה, בפסקה שבאה מיד לאחר סעיף 12 לתגובה (המתחילה במילים "סעיף 2.1.1 בבקשתו של הנתבע") מודה המשיב בפה מלא שברור שיש לקבוע את חודש פברואר 2012, כיוון שזהו תאריך תחולת ההסכם ביניהם.
   2. באשר להתייחסות המשיב לטענת המבקש בסעיף 2.ב. – לטענת המבקש, טענותיו של המשיב כלליות וסתמיות, ואף בחוות דעתו המומחה מטעמו אין עיגון לטענת המשיב כי יש להוסיף תשלום עבור חודש נוסף.
   3. באשר ל(אי) התייחסות המשיב לטענת המבקש בסעיף 2.ג. – לטענת המבקש, אין בתגובת המשיב התייחסות כלשהי לתיקון המבוקש.
   4. באשר להתייחסות המשיב לטענת המבקש בסעיף 2.ד. – לטענת המבקש, אפילו בתגובה לא נטען שהסכום ששולם אינו נכון או שאין להפחיתו. כן טוען המבקש כי המשיב הרהיב עוז והציג את טענתו "החלופית" כאילו יש להוסיף לסכומים שנפסקו לטובתו תשלום בגין השנה השלישית, תשלום שאין לו זכר בפסק הדין, יתר על כן שכלל לא הוכח בשלב הראיות ולא נזכר בסיכומי המשיב (טענה שנזנחה ולא הוכחה).
5. עוד טוען המבקש, כי המשיב מסרב לקיים את מצוות החוק בעקבות תשלום פסק הדין, ולהוציא חשבונית מס עבור התשלום.
6. לטענת המבקש, בית המשפט מוסמך להורות למשיב למסור חשבונית מס בגין התשלום ששולם לפי פסק הדין, הן מכוח סמכותו הטבועה והן מכוח סמכותו לתת צווים בתכוף לאחר מתן פסק הדין ולהבטחת ביצועו בהתאם לסעיף 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענתו, מסירת חשבונית מס היא חלק אינטגרלי מביצוע פסק הדין, אחרת החוטא יצא נשכר.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, בדין ובהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
2. סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, שכותרתו "תיקון טעות בפסק דין", קובע כך:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

1. לעניין מועד התיקון הקבוע בסעיף (21 ימים), נקבע כי בית המשפט רשאי לתקן הטעות אף אם חלפו 21 ימים מיום ההחלטה (בענייננו יום פסק הדין), בתנאי שבקשת התיקון הוגשה בתוך תקופת 21 הימים [ר' רע"פ 7383/12 עופרה מזרחי נ' מדינת ישראל (21.10.12)]. בענייננו, בקשת התיקון הוגשה בתוך מניין 21 הימים.
2. "טעות", לעניין סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, היא כאמור בו "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.". מכאן, שהסמכות הנתונה לבית המשפט לתקן טעות בהחלטה (בענייננו בפסק הדין) אינה מקנה לו אפשרות לתיקונים מהותיים, אותם ניתן להביא רק על דרך של ערעור [ר' ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, מז (4) 017 (1993)].

תיקון מבוקש להוספת "2012" בסעיף 140 ע' 24 ש' 11 לפסק הדין

1. טענות המבקש בסעיף 2.א. לעיל:

"סך של 329,505 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר ועד (כולל) ינואר 2013, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל." – המבקש טוען כי לא צוין לאיזו שנה מתייחס אותו חודש פברואר, וכי עניין זה חשוב לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. לטענתו, ברור כי הכוונה לחודש פברואר 2012, בהסתמך על הקשר הדברים, האמור בסעיף 102 לפסק הדין והאמור בטבלה הראשונה בסעיף 6.1 ובנקודה החמישית בסעיף 7 לחוות דעת המומחה מטעם המשיב הנזכרת בסעיף 102 האמור (להלן: "חוות הדעת"). לפיכך, מבקש להורות על תיקון המשפט המצוטט, כך שבמקום המילים "פברואר ועד (כולל) ינואר 2013" תבואנה המילים "פברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2013".

1. בתשובה טוען המשיב באשר לטענת המבקש בסעיף 4.א. להחלטה זו כי הטענה אינה נכונה. לטענתו, ברור שיש לקבוע את חודש פברואר 2012, כיוון שזהו תאריך תחולת ההסכם בין הצדדים (מפנה לסעיף 5.1 להסכם). המשיב מאמין בכל ליבו שבבוא בית המשפט לקבוע את סכומי הפסיקתא, נתן דעתו למשמעות יום תחולת ההסכם (1.2.2012), ולכן הסכומים שקבע מתייחסים ליום זה. עוד טוען המשיב, כי אם המבקש נשען בפסיקתא על סעיף 102 לפסק הדין, הרי שיש להוסיף לסכומי הפסיקתא את השמטת הסכומים שהיו חסרים למומחה, כאמור, בגין התקופה של הכנסות המשרד שהיו ושאינן כלולות בחוות הדעת, בהתאם לסעיף 5 לחוות הדעת. לפיכך, מבקש המשיב להורות על תיקון המשפט המצוטט כך שבמקום המילים "סך של 329,505 ₪" תבואנה המילים "סך של 385,621 ₪", הכוללים את התמורה החסרה בגין חודשים אפריל 2012 ונובמבר 2012, בהתאם לחוות הדעת.
2. תגובה לתשובה טוען המבקש ביחס לרכיב זה כי אף שבתגובה טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה כולה, בפסקה שבאה מיד לאחר סעיף 12 לתגובה (המתחילה במילים "סעיף 2.1.1 בבקשתו של הנתבע") מודה המשיב בפה מלא שברור שיש לקבוע את חודש פברואר 2012, כיוון שזהו תאריך תחולת ההסכם ביניהם, ולמעשה מסכים לתיקון המבוקש בבקשה. גם בהמשך הפסקה, לטענת המבקש, מודה המשיב שהשנה הרלבנטית היא 2012. לטענת המבקש, בשתי הפסקאות העוקבות בתגובה מנסה המשיב ליצור יש מאין מקור להוסיף סכום העולה על 50,000 ₪ לסך שנפסק בסעיף 140 לפסק הדין, סכום שאין לו זכר בפסק הדין. לטענת המבקש, טענות המשיב בעניין זה משוללות יסוד, וממילא אינן רלבנטיות לתיקון המבוקש בבקשה. לטענתו, אין ולא כלום בין הממצאים שנקבעו בפסק הדין לבין החישובים שהמשיב מנסה להציג בהקשר זה בתגובה.
3. לאחר עיון בטענות הצדדים ראיתי לנכון לקבל את התיקון המבוקש בסעיף 140 לפסק הדין. מסעיף 140 לפסק הדין, בו נכתב החודש, נשמט ציון השנה, שנת 2012, וכפי שעולה מסעיף 102 לפסק הדין וחוות דעת המומחה הנזכרת באותו סעיף (102 לפסק הדין). אקדים ואציין כי בטעות נרשמה השנה "2012" בהתייחס לרכיב הבא באותו סעיף, ולכך אתייחס להלן בבקשה לתיקונו.
4. לאור כל האמור לעיל, בסעיף 140 לפסק הדין עמ' 24 שורה 11 לפסק הדין, בקטע שבו נקבע: "סך של 329,505 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר ועד (כולל) ינואר 2013" יוסף "2012" בין המילה "מפברואר" לבין המילה "ועד".

תיקון מבוקש לפיו במקום "2012" יבוא "2013" בסעיף 140 ע' 24 ש' 13 לפסק הדין

1. המבקש עותר לתיקון סעיף 140 לפסק הדין ע' 24 ש' 13 בו נקבע: "סך של 315,826 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) דצמבר 2013, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל." המבקש טוען כי משפט מצוטט זה מתייחס לחודש פברואר 2012, למרות שהתקופה מחודש פברואר 2012 ועד לחודש ינואר 2013 כבר נכללה במשפט המצוטט הקודם. לטענתו, ברור הוא כי הכוונה לחודש פברואר 2013, בהסתמך על הקשר הדברים, ובמיוחד מהאמור בחלק השני של הטבלה בחוות הדעת, וכי עניין זה חשוב לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. לפיכך, מבקש להורות על תיקון המשפט המצוטט, כך שבמקום המילים "מפברואר 2012 ועד (כולל) דצמבר 2013" תבואנה המילים "מפברואר 2013 ועד (כולל) דצמבר 2013".
2. בתשובה טוען המשיב כי אין מקום לטענות המבקש, שכן בית המשפט קבע במפורש 2012 ולא 2013. אף לשיטתו של המבקש, לטענת המשיב, חסר חודש על מנת להציג הכנסות של כל השנה השנייה להסכם. לפיכך, מבקש המשיב להורות על תיקון המשפט המצוטט, כך שבמקום המילים "סך של 315,826 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) דצמבר 2013" תבואנה המילים "סך של 343,884 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2014".
3. בתגובה לתשובה לבקשה טוען המבקש כי טענות המשיב ברכיב זה הן טענות כלליות וסתמיות וכי טענותיו משוללות כל יסוד, חסרות היגיון, ואינן מתיישבות עם פסק הדין או עם סעיף 5 לחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם המשיב. באופן דומה, לטענת המבקש, אין בפסק הדין ואף לא בחוות הדעת עיגון כלשהו לטענתו המופרכת של המשיב כי יש להוסיף תשלום עבור חודש נוסף.
4. לאחר עיון בטענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל את בקשת התיקון. צודק המבקש כי התקופה מפברואר 2012 עד ינואר 2013 נכללה בקביעה שבסעיף 140 ש' 11-12 (ואשר בפסק הדין לפני התיקון נשמטה ממנו השנה "2012" ונכנסה בטעות לקביעה שבשורה 13, ובכך קיים כפל שהוא תוצאה של טעות קולמוס (או אף טעות הקלדה).
5. טענות המשיב בעניין זה ראשית, חורגות מהבקשה לתיקון טעות קולמוס, ושנית, לא יכולות להיות תנאי לתיקון טעות קולמוס שנפלה בפסק הדין.
6. לאור האמור לעיל, מתקבלת בקשת התיקון ברכיב זה, כך שבסעיף 140 לפסק הדין, ע' 24 ש' 13, בחלק שבו נקבע: "בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012...", במקום "2012" יבוא "2013".

המועד הקובע להוראות הקבע והשיקים הדחויים

1. המבקש עותר לתיקון סעיף 140 לפסק הדין בעמ' 24 ש' 15 בו נקבע: "מסכום זה יש להפחית מחצית מסכומי הוראות הקבע והשיקים הדחויים שמועד פירעונם לאחר מועד כריתת החוזה ואשר נפרעו לידי התובע, סה"כ סך של 37,785.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין." המבקש טוען כי בניגוד למשפטים המצוטטים הקודמים, במשפט מצוטט זה לא צוין המועד הקובע לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית, ולכן מבוקש להורות על תיקון המשפט המצוטט כך שבסופו תבואנה המילים "ממועד קבלת כל הוראת קבע ופירעון שיק בפועל ועד לתשלום בפועל".
2. המשיב אינו מתייחס לעתירה לתיקון זה. עתירה זו, בדין יסודה שכן לא נכתב בפסק הדין במפורש ממתי יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית ואכן יש לחשבם ממועד כל הוראת קבע ופירעון שיק בפועל ועד למועד התשלום, כטענת המבקש. אשר על כן, מתקבלת בקשת התיקון ברכיב זה, כך שבסעיף 140 לפסק הדין, ע' 24 ש' 16, כך שלאחר המילים "סה"כ 37,785.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין" יבואו המילים "ממועד קבלת כל הוראת קבע ופירעון כל שיק בפועל, ועד למועד התשלום בפועל".

הפחתת סכום נוסף (הסכום ששולם על ידי הנתבע)

1. לטענת המבקש, הפסיקתא מסתיימת במשפט המצוטט האחרון, כך שנשמט ממנה סכום נוסף שצריך להפחית והוא התשלום אותו כבר שילם למשיב בטרם הגשת התביעה, כפי שקובע פסק הדין בבירור (בהסתמכו על סעיפים 15, 114 ו-116 לפסק הדין, ועל סוף הנקודה החמישית בסעיף 7 לחוות הדעת). לטענתו, עניין זה חשוב לצורך חישוב הפרשי ההצמדה והריבית. לפיכך, מבקש להורות על תיקון הפסיקתא, כך שבסוף סעיף 140 לפסק הדין יבוא המשפט הבא: "יש להפחית גם את סה"כ הסכומים שהתובע שילם לנתבע (בהתאם למונחים בהחלטה זו הכוונה שהנתבע שילם לתובע – ר.פ.א.) בסך של 186,482.55 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה שבין פברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2013, ועד למועד התשלום בפועל". לטענת המבקש, המועד הקובע לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית נגזר מסוף הנקודה החמישית בסעיף 7 לחוות הדעת.
2. בתשובה טוען המשיב, כי המבקש בבואו לזרות חול בעיני בית המשפט, מבקש להפחית סכומים גבוהים כולל המע"מ בגינם. לטענתו, המבקש מיתמם ומתעלם מנימוקי פסק הדין המפורטים בסעיפים 114-122, לפיהם נלקחו בחשבון הסכומים ששילם לו, וכי הדבר אינו נשמט "בטעות סופר" בקביעת הפסיקתא. עוד מוסיף המשיב, כי ככל שבית המשפט יענה לדרישת המבקש לתקן את פסק הדין, הרי שגם הוא מבקש לתקן את פסק הדין כך שיכללו הסכומים בגין השנה השלישית, באלו המילים: " ישולם לתובע על ידי הנתבע סך נוסף של 336,696 ₪ בגין הכנסות הנתבע מפברואר 2012 ועד (כולל) ינואר 2015, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל". סכום זה, לטענת המשיב, נקבע בהתאם לחוות הדעת (מחצית סכום התמורה שמתקבל, כמתחייב מסעיף 6 להסכם, בהכפלת חודש הכנסה ממוצעת בסך 56,116 ₪ לתקופת 12 חודשי ההכנסות שהיו למשרד בשנה השלישית להסכם).
3. בתגובה לתשובה טוען המבקש כי אפילו בתגובה לא נטען שהסכום ששולם אינו נכון או שאין להפחיתו. לטענתו, גם בעניין זה מציג המשיב טענות סתמיות, כלליות ומופרכות, אשר מתעלמות לחלוטין מכך שהמשיב עצמו טען שקיבל את הסכום ששולם, כפי שגם נקבע בסעיף 116 לפסק הדין. לטענת המבקש, המשיב הרהיב עוז והציג את טענתו "החלופית" כאילו יש להוסיף לסכומים שנפסקו לטובתו תשלום בגין השנה השלישית, תשלום שאין לו זכר בפסק הדין, יתר על כן שכלל לא הוכח בשלב הראיות ולא נזכר בסיכומי המשיב (טענה שנזנחה ולא הוכחה).
4. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפסק הדין ובחוות דעת המומחה מטעם התובע, ראיתי לנכון לקבל באופן חלקי את הבקשה ברכיב זה. הסכומים המגיעים לתובע (מחצית מההכנסות) מפורטים בסעיף 102 לפסק הדין, וכן בסעיף 140 לפסק הדין, אך בסעיף 140 לפסק הדין נשמט הסכום ששילם הנתבע לתובע כמפורט בסעיף 116 לפסק הדין (וכן בסעיפים 114 ו- 115 לפסק הדין). עם זאת הסכום שהוכח שהתקבל בבנק אצל התובע בסך 186,482.55 ₪ הוא סכום כולל מע"מ, וכפי שפורט בפסק הדין בסעיפים 114 – 116, יש לחלץ ממנו את המע"מ (או להסתפק בהערכתו של המומחה מטעם התובע, כי הסכום ללא מע"מ עומד על סך של כ- 152,000 ₪). לפיכך בסיפא לסעיף 140 לפסק הדין יש להוסיף, ואני מורה בזאת על הוספת ההשמטה, קביעה כדלקמן: "כן יש להפחית מהסכומים שעל הנתבע לשלם לתובע כמפורט לעיל, את הסכום המתקבל לאחר הפחתת המע"מ, כפי שהיה במועדים הרלוונטיים, מהסכום בסך של 186,4482.55 ₪. מאחר והסכום של 186,482.55 ₪ מורכב מתשלומים נפרדים, יש לשערך את הפחתת הסכום בהתאם לכל אחד מהסכומים ששולמו, ללא רכיב המע"מ, בהתאם למועד שבו שולם כל אחד מהסכומים".

עתירות המשיב

1. המשיב טוען בתשובתו לבקשת היה ותתקבל בקשת המבקש לתיקון טעויות סופר בפסק הדין, הרי שגם המשיב יטען לתיקון פסק הדין שכן בפסיקתא הושמטו נתונים לזכותו של המשיב.
2. יש לתמוה מהפן המהותי, מה מצא המשיב לתלות בקשתו לתיקון טעות סופר בפסק הדין, בבקשה כאמור של המבקש.
3. מהפן הפרוצדורלי, היה על המשיב, ככל שרצה, להגיש בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, ולא להעלות את השגותיו במסגרת תשובה לבקשה שהעלה הצד שכנגד.
4. די בכך כדי לדחות את הבקשה של המשיב.
5. בנוסף, וכפי שכבר בואר לעיל, בקשות המשיב מתייחסות לתיקון פסק הדין באופן מהותי, ולא אף זאת, אלא באופן המרחיב את הפלוגתאות שבין הצדדים בתובענה, זו ואשר לא הופיעו בחומר הראיות מטעם הצדדים. לא אף זאת הלו מתייחסות לעילות תביעה לאורה שלא התגבשו במועד הגשת התביעה שלפני.
6. מכל הסיבות שלעיל, נדחית בקשת המשיב לתיקון פסק הדין, על כל רכיביה.
7. לאור כל האמור לעיל מתוקן פסק הדין כמפורט לעיל.

המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.