נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד בורג

המשיב בעצמו וב"כ – עו"ד קובי סודרי

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

כתב האישום הראשון על פי סדר הגשתו נוגע לשלושה אישומים שהתרחשו בעיר אילת, כתב האישום השני נוגע לאירוע שהתרחש בעיר באר שבע.

בנוגע לכתב האישום באילת, ביום 19.05.13 אנחנו טענו בקשר לפגמים שיש בעוצמת הראיות לכאורה ובמיוחד בקשר לאישום הראשון שהוא האישום המחמיר יותר מבחינת טיב העבירה שלו.

בנוגע לכתב האישום בבאר שבע, אנחנו טענו ביום 05.06.13 וגם טענו בקשר לפגמים שיש בעוצמת הראיות באופן שמעמידה בספק לטעמנו את קיומה של תשתית.

כב' השופט אבו טהה מצא לנכון לקבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם ביחס לשני התיקים. שירות המבחן הגיש מספר תסקירים החל מהתסקיר הראשון וכלה בתסקירי ביניים ועד לתסקיר מיום 07.08.13 שבו הוא ממליץ לשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר המשמעותית ביותר שיכולה להיות והיא בקהילה טיפולית סגורה כפי שהוא מפרט. אנו סבורים במכלול הנסיבות לאור החלשות המשמעותיות שיש, גם לאור העובדה שעברו הפלילי של הנאשם הזה אינו מכביד, יש לו שתי הרשעות בעבירות שנחשבות קלות יחסית, גם לאור העובדה שפסיקת בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בעבירות דומות ולעיתים בנסיבות חמורות יותר דהיינו בעבירות שוד ושוד מזויין, מצאו בתי המשפט לשחרר נאשמים לחלופות מעצר שעל פי טיבן פחות טובות מהחלופות שכאן.

החלופה המוצעת היא חלופה מוסדית ובשונה משחרור למעצר בית יש בה בהחלט פוטנציאל לשינוי התנהגותי ואישיותי מה שהופך אותה כמובן למכבידה ביותר עבור המשוחרר. ביחס לאמות המידה לשחרור לחלופת מעצר שכזו שבמסגרת אותה פסיקה מציב בית המשפט העליון גבולות ברורים אני מפנה לבש"פ 1981-11 ובש"פ 5334-13 כאשר לאורם של פסקי דין אלה אפשר להגיד שנכון שמחד אין מדובר במשיב שנמצא בעיצומו של הליך גמילה אבל כן מתקיימים לגביו התנאים של מי שיש לו רצון כן ואמיתי להתחיל בתהליך כזה, כן מתקיים לגביו התנאי שסיכויו להצליח בטיפול הם גבוהים וכן מתקיים לגביו מבחן השכל הישר וניסיון החיים שלפיו נראה שבתקופת הביניים עד תום המשפט יש סיכוי להליך חיובי ש"יעמיד את הנאשם על רגליו". בהצטבר מכלול הנסיבות הזה אני סבור שיש מקום להיעתר להמלצת שירות המבחן וכך אני עותר לבית המשפט שיורה. אני מגיש לבית המשפט שתי אסופות פסיקה האחת של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים לשחרור בעבירות דומות והאסופה השנייה להלכות המנחות לשחרור לחלופה טיפולית.

ב"כ המבקשת:

אנו חוזרים על טענותינו בדיונים הקודמים. עמדתנו עקשנית שמפורטת בפרוטוקול מיום 25.06.13 ששם מתוארות הסיבות להתנגדותנו. הוא לא התחיל בתהליך טיפולי וזהו איננו השלב לבחון אפשרות שילובו של המשיב בתהליך טיפולי.

<#2#>

החלטה

הדיון היום הינו המשך ישיר לדיונים קודמים שהתקיימו בעניינו של המשיב כאשר בתחילת הדברים הדיון ייחד עצמו לבקשה שהגישה המבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים זאת לרגל כתב אישום שהוגש כלפיו ביום 06.05.13 האוחז שלושה אישומים ואשר בגינו נתון המשיב במעצר רצוף מאז 25.04.13.

על פי כתב האישום ביום 25.04.13 ביצע המשיב עבירת שוד כלפי עובד בחנות הנוחות מנטה הממוקמת בסמיכות לתחנת דלק בעיר אילת. לצד עבירת השוד באישום הראשון יוחסה למשיב עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין. באישום השני, יוחסו למשיב עבירות של התפרצות וגניבה בקשר לאירוע שהתרחש באותו מועד בשעות מאוחרות יותר במסגרתו נכנס המשיב לדירת מגורים בעיר אילת תוך שהוא נוטל חפצים אישיים, כספים, וזכויות כספיות של המתלוננים.

באישום השלישי, מתואר אירוע אשר לטענת המבקשת מבסס עבירה של הפרעה לשוטר לצד עבירה של החזקת סכין שלא כדין בשל העובדה כי בעת מעצרו של המשיב נמצאו על גופו שני סכינים.

במסגרת הדיון בבקשת המעצר, ביקש ב"כ המשיב לחלוק על מובהקות התשתית הראייתית, על מידתה ועל עוצמתה ובין היתר טען כי אותה סכין שעל פי הטענה נתפסה ברשותו של המשיב איננה סכין אלא בגדר אולר. בית משפט במסגרת ההחלטה מיום 19.05.13 ציין כי קיימת הסכמה לקיומן של ראיות ביחס לאישום הראשון, קרי עבירת השוד, בו בזמן שצויינו ההסתייגויות לגבי האישומים האחרים. בית משפט אומנם לא ציין עמדה פוזיטיבית באשר למובהקות התשתית ולעוצמתה.

יחד עם זאת, סבר ומצא לנכון לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר מעצר בין היתר על רקע טענת ב"כ המשיב כי המדובר במשיב צעיר שעברו הפלילי זניח ביותר.

יצוין כי באותו מעמד התנגדה המבקשת להפניית המשיב להליך של קבלת תסקיר מעצר אלא שבית משפט כאמור ראה לנכון לעשות כן.

בין לבין, הוגש כנגד המשיב כתב אישום נוסף. זאת במסגרת ת"פ 681-06-13 גם לכתב אישום זה נלוותה בקשה למעצר זו המהווה את מ"ת 690-06-13. עיון בכתב האישום הנוסף מלמד כי על פי תוכנו מיוחסת למשיב עבירה נוספת של ביצוע שוד זו הפעם כלפי קופאית בסופר בבאר שבע באירוע מיום 22.04.13. לצד עבירת השוד יוחסה למשיב עבירה של החזקת סכין.

בית משפט נדרש לדיון בבקשת המעצר הנוספת ביום 05.06.13. במהלכו טען ב"כ המשיב לכרסום בתשתית הראייתית תוך שטען כי גם אם עלה בידי המתלוננת לזהות את המשיב, הרי שהמדובר במסדר אשר לא יתקיימו לגביו תנאי הסף באשר לאופן קיומו שכן באותה עת היה המשיב עצור במסגרת תיק אחר נעשה מסדר זיהוי תמונות ולא מסדר זיהוי חי ואף זה נעשה שלא בנוכחות סניגור.

עיון בהחלטת בית משפט שניתנה בסמוך לטיעון מעלה כי בית המשפט לא הכריע בטענות אלו. יחד עם זאת ראה לנכון לכרוך הדיון בבקשה זו עם הבקשה האחרת ואף בתיק הנוסף ראה הוא לנכון לשלח את המשיב לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

אכן עמדת המבקשת לכל אורך הדרך הייתה כי אין לשקול בעניינו של המשיב אפשרות שחרורו ואפילו לא לחלופה טיפולית בקהילה סגורה. עם זאת בית משפט ראה לנכון ללכת עקב בצד אגודל עם המלצות שירות המבחן אשר ביקשו להעמיק חקירתם בכיוון זה.

עיון בתסקירי שירות המבחן החל מזה שהוגש ביום 24.06.13 מלמד כי המשיב שבפניי הינו בן 38, נשוי ואב ל-4 ילדים, אשר בחלקים לא קצרים מחייו כאדם בוגר התנהל באופן נורמטיבי לחלוטין.

לימים על רקע פציעה בעבודה שגרמה לכך שהוא לא יהיה מסוגל יותר לעבוד, חלה הרעה בתפקודו של המשיב והגיעו הדברים לידי כך שהמשיב החל להתמכר לכדורים, אולי מתוך תקוות שווא כי יהיה בהם כדי להפיג את הכאב בגבו על רקע אותה פריצת דיסק שהוא חווה במסגרת תאונת העבודה.

שירות המבחן תיאר בהרחבה את הדינמיקה המשפחתית, את התייחסות המשיב לעבירות, את התהליכים שחוו המתלוננים בתיקים השונים, ולפחות בכל הקשור להערכת הסיכון סבר שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבולות מצידו של המשיב.

שירות המבחן ציין את בקשתו של המשיב כפי שנשטחה לאוזני קצין המבחן להשתלב בהליך גמילה בקהילה טיפולית. שירות המבחן סבר כי אומנם המשיב מתקשה לבצע בחינה ביקורתית עצמית של דפוסי התנהגותו התוקפנית וחוסר יכולתו לפעול בשיקול דעת ובאופן מבוקר סבר כי בכל זאת יש מקום לשקול שילובו של המשיב בהליך גמילה במסגרת סגורה שכן על פי התרשמות שירות המבחן התמכרות זו של המשיב מעצימה את מסוכנותו וייתכן כי אם יעלה בידיי המשיב להיגמל משימוש בחומרים ממכרים הוא ישכיל וידע באופן טוב יותר לבחון את התנהגותו ואף להציב גבולות ברורים להתנהגות זו.

שירות המבחן עתר איפוא לבית משפט לאפשר מהלך אבחון אשר יכלול פנייה לקהילות טיפוליות מתאימות, התייצבות של המשיב לראיון וכל התהליך המקדמי הדרוש בטרם ניתן יהיה לקבוע מידת התאמתו אם בכלל של המשיב לתהליך טיפולי. מהלך זה נמשך על פני תקופה לא קצרה ובתסקיר האחרון שהוגש ביום 07.08.13 ציין שירות המבחן כי על פי התרשמותו נכון למועד זה נכרת אצל המשיב ראשית הבנה למחירים ולנזקים הנובעים מהתנהגותו הרעה וכי המשיב נכון ומוכן להירתם לתהליך טיפולי על מנת לנסות ולשנות את אורחות חייו. עוד ציין שירות המבחן כי תהליך הבירור המקדמי הוביל לתוצאה שלפיה קהילה טיפולית אילנות מוכנה לקלוט את המשיב אל בין שורותיה.

שירות המבחן ביקש להדגיש כי אין המדובר בחלופת מעצר אלא בשהייה במסגרת טיפולית ועל כן ביקש כי בתקופות הביניים ובמעברים בין שלב אחד של הטיפול למשנהו ימצא המשיב בתנאי מעצר בית מלאים בהשגחתה ובפיקוחה המלא של בת זוגו. לפי התרשמות שירות המבחן, המדובר בבת זוג סמכותית, אסרטיבית, אשר הביעה רצון לסייע למשיב ובו בזמן מגלה יכולת להציב גבולות למשיב.

זוהי תמונת הדברים נכון לדיון זה. הגיעה עת ההכרעה.

מים רבים זרמו ביחס לאפשרות להתיר לנאשם להשתלב בטיפול גמילה במסגרת בקשת מעצר ולו חלף מעצר. אין ספק כי ניתן להצביע על גישות שונות גם בפסיקתו של בית המשפט העליון. יחד עם זאת ניתן בהחלט לומר כי במסגרת בש"פ 1981-11 ניתנה החלטה של בית המשפט העליון אשר מעבר להיותה מקבצת ומכנסת את הזרמים השונים, את הגישות השונות בסוגייה זו, הרי שהיא מניחה אבני יסוד ואבני דרך באופן שיש לבחון בקשה של נאשם להשתחרר לקהילה טיפולית במסגרת הליך המעצר.

לא אחדש דבר באם אומר כי הכלל הנוהג גם לאחר פסק דין סויסה (בש"פ 1981-11) הוא כי השלב הראוי לדון בהשתלבות בטיפול גמילה הוא בשלב גזירת הדין וריצוי העונש.

יחד עם זאת, לצד כלל זה נקבעו חריגים אשר לפיהם די בקיומם של שניים או שלושה מתוך התנאים המצטברים שיפורטו להלן כדי להקדים ההשתלבות בתהליך גמילה משלב גזירת הדין כבר לשלב המעצר.

התנאים שנקבעו הם כי הנאשם החל בטיפול גמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר, כאשר פוטנציאל ההצלחה של ההליך הוא גבוהה וכאשר יש בהליך הגמילה כדי לייתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מאת הנאשם.

אומנם נקבע כי התנאי הראשון, קרי, השתלבות בטיפול גמילה עוד טרם ביצוע העבירה הוא תנאי עיקרי. ואולם, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי יהיו מקרים שבהם די בהתקיימות התנאי השני והשלישי במצטבר אף מבלי שיתקיים התנאי הראשון כדי שבית המשפט יהיה רשאי להורות על שחרור לחלופת גמילה (ראה בעניין זה בש"פ 3137-08 גרנובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 186-08)). עוד אבקש להפנות בעניין זה לבש"פ 8690-10 אלון אלמוג נ' מדינת ישראל וכן לבש"פ 4114-13 ולאחרונה ממש לבש"פ 5334-13 פלוני נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 05.08.13. בעניין אחרון זה, נדרש בית המשפט העליון מפי כב' השופט א.רובינשטיין לערר שהגיש העורר שם על החלטת בית משפט מחוזי מרכז להורות על מעצרו עד לתום ההליכים תוך שדחה את בקשתו לאפשר לו מבדק התאמה לקהילה טיפולית לגמילה מסמים. אומנם, בית המשפט העליון בהחלטה הנזכרת, דחה את הערר. יחד עם זאת, נראה כי דחיית הערר דהיינו, דחיית אפשרותו של העורר להשתלב בתהליך טיפולי כבר בשלב המעצר נעשתה מאחר ועל פי הנתונים שעמדו בפני בית משפט, נראה כי תולדות התמכרותו של העורר שם ועברו הפלילי שבוודאי לא היה שולי וזניח, אינם מבטיחים כי בתקופת המשפט יהיה העורר מסוגל לגייס את עצמו להליך חיובי שיעמיד אותו על רגליו בהקשר של התמכרות לסמים.

למעשה, ניתן לומר כי בית משפט העליון לא התרשם בעניינו של אותו עורר כי קיימת אפשרות לשינוי משמעותי ואמיתי באורחות חייו של אותו עורר.

בענייננו, המדובר באדם שהוא בן 38 בוודאי לא עול ימים, אשר מבחינת עברו הפלילי ניתן לומר כי מדובר בעבר זניח ביותר הכולל הרשעה בעבירה של העלבת עובד ציבור לצד קביעה כי ביצע עבירות של אלימות במשפחה.

אומנם הסתבכותו הנוכחית של המשיב היא קשה ומעידה על נטייה בלתי נשלטת לשימוש באלימות קשה תוך שימוש בסכין על מנת להשיג מבוקשו של המשיב, קרי, הטלת מורא ופחד ובכך להניע את הקורבן למסור חפץ או כסף שהיה בידו. בהקשר זה אין להתעלם גם מכך שמדובר בשני אירועים נפרדים אשר עיקרם בביצוע עבירות שוד הכל כמפורט בכתב האישום. יחד עם זאת, דווקא סמיכות הזמנים שבהן מבוצעות העבירות יכולה להעיד כי עובר לביצוע אותן עבירות היה המשיב נתון בקושי של ממש להציב גבולות להתנהגותו ואין ספק שבעיית ההתמכרות אך העצימה קושי זה.

שירות המבחן בהמלצתו לעת הזו לאפשר את שחרורו של המשיב למסגרת טיפולית לא הגיע למסקנה זו כלאחר יד או באופן נמהר וניכר כי הושקע מאמץ וזמן על מנת לנסות ולהתחקות אחר הלך רוחו של המשיב ועל מנת להעמיק הבירור האם אכן הרצון להשתלב בטיפול גמילה הוא אמיתי ואיננו אך מהשפה ולחוץ. בהקשר זה אבקש להדגיש כי העובדה שטרם מעצרו, קרי טרם הסתבכותו הנוכחית, לא ביקש המשיב להשתלב בטיפול גמילה אינה חזות הכול ואין בה כדי לחרוץ מראש את גורל הבקשה שכן כפי שאמר בית המשפט העליון בעניין סויסה "אין לשלול את האפשרות כי מתוך שלא לשמה יגיע לשמה. הניסיון מוכיח גם כאשר המוטיבציה של הנאשם לטיפול גמילה מונעת מההליך הפלילי, אין בכך כדי לשלול את סיכויי הצלחת הגמילה, ואין בכך כדי לגרוע מכנות כוונתו ומרצונו להיגמל".

אומנם בית המשפט איננו חוקר כליות ולב ואין בפניו אלא מה שעיניו רואות. יחד עם זאת, מקום בו הגורם המקצועי שהוסמך על פי דין להאריך מסוכנות, קרי שירות המבחן אוחז לפחות בשלב זה בדעה כי כוונתו של המשיב להשתלב בטיפול גמילה היא כוונת אמת וכי קיימת ראשית תובנה אצל המשיב. באשר לצורך ולהכרח לטפל בבעיית התמכרותו, וכאשר קיימת בהחלט אפשרות כי אם יעלה בידו של המשיב להצליח בתהליך זה יהיה בכך כדי להועיל לאינטרס הציבורי בכללותו, בכל אלה מצאתי משום אחיזה ובסיס שלא לשלול על הסף את אפשרותו של המשיב להתשלב בטיפול גמילה.

על כן, מורה כי ביום 18.08.13 על שירות בתי הסוהר ללוות את המשיב במתכונת של "מדלת אל דלת" מבית המעצר בו הוא מוחזק לקהילה הטיפולית אילנות על מנת לאפשר למשיב להתחיל בטיפול גמילה. במסגרת זו מטילה על המשיב פיקוח מעצר למשך שישה חודשים. במהלך תקופה זו יעקוב שירות המבחן מקרוב ובאופן מוקפד אחר תהליך השתלבותו והתאקלמותו של המשיב בקהילה הטיפולית ומעת לעת יוגשו דיווחים באשר לתהליך האמור. לא סברתי כי נכון כבר עתה לקבוע כי המשיב יוכל יהיה לצאת ממסגרת הקהילה ולו בפיקוח מלא וצמוד של בת זוגו ונראה כי יהיה זה נכון להמתין טרם מתן הקלות מעין אלו עד לקבלת עדכון ראשוני בחלוף פרק זמן מה אשר יעיד על התאקלמות של המשיב בקהילה הטיפולית ועל ראשית יכולת התרמות של המשיב מאותו תהליך טיפולי.

על מנת לעקוב מקרוב אחר השתלבות זו, קובעת דיון בפני ליום 01.10.13 בשעה 14:30, אשר לקראתו יפעל שירות המבחן להגיש תסקיר משלים/מעדכן ובוודאי שבמסגרת אותו דיון ועל פי הצורך ניתן יהיה לבחון בשנית את עמדת שירות המבחן שלא לקבוע כי הקהילה היא בגדר חלופת מעצר.

המזכירות תמציא החלטה זו לשירות המבחן.

באשר להתייצבות המשיב לדיון הנדחה הרי שכלל שהשלב הטיפולי יאפשר את יציאתו של המשיב על גורמי הקהילה לאפשר התייצבות המשיב לדיון בעניינו, בליווי מתאים, כמקובל.

במקביל יומצא עותק ההחלטה לקהילה טיפולית "אילנות" שכאמור נתנה הסכמתה לקלוט את המשיב כבר ביום 18.08.13.

למותר לציין חובתה של הקהילה הטיפולית לדווח לבית המשפט על כל חריגה או סטייה משמעותית של המשיב מכללי ההתנהגות בקהילה ובפרט אם חלילה יחליט המשיב לעזוב את הקהילה מבלי שהורשה לכך.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' אלול תשע"ג, 15/08/2013 במעמד הנוכחים.