בפני בקשת רשות להתגונן.

1. המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המבקש מהמקרקעין הסמוכים לבית מגוריו של המבקש והידועים כחלק מגוש 30090 חלקה 59 ואשר הגדרות שהציב סביבם המבקש סומנו להריסה על-פי התכנית החלה עליהם (להלן: "המקרקעין"). בכתב התביעה הובהר כי התביעה אינה נוגעת לבית מגוריו של המבקש.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, המקרקעין אינם משמשים לבית מגוריו של המבקש אלא לצרכי גינון ונוי וכי למבקש אין זכויות במקרקעין האמורים. המשיב אשר הינו בעל הזכויות במקרקעין נזקק למקרקעין לצורך הקמת סניף לרווחתם ולשירותם של תושבי מזרח ירושלים. חרף העובדה שלמבקש אין זכויות במקרקעין הרי שהוא מסרב לאפשר למשיב לבצע עבודות לבניית הסניף ואף פנה לבית משפט בבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע העבודות. הבקשה לצו מניעה נסמכה על שני הסכמי שכירות מכוחן ביקש המבקש להוכיח כי החזקתו בבית המגורים ובקרקע הסמוכה לו הינה מכוח זכות לדיירות מוגנת. לטענת המשיב, הסכמים אלה אינם רלבנטיים ואין בהם כדי להצמיח למשיב זכות לדיירות מוגנת. כך מההסכמים עולה כי לא הוענקה למבקש זכות שימוש בשטח נוסף מעבר לבית מגוריו. המשיב מציין כי במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני אף קבע בית המשפט כי טענות המבקש בדבר דיירות מוגנת בקרקע לא התבססה על אדנים מוצקים.

3. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש כי הינו דייר מוגן במקרקעין. כך טוען המבקש, כי הוא מחזיק בבית ובקרקע הסמוכה לו מאז שנת 1967 מכוח שני חוזי שכירות: האחד, מיום 8.5.1967 והשני מיום 25.5.1983, שנחתם בינו לבין עמידר. מאז שנת 1967 החזיק המבקש בקרקע ללא הפרעה, עיבד אותה ונטע בה עצים. בנוסף, המבקש משלם דמי שכירות בגין הבית והקרקע לחברת עמידר. עוד טוען המבקש, כי מינהל מקרקעי ישראל ידע על חזקתו של המבקש בקרקע ועל טענותיו לדיירות מוגנת ולא ערעור על זכותו משך שנים. המבקש מוסיף וטוען כי בהתאם למסמכי הבקשה להיתר שהגיש המשיב, תוכניתו של המשיב אמורה להתבצע בחלקה שונה מזו שבה מחזיק המבקש.

4. כידוע, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

5. במקרה זה, טענות המבקש, אשר פורטו לעיל, ובהן הטענה כי הינו דייר מוגן בקרקע עשויות להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה ועל כן אני מורה על קבלת הבקשה.

התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה. התיק יועבר להקצאה.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.