רכבם של התובעים, מסוג "מאזדה לנטיס GLX" מ.ר. 61-574-27 (להלן: "הרכב"), היה מעורב בשתי תאונות דרכים, מבלי שהיה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף. התובעים טוענים כי הנתבעים - סוכנות הביטוח וסוכן הביטוח שלהם בהתאמה, אחראים למצב הדברים כפי שנוצר, בכך שמחמת רשלנותם לא הנפיקו לרכב תעודת ביטוח מקיף. במסגרת כתב התביעה כפי שהוגש, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום נזקיהם הישירים והעקיפים בגין שתי תאונות, הנאמדים בסכום של 45,000 ₪. הנתבעים מכחישים את טענות התובעים ומדגישים, בין היתר, כי הם לא התבקשו להנפיק פוליסת ביטוח מקיף לרכב וכי התובעים הם שאחראים לנזקיהם הנטענים, המופרזים וחסרי הבסיס. במוקד הדיון ניצבת השאלה האם בהעדר פוליסת ביטוח מקיף לרכב, יש לחייב את הנתבעים בנזקיהם הנטענים של התובעים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעים הנם בעליו של הרכב, אותו ביטחו במשך שנים בפוליסות ביטוח חובה ומקיף, בחברת הראל ביטוח ופיננסים ובאמצעות סוכנות ביטוח שהיתה שייכת למר אלפרד ברוש (להלן: "הראל", "הסוכנות" ו "אלפרד" בהתאמה). החל מיום 1.1.12, רכש הנתבע 2 את הסוכנות מאלפרד.

2. פוליסת ביטוח מקיף לרכב מיום 1.8.2011 ועד ליום 31.7.2012 שהונפקה על ידי הסוכנות, פגה בחצות יום 31.7.2012 - כשמונה חודשים לאחר שהסוכנות נרכשה על ידי הנתבע 2 (ר' פוליסה מס' 2017021744/11 – נספח ז' לכתב ההגנה).

בבוקר יום 1.8.2012, כך נטען, הגיע התובע למשרדי הנתבעת 1 על מנת לחדש פוליסות ביטוח חובה ומקיף לרכב. פקידת הקבלה, הגב' אסנת קמחי (להלן: "אסנת") הנפיקה לתובע תעודת ביטוח חובה חדשה, תוך שעדכנה אותו, כגרסתו, כי שני סוגי הביטוחים לרכב חודשו - הן ביטוח החובה והן הביטוח המקיף. על סמך דברי אסנת, סבר התובע כי רכבו מכוסה בביטוחי חובה ומקיף.

3. ביום 14.9.12 היה מעורב רכבו של התובע בתאונת דרכים, עת פגע מאחור ברכב של הגב' אריקה מורגנשטרן ושני הרכבים ניזוקו (להלן: "התאונה הראשונה"). התובע פנה אל הנתבעת 1 וביום 23.9.2012 נשלחה הודעה על התאונה הראשונה לחברת מנורה מבטחים בע"מ - מבטחת ביטוח החובה לרכב (להלן: "מנורה"). התובע טוען כי בו ביום , בהוראת הנתבעת 1, הביא את הרכב למוסך "הדקל" בהיותו מוסך הסדר, ללא שקיבל הודעה מהנתבעת 1 כי אין לו ביטוח מקיף בתוקף. הרכב תוקן ונמסר לתובע, שעדיין לא ידע באותה עת כי אין בנמצא כיסוי ביטוחי.

ביום 2.10.2012 נודע לנתבעת 1, ככל הנראה, כי אין לרכב כיסוי ביטוח מקיף, על סמך הערה שנרשמה בראש ההודעה על התאונה הראשונה "חובה בלבד! 2/10/12" (ר' נספח ב' לכתב התביעה). סוכן הביטוח של הגב' מורגשטרן - הנפגעת בתאונה הראשונה - מר שימי נמימי, בא בדברים עם הנתבעים בנוגע לתשלום נזקיה של הגב' מורגשטרן. תחילה, הופנה למנורה, שם הסתבר כי התובעים אינם מבוטחים במסגרת ביטוח מקיף. לפיכך, ביום 7.2.13, שילמו התובעים מכיסם את נזקי הגב' מורגשטרן בסכום של 4,461 ₪ וכן נשאו בתשלום נזקי רכבם בסכום של 6,702 ₪ (ר' נספחים ב1 ו- ג' לתצהיר התובעים). נטען כי ככל שהיה לרכב ביטוח מקיף, היו התובעים משלמים השתתפות עצמית בסכום של 900 ₪ בלבד.

4. ביום 28.11.12 פגעה התובעת בעמוד והסבה נזק כבד לרכב (להלן: "התאונה השנייה"). גם הפעם, כך נטען, פנו התובעים לנתבעים ונשלחו למוסך "הדקל" ללא שנמסר להם על ידי נציג הנתבעת 1 כי אין לרכב ביטוח מקיף. נתון זה כבר היה ידוע במוסך "הדקל" ואז, לטענת התובעים, נודע להם הדבר לראשונה.

נזקי התאונה השנייה נאמדו בסכום של 19,963 ₪, בעוד שווי הרכב בעת ההיא עמד על סכום של 15,132 ₪. כך וכהמלצת שמאי, הוכרז הרכב כ"אובדן גמור" (ר' נספח ד' לכתב התביעה). התובעים טוענים כי נזקיהם בגין התאונה השנייה, לאחר הפחתת השתתפותם העצמית ותוך התייחסות נוספת להפחתת שווי שרידים שקיבלו בסכום של 1200 ₪, מסתכמים בסכום של 14,207 ₪.

5. סכום התביעה מורכב מסכום של 10,263 ₪ בגין התאונה הראשונה; סכום של 14,207 ₪ בגין התאונה השנייה; סכום של 2,000 ₪ בגין אי קבלת רכב חלופי לאחר התאונה הראשונה והצורך שנוצר בנסיעה בתחבורה ציבורית וסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש לשני בני הזוג התובעים.

סך כל נזקי התובעים הנטענים הנו 46,470 ₪. לצרכי אגרה, העמידו התובעים את תביעתם על סכום של 45,000 ₪.

6. התובעים טוענים כי הנתבעים לא מילאו אחר הוראותיהם, חדלו מלבטח את הרכב בביטוח מקיף, לא ווידאו כי עניינם מטופל ולא התריעו לאחר התאונה הראשונה והתאונה השנייה כי אין בידיהם ביטוח מקיף. לחילופין, טענו כי אף אם יצרו רושם שאינם מעוניינים בביטוח מקיף, דבר שלא אירע, חלה חובה על הנתבעים, בה לא עמדו, להתריע על המשמעויות שבחשיפה לסיכון של נזק עצמי וחבות אפשרית כלפי צד ג'.

7. לדידם של הנתבעים, התובע לא הגיע למשרדם ביום 1.8.12 בבקשה לחדש את שני סוגי הביטוחים לרכב. מודגש כי התובעים לא ביקשו שתונפק להם פוליסת ביטוח מקיף לרכב והתובע חדל מפנייה ישירה לנתבע 2, ששהה באותה העת במשרדי הנתבעת 1. נטען כי לו היו נדרשים לחדש ביטוח מקיף לרכב, היה הדבר מחייב את הנתבעים בפנייה להראל לנוכח גילו המופלג של הרכב והעובדה שהפוליסה הרלוונטית הופקה במסלול של "Upgrade". לגישת הנתבעים, חידוש הביטוח המקיף לרכב, בניגוד לביטוח החובה, ממילא לא היה נעשה על אתר, כך שטענת התובעים לפיה חשבו שביום 1.8.12 חודשו שני סוגי הביטוחים, מקורה בטעות.

הנתבעים מוסיפים כי אין ממש בטענת התובעים לפיה רק לאחר התאונה השנייה נודע להם שאין לרכב ביטוח מקיף. הנתבע 2 ואלפרד נפגשו עם התובעים לאחר שהרכב יצא מהמוסך וכהצעתו של האחרון, פנו הנתבעים להראל. גם לאחר מכן, פנה הנתבע 2 מספר פעמים להראל, שנותרה בסירובה לחדש ביטוח מקיף לרכב באופן רטרואקטיבי.

לחילופין ומבלי שיהא בדבר משום הודאה כלשהי בחבותם, טענו הנתבעים לרשלנות בהתנהלות התובעים ולמצער לעצימת עיניהם ולאשמם התורם, מחמת שלא ביררו מדוע לא נגבתה מהם פרמיית ביטוח מקיף ולא דאגו להפקת פוליסת הביטוח הרלוונטית.

עוד טוענים הנתבעים כי הסכומים הנקובים בכתב התביעה מופרזים ומנותקים כל קשר למציאות.

דיון והכרעה

8. התובעים נחקרו על תצהיריהם. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 ואסנת. מר שימי נמימי - סוכן הביטוח של הגב' מורגשטרן, העיד לפרוטוקול הדיון מבלי שהגיש תצהיר מטעמו.

9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד קביעה זו.

10. העדפתי את גרסת התובעים לפיה ביקשו להסדיר אל מול אסנת את שני סוגי הביטוחים לרכב – הן חובה והן מקיף. גרסתם נתמכת בחדות בהתנהלות הנתבעים ומי מטעמם. התנהלות זו נאמדת בארבעה מופעים, שבכל אחד מהם ובוודאי שבכוחם המצטבר, יש כדי לבסס התרשלותם בטיפול בכיסוי הביטוחי של הרכב. ארבעת מופעים אלו הנם - ראשית, מכתב הבקשה ששלחו להראל לטיפול במקרים רטרואקטיביים ובו אמירה מפורשת כי התובעים ביקשו כיסוי ביטוחי כגרסתם; שנית, הפניית התובעים למוסך "הדקל" המצוי בהסדר לאחר התאונה הראשונה והתאונה השנייה; שלישית, תכתובת שהתנהלה בין הנתבעים לבין מנורה והראל בגין שתי התאונות ורביעית, העדר היכרות הנתבע 2 את התובעים – לקוחותיו והעמדתם על סיכונים שבהימנעות מכיסוי ביטוח מקיף לרכב. וביתר פירוט -

11. ראשית, מכתב הבקשה שנשלח להראל לטיפול במקרים רטרואקטיביים (ר' ת/1). בבקשה זו, נכתב מפורשות כי התובעים "נפלו בין הכיסאות" לעניין חידוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב וקיימת בה התייחסות מפורשת לבקשת התובע לחדש גם פוליסה זו, כגרסתו שלו. נוכח חשיבות הדברים, אביא מלשונם: "המבוטח היה במשרדים לבקש לחדש את המקיף + חובה, מצ"ב העתק תעודת חובה משולמת. מאחר ומרינה טיפלה בחודשים עד סוף יוני החידוש שחל ב- 1/8/12 נפל בין הכיסאות. פניתי ב- 3/10/12 למיקי לגבי החידוש הפוליסה ולא חזר עם תשובה ומסתבר שעבר למייל שגוי. נא לחדש ולחייב בהתאם" (ר' ת/1 – הדגשה הוספה – א.י.).

מאמירה חד משמעית זו של הנתבעים או מי מטעמם, עולה כי "מרינה", יש להניח פקידה בנתבעת 1, טיפלה בחידושי פוליסות ביטוח עד לסוף חודש יוני 2012 וחידוש הביטוח המקיף לרכב שחל מיום 1.8.12 לא טופל ולא באשמם של התובעים. לאור דברים אלו, לא ברורה טענתם החוזרת של הנתבעים, משמע התובעים לא ביקשו מהנתבעת 1 להנפיק להם פוליסת ביטוח מקיף לרכב. דחיתי את מבוקשם של הנתבעים לדבר "בשני קולות" – האחד בת/1 והשני בגדר ראיותיהם.

בת/1 שנשלח להראל בתאריך לא ידוע, מצוינים תאריכי שתי התאונות שהרכב היה מעורב בהן, כך ששליחתו נעשתה לאחר קרות שני האירועים מושא הדיון. בסיכומיהם טוענים הנתבעים כי: "...התובעים הגיעו לסוכנות ונערכה פגישה משותפת יחד עם הנתבע מס' 1 ואלפרד, אשר בעקבותיה הוחלט לנסות לפנות להראל לקבלת כיסוי רטרואקטיבי במטרה לעזור לתובעים" (ר' סעיף 9 בסיכומיהם). כל הנאמר נכון הוא, למעט ההקדמה כי האירועים קרו לאחר התאונה הראשונה. הידיעה מפי נציגי מוסך "הדקל" הובאה לאחר קרות התאונה השנייה, אז נודע לתובעים, לראשונה, כי הרכב נעדר כיסוי ביטוחי תואם (ר' פרו' עמ' 14, שו' 17-18).

אין ממש בניסיונות הנתבעים להתנער מכל קשר לתוכן ת/1. הנתבע שב וטען כי לא הוא כותב המכתב וכי החתימה שעליו אינה שלו (ר' פרו' עמ' 15, שו' 1). אמירות אלו אינן משנות מהעובדה שלא נסתרה כי הפנייה המגולמת בת/1 נעשתה מהסוכנות שבבעלות הנתבע וקבעתי כי יש לראות בבקשות שיוצאות ממנה ככאלו שנעשו בידיעתו ובאישורו. אם לא הנתבע 2 הוא שחתם על ת/1, היה זה אלפרד, שגם היה שותף לשיחה עם התובעים לאחר שנודע להם כי אין כיסוי ביטוח מקיף לרכב. עמדה לנתבעים האפשרות להעיד את אלפרד, ששימש שחקן ראשי בפנייה אל הראל (ר' סעיף 18 לתצהירו), אך משלא עשו זאת, חלה עליהם החזקה שלו הייתה נשמעת גרסתו, היה הדבר פועל לחובתם.

קבעתי כי כל שנכתב בת/1 משקף את מצב הדברים לאשורו ונכחו מצויה גרסת הנתבעים בסתירה חיצונית אמיתית שלא ניתן לה הסבר סביר.

12. שנית, הפניית הנתבעים את התובעים למוסך "הדקל" המצוי בהסדר לאחר התאונה הראשונה והתאונה השנייה.

לאחר התאונה הראשונה, הגיע התובע למשרדי הנתבעת 1, הודיע על קרות התאונה וביקש להפעיל את הביטוח המקיף לרכב, בסברה שהוא מבוטח בהתאם. ביום 23.9.12 נשלח התובע למוסך הדקל, המצוי בהסדר ובו ביום מולא טופס הודעה על תאונת דרכים על ידי מי מעובדי הנתבעת 1 שנשלח למנורה. מהלך זה חזר על עצמו לאחר קרות התאונה השנייה, למעט מילוי הודעה על תאונת דרכים.

לא ברורה התנהלות נציגי הנתבעת 1 עת שלחו בימים 23.9.12 ו- 28.11.12 את התובעים למוסך "הדקל", שעה שלטענת הנתבעים לא היה להם ביטוח מקיף לרכב. לא זו אלא שבמקביל, ביום 23.9.12, נשלחת הודעה על תאונת דרכים למנורה. לו אכן סברו הנתבעים שאין בידי התובעים ביטוח מקיף, על שום מה הופנו למוסך הדקל שבהסדר ושלחו במקביל הודעה על תאונת דרכים למנורה.
התנהלותם זו של נציגי הנתבעת 1 יצרה בקרב התובעים מצג שהרכב מבוטח בביטוח מקיף ובאופן המשמש לחובת הנתבעים.

תמוה כיצד לא הבחין נציג הנתבעים ברישומי המחשב כי רכב התובעים חסר ביטוח מקיף. בסיכומיהם, טענו הנתבעים כי התובע נשלח למוסך על ידי "הפקידה מבלי לבדוק את תיק הביטוח שלהם" (ר' סעיף 9 לסיכומי הנתבעים). אין המדובר בהתנהלות תקינה. ביום 28.11.12, עת התאונה השנייה, מגיעים התובעים בשנית לנתבעת 1 ושוב נשלחים למוסך הדקל, ללא שנאמר להם באותו המעמד כי אין להם כיסוי ביטוחי תואם. גם טענת הנתבע 2 בתצהירו כי: "הפקידה שסברה שהתובעים פונים כי יש להם כיסוי..."(ר' סעיף 17 לתצהירו), אינה ממן העניין. לא מדובר בסברה אלא בנתונים המופיעים במחשבי הנתבעת 1. לא יכול להיוותר ספק כי ביום 28.11.12 היה ידוע לנתבעת 1 כי אין כיסוי ביטוחי לתובעים.

אמינה עלי עדות התובע, לפיה סבר כי חידש את הביטוח המקיף לרכב והחזיק בסברתו זו עד לאחר אירוע התאונה השנייה, עת הגיע למוסך "הדקל" שם הובהר לו העדר כיסוי ביטוחי תואם. חיזוק לעדות התובע, מצאתי בגרסת מר נמימי - סוכן הביטוח של הגב' מורגשטרן, שאישר כי כבר: "ביום 2.10.12 בשיחה עם מוקד מנורה מודיעים לנו שאין כיסוי ביטוחי". לשאלת בית המשפט: "מתי התובעים אמורים לדעת שאין להם כיסוי?", השיב העד: "לא ידענו שאין כיסוי. זה מורכב כי נאמר לנו שיש כיסוי בחברה אחרת, חברת הראל ואז בדקנו שם, התחלנו להתנהל מולה עד שבאיזשהו שלב נמסר לנו שהסוכן נמצא בחו"ל והוא יטפל בנושא שיחזור, זה היה ב-03.1.13" (ר' פרו' עמ' 5, שו' 9-13).

דחיתי את מבוקשם של הנתבעים להפחית מהמשקל שיש לייחס לגרסת מר נמימי מחמת היותה עדות מפי השמועה. כבר בראשית עדותו, ציין העד כי: "יש לי מזכירה שמטפלת בתביעות בשם עידית, והיא זו שניהלה את התיק בשיתוף פעולה איתי שמתייעצת איתי מה לעשות בכל מערך" (ר' פרו' עמ' 4, שו' 20-21). לא מצאתי פסול בכך שסוכן ביטוח לא יוכל להידרש בה בעת לטיפול בכל לקוחותיו ומן הסתם חלק מעבודתו נעשה באמצעות שלוחיו הפועלים בשמו ומיידעים אותו. התרשמתי כי העובדות עליהן העיד מר נמימי, מתיישבות עם יתרת הראיות ועם אדנים של היגיון.

בתצהירו, הפנה הנתבע 2 כי: "לאחר ביקור הרכב במוסך ומשהתגלה שאין לתובעים פוליסת ביטוח מקיף בתוקף, התובעים הגיעו אל הסוכנות, ישבו איתי ועם אלפרד ובהצעת אלפרד פנינו לחברת "הראל" לביצוע תשלום אקסגרציה...טענת התובעים כי לא יכלו לדעת גם אחרי התאונה השנייה שאין בידם ביטוח מקיף – היא טענה שקרית. התובעים הגיעו למשרדי לאחר התאונה הראשונה, נאמר להם מפורשות על ידי שאין להם ביטוח ואז ביקשנו את החידוש הרטרואקטיבי לפנים משורת הדין" (ר' סעיפים 19-20 לתצהירו). העדפתי את גרסת התובעים כי לראשונה, נודע להם על החסר בכיסוי הביטוחי התואם בהגיעם למוסך "הדקל" ביום קרות התאונה השנייה ה- 28.11.12. לא עלה בידי הנתבעים ללמד אחרת, גם לנוכח נוסח ת/1 הכולל התייחסות לשתי התאונות.

13. שלישית, התכתובת שהוחלפה בין הנתבעים לבין מנורה והראל בגין שתי התאונות.

גם אם נותר ספק כי נציגי הנתבעת 1 לא ידעו על אי חידוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב, אזי ביום 2.10.12 לא יכול להיוותר ספק בדבר ידיעתם כי לא הופקה לתובעים פוליסה כזו, לפחות לא במנורה.

ביום 23.9.12 נמסרה על ידי הנתבעים למנורה הודעה על התאונה הראשונה. ביום 2.10.12 נכתב על גבי ההודעה, בסמוך למען –מנורה מבטחים, בכתב יד חובה בלבד! יש להניח כי שולח ההודעה למנורה ציין בחלקו העליון השמאלי של טופס ההודעה את שעת משלוח ההודעה – 23/9/12 שעה 10:00 ואת מועד קבלת ההודעה ממנורה, כי במסגרתה קיים רק ביטוח חובה, ביום 2/10/12 שעה 9:45 (ר' נספח ב' לתצהיר התובעים).

חיזוק לסברתי לפיה למצער ביום 2.10.12 ידעו הנתבעים כי אין במנורה ביטוח מקיף לרכב, נלמד מפעילות הנתבע 2 יום למחרת, במבוקשו לחדש לתובעים ביטוח מקיף אצל הראל. כך, ביום 3.10.12 בשעה 10:34 שלח הנתבע 2 הודעת דוא"ל למר מיקי צובניאן - נציג הראל, בזו הלשון: "האם חודש מיום 01082012 6157427 אנא תשובתך" (ר' עמוד 11 לנספחי תצהיר הנתבע). לאחר שפנייתו אינה זוכה לתשובה, שולח הנתבע 2, בו ביום, בשעה 19:47 הודעת דוא"ל נוספת, בזו הלשון: "למיקי היכן החידוש של המבוטח??" (ר' עמוד 10 לנספחי תצהיר הנתבע). ביום 9.10.12, כעבור שישה ימים, מתקבלת תשובה מהראל בהודעת דוא"ל, בזו הלשון:" לא חודש מיקי" (ר' עמ' 11 לנספחי תצהיר הנתבע). למחרת היום, ה- 10.10.12 שולחת הגב' אנה קוצ'בייבסקי דוא"ל לנציג הראל ומבקשת "לחדש" את הביטוח (ר' עמ' 11 לנספחי תצהיר הנתבע). חרף הבקשה "לחדש", אין הנתבע 2 או מי מטעמו עוקב ובודק כי אכן ביטוח מקיף לרכב חודש על רקע התאונה הראשונה והצורך בתשלום נזקיו של התובע.

לו אכן התובעים הם האחראים לאי חידוש פוליסת ביטוח מקיף לרכבם באופן "אקטיבי", כעולה מטענות ההגנה, לנתבעים הפתרונים שלא נמסרו כיצד ניתן להבין את פשר שליחת הודעות הדוא"ל להראל בבקשה לחידוש הפוליסה הרלוונטית מושא הדיון (ר' סעיפים 21-22 לתצהיר הנתבע).

יום למחרת התאונה השנייה, ביום 29.11.12, שלח הנתבע 2 הודעת דוא"ל לנציג הראל, בזו הלשון:
"למיקי שלום רב בהמשך לחידוש הביטוח שלא קבלתי – ושאלתי לגביו ענית לי במייל שגוי לא אליי, לא למייל שלי (מצ"ב תכתובת) לגבי החידוש הזה למאן ההגינות יש נזק לרכב היום
אנא בבקשה בדיקתך לעדכן מייל נכון, לתכתבות נכונה המשך התביעה נמשיך מול בני שמעוני והתביעות תודה" (ר' עמ' 12 לנספחי תצהיר הנתבע 2). ביום 2.12.12 נשלחה הודעת דוא"ל נוספת, בזו הלשון: "למיקי שלום רב, מצ"ב תכתבות לגבי המבוטח שלי אנא טיפולכם בחידוש הפוליסה בפרמיה מתאימה, כולל תביעות פרמיה יקרה...תודה וסליחה מראש" (ר' עמ' 13 לנספחי תצהיר הנתבע).

אוסיף כי ביום 9.2.13 שלח הנתבע 2 הודעת דוא"ל למר בני שמעוני - מנהל מחוז בהראל, בזו הלשון:
"שלום רב, הנדון : חידוש לרישוי 6157427 ע"ש רויטברץ אלכסנדר בהמשך לאי חידוש ביטוח של המבוטח המצ"ב. המבוטח הגיע למשרדי ושילם ביטוח חובה בלבד! המבוטח לא דיבר עננית עם אף אחד ממשרדינו לגבי חידוש ביטוח המקיף שלו111 (שונה במעט ממה שנרשם בטופס רטרו ע"י פקידת משרדי) הלקוח טוען שהיה במשרדינו וטוען שהיה בטוח שהביטוח יחודש כמו בכל שנה, כפי שאלפרד היה מחדש... מאחר ואלפרד לא היה במשרד בחודשים אלו, אף אחד לא ידע מכך. כאשר פנינו למיקי לגבי חידוש ביטוח (אחרי הנזק) , החזיר מייל שגוי למשרדנו שלא הגיע ליעדו (מצ"ב העתק מייל שגוי). הלקוח שוחח עם אלפרד לגבי השתלשלות הענינים, ולפרד ביקש נעזור ללקוח אישית, מאד חשוב לו הלקוח. למען האמת למבוטח 2111 תביעות: אחת ב – 14/09/2012 – נזק של כ 6000 ₪ לפני אקסס. והשניה ב- 28/11/2012 – נזק טוטאלי לרכב, שווי רכב כ 15000 ₪. אלפרד טוען שהמבוטח רוצה להגיש תביעה כנגדי בגין רשלנות (לא הוגשו תביעות כאלו נגדי 20 שנה). אנא ממך לאשר הפוליסה ואו כל פיצוי מוסכם כלפנים משורת הדין/ אקסגרציה. תודה ושבוע טוב" (ר' נספח יא לכתב ההגנה). גם נוסח מכתב זה, השונה מנוסח ת/1 באופן שאינו מחמיא לגרסת הנתבעים, אינו מטה את הכף לעבר העדפת איזו מגרסתם. לא נעלמה ממכתב זה האפשרות לשיח מסוים בין התובע לבין נציג הנתבעים ביחס לביטוח מקיף לרכב ונלמדת ממנו הסתמכותו של התובע על סוגי הביטוחים שערך בעבר. באחת - מכתב זה אינו שולל את האחריות הרובצת לפתחם של הנתבעים לחידוש פוליסת הביטוח המקיף לרכב.

מיום ה- 10.10.12 ועד ליום התאונה השנייה ה- 28.11.12, לא ידוע מה עלה בגורל בקשות הנתבע 2 לנציג הראל. אך ידוע בוודאות כי במועד התאונה השנייה ה- 28.11.12 לא היה הרכב מבוטח בביטוח מקיף. מכלול התכתובת בין הנתבע 2 לבין נציג הראל מלמד כי בזמן אמת, סברו הנתבעים שהאחריות לחדש את הביטוח המקיף לרכב חלה עליהם. תכתובת זו מעלה סתירה אמיתית נוספת בין טענות הנתבעים בהליך זה לבין התנהלותם בפועל ותומכת בגרסת התובעים לפיה ביום 1.8.12, ביקשו את הנתבעים לחדש את שני סוגי הביטוחים לרכב, החובה וגם המקיף.

הנתבעים לא טענו ולא הוכיחו כי הודיעו לתובעים שאין בידם ביטוח מקיף נכון ליום 2.10.12 וכי קיימת האפשרות שיאלצו לשלם מכיסם את הנזק בגין התאונה הראשונה. אם לא די בכך, לאחר היוודע לנתבעים כי אין בידי התובעים ביטוח מקיף לרכב ובחלוף כחודשיים ימים, לא שקדו הנתבעים לשם חידוש הביטוח בהתאם למול הראל ועובר לקרות התאונה השנייה.

14. רביעית, הימנעות הנתבעים מהעמדת התובעים על הסיכונים שבהיעדר כיסוי ביטוח מקיף לרכב.

במערכת היחסים שבין סוכן הביטוח למבוטח, חל על הראשון מגוון רחב של חובות כלפי המבוטח. כך נקבע, כי:

"...סוכן ביטוח מחויב לוודא שהלקוח אכן אינו מעוניין לחדש את הפוליסה שלו בחברת הביטוח ... לאחר שהדברים נשארו עמומים בפגישה בין הצדדים... קווים מנחים אלו מצדיקים את חיובם של המבטח וסוכן הביטוח ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה המתקרב ובדבר כוונת המבטח שלא לחדש את הפוליסה" (ר' רע"א 5695/06 סייף נ' מרעי (21.9.09)).

עוד נקבע בהקשר זה, כי:

"לא יכולה להיות מחלוקת כי סוכן ביטוח, שיש לו יחסי עבודה ממושכים עם לקוחו (אם לא מעבר לאלה) במשך כ- 20 שנה, וכאשר מדובר בלקוח המקפיד לרכוש באמצעותו סוגי ביטוחים שונים...יכול ואף צריך לצפות שאותו מבוטח- לא יבחר ביודעין להותיר עצמו חשוף לסיכונים בהעדר ביטוח. גם לו האמנתי למר דורון כי לא חידש את הכיסוי בהעדר הוראות מהלקוח לעשות כן, (ואיני מקבלת את גרסתו) הרי שיש ב'קבלת הדין' על ידו משום רשלנות. שהרי- הוא בעל הנסיון, המקצועיות. העדר תשובה מצד התובעים לפניותיו, כגרסתו, צריך היה "להדליק אצלו נורה אדומה" מפני הסיכון העומד בפניהם בהעדר ביטוח. עליו היה לדעת ולהתריע באזני התובעים מפני הסכנות האורבות בפניהם כתוצאה מחריגה ממנהגם להיות מבוטחים ברצף משך שנים. לא השתכנעתי כי מר דורון עשה דבר מה, או די, למילוי חובת הנאמנות שלו כלפי התובעים. דא עקא שסוכן הביטוח ידע כי במקרה של אירוע ביטוחי ... התובעים לא יהיו מבוטחים ולא יהיו זכאים לשיפוי על נזקיהם, כפי שאירע בפועל" (ר' ת"א (ראשל"צ) 7521/04 הלוי שולמית נ' איילון בע"מ חברה לבטוח" (6.6.07)).

דברים אלו יפים גם לעניין שלפניי. קיים קושי בהתנהלות הנתבעים ומי מטעמם ביחס להיעדר הנפקת פוליסת ביטוח מקיף לרכב. מצופה היה כי הנתבע 2 יברר עם התובע מדוע לפתע ולאחר שנים, החליט שלא לחדשה. במיוחד כך שעה שכך הוחלט ללא כל סיבה, כטענת הנתבע 2. ביום 31.7.12 פקע תוקפם של ביטוחי החובה והמקיף לרכב. אומנם, הנתבע 2 הצהיר כי: "עובר לחידוש הוציאה הסוכנות מכתב אל התובע שבו מצוין שהביטוח המקיף עומד להסתיים וכי הוא מוזמן לבוא ולחדש את הכיסוי הביטוחי" (ר' סעיף 9 לתצהיר). אולם, דבריו נותרו בגדר אמירה בעלמא שלא נתמכה במסמך אובייקטיבי כמתבקש. חלה על הנתבעים, כסוכני ביטוח, לבד מהמבטח עצמו, החובה ליידע את המבוטח בדבר מועד סיום הפוליסה.

ביום 1.8.12 הגיע התובע לנתבעת 1 מיוזמתו. שם פגש את אסנת, המשמשת לשם קבלת קהל וגם מפיקה בעיקר פוליסות ביטוח חובה וצדדי ג' (ר' פרו' עמ' 18 שו' 3-4). אין בעצם הגעת התובע למשרדי הנתבעת 1 במועד זה, משום תימוכין בתזכורת הנטענת שנשלחה לו בדבר פקיעת הפוליסות שלו, נוכח שלא הוכח כי נשלח לתובע מכתב בנושא. אין חולק כי אסנת לא פגשה בתובע קודם ליום 1.8.12, עת הגיע למשרד הנתבעים וחתם בפניה על טופס חידוש ביטוח חובה ושילם בגינו. לגרסת אסנת, התובע חיפש את אלפרד ולאחר שלא מצאו, עזב את הסוכנות. אסנת הבהירה כי: "רוב הלקוחות של אלפרד ביקשו לחדש את המקיף אצל אלפרד ישירות, אצלי עשו חובה ואצל אלפרד מקיף" (ר' פרו' עמ' 18 שו' 18-19). על כך יש להוסיף כי התובעים היו רגילים להגיע למשרדו של אלפרד, מקום בו כל הנדרש היה מתבצע באותו היום: "...על המקום ביטוח, גם חובה וגם מקיף" (ר' סעיף 4(א) לתצהיר התובע).

אולם, אסנת ידעה כי באותו היום אלפרד שהה בחו"ל (ר' סעיף 11 לתצהירה), כך שהיה עליה להביא נתון זה לידיעת התובע. מאחר ששני סוגי הביטוחים לרכב הסתיימו יום קודם לכן, אך מתבקש היה, כפי שטרחה לפעול לחידוש פוליסת ביטוח החובה כגרסתה, שתפנה את התובע לנתבע 2, שהיה באותה העת במשרדי הנתבעת 1 לשם חידוש ביטוח מקיף לרכב. בחקירתה, נשאלה אסנת מדוע לא הובאה לידיעת התובע העובדה כי אלפרד שוהה בחו"ל. התרשמתי כי העדה בקשה לחמוק ממתן תשובה ראויה ופטרה, בהשיבה: "באותו היום לא היה במשרד.." (ר' פרו' עמ' 18, שו' 21). לגרסתה: "הלקוחות האלה בד"כ הם למחרת חוזרים. רואים שאלפרד איננו" (ר' פרו' עמ' 20, שו' 11). מה שיכול ונכון בדרך-כלל, אינו ישים במקרה דנן, לנוכח שהיית אלפרד בחו"ל, כך שאף אם היה שב התובע לסוכנות למחרת היום, סביר כי לא היה פוגש בו.

אסנת בדקה ברישומי המחשב אודות התובע והבחינה בפקיעת שני הביטוחים יום קודם. בעדותה אישרה מודעותה לביטוח ה- Upgrate: "יש לנו במחשב משנה שעברה, אנחנו מסתכלים לפי השנה שעברה, ראיתי שהפוליסה ב- Upgrate" ׁ(ר' פרו' עמ' 19, שו' 31-32). חרף ידיעתה זו, היא לא טרחה, כשלוחת הנתבעים, לשאול את התובע האם ניתן לסייע בידו וסמכה על הנתבע 2 כי יתפנה לטפל בו. היא אף לא טרחה לוודא עם התובע אם ניתן לסייע בידו, לאחר שלא מצא את אלפרד. לראשונה בעדותה לפרוטוקול הדיון, טענה כי בעת שיצא התובע את הנתבעת 1, נעשה ניסיון לקרוא לו: "והוא המשיך ללכת" (ר' פרו' עמ' 18, שו' 31), כאמרה כבושה שלא צוינה בתצהירה.

הנתבע 2 היה במשרדו עת ביקר התובע ביום 1.8.12 בנתבעת 1, אך אסנת לא מצאה לנכון להפנותו למשרדו של הנתבע 2 למען יכיר את סוכן הביטוח החדש שלו. כך, הנתבע 2 עצמו מאשר בחקירתו כי: "ראה אותי, חיפש מישהו אחר, לא ראה ויצא" (ר' פרו' עמ' 13, שו' 16-14). התובע הבחין בו, אך הנתבע 2 לא מצא לזמנו למשרדו ולהציג עצמו בפניו כמי שהחליף את אלפרד ומוכן לסייע לו במילוי בקשותיו. אין סבירות בהתנהלות הנתבעים כלפי מבוטחים שטופלו עוד קודם בסוכנות וזו להם הפעם הראשונה שהגיעו לנתבעת 1 לאחר רכישתה מאלפרד. מצופה היה כי הנתבע 2 ינחה את עובדיו כולם ואת אסנת פקידת הקבלה בפרט, כי יש להפגישו עם לקוחות כגון התובעים, למען יכיר את אלו שאת תיקיהם רכש מאלפרד ויוודא באופן אישי כי הם מטופלים בצורה המיטבית.

מקל וחומר בעניינו של התובע שהביטוח המקיף שהיה לו לא היה שגרתי, וכהצהרת הנתבע 2: "חידוש פוליסת ביטוח מקיף ברכב מסוג רכבם של התובעים הינו הליך שיש לבצעו בתאום עם חברת הביטוח הראל – על הראל לסקור את הנתונים השונים שעומדים בפניה ובהם – גיל על הרכב, ותק נהיגה, תאונות קודמות, סוג רכב וכד' ועל בסיסם להעריך מה יהיה גובה הפרמיה שיהא על התובעים לשלם ורק אז, עם קבלת האישור והצעת המחיר, אפשר יהיה להנפיק פוליסת ביטוח מקיף" (ר' סעיף 14 לתצהיר הנתבע 2).

אין תמה שהתובע ראה את הנתבע 2, אך לא מצא להיכנס אליו משום שביום הגעתו לנתבעת 1 לא ידע כלל על שינוי בעלים בסוכנות. העובדה כי חיפש את אלפרד, אך מחזקת את גישתו כי במועד הרלוונטי חשב כי זה הוא בעליה של הסוכנות. הנתבע 2, בעליה של הסוכנות מזה שמונה חודשים, שאישר בחקירתו כי ביום הרלוונטי: "עוד לא נפגשתי עם הלקוח אם זו השאלה" (ר' פרו' עמ' 12, שו' 30), לא יזם שיחה עם התובע ולא שאל לפשר הגעתו לנתבעת 1, באופן הנזקף לחובתו.

יוצא כי הנתבעים לא טרחו לבדוק עם התובעים מדוע לא חידשו את הביטוח המקיף לרכב לאחר שנים רבות של חידושי פוליסות אצל אלפרד. בחקירתו, העלה הנתבע 2 סברות שונות בנושא, שאינן עולות כדי הסבר סביר, כך: "ש. זה לא נראה לך מוזר שכל השנים הוא כן עשה ביטוח מקיף. ת. מצב כלכלי, אין לי מושג. הלקוח ביקש ושילם חובה. יש את המסמך הזה שהוגש, לא ביקש לא צד ג' , לא מקיף, לא כלום. רק חובה. זכותו, יש לנו אלפי לקוחות שרק עם חובה. יש לי אלפי לקוחות, עשרות אלפי לקוחות שעושים ביטוח חובה בלבד" (ר' פרו' עמ' 13 ,שו' 19-22). ככל שלא אהפוך בעניין, הנתבע 2 נמנע מלשוחח אישית עם התובע ולהביא לידיעתו את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו ובמחדלו זה יש משום רשלנות.

15. מכל האמור לעיל, קבעתי כי הנתבעים לא פעלו כמצופה מסוכן ביטוח סביר והתרשלו בכך שלא דאגו לחדש לתובעים פוליסת ביטוח מקיף לרכב ולמצער להעמידם על הסיכונים הכרוכים במצב דברים שכזה.

16. הנתבעים העלו טענה חלופית, לפיה אם ימצאו כמי שהתרשלו בחידוש פוליסת ביטוח מקיף לרכב, יש לתובעים אשם תורם משום מחדליהם, בדמות היעדר בקשה לביטוח מקיף; מודעותם לחוסר בביטוח מקיף וחשיפתם למצב זה מרצונם; הימנעותם מלקבל לידם את פוליסת הביטוח ומלברר מדוע אינה בידם ומדוע לא נגבתה מהם פרמיית ביטוח תואמת; עצימת עיניהם והימנעותם מלפעול כפי שאדם סביר היה נוהג. בסיכומיהם, מפנים הנתבעים ל- ת"א (י-ם) 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.6.10), שם נקבע כי המבוטח לא פעל לקבל פוליסת ביטוח שהוצאה לנכס, בבחינת חובתו המקבילה לוודא כי הפוליסה מצויה בידו ולהתריע בפני המבטח על אי קבלתה.

17. בתי המשפט החילו את הדוקטרינה של אשם תורם גם בתחום חוזי הביטוח והפחיתו משיעור תגמולי הביטוח, במקרים בהם המבוטח התרשל באופן ממשי, התעלם מסיכונים ותרם לנזק בהתרשלותו (ר' ת"א (נצרת) 8005/94 זעטוט נ' אררט, תק-מח 97(3) 1826; ע"א (חיפה) 2302/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נג'ר (20.12.04); ע"א (חי') 1307/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פי.וי.בי הדבקות בע"מ (26.9.06)).

לעניין שיעור האשם התורם נקבע, כי:

"בקביעת שיעור האשם התורם בענייננו יש להתחשב במכלול הגורמים שצוינו ולבחון את משקלם. על פי רוב אין בידי השופט אמצעי מדויק לקביעת שיעור האשם התורם. חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק נעשית על בסיס של הערכה..." (ר' ע"א 632/81 בן יעקב נ' מיכאלי, פ"ד לח(4) 12, 17; ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין, פ"ד מא(1) 649, 655); ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי 1978 בע"מ (28.3.04).

18. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לפסוק לחובת התובעים אשם תורם בשיעור של 20% וביחס לתאונה השנייה בלבד. העדפתי קביעת שיעור מתון שכזה, אף שהתובעים אינם חפים מכל אחריות לעצם אי חידוש פוליסת הביטוח המקיף. כך, לנוכח הסבריהם החסרים של הנתבעים, נוסח ת/1 וההתכתבויות הרלוונטיות והאותנטיות שבהסברי התובע לפרוטוקול הדיון העדיפים עליי מגרסתה המשתנה של הנתבעת (ר' פרו' עמ' 9, שו' 19-29).

לא התעלמתי מכך שביום 1.8.12 הגיע התובע לנתבעת 1 וקיבל על אתר פוליסת חובה חדשה. בהמשך, תר אחר אלפרד ולאחר שלא מצאו עזב את הנתבעת. אסנת החתימה את התובע על תשלום פוליסת ביטוח חובה על סך 1,220 ₪ בלבד (נספח 1 לכתב ההגנה), סכום שאינו תואם את ששילם בעבר. כשנשאל על כך בחקירתו, השיב, בין היתר, כי: "כנראה שקבלתי" (קבלות על התשלום, שלא הוצגו – א.י). וכן: "אני חושב שחתמתי (על פוליסת ביטוח מקיף – א.י.) לא זוכר, עשיתי כמו תמיד. איך אחרת?". עוד נשאל: "ש. לא נפגשת לא עם אלפרד, לא עם האדון הנתבע כמו שאתה עושה בפעמים הקודמות, אתה נפגש עם מזכירה, כל באוויר, אתה טוען שחידשת, אתה לא מקבל את המסמכים שאתה רגיל לקבל בזמן שאתה מחדש, זה לא מדליק לך נורה אדומה", והשיב: "לא, הרבה שנים עבדתי עם אלפרד, מאמין בו מאה אחוז..." (ר' פרו' עמ' 8, שו' 22-29; עמ' 9, שו' 7-14).

אכן, התובעים לא מצאו לנכון לפנות לנתבעת ולברר פשר אי הגעת פוליסת הביטוח המקיף לידיהם ולא תמהו הכיצד לא נוכו מחשבונם דמי ביטוח מקיף כפי שהיה נהוג בעבר. לאור מכלול הנסיבות, לא החלתי אחריות מסוימת לפתח התובעים בהתייחס לתקופה של כחודשיים ימים מאז פגישת התובע עם אסנת ביום 1/8/12 (ר' ע"א (מרכז) 22533-04-12 עוז והדר סוכנות לביטוח בע"מ נ' דמתי (28.3.13)). אולם, אני מתקשה להתעלם מכך שבחלוף כארבעה חודשים ממועד זה ועד לתאונה השנייה, הסכינו התובעים עם מצב לפיו טרם חויבו בנושא וטרם קבלו פוליסה תואמת לידיהם. גם בחלוף מעל חודשיים ממועד קרות התאונה הראשונה ועד למועד קרות התאונה השנייה, טרם פנו התובעים לנתבעת 1 לשם בירור קורות הפוליסה והחיוב החסרים. בנסיבות אלו, היה צריך להתעורר חשש בלב התובעים כי ארעה תקלה ביחס לביטוח המקיף של הרכב. נתון זה משפיע אף על היקף הפיצוי בגין עוגמת נפש הנטענת שנגרמה להם.

19. אשר לנזקים הנתבעים, לבד מטענתם כי הנזקים אליהם עותרים התובעים מופרזים וחסרי כל בסיס, טוענים הנתבעים כי יש לנכות סכומים גבוהים משמעותית מכל סכום שיפסק לטובת התובעים, לאור עבר ביטוחי עובר לתאונות המתוארות בכתב התביעה, פרמיה משוערת וסכום השתתפות עצמית אותם היו נדרשים לשלם, לו היו מבקשים לחדש את הביטוח המקיף לרכב.

20. בסיכומיהם, מבקשים הנתבעים לנכות את סכום הפרמיה - 1,900 ₪, כסכום ששולם על ידי התובעים בביטוח המקיף לתקופה שבין 1.8.11 ועד 31.7.2012. כן מבקשים להפחית מנזקי התובעים בנוגע לתאונה הראשונה סכום של 650 ₪ כעלות שכ"ט השמאי, היות שהקבלה שהופקה על ידו נרשמה על שם הגב' מורגשטרן ולא על שם התובעים.

קיבלתי את הבקשה הראשונה ודחיתי את השנייה. מר נמימי העיד כי התובעים שילמו את שנדרשו ביום 12.2.13 (ר' פרו' עמ' 6, שו' 3) בסכום של 4,461 ₪, חרף הנפקדת החשבונית על שמה של הגב' מורגנשטרן. גרסתו לא נסתרה ולא נודע כל מניע פסול בבסיסה.

21. בנוסף, מבקשים הנתבעים לנכות את ההשתתפות העצמית בגין התאונה הראשונה פעמיים. אחת, בסכום של 1,500 ₪ בגין נזק לרכב ושנייה, בסכום של 800 ₪ בגין נזק לצד ג'. דחיתי אף בקשה זו. בהתאם למפרט לפוליסת ביטוח רכב, מס' 2017021744/11 לתקופה שבין 1.8.11 ועד ליום 31.7.12 (ר' עמ' 3 לנספח ז' לכתב ההגנה), ההשתתפות העצמית בהסדר מוסכים עומדת על סכום של 900 ₪. התובעים נשלחו למוסך "הדקל" על ידי הנתבעים , מוסך שהיה במסגרת הסדר ולפיכך, יש להעמיד את שיעורה על סכום של 900 ₪.

לעניין ההשתתפות העצמית הנוספת בסכום של 800 ₪ בגין נזק לצד שלישי, הנתבעים לא צרפו את התנאים הכלליים של הפוליסה (השתתפות עצמית בגין נזק לרכב המבוטח) ולא את פרק 3 לפוליסה הדן בהשתתפות העצמית לצד ג'. לא ידוע מתוך הפוליסה שצורפה האם חלה על המבוטח החובה לשלם באירוע ביטוחי אחד במצטבר בגין נזק לרכבו ובגין נזק לרכב צד ג' ו: "היות ומדובר בארוע אחד, יש לנכות דמי השתתפות עצמית, מהנזק בכללותו" (ר' תא (ת"א) 171037/02 נובה פוינט בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (22.9.04); תא"מ (חי') 2795/08 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' זהר אוסאמה (11.11.08); ת"א (ת"א) 55868/05 צ.מ.ח המרמן בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (19.3.09)).

במפרט, לעיל, מצוין לעניין השתתפות עצמית לצד שלישי, כי: "גבול אחריות לנזקי צד שלישי (פרק 3) 800 ₪. ביטול השתתפות עצמית בנזק לצד שלישי מעל 800 ₪. אין חולק כי נזקי רכבה של הגב' מורגנשטרן עברו את הסכום של 800 ₪. על כן, נחזה כי התובעים זכאים להטבה בדמות ביטול ההשתתפות העצמית לצד ג' ויש להפחית בגין רכיב השתתפות עצמית לתאונה הראשונה אך סכום של 900 ₪.

22. לעניין התאונה השנייה, טוענים הנתבעים כי יש להפחית השתתפות עצמית בסכום של 1,500 ₪.
דחיתי טענתם זו. התאונה השנייה הייתה תאונה עצמית והרכב הוכרז כאובדן גמור. היות והנתבעת לא צרפה את הפרק הדן בהשתתפות עצמית לרכב המבוטח, מצאתי כי לא נסתרה גרסת התובעים לפיה על הנתבעים לשלם להם את מלוא עלות הרכב ללא הפחתת ההשתתפות העצמית. כך נקבע כי:

"כאמור, פוליסת הביטוח כוללת ביטוח בגין הנזקים הנגרמים לרכב המבוטח, הוא רכבו של המבקש, וכן ביטוח מפני תשלומים בגינם יחוייב לשלם לצד שלישי בשל נזק שייגרם לו. במקרים כמו המקרה דנן, בהתאם להוראות פוליסת הביטוח שהוצגה בבית המשפט, אכן פטור המבקש מתשלום השתתפות עצמית נוכח האובדן הגמור של רכבו בתאונה. עם זאת, רשאית היתה המשיבה לגבות ממנו השתתפות עצמית בגין תשלום הנזק לצד השלישי, שכן סעיפי הפוליסה המתייחסים לאירועים אלה אינם מוציאים זה את זה" (ר' רע"א 6858/09 שלמה פולצקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (14.2.10); ת"א (ת"א) 730652/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סהר אילן (8.7.07)).

אין חולק של ממש כי בעניינינו, לא היה מעורב בתאונה השנייה צד ג', כך שגם מטעם זה זכאים התובעים למלוא עלות הרכב.

23. אשר לרכב חלופי, עתרו התובעים לפיצוי בסכום של 2,000 ₪ בגין אי העמדת רכב חלופי על ידי הנתבעים למשך 9 ימים לאחר התאונה הראשונה. נטען כי התובע נאלץ לנסוע כל יום בתחבורה ציבורית לא נוחה המצריכה זמן רב ממקום מגוריו בעיר ראשון-לציון לאור-יהודה (ר' סעיף 18 לתצהירו).

הנתבעים מבקשים לדחות העתירה לסעד זה, היות והתובעים לא עמדו בחובת ההוכחה המוטלת עליהם בהיעדר חוות דעת שמאי. לטענת הנתבעים, התובעים היו זכאים לרכב חלופי החל מהיום השני מהמועד בו נמסר הרכב למוסך לצורך תיקונו לתקופה שלא תעלה על 9 ימים והכל בהתאם לקביעת השמאי אשר למספר ימי עבודה הנדרשים לתיקונו. אציין כי טענות אלו עלו במפורש אך בשלב הסיכומים, באופן שלא אפשר לתובעים להיערך בהתאם.

במפרט שצורף לכתב ההגנה מצוין לעניין רכב חלופי, כי: "תנתן למבוטח הטבה בענין רכב חליפי, כמפורט לעיל בפסקת שגריר, זאת בתנאי מפורש שהנזק לרכב המבוטח תוקן במוסך הסדר הנכלל במסגרת הסדר המוסכים של המבטח, לאחר קבלת אישור מוקדם לכך מאת מרכז השמאות של המבטח (ר' הסיפא לדף 3). אין חולק כי הרכב תוקן במוסך שבהסדר. על פי הכתוב במפרט, רכב חלופי יינתן בכפוף לקבלת אישור מוקדם מאת מרכז השמאות של המבטח, שאין חולק כי לנתבעים יתר נגישות אליו מאשר לתובעים.

עם זאת, התובעים נמנעו לנקוב במספר הימים במהלכם שהה הרכב במוסך וטענו, באופן קטגורי, לקבלת רכב חלופי למשך 9 ימים. לא הוכח כי אכן הרכב שהה במוסך למשך זמן זה דווקא ולא הוצג אף תימוכין ברור להוצאות נסיעות של התובע. מכל אלו, מצאתי לנכון לפצות את התובעים בראש נזק זה, על דרך האומדנא, בסכום כולל של 900 ₪.

24. אשר לעוגמת נפש והולכתם הנטענת שולל, עותרים התובעים לפצותם בסכום של 10,000 ₪ לכל אחד. הנתבעים מבקשים לדחות סעד זה משום גילוי אדישות מופגנת מצד התובעים כלפי הכיסוי הביטוחי של רכבם ואופן ניהול ההליך על ידם.

גם לנוכח אשמם התורם החלקי של התובעים בפיקוח על קבלת הביטוח המחודש לרכב, אין לבטל את ההתייחסות המידתית והמתונה המתבקשת לעוגמת הנפש ולצער שהיו מנת חלקם עקב התנהלות הנתבעים. הגדרת "נזק" בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] רחבה, כוללת את כל סוגי הנזקים ומשתרעת גם על פגיעה בתחושות ובנוחות, שאין להן ביטוי "פיסי".

התובעים גילו אך ביום 28.11.12 כי אין בידם ביטוח מקיף לרכב וכי תחול עליהם חבות לשאת בנזקי שתי התאונות. הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים יכול להילמד, בין השאר, מעצם ההפרה של חובת ההגינות כלפיהם (השווה ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון פ"ד ל"ט (1) 113 , 1985); ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה פ"ד נג(4) 526, 1999; ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5) 193, 2005).

כידוע: "קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו" (ר' ע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים (06/02/06)). עוד ידוע כי פיצוי בגין עוגמת נפש צריך שימצא בגבולות הסבירות והמידתיות (ר' ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ" (28.2.05)).

לאור אלו, דעתי היא שיש מקום לפצות את התובעים בנפרד, פיצוי מסוים, בגין נזק לא ממוני שנגרם להם באופן שיבטא את הפגיעה בהם כתוצאה מהתרשלות הנתבעים בעניינם. הבאתי בחשבון השיקולים גם את שיעור האשם התורם (או אי-הקטנת הנזק) שנקבע בעניינם של התובעים ונחה דעתי כי יש לפצותם בסכום כולל של 2,000 ₪ לשניהם יחד.

סוף דבר

25. לאור המקובץ, שוכנעתי כי אכן עניינם של התובעים "נפל בין הכיסאות" מחמת מחדליהם של הנתבעים, החבים לתובעים בחובת זהירות שהופרה. הוכח הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעים לבין חלק מנזקי התובעים ואני קובע כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בגין אלו –

נזקי רכבה של הגב' מורגנשטרן – בסכום של 3,811 ₪ (קבלה מס' 6056 – נספח ג1 לתצהיר התובעים).
חשבון שכר טרחה שמאי לרכב הגב' מורגנשטרן – בסכום של 650 ₪ (עדות מר נמימי – פרו' עמ' 6, שו' 1-3). נזקי רכב התובעים בתאונה הראשונה – בסכום של 6,702 ₪ (חשבונית מס' 3520 – נספח ב1 לתצהיר התובעים). סך כל נזקי התובעים בגין התאונה הראשונה - 11,163 ₪. מסכום זה יש להפחית סכום של 1,900 ₪ בגין הפרמיה (בהתאם לתשלום ששלמו התובעים שנה קודם) וסכום של 900 ₪ בגין השתתפות עצמית. סך כל הפיצוי בגין התאונה הראשונה – 8,363 ₪.

סך כל נזקי התובעים בגין התאונה השנייה –15,132 ₪. מסכום זה יש להפחית סכום של 1,200 ₪ שניתן לתובעים בגין שרידי הרכב. על כך יש להוסיף שכ"ט שמאי בגין התאונה השנייה – 1,175 ₪ (קבלה מס' 11243 – נספח ד לתצהיר התובעים). סך כל הפיצוי בגין התאונה השנייה – 15,107 ₪. מסכום זה יש להפחית 20% בגין אשם תורם של התובעים – סכום של 3,021 ₪.

רכב חלופי –בסכום של 900 ₪.

עוגמת נפש –בסכום של 2,000 ₪.

על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות התובעים בסכום כולל של 23,349 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מים הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

26. אני מחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים בסכום כולל של 1,800 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. לתשלום בתוך 30 ימים מהיום. רק ככל שלא ישולם במועד, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.