תביעה כספית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 278,385 ₪ להשבת הלוואות בסך 205,000 ₪ והחזר הוצאות בסך 73,385 ₪. התובעת 1, הינה חברה העוסקת בייזום ופיתוח פרויקטים. התובעת 2 מנהלת התובעת 1. הנתבעים 1 ו-2 אחים.

1. הנתבע 1 לא התגונן וביום 24.11.2013 ניתן כנגדו פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

פסק דין שניתן כנגד הנתבע 2 בהעדר הגנה בוטל וביום 9.3.2014 ניתנה לנתבע 2 הרשות להגן. הצדדים הגישו עדויות ראשיות ותצהירים. מטעם התובעות הוגש תצהיר התובעת 2 ומטעם הנתבע הוגשו תצהירו ותצהיר הנתבע 1 אשר כנגדו, כאמור, ניתן פסק דין ביום 24.11.2013.

טענות התובעות

2. הנתבעים הינם אחים הפועלים יחדיו בשותפות לרכישה ולמסחר בקרקעות. בחודש אוגוסט או במועד סמוך פנה הנתבע 1 אל התובעות והציג מצג לפיו ואחיו, הנתבע 2, הינם בעלי הזכות וזכאים להירשם כבעלים של 43 חלקות בגוש 23 ו-24 בגבעת זאב וכי רצונם למכור את המגרשים. בין הצדדים התנהל דין ודברים, המו"מ מטעם הנתבעים נוהל ע"י הנתבע 1, בוצעה בדיקת נאותות ואף הוחלפו בין באי כח הצדדים מספר טיוטות של הסכמים. לכתב התביעה צורפה טיוטה של הסכם (נספח א') עליה מופיעה חתימתו של הנתבע 1.

3. עפ"י הנטען פנה הנתבע 1 אל התובעות וטען כי הנתבעים פועלים לרישום המגרשים על שמם אלא שעל מנת להשלים את הרישום נדרשים להלוואות לצורך ביצוע מדידות. הנתבע 1 התחייב כי במידה וייחתם הסכם רכישה יחשבו סכומי ההלוואות על חשבון תמורת המגרשים, ולחילופין, יפרעו הסכומים על דרך השבה בזמן קצוב.

4. על מנת לקדם את הליך רכישת המגרשים ובשים לב למשאבים שהושקעו עד אותה עת ע"י התובעות, ניאותו התובעות והעמידו לרשות הנתבעים הלוואות בארבע המחאות בסך כולל של 205,000 ₪ בערכי קרן, אשר נמסרו במשרדי התובעת 1. לכתב התביעה צורפו העתקי ארבע המחאות והעתקי התחייבויות בכתב להשבתן חתומות ע"י הנתבע 1. מלכתחילה ניתנו שתי המחאות לא סחירות בסך של 140,000 ₪ לפקודת הנתבע 2, בשים לב להצהרת הנתבע 1, לפיה הנתבעים שותפים בעסקה וזכאים להירשם כבעלים במשותף במגרשים. בשלב מאוחר יותר לבקשת הנתבע 1 אשר ביקש כספים נוספים להסדרת הרישום, הועמדו סכומים נוספים בסך 65,000 ₪ בשתי המחאות פתוחות, שכן עפ"י טענת הנתבע, הכסף משולם לנציג הבעלים המקוריים (בשם "ספוות").

5. התובעת 1 החלה לקדם את הבדיקות הנדרשות ושכרה שירותי בעלי מקצועי ועורכי דין אשר ערכו חוזים וניהלו דין ודברים. העלות הכספית בגין שכר הטרחה הסתכמה ב-71,385 ₪ (נספח ג').

6. הנתבעים לא המציאו מסמכים המעידים כי המגרשים נרשמו על שמם. בדיקות התובעת העלו כי המצג אשר הועלה על ידם היה כוזב וכי אין הם הבעלים של המגרשים. יתרה מכך, הציגו הנתבעים מסמכים מזויפים בקשר עם המגרשים וכל מטרתם היתה להוציא מהתובעת כספים במרמה.

7. התובעת פנתה לנתבעים בדרישה כי ישיבו את מלוא הכספים שהועמדו להם כהלוואות (נספח ד'). עם קבלת הדרישה פנה לתובעת הנתבע 1 והתחייב להשיב את ההלוואות תוך מספר ימים מהדרישה ואילו הנתבע 2 התנער מהדרישות לחלוטין.

8. גרסתו של הנתבע 2 אשר אינו מכחיש את קבלת הכספים תמוהה. כך טענתו לפיה לא שאל מה מקורם של הכספים ומדוע ההמחאות ניתנו לפקודתו "למוטב בלבד". בדיעבד הסתבר כי התנהלות הנתבעים היתה מתוכננת מראש בידיעה כי לא ניתן יהיה להיפרע מהנתבע 1.

טענות הנתבע 2

9. הנתבע 2 טוען מנגד כי התביעה הוגשה כנגדו מטעמים פסולים ובחוסר תום לב. התביעה משוללת יסוד עובדתי ומשפטי. הנתבע 2 מכחיש את הטענה כי הינו שותף עם אחיו, הנתבע 1, לרכישה ולמסחר בקרקעות. אין ולא היה לנתבע כל קשר מכל סוג לתובעות ואין כל מצב הקושר את הנתבע 2 לעסקאות עם התובעות. הנתבע 2 לא פגש מעולם את התובעת 2, לא דיבר איתה, מעולם לא חתם על כל מסמך ו/או הסכם בקשר עם התובעות.

10. הנתבע 2 לא קיבל מעולם כל הלוואה מהתובעת.

11. ההמחאות שניתנו לפקודת הנתבע 2 התקבלו מאחיו, הנתבע 1, בגין החזר הלוואה ותשלומי שכר טרחה לעו"ד רפאל מכתבי ששולמו במזומן ע"י הנתבע 2 בעבור הנתבע 1 אשר ריצה עונש מאסר ופנה לנתבע 2 בבקשות להלוואה. אין בידי הנתבע 2 מסמך החתום ע"י הנתבע 1 נוכח הקשר המשפחתי ביניהם. הנתבע 1 סיפר לנתבע 2 כי עתיד הוא לקבל כספים בגין עסקה עם צד שלישי. הנתבע 2 לא ידע ואף לא התעניין במקור ההמחאות שניתנו לו ע"י הנתבע 1 וכל שחפץ היה לקבל כספו בחזרה. עצם הפקדת ההמחאות בחשבון הבנק של הנתבע 2 מעיד על תום לבו שכן יכול היה לפרוע את ההמחאות באמצעות חלפן.

12. הנתבע 1 אשר תצהירו צורף בתמיכה לראיות טען בתצהירו, כי שימש כמתווך בעסקה נשוא התביעה; אישר כי לווה מהנתבע 2 כספים עבור מחייה למשפחתו ועבור שכר טרחת עורך דינו. לטענתו, הכיר את התובעת 2 באמצעות אדם שלישי, משה פרץ. התובעת 2 פנתה אליו בבקשה שיסייע לה לרכוש את המגרשים, לאחר שנודע לה על היכרותו עם בעליהם. בפגישה הראשונה אצל התובעת 2 נכחו משה פרץ והנתבע 1. באותה פגישה סוכמה התמורה בגין התיווך בעסקה. לאחר הפגישה פנתה אליו התובעת טלפונית בבקשה כי יודיע למשה פרץ שלא תתקיים עסקה על מנת שלא תידרש לשלם לו דמי תיווך בגינה. הנתבע 1 נפגש עם התובעת 2 פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע. התובעת 2 ביקשה מהנתבע לעשות תצ"ר לחלקות. הנתבע פעל כבקשתה והתחייב בתשלום למודד בסך 24,000 דולר. זמן קצר לאחר מכן נודע לנתבע 1 כי התובעת 2 פנתה לבעלי המגרשים ישירות במטרה להוציאו מהעסקה. ידוע לנתבע 1 כי התובעת שילמה לאחד מבעלי הקרקע מקדמה על חשבון העסקה בסך 100,000 ₪.

13. הנתבע 1 הוסיף וטען כי לאחיו הנתבע 2, לא היה כל קשר לעסקה ואף לא היה מודע לקיומה. הנתבע 2 לא ידע ולא התעניין במקור ההמחאות. הנתבע 1 והוא בלבד, חתם על המסמכים ובפרט על מסמכי ההלוואות.

דיון

14. אין מחלוקת כי ארבע המחאות ניתנו ע"י התובעות לנתבע 1, כאשר שתי המחאות נמסרו ע"י הנתבע 1 לנתבע 2 והופקדו בחשבון הבנק של הנתבע 2 ושתי המחאות נמסרו לנתבע 1 אשר פרע אותן ועשה שימוש בתמורתן למחייתו (ע' 28 ש' 8-13).

15. שתי ההמחאות שהופקדו בחשבון הנתבע 2 ניתנו ע"י התובעת 1 ושתי ההמחאות שנפרעו ע"י הנתבע 1 ניתנו מחשבונה הפרטי של התובעת 2. השוני במקור ההמחאות נובע, כפי שהעידה התובעת 2, מכך שעל ההמחאות של התובעת 1 קיימת הגבלה על הסחירות כאשר מודפסות עליהן המילים "למוטב בלבד", ללא אפשרות לתיקון ואילו ההמחאות מחשבונה הפרטי של התובעת 2, ניתנו לאחר שהנתבע 1 טען כי יש להעביר תשלום לבעלים המקוריים של המגרשים. ההמחאות ניתנו פתוחות ושם הנפרע הרשום עליהן "ספוות" הוסף לאחר מכן (ע' 12 ש' 9-28; ע' 13 ש' 3-11).

16. התובעת 2 העידה כי היה בכוונת התובעות להקים חברה, אשר אמצעי השליטה בה יוחזקו 80% בידי התובעת 1 ו-20% יועברו לנתבעים כתמורה לתרומתם לעסקה כנהוג בעסקאות מסוגן של העסקה דנן. שווי העסקה היה מיליון דולר כמפורט בנספח א' להסכם. לדברי התובעת 2, בכל שלבי המו"מ טען הנתבע 1 כי הוא והנתבע 2 שותפים. על מנת לקדם העסקה ונוכח מצגיו של הנתבע 1, הסכימו התובעות להעמדת הלוואות בכפוף להשבתן, במידה והעסקה לא תבשיל.

לימים התברר כי המסמכים אשר הוצגו ע"י הנתבע 1 היו מזויפים והתובעת לא רכשה את הקרקע.

17. לגרסת הנתבע 1, הכספים שולמו לו על ידי התובעות בגין התיווך בעסקה. שווי העסקה היה 18 מיליון דולר ושכר התיווך עמד על 2% משווי העסקה. הנתבע 1 אישר בחקירתו הנגדית כי אינו מחזיק ברישיון תיווך ואישר את חתימתו על טיוטת ההסכם נספח א' לכתב התביעה. לדבריו, חתם על העסקה מכוח ייפוי כוח שניתן לו ע"י המוכר (ע' 23 ש' 8-31).

18. הנתבע 1 חתם ביום 13/9/2012 על התחייבות להשבת ההלוואה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית כיצד מתיישבת גרסתו לפיה הכסף שולם לו בגין דמי תיווך, עם תוכן התחייבותו להשבת הלוואה, השיב כי טעה כאשר הסכים להגדיר את התשלום כהלוואה (ע' 26 ש' 5-7).

עדותו כנגד תוכן התחייבותו במסמך החתום על ידו, נוגדת את האיסור שבסיפא סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומאני. "כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב יש להניח שבכך באו לסכם כל מו"מ שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם" (ע"א 138/56 יעקב דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ" יא 474 ; וכן ע"א 8837/05נביל מרשוד נ' גואד תאופיק אל שורטי פורסם בנבו, 11/1/2009; קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, 1507 (תש"ע-2009).

"טענה כנגד המסמך" הינה, אפוא, טענה המכוונת לסתור את תוכנו של המסמך, על בסיס המציאות שהיתה קיימת עובר לעשייתו: לפני שנעשה או בזמן שנעשה" (קדמי 1509 ).

19. אני מאמצת את גרסת התובעת 2 ביחס לאירועים נשוא התביעה לרבות טיבן וטבען של ההסכמות בין הצדדים, הנתמכת במסמכים הכתובים. הנתבע 1 חזר וטען כי יכול לתמוך גרסתו בעדים וראיות אך לא עשה כן. כך בחקירתו הנגדית: "אתה אומר שהיפוי כח מזויף ואני מוכן שנדחה את הדיון ואביא את היפוי כח ונזמין את עורך הדין מנחם עצמון" (ע' 22 ש' 30-31). ובהמשך: "כב' בית המשפט ידחה את הדיון ואני אביא את זה. אביא יפוי כח כללי בלתי חוזר על העסקה בקדמת עדן. לשאלת בימ"ש האם יש הסכם מכר אני משיב שעד כמה שזכור לי יש הסכם". כאשר העיד כי שילם למודד כ-50 אלף ₪ והתבקש להציג חשבונית של המודד השיב: "הבאתי לזיוה את החשבונית. החשבונית אצלה. ש. למה לא כתבת בתצהיר? ת. הכסף הועבר לזה, היא קיבלה חשבונית" (ע' 25 ש' 1-4). כאשר התבקש להציג אסמכתאות לטענה שקיבל את הכסף בגין עסקת תיווך, השיב: "אני מוכן להביא את הניירות ואני אעשה את זה. ש. ואם לא תביא את הניירות מאיפה אקבל כסף? ת. נדחה לחמש שעות" (ע' 28 ש' 5-7). כאשר נשאל האם הוציא חשבונית על סכומים שקיבל אותם בתור שכר עבודה השיב כי אין לו חשבונית (ע' 29 ש' 8-11). כאשר נשאל בחקירה חוזרת האם פנה לעו"ד מכתבי לבקש חשבונית השיב: "ביקשתי. הוא היה בחו"ל והוא הרבה בחו"ל. הייתי חולה" (ע' 29 ש' 24-25).

20. אולם אין בפני ראיה לפיה היה הנתבע 2 שותף למצגים ולהתחייבויות כלפי הנתבעות. הנתבע 1 אינו יכול לחייב במצגיו בלבד את הנתבע 2, הנתבע 2 לא נטל חלק בהתנהלות מול התובעות ולא הוצגה ראיה הקושרת אותו לעסקה. לא הוכח במאזן הסתברויות כי ניתן לחייב את הנתבע 2 בהשבת מלוא הסכומים שנתקבלו ע"י הנתבע 1 ונפרעו על ידו.

אולם טענת הנתבע 2 לפיה אין ראיה הקושרת אותו לעסקה, מובילה למסקנה לפיה יש לחייב אותו להשיב את מלוא הסכומים נשוא ההמחאות שהוא הנפרע בהן ואשר הופקדו בחשבונו, כפי שיובהר להלן.

21. הנתבע 2 אישר בחקירתו הנגדית, כי הפקיד את שתי ההמחאות אותן קיבל מאחיו לחשבונו וחזר על טענתו כי העמיד לנתבע 1, בשנת 2009 עת אחיו ריצה עונש מאסר, הלוואה בסך 180,000 ₪, לצורך מימון הגנתו וסיוע למשפחתו (ע' 16 ש' 22-30). לדבריו, הכספים שהלווה לאחיו ניתנו במזומן והוא לא דרש מעו"ד מכתבי חשבונית בגין התשלום.

לשאלה כיצד לא הוגש תצהירו של הנתבע 1, המאמת לכאורה את גרסתו, עוד בשלב הגשת הבר"ל מטעמו, השיב כי היו מסוכסכים (ע' 19 ש' 11-16).

22. הנתבע 2 נשאל על אסמכתאות או ראיות אותן יכול היה לצרף כתמיכה לגרסתו והשיב: חשבונית מעו"ד מכתבי לא נלקחה, שכר הטרחה שולם במזומן (ע' 16 ש' 32; ע' 17 ש' 1-2). כאשר נשאל מדוע לא צורפה עדותה של אשתו של הנתבע 1 בתמיכה בטענה כי סייע למחיית המשפחה, השיב כי אינו יודע (ע' 17 ש' 11). כאשר נשאל מדוע לא צרף אסמכתאות לטענתו לפיה במהלך 2009 היה לו בחשבון הבנק סכום של 300-350 אלף ₪ ויכול להצביע על משיכות שעשה באותה שנה לצורך ההלוואות לנתבע 1, השיב כי "לא יודע. אני יכול לצרף את זה". ובהמשך: "... ואני יכול להוכיח שזה כספים שיצאו מהחשבון שלי. אני אלך לבנק ואני אביא. ש. למה לא הבאת היום? ת. אין לי מושג" (ע' 20 ש' 12-15). כאשר נשאל ע"י בית המשפט מדוע לא ביקש מעו"ד רפאל מכתבי למסור עדות השיב "אני לא יודע. אין לי מושג" (ע' 20 ש' 5-6). לשאלה מדוע לא ביקש מעו"ד חשבונית השיב "לא יודע. לפי בית המשפט רואים שהוא ייצג אותו. ש. תראה פרוטוקול, חשבונית, שיק. ת. אני יכול להביא" (ע' 20 ש' 8-11). כאשר התבקש להוכיח כי תמורת השיקים שהפקיד לחשבונו מקורם בהלוואה, השיב: "אוכל להוכיח בפעם הבאה" (ע' 21 ש' 22-23). כאשר התבקש להראות כי אכן משך כספים מהבנק ונתן לאחיו כסף כהלוואה, השיב: "אוכל ללכת לבנק ולבקש תדפיסים של שנת 2009. ש. למה לא עשית את זה עד היום. ת. לא יודע. אני אוכל להביא בפעם הבאה" (ע' 21 ש' 26-28).

23. הנתבע לא העלה כל טענה לסתירת אותה חזקה לפיה אותן ראיות, לו הוצגו, היו פועלות כנגדו. מושכלות יסוד של דיני הראיות המה, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין.

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760).

בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נגד רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ (פורסם בנבו 27/7/08) קובע ביהמ"ש בסעיף 27:

"משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003))".

24. הנתבע 2 טוען כי אין לו כל קשר לעסקה בין התובעות לנתבע 1 וכי אין כל תשתית ראייתית הקושרת אותו לעסקה, אינו מספק כל הסבר משכנע להפקדת שתי המחאות משוכות ע"י הנתבעת1 לא סחירות עליהן רשום "שלמו ל אמור ניסים" למוטב בלבד. הנתבע 2 הפקיד את ההמחאות בחשבונו. בנסיבות אלה טענתו לפיה לא התעניין במקור הכסף שקיבל מאחיו ואף נוכח סכומן הגבוה של ההמחאות שנמסרו לו אינה סבירה. הנתבע לא השכיל להצביע על תמורה כלשהיא שניתנה על ידו בגין המחאות אלה, המשוכות על חשבון התובעת 1, ואשר שמו מופיע עליהן כנפרע. אני מאמצת כאמור את גרסת התובעת 2 לנסיבות רישום ההמחאות לטובת הנתבע 2 ולמצגי הנתבע 1 בעניין זה, ומעדיפה אותה על גרסת הנתבע 1 (סעיף 20 לתצהירו), לפיה סיפר לתובעת 2 כי מדובר בהשבת הלוואה לאחיו.

סוף דבר

25. התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת בחלקה.

הנתבע 2 ישיב לתובעת 1 סך 140,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/9/12 ועד התשלום בפועל. בנוטף יישא הנתבע 2 בחלק היחסי של אגרת בית משפט (ביחס לסכום פסה"ד) וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 16,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד פירעונם בפועל.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ה, 02 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.