טוען...

פסק דין שניתנה ע"י קרן מרגולין-פלדמן

קרן מרגולין-פלדמן14/08/2015

התובעת בתיק 36282-05-13

תמיר טפירו חומרי בניין בע"מ

ח.פ. 512562299

נגד

הנתבע בתיק 36282-05-13
והתובע בתיק 3719-06-13

עידן חדד

ת.ז. 025640269

נגד

הנתבע בתיק 3719-06-13

תמיר טפירו

ת.ז. 025496449

פסק דין

שתי תביעות אוחדו לדיון מאוחד כאן לבקשת הצדדים.

באחת, טוענת חברת תמיר טפירו חומרי בניה בע"מ (להלן: החברה) כי מכרה למר עידן חדד (להלן: עידן) חומרי בנין, וכי נותרה יתרת חוב בכרטסת אשר לא סולקה על ידו – היא היתרה נשוא התובענה הראשונה, העומדת על סך של 14,316 ₪ נכון ליום 31/10/12. בנוגע לתובענה זו טוען עידן מנגד כי במועד עריכת ההתחשבנות האחרונה בין הצדדים, לסילוק יתרות החוב בגין רכישת סחורה כאמור, סוכם כי ייערך קיזוז של חיובי החברה כלפיו ויתרת החוב הוסדרה בשתי המחאות שמסר. לשיטתו לאחר שנפרעו ההמחאות העלתה החברה טענות כלפיו בנוגע ליתרת החוב אותו סוכם כי תקזז, ועל כן הפיק חשבונית לחברה בגין יתרות החוב כלפיו, והוא טוען לזכותו לערוך קיזוז כאמור. יצויין בהקשר זה כי מדובר בקיזוז בגין שני רכיבים – האחד, נזקים והפסדים בגין טיט פגום שנמכר לו כשנתיים קודם לכן ולא זכה לזיכוי מאת החברה על אף מעורבותו וידיעתו של תמיר, מנהל החברה, אודות זכות זו, והשני בגין אי תשלום עבור עבודות שביצע עבור החברה בחתמו כקבלן רשום על תכניות של פרויקט בניה שבוצע על ידי החברה (להלן: פרויקט ויצמן).

התביעה השנייה הוגשה על ידי עידן כנגד תמיר טפירו באופן אישי (להלן ולעיל: תמיר), בטענה כי הלה רכש את שירותיו של עידן להגשת תכניות בניה לשם קבלת היתרים לבריכת שחיה ולפרגולה שנבנו בבית אביו (להלן: מר טפירו), ואולם החיוב בגין עבודות אלו לא הוסדרו. לשיטת עידן התחייב מר טפירו להסדיר חיובים אלו על דרך של קיזוז כנגד חיובי עידן כלפי החברה ואולם כאשר ביקש עידן לערוך את הקיזוז בגין חיובים אלו ובין חיובים אחרי (נשוא ההתנגדות בתיק הראשון) הודיע לו מר טפירו כי חיוביו האישיים לא ייכנסו להתחשבנות מול החברה אלא יוסדרו על ידו בנפרד בהמשך. משלא הוסדרו כאמור – והחברה דרשה כמפורט מעלה את יתרת חובה על פי הכרטסת בהתעלם מן ההסכמות שבין הצדדים המפורטות מעלה – העלה דרישתו על הכתב במסגרת החשבונית נשוא תובענה זו והגישה לביצוע. מר טפירו טען להגנתו כי הסיכומים בנוגע להזמנת עבודות הכנת התכניות נשוא תובענה זו נעשו מול אביו, ועל כן אין יריבות בין הצדדים. עוד טען כי עבודת עידן נעשתה באופן רשלני שמנע קבלת היתרים, וכי ממילא לא סוכם על ביצוע תשלום עבור העבודות נשוא תובענה זו, אך הוא עצמו בחר מיוזמתו לשלם לעידן סך של 2,500 ₪ עבור הכנת תכניות ההגשה של הבריכה, תשלום שנעשה לשיטתו במזומן וללא קבלה, בנוכחות אביו ובבית האב.

ניתוח העדויות -

מר דוניו:

מטעם תמיר העיד כאן המהנדס מר דוניו, שביקש להעיד בשתי נקודות עיקריות:

האחת – מהו שיעור השכר הראוי לביצוע תוכניות לשם קבלת היתר לבניית בריכת שחיה;

והשניה – האם התרשל עידן בביצוע התוכניות שערך עבור מר טפירו לקבלת היתר עבור בריכת השחייה.

לאחר ששמעתי את עדותו הגעתי לכלל מסקנה כי אין בעדות כדי לתרום באיזה מהנקודות האמורות. כך, התברר מעדותו של מר דוניו כי את התוכניות לקבלת היתר עבור הבריכה לא ערך הוא עצמו כי אם עובדות ממשרדו, והן אלו אשר צילמו את תיק הבקשה לקבלת היתר שהיה מצוי במשרדי הוועדה, כשלמעשה אין הוא יודע לומר מה היה באותו תיק מבעוד מועד, ואין באפשרותו להצביע באופן ודאי על הפעולות שבוצעו ע"י משרדו בשונה ממה שהיה בתיק קודם לכן.

אין מחלוקת כי התכניות שבוצעו ע"י עידן לצורך הגשה לוועדה, הן תכניות שמתבססות על תכניות קודמות שהוא עצמו ערך, ואשר על בסיסן בוצעה בפועל עבודת הקמת בריכת השחייה במקום.

הטענה כי זה לא ערך תכניות מלאות של מערכות המים, ברזל, קונסטרוקציה וכד', לא הוכחה בעדותו של מר דוניו, וממילא בעדותו של תמיר עלה כי את תוכניות מערכות המים ביצע מר ממן, שלא הובא לעדות כאן, ואיננו מעובדי משרדו של מר דוניו (יצויין כי מר ממן לא זומן להעיד כאן על אף ההצהרה בדבר הכוונה להעידו במסגרת הישיבה המקדמית, ונדמה כי יש לזקוף העדרותו מן הדיון, ובהתאמה העדרה של דעות בנוגע לאופן הכנת תכניות המים וזהות המתכנן לחובתו של תמיר, בהתאמה, ומכח הכלל לפיו חזקה על בעל דין שנמנע מהבאת עד שבשליטתו משום שחשש שמא תשמש עדותו של העד לחובתו דווקא).

למעשה, לא ידע מר דוניו לומר האם נכון הדבר שהיתר הבניה לא ניתן בשל הקפאת הדיון בתוכניות עד לסיום הסכסוך שבין מר טפירו לבין שכניו, וטענתו של עידן בעניין זה לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא שקיבלה חיזוק בעדותו של מר טפירו עצמו (ראה עמ' 32 לפרו' ש' 12-14).

אשר לטענה שהשכר הראוי הוא כנקוב בחשבונית שהנפיק מר דוניו בגין הכנת תוכניות לקבלת היתר עבור הבריכה, ולא השכר שנקב עידן בחשבונית מטעמו, מצאתי כי השכר הנקוב בחשבונית מטעם מר דוניו אין בה כדי ללמד על השכר הראוי להקמת בריכה. החשבונית מציינת כי מדובר בשכר בין היתר עבור עבודת פיקוח, ומר דוניו הסביר שהוא נוהג לתכנן בריכות רבות בקיסריה, ונוקב בשכר כולל, תהא העבודה הנדרשת אשר תהא. עוד טען כי הוא נוהג לערוך תכניות שהן למעשה פיקטיביות אך נדרשות לשם קבלת ההיתר גם מקום בו העבודה שבוצעה בפועל אינה תואמת את התכניות שהכין, ולקבל על עצמו אחריות לביצוע מקום שהדבר נדרש על ידי הלקוח, ולא מצאתי כי מדובר בהתנהלות רגילה של מהנדס מן השורה שיש בה כדי להעיד על ההתנהלות הראויה בתחום או אף על זו הנוהגת.

חשבוניות נוספות להדגמה ולהוכחת הטענה כי הסכום הנקוב בחשבונית שהציג מר דוניו הוא הסכום הנהוג לא הובאו, אין חולק כי העבודה כאן לא כללה את הצורך בפיקוח, ולא שוכנעתי כי יש בחשבונית שהוצגה, בהתאמה, כדי לבטא את השכר הנכון לכל סוג של תוכנית לקבלת היתר להקמת בריכה.

נדמה בעיניי כי החשבונית היא כללית וסתמית, ואיננה משקפת הסכמות ביחס לביצוע עבודה מסוימת, ממילא אין בה כדי ללמד על הכלל.

אציין בזהירות רבה כי משהתרשמתי כפי שיפורט בהמשך, כי מעת לעת ביקש תמיר מעידן שיפיק עבורו חשבוניות על חלקים בתכנית לשם שימוש כזה או אחר, ומשהתרשמתי – כפי שיפורט אף בעניין זה בהמשך, כי מעת לעת בוצעו תשלומים על ידי תמיר שלא כנגד קבלה וחשבונית סדורים, כי איני סבורה שיש מקום לסמוך על החשבונית שהוצגה כאן כמשקפת נאמנה את החיוב שדרש מר דוניו עבור עבודה ספציפית זו מאת תמיר, ולא אתפלא לגלות כי הלה מספק מגוון שירותים לתמיר ולחברה ומחלק את החשבוניות עבור התשלומים המשולמים לו בהתאם לצרכיו של תמיר (כמובן מבלי שיהא בכך כדי לקבוע כי איזה מהתשלומים אינם נזקפים בחשבונית כזו או אחרת).

מר טפירו:

בעדותו סתר מר טפירו את דבריו שלו עצמו, כך בין היתר כאשר טען מצד אחד כי לא ניתן היתר עבור הבריכה בשל העובדה ששכנו טען לזכויות בקרקע, דבר שהוביל להליך משפטי בינו לבין השכן ולעיכוב במתן ההיתר, ולאחר מכן טען כי לא היה כל קשר בין הסכסוך עם השכן לבין העיכוב במתן ההיתר.

דוגמא נוספת לסתירה בדבריו של מר טפירו ניתן למצוא בכך שטען מחד כי התוכניות שהכין לכאורה עידן לא הוגשו מעולם לוועדה, ומנגד טען כי אלו הוגשו באיחור וכי בשל כך לא ניתן לו היתר, וכאשר אין מחלוקת לשיטת תמיר כי התכניות הוגשו גם הוגשו.

אשר לתשלום שטוען תמיר כי שילם לעידן עבור הכנת תכניות לקבלת היתר עבור הבריכה, טען מר טפירו מחד כי בנו שילם סך של 2,500 ₪ בנוכחותו עבור תכניות אלו, מבלי שקיבל קבלה לידיו, ומנגד טען בחקירתו כי הוא עצמו שילם לעידן עבור התוכניות, וכי לא ביקש קבלה.

אשר להזמנת העבודה מאת עידן טען מר טפירו בתצהירו כי לעניין הפרגולה העביר את מכתב העיריה המתרה טרם הוצאת צו הריסה לבנו, תמיר, וכי זה סיפר לו שעידן הכין תכניות.

נראה אם כן כי אף לשיטתו לא הזמין מעולם מיוזמתו את עידן לבצע עבורו תכניות עבור הפרגולה, וההזמנה בוצעה ע"י תמיר.

בסה"כ התרשמתי כי לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על עדותו של מר טפירו, וכי אין לסמוך על דבריו לצורך קביעת ממצאים כאן. ממילא אף מצאתי בסיומו של יום כי הלה אינו בקיא בהתנהלות אל מול עידן ועל כן אין צורך בקביעת ממצאים על סמך עדותו לשם הכרעה כאן.

מר שדיד:

עידן הזמין לעדות את הקבלן אשר ביצע את העבודות בפרויקט ויצמן, הוא פרויקט הקמת 4 יחידות דיור ע"י החברה, מר שדיד. יצויין כי מר שדיד צוין על ידי ב"כ החברה כמי שצפוי לבוא ליתן עדות מטעמה בכל הנוגע להתנהלות בפרויקט ויצמן במסגרת הישיבה המקדמית שהתקיימה כאן.

במסגרת תצהיר עדותו הראשית טען מר שדיד, הקבלן, כי קיבל את שכרו עבור הקמת בריכה בדרך של קיזוז כנגד כרטסת החשבון המתנהל על שמו אצל החברה, כי קיזוז זה נעשה בהתאם למוסכם עם תמיר, וכן כי סוכם שעידן יחתום כקבלן רשום על תוכניות הפרויקט בויצמן בשל העובדה שהוא עצמו אינו קבלן רשום, וכך ליווה עידן את הפרויקט.

במהלך חקירתו חזר מר שדיד על טענתו כי תשלומים להם היה זכאי עבור שרותים שהעניק לחברה בוצעו בדרך של משיכת חומרים מהחברה ולעתים באמצעות שיק מהחברה, וכן פירט מה היה תפקידו של עידן בכל הנוגע לפיקוח אחר העבודות המבוצעות בשטח, והסביר כי מדובר באישורים לכל פעולה קונסטרוקטיבית המבוצעת בשטח, וכל שינוי והבהרה של התוכניות.

לשיטתו, היה עידן המהנדס של המבנה ולכן נהוג היה לפנות אליו בכל שאלה, ולקבל ליווי בכל הנוגע לביצוע פעולות קונסטרוקציה. מר שדיד הסביר כי לשיטתו, מדובר היה במעורבות חריגה בהיקפה, בשים לב לעובדה שהוא נכנס כקבלן המחליף את הקבלן המקורי במקום, שביצע עבודות שלא לפי התוכניות ובצורה לקויה. לטענתו עידן נכח באתר לעיתים קרובות למדי ולא תמיד הגיע אל המקום על פי בקשה שלו.

מר שדיד הבהיר כי הוא לא היה מעורב בקביעה מי יחתום כקבלן רשום, שכן מדובר בעניין הנוגע לבעל הבית, תמיר, והוא עצמו אינו בקיא בעניין זה, אך אישר כי הוא לא יכול היה לחתום כקבלן רשום.

בסה"כ הותיר מר שדיד רושם מהימן על ביהמ"ש, ומצאתי כי ניתן לסמוך על דבריו, הן בנוגע למידת המעורבות של עידן בביצוע הפרויקט בשכונת ויצמן, הן בנוגע למידת המעורבות הנדרשת ממהנדס הבניין, הן בנוגע לכך שהוא עצמו לא היה מעורה ומעורב בקביעות שבין עידן לבין תמיר, בכל הנוגע לשאלה האם נדרשת חתימתו של עידן כקבלן רשום ומה השלכותיה (לרבות הכלכליות), והן בכל הנוגע לנוהג לביצוע קיזוזים כנגד חומרי בניין.

תמיר ועידן:

בגרסאותיהם של תמיר ושל עידן מצאתי לא מעט סתירות ותהיות.

כך, בין היתר כאשר טען תמיר כי פנה רבות לעידן בבקשה שיסדיר את חובו לאחר אותה ישיבת התחשבנות (ראה תצהירו), ואילו לאחר מכן טען שהפניות נעשו ע"י הפקידה, דנית, וע"י אחיו, משום שהוא עצמו לא רצה להתקשר אל עידן, ונמנע על אף דברים אלו מהבאתם לעדות. אציין בהקשר זה כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שדנית יצרה עם עידן קשר בשבוע שלפני משלוח ההתראה בטרם נקיטת ההליכים כאן (התראה שנשלחה לכאורה בחודש פברואר 2013) אך עדויות בנוגע לפניות חוזרות ונשנות קודם לכן ואשר יכולות להאיר את עיני ביהמ"ש בנוגע לתקשורת שנערכה בין הצדדים לאחר יום 10/10/12 ולהפריך את טענת עידן בנוגע לקיומן של הסכמות בתום אותה ישיבה לא הובאו כאן, ובעניין זה פועלת לחובת תמיר החזקה לפיה לו הובאו עדים אלו לעדות כאן היתה עדותם פועל לחובתו דווקא.

כך כאשר טען תמיר מחד כי השיקים שנפרעו נמסרו לו באותו מועד שבו נערכה ההתחשבנות האמורה, והוא התנגד באותו מעמד לביצוע הקיזוז ודרש את יתרת החוב, ומאז לא הגיע עידן לבית העסק ולא הסדיר את חובו, ומנגד טען כי טענות עידן בנוגע לקיזוז לא הועלו בעת ובעונה אחת במועד מסירת השיקים אלא במועד מאוחר יותר.

יש לציין עוד כי עיון בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה ובכרטסת מלמדים לכאורה על כך שעידן הגיע אל בית העסק לביצוע רכישות נוספות לאחר מועד עריכת ההתחשבנות, ונתונים אלו עומדים בסתירה אף לאמור במכתב ההתראה מטעמה של החברה לפיו לכאורה עמדה יתרת החוב בכרטסת על מלוא סכום החוב הנטען כבר ביום 18/10/12 (על אף העובדה שזה מורכב בין היתר מרכישות שבוצעו על פי אותה כרטסת ונספחיה רק לאחר מכן).

זאת ועוד- תמיר טען כי בכל התנהלותו הוא נוהג לתעד הכל בכתב, לעמוד על הפקת חשבוניות בזמן אמת, על עריכת זיכויים והתחשבנות בכל חודש בחודשו בצורה סדורה ועל הימנעות סדורה ועקבית מהתנהלות שאינה מיידית וכתובה. יחד עם זאת אין חולק כי קיבל לידיו חשבוניות שהופקו על ידי עידן רק במועד ביצוע תשלומים על ידו (חשבוניות וקבלות לדוגמא הוגשו על ידו לתיק כת/1) ואף טען כי ביצע תשלום במזומן בסך של 2,500 ₪ עבור תכניות הבריכה מבלי לעמוד על קבלת קבלה ומבלי לדרוש תיעוד בחשבונית מתאימה.

גם עידן הותיר סימני שאלה בעדויותיו, כך למשל טען מחד כי במועד עריכת ההתחשבנות עמדה יתרת החוב על סך של 14,316 ₪ (מלוא יתרת הכרטסת בסיומה) – קרי ביום 10.10.12 - ואילו היתרה כלפיו עמדה על סך של 14,391 ₪ ונערך קיזוז בין יתרות אלו, תוך שהוא מוותר על חלק מחובו, ומנגד טען כי טענותיו של תמיר לפיהן לאחר אותה התחשבנות מיום 10.10.12 לא הגיעה יותר אל בית העסק איננה נכונה, כעולה מהכרטסת, שם נראה כי בוצעו שתי רכישות לאחר מועד זה (והן אלו שהביאו את הכרטסת אל היתרה בסך של 14,316 ₪).

למעשה, בין הטענות סתירה פנימית, שהרי עיון בכרטסת מלמד כי ככל שיש בה ממש ואמנם בוצעו רכישות לאחר יום 10.10.12, הרי שיתרת החוב במועד ביצוע ההתחשבנות הנטענת מפי עידן, עמדה היתרה בכרטסת על סך של 13,621 ₪ בלבד, ולא כטענתו.

לא מצאתי מקום וצורך להכביר ולהעמיס בסתירות הנוספות שבתוך גרסאות העדים המרכזיים, תמיר ועידן, ואסתפק באמירה שלפיה מצאתי כי כל אחד מאלו מצייר לעצמו את המציאות לפי ראות עיניו או האינטרסים שלו, ולא בהכרח בהתאם למציאות העובדתית.

בסה"כ התרשמתי מעדויותיהם כי בין השניים מערכת יחסים ארוכת שנים אשר מבוססת הן על חברות והן על מערכת יחסים עסקית. מטבע הדברים הוביל מצב זה לכך שאין בניירת כדי להעיד על מלוא מערכת היחסים שבין הצדדים, וכי נהוג היה בין הצדדים להגיע להסכמות כאלו ואחרות האחד לטובת משנהו, שאינן באות לידי ביטוי במערכת החשבונאית.

כך למשל נוהג עידן להנפיק חשבוניות חיוב בד בבד עם הנפקת הקבלות וקבלת התשלום בפועל, וזאת אף כאשר מדובר בתשלום שנעשה במועד מאוחר למועד יצירת החיוב. וכך, נוהג תמיר לעשות שינויים בחשבוניות המונפקות על ידו, לאחר קבלת הערות מאת עידן, ולהתאמת החיובים להסכמות ביניהם (ראה נספחי יט' לתצהירו של עידן).

החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן משקפות בהכרח את החשבוניות המקוריות שהוצאו, והכרטסת לא נועדה אלא לתת שיקוף בדיעבד לאחר עריכת התחשבנות בין הצדדים, באופן המונע שיקוף של ביצוע קיזוזים.

כן שוכנעתי כי כאשר מבקש תמיר במסגרת פרויקט המכיל מספר יחידות דיור, להנפיק חשבוניות על שם יחידה זו או אחרת לצרכיו העסקיים, נאות עידן (או שותפו דאז) להנפיק את החשבונית החלקית כבקשתו של תמיר, ואין בכך בהכרח כדי לשקף על עלות החלק היחסי של אותה יחידת דיור במכלול החיובים. כאשר מבקש עידן לבצע זיכוי או קיזוז כנגד חיובים התלויים ועומדים לטובתו, נערכת התחשבנות בינו לבין תמיר, והדברים מקבלים ביטוי בכרטסת לאחר מעשה. זו גם הסיבה שרכישות שבוצעו לפני יום 10.10.12 וכאשר מערכת היחסים בין הצדדים עדיין היתה סדירה, ולכן נלקחו בחשבון במסגרת ההתחשבנות (כעולה הן מגרסת עידן והן ממכתבי הדרישה של החברה), מקבלות ביטוי בדמות חשבוניות ושורות חיוב בכרטסת, לאחר מכן.

בנוסף התרשמתי כי במערכת היחסים שבין תמיר לעידן היה תמיר החזק יותר, במובן זה שהוא שהכתיב את מועד ביצוע כל התחשבנות והוא גם זה שהכתיב על שם מי תופקנה החשבוניות במקרה שבו בוצע תשלום בפועל באמצעות המחאות.

מכל אלו אני מאמינה לעידן שכאשר ביקש לערוך התחשבנות בנוגע לתשלומים המגיעים לו מאת תמיר או החברה, קיבל על עצמו את תכתיביו של תמיר, הקובעים מתי תיערך ההתחשבנות ובאיזה אופן. כך, כאשר ביקש לערוך התחשבנות בנוגע לחיובי החברה כלפיו וחיוביו של תמיר כלפיו, ולערוך קיזוז כנגד רכישותיו, הבהיר לו תמיר שאת ההתחשבנות יערכו כאשר יסיים עידן את פרויקט 4 יחידות הדיור שעבד עליו הוא באותה עת, ואשר לצרכיו רכש חומרי בניין מאת החברה, (להלן: פרויקט האוצר). וכאשר הבהיר לו תמיר כי את החיובים האישיים יסדיר בנפרד ולא כנגד יתרות החוב של עידן כלפי החברה, קיבל גם קביעה זו, ולא עמד על קבלת שיקים בו במקום מתוך כבוד לתמיר ולהבטחתו.

הנה כי כן, מצאתי לנכון להעדיף את גרסתו של עידן בנוגע לקיומן של יתרות חוב כלפיו ביום 10.10.12 ובנוגע לכך שנותרה יתרה לתשלום הן מטעם החברה והן מטעם תמיר, כלפיו.

השאלות שבמחלוקת –

1. האם זכאי עידן לזיכוי בגין נזקי הטיט הפגום?

2. האם הוסכם על מתן שירותי חתימה כקבלן רשום, ואם כן - מהי יתרת החוב לתשלום בגין שירותים אלו?

3. האם בין עידן לבין תמיר יריבות אישית בנוגע לעבודות הבריכה והפרגולה?

4. אם כן - האם התרשל עידן בשירותים שהעניק להגשת תכניות הבריכה והפרגולה?

5. מהו שווי השכר הראוי בגין עבודות הכנת תכניות ההגשה לבריכה ולפרגולה?

6. האם שילם תמיר במזומן עבור תכניות הבריכה? מה מעמדו של תשלום זה ככל שבוצע?

א. זיכוי בגין טיט פגום –

לטענת עידן, כנגד יתרת החוב בכרטסת הנהח"ש של החברה יש לקזז נזקים שנגרמו לו בשל טיט פגום שסופק לו בשנת 2010.

גם לו מצאתי לנכון לקבל את הטענה כי הועלו טענות בדבר אספקת טיט פגום בזמן אמת, ובדבר הסכמה לבצע זיכוי בכרטסת במועד מאוחר יותר לאחר קבלת פיצוי מאת ספקית הטיט, חברת שפיר, עדיין אין באפשרותי לקבוע כי הסכום הנקוב בחשבונית שהנפיק עידן בגין נזק זה, מבטא נכונה את שיעור הנזק או כי הועמדו בפניי די ראיות על מנת שניתן יהיה לאמוד את שיעור הנזק בדרך אחרת.

עידן לא הביא לעדות כאן את קבלן הריצוף ו/או את עוזרו על מנת להוכיח שאמנם נפלו אריחים בגין אותו טיט פגום, לא המציא אסמכתאות לכך שרכש טיט בתקופה הרלבנטית, לא מסר פרטים מלאים בנוגע לפרויקט שעבורו רכש את הטיט ולא ביקש כי ביהמ"ש יורה לצד שכנגד להמציא מסמכים מסוימים המעידים על אותה רכישה, לדוגמא הפניה לחשבונית שהופקו בתקופה מסוימת שיש בהן כדי להעיד על אספקת הטיט, צו להמצאת תעודות משלוח, אסמכתאות לעניין רכישות חוזרות של טיט לאותו פרויקט כדי להוכיח את סבירות הטענה, אסמכתאות לרכישת אריחים ברכישות חוזרות באותה תקופה, ואף לא אסמכתא מאת מזמין העבודה יהא אשר יהא, בנוגע לעיכוב ו/או נזק שנגרם בשל נפילת האריחים.

עידן אף לא המציא אסמכתאות בנוגע להוצאות שהוציא לתשלום ימי עבודה כפולים לביצוע אותה משימה של הדבקת אריחים, ואף לא מכתב מאת חברת שפיר שיש בו כדי ללמד כי זו בחנה את שאלת הפגם בטיט, והגיעה למסקנות כאלו ואחרות.

בסה"כ אם כן נטענה הטענה בעלמא, ללא כל בסיס ראייתי, ולא הוכחה כאן.

ב. חיוב בגין חתימה כקבלן רשום –

טענת הקיזוז השניה שהעלה עידן כנגד החברה מתייחסת להסכמות שנערכו לכאורה בע"פ בינו לבין תמיר, לפיהן יחתום כקבלן רשום בפרויקט ויצמן, כנגד תשלום נוסף ונפרד בגין כך.

יצויין כי אין חולק שעידן לא קיבל תשלום עבור עבודתו כקבלן רשום ואף לא בגין חתימתו ככזה מאת החברה. מנגד אין גם חולק כי קיבל גם קיבל תשלום מלא בעבור הכנת התכניות לפרויקט ויצמן כמהנדס הפרויקט.

למעשה, אין מחלוקת אף בנוגע לכך שעידן אמנם חתם בפועל כקבלן רשום של הפרויקט.

לשיטת עידן, ערך את התוכניות ההנדסיות לפרויקט זה, ולאחר שהסתכסך תמיר עם הקבלנים המקוריים שהובאו לביצוע פרויקט במקום, והחליף את אלו במר שדיד, אשר איננו קבלן רשום, פנה אליו בבקשה שיחתום כקבלן רשום על התוכניות ומטבע הדברים יפקח אחר ביצוע בהתאם לתכניות ככל קבלן רשום, וזאת על מנת שניתן יהיה להשלים את הפרויקט. לשיטתו הוסכם אז כי החיוב הכספי בגין כך יילקח בחשבון בהתחשבנות עתידית בין הצדדים בגין עלויות רכישת חומרים על ידו לפרויקט האוצר, וכן הוסכם כי המחיר שייגבה עידן מאת החברה בגין חתימתו כאמור יהא חיוב בגין חתימה כקבלן רשום בלבד, ולא תשלום בגין פיקוח, כמקובל. עידן הוסיף וטען כי כאשר פנה מעת לעת אל תמיר בבקשה לערוך התחשבנות השיבו הלה כי כאשר יסיים עידן את פרויקט . לטענתו, סוכם בשלב זה כי התשלום יעמוד על כ- 10,000 ₪, משצפוי היה כי נותר מעט מעל חודש להשלמת הפרויקט.

בהקשר זה העיד כאמור מר שדיד בתצהירו כי אכן סוכם שעידן יחתום כקבלן רשום הואיל והוא עצמו איננו קבלן כזה, וכי עידן יפקח בהתאמה מקרוב על הנעשה בפרויקט.

מעדותו כאמור התרשמתי כי בפועל עבודות הפיקוח שביצע עידן בפרויקט ממועד כניסתו של מר שדיד לעבודה במקום, אינן חורגות באופן משמעותי מהפיקוח הנדרש ממהנדס בניין המתכנן את הפרויקט, במקום שבו נתגלו בעיות בביצוע המקורי. הואיל ומר שדיד הסביר מהן עבודות פיקוח הנדרשות ממהנדס בניין באופן רגיל, והסבר דומה ניתן גם ע"י עידן, נחה דעתי כי מדובר היה במקרה זה בפיקוח צמוד בשל בעיות שנתגלו ביישום התכניות על ידי הקבלנים המקוריים אשר הצריך שינויים רבים ומעקב צמוד אחר הנעשה, מעבר למקובל ולנהוג.

נראה אם כן כי לאחר שהיה עידן המהנדס של הפרויקט ומי שנדרש לעקוב ולפקח אחר העבודות המבוצעות בשלבים מרכזיים כגון יציקה והנחת ברזלים כמקובל וכנגד הודעה מאת הקבלן המבצע כי הגיע שלב הדורש פיקוחו, נתבקש לחתום על הפרויקט כקבלן רשום, וזאת לאחר שכבר נתגלו תקלות בביצוע על ידי הקבלן המקורי, ומצב זה חייב פיקוח צמוד ומעקב מטעם הקבלן הרשום הבא, אלא שתחת הבאת קבלן רשום הביאה החברה קבלן שאינו קבלן רשום – הוא מר שדיד, ועתה התבקש עידן למלא את החלל ולחתום כקבלן רשום.

אבהיר כי איני מקבלת את גרסתו (התמוהה יש לומר) של תמיר לפיה חתם עידן כקבלן רשום על דעת עצמו ומבלי שהתבקש לכך, כשם שאיני מקבלת את גרסתו לפיה רכישת שירותיו של עידן כמהנדס הפרויקט מחייבת חתימתו של עידן כקבלן רשום, על כל האחריות, והפיקוח המשתמעים מכך, בגדר שירות "מא-ת" כהגדרתו, וממילא לא הראה הלה כי בפרויקט קודם אותו תכנן עידן עבור החברה גם שם חתם עידן כקבלן רשום כאמור.

בהתאמה אני קובעת כי שוכנעתי שעידן העניק במקרה דנן שירותים, שאינם מבין השירותים הכלולים בעבודתו כמהנדס הפרויקט. בנסיבות אלו סביר בעיניי יותר כי סוכם בין הצדדים שהחברה תשלם לעידן עבור שירותיו אלו מאשר שלא תשלם לו כל תשלום מעבר לתשלום שבוצע עוד קודם לכן בגין הכנת התכניות, במיוחד משמדובר בתוספת להתחייבויותיו המוסכמות שבוצעה לאחר תחילת העבודה, ולא בהסכמה שהתקבלה מראש.

אציין בנקודה זו כי משמצאתי כי סביר יותר להניח כי עידן התבקש על ידי החברה לחתום כקבלן רשום בפרויקט ויצמן מאשר כי חתם על דעת עצמו, וכי סביר יותר להניח כי חתימה זו אילצה אותו לבצע מעקב ופיקוח צמודים יותר מאשר חתימה כמהנדס הפרויקט בלבד, וכן לאחר ששמעתי בעדותו של מר שדיד כי עידן הגיע לאתר לעיתים ללא כל פניה מצידו, הרי שנחה דעתי כי עשה כן מכח האחריות המוטלת עליו כקבלן רשום, ומכח ההסכמות שנערכו בעניין בעל פה.

בהתאמה, אני מקבלת את העמדה לפיה נערכו הסכמות בעל פה בין תמיר, כנציג החברה, לבין עידן בכל הנוגע לחתימת עידן כקבלן רשום בפרויקט זה, לרבות בנוגע להיקף העבודה שתידרש בשל כך, מידת האחריות שיטול עידן על עצמו בגין חתימתו כאמור, והתשלום שיבוצע כנגדה.

עידן טען כי הצדדים הסכימו כי על אף שחתימה כקבלן רשום גוררת מכח הדברים גם אחריות כלפי כולי עלמא על אודות איכות הבניה ועמידה בתכניות, הרי שהואיל והתבקש לחתום כאן כקבלן רשום כשהוא עצמו אינו הקבלן המבצע וכאשר חלק מהפרויקט כבר בנוי, וחורג לכאורה מהתכניות, ביקש לצמצם את אחריות על ידי החתמתו של תמיר על מקורו של נספח ב' לתצהירו.

חתימתו של תמיר על נספח ב' לא הוכחה די הצורך כאן, ואולם מקובלת עליי העמדה לפיה בהתאמה לקיומן של הסכמות (ולו בעל פה לצורך ענייננו כאן) בדבר החרגת האחריות כאמור הוסכם כי התשלום שיקבל עבור עבודתו זאת, קרי חתימתו כקבלן רשום כלפי העירייה ותוך החרגת אחריותו לצדדי ג', יהא תשלום נמוך מזה הנהוג לשלמו עבור עבודה כקבלן רשום, וכי יקבל תשלום כפי שנהוג לשלם למפקח בניה בלבד.

כך, לדבריו, החיוב בגינו הפיק את החשבונית אינו במלוא שיעור התשלום הנהוג עבור קבלן רשום אלא כנהוג עבור עבודות פיקוח (ר' פרוטוקול הישיבה המקדמית, עמ' 3 ש' 10).

באין ראיות לסתור את טענתו של עידן בנוגע לשיעור הסכום המוסכם ובנוגע לכך שמדובר בתשלום שאינו משקף אלא עבודות פיקוח בלבד מכח הגבלת האחריות, אני מקבלת את טענתו של עידן כי הוסכם שהתשלום שיבוצע כנגד חתימתו כאמור כאן יעמוד על סך כולל של כ- 10,000 ₪ (ר' הפרוטוקול הנ"ל), סכום העומד בקנה אחד עם חיוב בסך של 8,800 ₪ ומע"מ כדין – שיעור הסכום הנקוב בחשבונית 0475 מטעם עידן.

ג. תכניות להיתר להקמת בריכת שחיה ופרגולה –

עידן טען כי את התכניות להקמת הבריכה הכין עבור תמיר כבר בשנת 2010, וכי בשנת 2011 פנה אליו תמיר וביקש ממנו לערוך את תכניות הבריכה לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר מאת הוועדה המקומית וזאת נוכח תלונות שהוגשו לעירייה מאת שכנו של אביו. אין חולק כי הבריכה נבנתה בבית האב, ואין מחלוקת כי בהתאמה גם הפגישה הנוגעת להכנת התכניות האמורות נערכה בבית האב, מר טפירו.

עידן טען כי במעמד הפגישה לא נכח מר טפירו והפגישה נערכה בינו לבין תמיר בלבד. עוד טען כי מר תמיר הוא שהזמינו לערוך את התכניות וכי הוא שהתחייב גם לביצוע התשלום, כאשר הצדדים לא סיכמו מהו הסכום שישולם והסתפקו בסיכום כי התחשבנות בעניין תיערך בין עידן לבין תמיר, בעת עריכת התחשבנות בנוגע לחיובי עידן כלפי החברה, ובדרך של קיזוז כנגד חומרי בניה.

טענות דומות העלה עידן בנוגע לפרגולה, שם לשיטתו נשכר על ידי תמיר לבצע את תכניות ההגשה לקבלת היתר לאחר שהפרגולה עמדה על רגליה זה מכבר ובידי מר טפירו התקבל מכתב התראה מטעם העירייה המעניק לו ארכה של כ- 24 שעות להגשת תכניות להיתר טרם שיוצא צו הריסה מנהלי. לשיטתו עבדו הוא והשרטטת העובדת עימו לאורך כל הלילה על מנת לעמוד בזמנים והגישו את התכניות למחרת היום.

לשיטתו משסירב תמיר לקחת בחשבון את החיובים האישיים כלפיו במסגרת ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים, לא הסדיר את החיוב האישי בתשלום נפרד ואף פנה להגיש כנגדו תביעה בגין יתרות חוב נטענות כלפי החברה בניגוד להסכמות – הפיק את החשבונית נשוא תובענה זו המשקפת את השכר הראוי עבור עבודות הכנת התכניות לבריכה ולפרגולה, והוא דורש שכר ראוי בגין אלו.

תמיר לא הכחיש כי בוצעו תכניות להגשה על ידי עידן, וכי אלו אף הוגשו בפועל לוועדה. לשיטתו ביקש עידן להעניק שירותים אלו בחינם ללא תשלום לאור היקפם ולאור מערכת היחסים העסקית שבינו לבין תמיר, ולבסוף סוכם כי תמיר ישלם לו 2,500 ₪ עבור הבריכה בלבד, וכך נעשה – במזומן במעמד מר טפירו. עוד טען תמיר כי עידן התרשל בביצוע התכניות ובגין התרשלותו לא ניתן היתר בניה ואף ננקט כנגד מר טפירו הליך פלילי בשל כך, כי פנה למהנדס אחר בלית ברירה להשלמת הליכי ההגשה ותיקונם, וכי הסכום שדורש עידן עבור תכניותיו הוא מוגזם, ואינו סביר.

ד. העדר יריבות -

בנוסף טען תמיר כי מזמין העבודות היה אביו, וכי הוא נכח במעמד הפגישה שנערכה בבית האב ובנוכחות מר טפירו עצמו ואף שילם בעצמו את התשלום עבור תכניות אלה, למרום שעידן לא ביקש כל תשלום. תמיר הוסיף והבהיר כי עידן לא ביקש כל תשלום עבור שירות זה ועבור הכנת התבניות והגשתן לוועדה הואיל ובין הצדדים מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים והיכרות חברית מילדות, ובמסגרת מערכת יחסים זו מוענקות לעידן הנחות שאינן מוענקות ללקוחות מן המנין בחברה, והוא עצמו אף מפנה אל עידן לקוחות רבים.

טענות דומות לעניין העדר יריבות העלה תמיר אף ביחס לתכניות הפרגולה וטען כי עידן הכין לבקשתו לצורך קבלת היתר בניה ומניעת מתן צו הריסה כהתראת העירייה.

מר טפירו העיד כאמור כי נכח בפגישה שנערכה עם עידן בביתו בעניין ובעדותו אף הוסיף וטען כי יזם בעצמו את הפגישה. כאמור, מצאתי כי לא ניתן להסתמך על עדותו של מר טפירו נוכח הסתירות הרבות שנתגלו בה, ואולם אציין כי מכל מקום אף לשיטתו לא פנה אל עידן בכל הנוגע לתכנון הפרגולה, ולמעשה הסתפק בהעברת מכתב ההתראה שקיבל מאת העירייה ביחס לפרגולה לבנו והותיר לו לטפל בסוגיה לרבות בפניה לעידן, במעקב אחר הכנת התכניות ובמעקב אחר הגשתן לעירייה.

בסה"כ ולאחר ששמעתי אם כן את העדויות נחה דעתי כי מזמין העבודות, הן ביחס לתכניות ההגשה של הבריכה והן ביחס לתכניות ההגשה של הפרגולה היה לא אחר מאשר תמיר, מי שלשיטתו-הוא אף לקח על עצמו את התשלום עבור הבריכה (וטען כי שילם סך של 2,500 ₪ עבור עבודות אלו), ומי שעמד בקשר עם עידן בכל הנוגע לתכניות אלו, להכנתן ולהגשתן.

למעשה, טוען תמיר כי עידן ביקש שלא לקבל כל תשלום עבור העבודות שביצע להכנת תכניות ההגשה של הבריכה והפרגולה. טענה זו מתבססת כאמור על קיומו של קשר ישיר בינו לבין עידן ועל הטענה כי, כטענתו, "יד לוחצת יד". אם אמנם היתה מתקבלת טענתו של תמיר כי הוא עצמו אינו מזמין העבודה מעולם לא התחייב לשלם בגינה ולא לקח על עצמו כל התחייבות חוזית בגין שירותים אלו – ממילא לא ברור מדוע לשיטתו היה צריך עידן להציע שירותיו אלו בחינם למר טפירו, שאינו חברו, אינו ממליצו ולא הוכח כי הוא בעל מניות בחברה, באופן שיהא בביצוע שירותים בחינם עבורו כדי להיטיב עם עידן בקבלת הטבות בדמות הפחתת עלויות הובלה וכדומה.

הנה כי כן מדובר באחיזת החבל משני קצותיו – מחד לטעון כי מכח היחסים בינו לבין עידן קיבל תמיר שירותיו של עידן בהנחה גדולה או בחינם, ומנגד לטעון כי השירותים כלל לא ניתנו לו, והוא אינו מזמינם ואינו בעל דינו של עידן בגינם.

מכל אלו נחה דעתי כי השירותים סופקו לתמיר, על פי בקשתו והזמנתו, ומתייחסים לחצר ביתו של מר טפירו, האב.

ה. התרשלותו הנטענת של עידן -

למעשה, הטענה לפיה התרשל עידן בהכנת התוכניות, נבחנת לפי השאלה מה היו ההסכמות בין מזמין העבודה (תמיר, כאמור) לבין עידן באותו עניין.

כך - אם סוכם שכל עבודתו של עידן בהקשר זה היא בהכנת התוכניות עצמן והגשתן לעירייה, הרי שלצורך הוכחת ההתרשלות הנטענת על המזמין להראות כי עידן לא הכין את כל התוכניות ו/או לא הגישן לעירייה. בעניין זה לא שוכנעתי כאמור כי עידן לא הגיש את כל התוכניות, משלא צורפו התוכניות שהגיש עידן אל מול התוכניות שהגיש מר דוניו לתיק ביהמ"ש ע"י תמיר, ולא הובאו לעדות העובדות ממשרדו של מר דוניו שצילמו לכאורה בעצמן את תיק ההיתר טרם שינויו ע"י מר דוניו, ככל שאמנם שונה.

לחלופין, ניתן לומר כי ההסכם קובע שעל עידן לפעול לקבלת ההיתר עבור הבריכה, ובעניין זה מדובר למעשה בחוזה השתדלות, והנטל הוא על תמיר להראות שעידן לא עשה את מה שהיה עושה מהנדס סביר בנסיבות העניין לצורך קבלת ההיתר, על מנת להוכיח התרשלות. בהקשר זה מששוכנעתי כאמור כי הסכסוך עם השכנים היה בו כדי לעכב את הדיון בבקשה לקבלת היתר לבריכת השחייה, הרי שלא שוכנעתי כי מהנדס אחר היה פועל בצורה אחרת כדי לקדם את קבלת ההיתר בנסיבות העניין, בשעה שהסכסוך עם השכן נפתר רק זמן רב לאחר מכן, ולמעשה לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים כאן, במסגרתו, בין היתר התנער תמיר מחובתו לשלם תשלום כלשהו עבור הגשת תכניות הבריכה, וממילא לא היה בעדותו של מר דוניו כדי לתרום תרומה כלשהי לבחינת התנהלותו של עידן באותו עניין לאחר שזה התחמק ממענה בנוגע לסכסוך השכנים ובנוגע להשלכותיו על העיכוב במתן ההיתר.

מכל אלו לא שוכנעתי כי עידן התרשל בביצוע ההסכם בינו לבין המזמין, ביחס להגשת תוכניות עבור הבריכה, וממילא לא הובאה כל ראיה בנוגע להתרשלות ביחס לפרגולה.

יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, אין לומר כי זה השלים את מלוא העבודה שהוטלה עליו בקשר עם הכנת התכניות, והגם שאין מדובר ברשלנות בפעולתו נדמה כי יש ליתן לכך ביטוי בשאלה מהו שיעור השכר הראוי.

השכר הראוי -

אשר לשיעורו של השכר הראוי טען עידן כי השכר שדרש עבור הפרגולה אינו מבטא אלא את שיעור שכרם הזעום שלו ושל השרטטת מטעמו בגין עבודות ההכנה, וכי השכר בגין תכניות הבריכה הוא השכר הנמוך המקובל בשוק. לשיטתו נקבע בעבר תשלום בסך של 3,000 ₪ ומע"מ כדין בגין הכנת התכניות לביצוע, ולאחר מכן התבקש להכין את התכניות לצורך ההגשה לשם קבלת היתר בניה, ועל יש להוסיף ולפסוק שכר ראוי בגין עבודה זו. לשיטתו בגין שלב הכנת התכניות לביצוע בלבד נוהג הוא לגבות סכומים גבוהים באופן משמעותי מלקוחות אחרים, ואילו בשל מערכת היחסים החברית בינו לבין תמיר נקבע כי יגבה מזה סך של 3,000 ₪ ומע"מ בלבד. את החיוב במע"מ הסביר בעובדה שמשבוצע קיזוז בין הצדדים ממילא מקוזז אף רכיב המע"מ המתווסף לעלויות חומרי הבניה. לדבריו, מדובר במחירים נמוכים במיוחד שאינם המחירים הנהוגים בשוק.

אבהיר כי לשיטת עידן לא סוכם מהו השכר שייגבה בעבור הכנת התכניות לצורך קבלת ההיתר ועל כן השכר שנדרש על ידו עתה הוא השכר הראוי, על דרך ההמעטה – כך לשיטתו.

תמיר ביקש ללמוד את עלות הכנת תכניות להיתר שנוהג עידן לחייב בגינם מתוך חשבוניות שהוצגו לעידן במהלך העדות, אלא שמקובלת עליי טענתו של עידן ולפיה מדובר במסמכים המעידים על עלות חלקית בלבד של הכנת תכניות לקומפלקס של 4 יח"ד, ואילו יתרת החשבוניות בגין היחידות הנותרות לא הוצגו כאן. כך, מצאתי כי לא ניתן ללמוד מכך דבר לעניין השכר הראוי, ולכל היותר יש באלו כדי ללמד כי, כטענת עידן, נהוג היה להפיק חשבוניות וקבלות בהתאם לדרישותיו של תמיר ולצרכיו החשבונאיים.

גם נסיון ללמוד מתוך עדותו של מר דוניו מהו השכר הנהוג או המקובל בעבור הכנת תכניות להגשה לבריכת שחיה הותיר סימני שאלה כאמור מעלה, שהרי כפי שהובהר נדמה כי החשבונית שהפיק מר דוניו אינה משקפת את העבודות שביצע בפועל, ולא ברור האם אמנם מדובר בסכום קבוע שהוא גובה עבור הכנת תכניות או שמא, כפי שנהוג היה עם עידן, מדובר אולי בחשבונית שהוצאה לצרכיו של תמיר ואינה משקפת נאמנה את עלות הכנת תכניות הבריכה כאן.

תמיר טען כי שילם עבור תכניות ההגשה של הבריכה סך של 2,500 ₪ במזומן לעידן ולא קיבל קבלה על כך. בעדותו גרס כי לא עמד על קבלת קבלה עבור תשלום זה ובסיכומיו טען כי התכחשותו של עידן לביצוע תשלום זה נובעת מנסיונו להציג מצג משל אינו מקבל תשלומים מבלי להפיק קבלה. נדמה בעיניי כי בטענה זו של תמיר יש ממש, ולמעשה יש בה כדי לבטא את ההתנהלות האמיתית בין הצדדים כאן, אשר נהגו לקבל תשלומים מבלי לדווח אודותם לרשויות המס, ולהתאים רישומיהם לתשלומים המדווחים בלבד בהתאמה.

כך, כפי שמצאתי לנכון לקבל את טענותיו של עידן, בנוגע לקיומה של התנהלות חשבונית בין הצדדים כאן שאינה מקבלת ביטוי בכרטסת ובחשבוניות של החברה, אני מוצאת כי קיימת סבירות גבוהה לכך שתשלומים ששילם תמיר לעידן לא באו לידי ביטוי בקבלות ובחשבוניות מטעם עידן, מקום שלא היה בהן צורך לצרכיו של תמיר.

למעשה שוכנעתי אם כן כי הסכומים הנקובים בחשבונית שהציג עידן, בהעדר ראיות לסתור, הם הסכומים הנאותים עבור ביצוע העבודה בשלמותה.

יחד עם זאת, נראה כי העיסוק בהוצאת ההיתרים נדחה ועוכב בשל סכסוך שכנים עם שכניו של מר טפירו, וכאשר הוסר העיכוב הנ"ל, לא שב עידן לעסוק בהוצאת ההיתרים בשל הסכסוך שפרץ בינתיים בין הצדדים כאן. בהתאמה לא הושלמה העבודה על ידי עידן, ואין לומר לטעמי כי זהה העיסוק שבהכנת תכניות לצורך ההגשה, להשלמת הנדרש על פי דרישות הוועדה וקבלת ההיתר בפועל. עיון בתשובות הוועדה מלמד כי נדרשו פעולות נוספות שאף אם לא היה צורך בקידומן בשלב בו נעצר הטיפול בבקשה להיתר בשל סכסוך השכנים, עדיין היה מקום להשלימן לאחר תום העיכוב ואלו לא נעשו על ידי עידן.

בהתאמה, ועל דרך האומדנא נדמה בעיניי כי ראוי להפחית משיעור השכר הראוי שנקב בו עידן, ולקבוע כי יש להעמיד את שכרו כדלקמן –

סך של 5,000 ₪ ומע"מ כדין בגין הכנת תכניות לבריכה והגשתן, וסך של 2,000 ₪ מע"מ כדין בעבור הכנת תכניות הפרגולה והגשתן.

בסה"כ אם כן אני קובעת כי עידן זכאי היה בגין העבודה שביצע בפועל לשכר כולל בסך של 7,000 ₪ ומע"מ כדין, קרי לסך של 8,190 ₪.

ו. טענת התשלום במזומן -

בשים לב למפורט מעלה בכל הנוגע לאופן ההתנהלות בין הצדדים אני מוצאת לאמץ את עדותו של תמיר בנוגע לכך ששילם תשלום בסך של 2,500 ₪ לעידן במועד ההתקשרות בנוגע לעריכת תכניות ההגשה של הבריכה. מאידך לא מצאתי כי סבירה טענתו של תמיר לפיה שילם תשלום זה בניגוד לרצונו של עידן אשר ביקש להעניק שירותיו בענין זה בחינם, שהרי חזקה כי אין אדם מתנדב לשלם מקום בו אינו חייב, וסבירה יותר בעיניי הסברה כי התשלום בוצע על חשבון עלות הכנת התכניות ולא במקום שבו לא נדרש כל תשלום כלל.

סיכום ומסקנות -

לסיכום הדברים נחה דעתי כי אלו העובדות הרלוונטיות לענייננו, ולמען הנוחות אסכם כאן את הדברים כפי שנמצאו על ידי -

1. נחה דעתי כי בין הצדדים כולם ובין חברות שונות שנוהלו על ידי עידן או תמיר מערכת יחסים ארוכת שנים שבמסגרתה עורכים הצדדים עסקאות כאלו ואחרות בהתנהלות שאינה מתועדת כולה בכתובים. במסגרת התנהלות זו רוכש עידן סחורה מאת החברה, ומעניק לחברה ולתמיר שירותים שונים מתחום השכלתו ומקצועו.

2. חלק מהשירותים שניתנו על ידי עידן כאמור ניתנו לתמיר עבור בתים ונכסים הרשומים על שם החברה, וחלק עבור שירותים לבתים הרשומים על שם מר טפירו ו/או בני משפחה אחרים.

3. כך או אחרת את כל העסקאות המבוצעות מול עידן מבצע תמיר בעצמו ובפיקוחו והוא שעורך את ההתחשבנות ומתחייב בהתחייבויות הכלכליות כלפיו.

4. חלק מהחיובים נפרעו בדרך של תשלום המבוצע באופן אישי, חלק באמצעות תשלומים שבוצעו על ידי החברה וחלק באמצעות קיזוז כנגד חיוביו של עידן כלפי החברה בשל רכישת חומרי בניה בהקפה.

5. כך, ובמסגרת מערכת יחסים זו התחייב תמיר כלפי עידן כי יסדיר את התשלומים המגיעים לעידן עבור תכניות הגשה לבריכת שחיה ולפרגולה בבית אביו, וכך התחייב כי יסדיר חיובי החברה עבור שירותיו של עידן, כאשר האחרון חתם כקבלן רשום על פרויקט בו שימש כמהנדס בלבד ולא כקבלן הביצוע.

6. מנגד ובמסגרת מערכת יחסים זו צבר עידן חיובים כלפי החברה בגין רכישת סחורות לביצוע פרויקט האוצר, ולביצוע פרויקטים קטנים יותר מעת לעת.

7. מטבע הדברים ונוכח אופי השירותים המסופק על ידי כל אחד מהצדדים לחברו – היו חיוביו של עידן כלפי החברה גדולים עשרות מונים מחיובי תמיר והחברה כלפי עידן, ובהתאמה, היה עידן זקוק לקשריו עם תמיר יותר מכפי שהיה תמיר זקוק לקשריו עם עידן. כפועל יוצא מן האמור כאן - הכפיף עצמו עידן להכתבותיו של תמיר בכל הנוגע למועדי עריכת ההתחשבנויות ובכל הנוגע לאופן עריכתם.

8. בהתאמה כאשר פנה עידן אל תמיר מעת לעת בבקשה לערוך התחשבנות בנוגע ליתרות החוב כלפיו (אשר הצטברו ועמדו כאמור לשיטתו על כ- 30,000 ₪ בסה"כ), והסדרתו בדרך של קיזוז מתוך יתרות חובו כלפי החברה, שהגיעו להיקפים של עשרות ואף מאות אלפי שקלים בפרויקט האוצר, הבהיר לו תמיר כי ההתחשבנות תיערך בסוף פרויקט האוצר הנ"ל, וזה התאים עצמו לתכתיב.

9. בסיום פרויקט האוצר נערכה התחשבנות בין הצדדים, ביום 10/10/12, ובמסגרתה ביקש עידן לערוך את הקיזוזים הנטענים. תמיר הסכים לבצע קיזוז חלקי – בגין חיובים של החברה כלפי עידן אך קבע כי חיובים אישיים בגין הבריכה יבוצעו בנפרד בתשלום אישי ודחה את מועדו להמשך. עידן הסכים לדחיית התשלום האישי כלפיו ומשך שתי המחאות לתשלום יתרת החוב על פי הכרטסת לאחר שטען לביצוע קיזוז בגין יתרת החוב כאן בגין חיובי החברה כלפיו. טענתו של עידן לזכותו לבצע קיזוז בגין חיובי החברה כלפיו בשל חתימתו כקבלן רשום לא נתקלה בהתנגדות אולם טענתו לזכותו לקבל זיכוי בגין נזקים שנגרמו לו בשל אספקת טיט פגום כשנתיים קודם לכן נתקלה בהתנגדות קשה, ומכאן הסכסוך שבין הצדדים.

10. שוכנעתי כאמור מעלה כי עידן זכאי לתשלום עבור חתימתו כקבלן רשום מכח ההסכמות שנערכו בעל פה בינו לבין תמיר, ואני קובעת כי בהתאמה יש מקום לקזז מיתרת חובו על פי הכרטסת את חיוב החברה כלפיו בסך של 9,360 ₪.

11. לא שוכנעתי מהו שיעור הנזק שנגרם בשל אספקת הטיט הפגום, וכי אמנם סופק טיט פגום כאמור, ועל כן איני רואה מקום לבצע קיזוז בגין רכיב זה.

12. שוכנעתי כי לעידן מגיע תשלום עבור עריכת תכניות ההגשה של הפרגולה, והסכום הנקוב בחשבונית מטעמו בעניין זה נראה בעיניי סביר והוגן, וממילא לא הובאו ראיות לסתור את הטענה כי זהו השכר ההולם והראוי, עבור הכנת תכניות והגשתן עד לקבלת היתר.

13. עוד שוכנעתי כי עידן זכאי היה לתשלום עבור הכנת תכניות ההגשה של בריכת השיחה ולא שוכנעתי כי עשה עבודה לקויה והתרשל במילוי תפקידו זה. הטענה כי השכר הראוי בגין תכניות אלו עומד על סך של 2,500 ₪ אינה סבירה בעיניי ובהתאמה גם איני מקבלת את הטענה כי בביצוע תשלום במזומן בסכום זה סילק תמיר את חיוביו כלפי עידן בגין הכנת תכניות ההגשה של הבריכה.

14. עידן זכאי לתשלום בסכום השכר הראוי עבור הכנת תכניות ההגשה של הבריכה והפרגולה, ובאין ראיות לסתור את מקבלת את גרסתו של עידן כי השכר הראוי לרכיב זה הוא כנקוב בחשבונית שהנפיק, בכפוף להשלמת העבודה. יחד עם זאת שוכנעתי כי בשל אילוצים כאלו ואחרים, שאינם מגיעים כדי התרשלות לא השלים זה את העבודה, ובהתאמה אני סבורה כי יש לקבוע שכר ראוי ההולם את העבודה שבוצעה בפועל. כך, אני קובעת כי שכרו הראוי בגין העבודה שאמנם בוצעה בפועל עומד על סך כולל של 8,190 ₪ (ר' לעיל).

15. מקובלת עליי טענתו של תמיר לפיה שילם תשלום במזומן עבור הכנת תכניות ההגשה של הבריכה בסך של 2,500 ₪ ואני רואה לנכון לנכות סכום זה מסכום דרישתו של עידן בגין רכיב הבריכה.

16. בהתאמה אני קובעת כי בגין החיובים נשוא התובענה בתא"מ 3719-06-13 יש לחייב את תמיר לשלם לעידן סכום נוסף בסך כולל של 5,690 ₪.

מכל אלו אני מחייבת את עידן לשלם לחברה סך של 5,516 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו -ועד יום התשלום המלא בפועל. כך, אני מורה להעמיד את קרן החוב בתיק 12-06722-13-4 על סך של 5,516 ₪.

כמו כן אני מחייבת את תמיר לשלם לעידן סך של 5,690 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו ועד יום התשלום המלא בפועל. כך, אני מורה להעמיד את החקרן החוב בתיק 12-09227-13-7 על סך של 5,690 ₪.

בשים לב לתוצאה אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור בתוך 45 יום מקבלת פסק דיני זה.

המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ה, 14 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
06/06/2013 החלטה על בקשה של נתבע 1 התנגדות לביצוע תביעה 06/06/13 שמעון רומי צפייה
25/06/2013 החלטה על הודעה מוסכמת מטעם הצדדים 25/06/13 שמעון רומי צפייה
27/06/2013 החלטה מתאריך 27/06/13 שניתנה ע"י קרן מרגולין-פלדמן קרן מרגולין-פלדמן צפייה
14/09/2014 החלטה על (א)בקשה למחיקת טענות ,הוצאת מסמכים ותצהירים קרן מרגולין-פלדמן צפייה
14/08/2015 פסק דין שניתנה ע"י קרן מרגולין-פלדמן קרן מרגולין-פלדמן צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 תמיר טפירו חומרי בניין בע"מ מוחמד ותד
נתבע 1 עידן חדד גלעד יעיש