בבית המשפט הבית משפט השלום תל אביב בויצמן 1 ת"א 1002-06-13

ישיבה מיום 19 בינואר 2017

בפני: כבוד השופט עדי הדר

בעניין: עמרנקו נ' רפאל מודזגברישווילי

התובעת: עמרנקו

ע"י ב"כ עו"ד אוהד מחרז ועו"ד יוסי כהן

- נ ג ד -

הנתבע: מר רפאל מודזגברישווילי

ע"י ב"כ עו"ד ורד בוארון ועו"ד משה שפורן

נוכחים: התובעת וב"כ עו"ד אוהד מחרז ועו"ד יוסי כהן

הנתבע וב"כ הנתבע עו"ד ורד בוארון ועו"ד משה שפורן

העדים: 1. ע.ת/1, מר עמרן אבו-ג'ובה

פרוטוקול

כב' הש' הדר: אז אני מתחיל את הדיון. השעה 11:37, הצטרף עורך דין ד"ר יוסי כהן. העד הוזהר שהוא עדיין תחת אזהרה. זוכר שהזהרתי אותך? כן, בקשות. אחד אחד. התובעת.

עו"ד מחרז: רק טכני. אני רק מזכיר שאדוני קצב שעה וחצי לחקירה,

כב' הש' הדר: עברו 45 דקות.

עו"ד שפורן: נשארו 45 דקות. הזמן שלו זה לא ברוטו, עד שהם צריכים להסביר לו 20 פעם. אני לא חושב שזה הוגן, לבוא להגיד עכשיו "45 דקות, קח סטופר". זה לא עובד ככה.

כב' הש' הדר: לא יודע. נגיע ל-45 דקות, נראה. כן, מה אתם,

עו"ד שפורן: אדוני, צריך להסביר לו כל שאלה 3 פעמים.

כב' הש' הדר: אני לא מתווכח. אמרתי ש עוד 45 דקות, נדון אם יהיו עוד שאלות נוספות. לך גם ראיה, משהו שרציתם להגיד?

עו"ד שפורן: אדוני, יש לי המון שאלות נוספות. אני בעמוד הראשון של השאלות.

(מדברים ביחד)

כב' הש' הדר: רק שניה. עצור. כולם עוצרים. כי אין הקלטה. נא הימנע מהפסקת הקלטה אם אני לא אומר לך, בסדר? תודה.

עו"ד שפורן: אני רוצה להגיד, לומר שהזמן שהוקצב לי על פי בקשתי, היה מתחשב בעובדה שהאינטראקציה תהיה אינטראקציה סבירה, עם עדים סבירים. כשצריכים להסביר לו כל שאלה, לתרגם לו כל שאלה ולחזור כל שאלה, אז ברור שהזמן שביקשתי לא יספיק.

כב' הש' הדר: תגובה?

עו"ד מחרז: כן, אדוני. אני לא רוצה להיות קטנוני ואני לא רוצה,

עו"ד שפורן: אנחנו לא עובדים ביחד אדוני, אני מזכיר לך.

עו"ד מחרז: אני לא רוצה לשים סטופר לחברי. אני רק אזכיר 3 נקודות קצרות. 1. זה מה אדוני קצב. 2. אני עמדתי בזמנים שאוני קצב. 3. התיק הוחזר לבית המשפט הנכבד הזה לצורך השמלת חקירות, גם חברי ציין את זה. 4. אני מוסיף עוד נקודה. עוד נקוה, דווקא ההתרשמות שלי שהעד השיב אולי פה ושם, באמת נקודתית היה זקוק לכמה הסברים קצרים, אבל לא זה מה שלקח את החלק הארי של 45 דקות.

כב' הש' הדר: תודה. החלטה.

החלטה

בכוונת בית המשפט לשמור על שוויוניות בזמני החקירה. חלפו 45 דקות מתוך שעה וחצי. לכן נותרו עוד 45 דקות מעתה. גם בית המשפט לא סבור שנגרם עיכוב של יותר מרבע שעה. ככל שאומר עכשיו הנתבע שיש לו שאלות רבות והוא רק בעמוד הראשון, בית המשפט מוכן להפסיק את הדיון ל-5 דקות. יתכבד הנתבע ויעשה מחדש ארגון של שאלותיו. כי אם הציפייה שהחקירה תימשך הרבה יותר משעה וחצי,ף לא נראה שיש בסיס לציפייה הזאת, גם בהתבסס על הטעמים שהשמיע כעת בא כח התובעת.

ניתנה והודעה היום, 19 בינואר, 2017, במעמד הצדדים.

_________________

עדי הדר, שופט

כב' הש' הדר: האם אתה מבקש הפסקה להיערך מחדש?

עו"ד שפורן: לא, אדוני, אני לא מבקש הפסקה להיערך מחדש. אני מבקש שיילקח בחשבון שיש פה עד שלא מבין עברית, שצריכים להסביר אותי והזמן הזה זה הזמן שלי שהתבזבז.

החלטה

הדברים הנוספים של הנתבע היו מעין ערעור על החלטת ביתה משפט. בית המשפט קבע בהחלטה קודמת, בית המשפט איפשר לבא כח הנתבע להיערך מחדש לאור ההבדל הרב, כך הבין בית המשפט, בציפיות בית המשפט מצד אחד, וציפיות הנתבע מצד שני. אני מבין שהנתבע לא מבקש להפסיק את הדיון כדי להתאים את עצמו למסגרת של 45 דקות. הדיון יימשך. כשיסתיימו 45 הדקות, דהיינו בשעה 12:35, אם יהיה צורך, יתקיים דיון נוסף בסוגיה. בבקשה. להמשיך לשאול.

ניתנה והודעה היום, 19 בינואר, 2017, במעמד הצדדים.

_________________

עדי הדר, שופט

ע.ת/1 מר אבו ג'ובה, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין שפרן:

עו"ד שפרן: בסעיף 22 אתה טוען ש"נינו העבירה את המניות בחברת 'א.ע. עמרן בע"מ'" בחזרה לבעלותי". אתה יכול להראות את זה?

העד, מר אבו ג'ובה: להראות לך?

עו"ד שפורן: כן. איך היא העבירה. שטר העברת מניות.

העד, מר אבו ג'ובה: יש לך ניירות,

עו"ד שפורן: קח.

העד, מר אבו ג'ובה: ברישום החברות. שהיא העבירה את המניות.

עו"ד שפורן: אתה יכול להראות מסמך ברשם החברות?

העד, מר אבו ג'ובה: אני מסמך? אתה לא נתת לי לקרוא את התרגום בערבית, אמרת "אסור לך, אני לא מאמין לך". אמר לך השופט "נביא מישהו יקרא שלוש הסעיפים, אם זה נכון, נישאר". אמרת לו "לא, אני לא יודע" ושמת את זה שם. איך אתה אומר לי, אין לי שום דבר בידיים עכשיו.

כב' הש' הדר: קח את התצהיר שלך. הוא אומר לך אמירה. מה אתה מגיב עליה?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אקח?

כב' הש' הדר: אתה אמור להיות עם התצהיר. אני לא יודע למה אתה יושב, עומד עכשיו מול דוכן ריק. אתה אמור להיות מול תצהיר. רגע, מה זה הנייר שנמצא על שולחני עכשיו?

עו"ד שפורן: אני רוצה להציג לו שאלה.

כב' הש' הדר: אז למה אתה נותן לי? זה מסמך שנמצא במסמכים, אז אני אמצא אותו במסמכים. לא להגיש ניירות בלי דיון לגבי הגשה.

עו"ד שפורן: הנספח של החברה. תדפיס של החברה.

כב' הש' הדר: לא יודע. בוא תגיד לי איזה נספח זה. איזה נספח זה? 4 לתצהיר גב' נינו? בנספח 4 לתצהיר גב' נינו. זה נספח שהכותרת שלו היא "אישור בדבר רישום הודעה על העברת מניות"? יפה. תראה לו בבקשה את המסמך.

עו"ד מחרז: לאן אתה מפנה אותו עכשיו?

עו"ד שפורן: נספח 4 לתצהיר של,

כב' הש' הדר: לא, תראה, עו"ד מחרז. זה המסמך הזה הוא מראה לו כרגע. נספח 4 לתצהיר נינו.

עו"ד מחרז: כן, מה השאלה?

כב' הש' הדר: רגע, שים לו מול העיניים.

עו"ד שפורן: השאלה הראשונה הייתה, האם אתה יכול להציג מסמך שבו נינו העבירה לך מניות. אחרי זה נעבור לשאלה הזו. המסמך שיש לי .

העד, מר אבו ג'ובה: זה המסמך למה זה? אני שואל אותך. אתה אומר לי,

עו"ד שפורן: אתה אומר, אתה אומר שנינו החזירה לך את המניות, את ה-25%, נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: איפה המסמך?

העד, מר אבו ג'ובה: שהחזירה לי?

עו"ד שפורן: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: החברה כולה היום לא קיימת אצלי בכלל. אני, החברה העברתי לאחרים. אתה שומע מהרבה זמן, אין לי ניירות בזה. אם הייתה חברה שלי, אתה מדבר על דבר לפני 13 שנה. אתה שומע?

עו"ד שפורן: 13?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: טוב.

העד, מר אבו ג'ובה: אני עכשיו אין לי ניירות בידיים. החברה העברתי אותה לפני 4,5 שנים.

עו"ד שפורן: אמרת לי קודם, אני זוכר.

העד, מר אבו ג'ובה: כן. אז אני אין לי כלום, בשביל מה אני יחזיק ניירות, יעני, לחברה? למה אני אחזיק ניירות?

עו"ד שפורן: בשנת 2005 "א.ע. עמרן" הספיקה את הפעילות שלה?

עו"ד מחרז: אני מתנגד לשאלה,

כב' הש' הדר: אתה רוצה שהוא יישאר באולם, אדוני?

עו"ד שפורן: כן.

כב' הש' הדר: מה כן?

עו"ד שפורן: כתוב בסעיף 28. אני לא מבין מה הוא מתנגד. הוא אומר את זה בסעיף 28.

כב' הש' הדר: רק רגע אדוני. שאלתי אותך שאלה ממוקדת. אתה רוצה שהעד יישאר בזמן שמיעת ההתנגדות או לא?

עו"ד שפורן: אוקי. בסעיף 28 אתה אומר כך. "במהלך שנת 2005, בעקבות ההתנתקות, ממשלת ישראל סגרה את איזור התעשייה 'ארז'. משכך, בסוף שנת 2006 הועבר מפעל הרהיטים של חברת "א.ע. עמרן" לבית האריזה הסמוך". בסוף אתה אומר, "החל מנקודת זמן זו, 2006, חברת "א.ע. עמרן" הייתה חברה לא פעילה". זה נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: אם אני אמרתי ככה, זה נכון.

עו"ד שפורן: אוקי. עכשיו תראה, בנספח 4 לתצהיר, של נינו, יש שם משנת 2013, נייר מ-2.1.2013 לפיו נעשתה העברת מניות בחברה הזאת, ל-31.12.2002. מה העברת שם?

העד, מר אבו ג'ובה: מי החזיר?

כב' הש' הדר: אדוני, זו התשובה שלו. תמשיך.

העד, מר אבו ג'ובה: מי החזיר?

עו"ד שפורן: טוב. בסעיף 27 לתצהיר שלך, אתה מדבר שנשארת בקשרים עסקיים עם נינו "בתחומים נוספים בהם שיתפנו פעולה". בשנים 2003 עד 2006. אתה רואה את זה?

כב' הש' הדר: כן, מה השאלה?

עו"ד שפורן: השאלה היא, איזה סוג קשרים עסקיים היה לך עם נינו? מה היה טיב הקשרים העסקיים האלה?

העד, מר אבו ג'ובה: אני לא הבנתי את השאלה בכלל. עוד פעם תגיד אותה.

כב' הש' הדר: לא, השאלה כרגע איזה היקף היה לקשרים העסקיים האלה. אתה זוכר שדיברנו על היקף, איזה סוג,

העד, מר אבו ג'ובה: בין 2003 ל-2006? אני בין 2003 ל-2006 אמרתי לך. אנחנו היינו עובדים ב'ארז' עד שנת, אם אני לא טועה 2005. 8 ב-2005 נסגר האיזור תעשייה 'ארז' למה היה פינוי. ישראל יוצאת מעזה. הייתה נינו עובדת בתור פקידה, ובתור מוכרת, ומקבלת על המכירה עמלה. אמרנו את זה. אחרי זה עברנו, כשנסגר 'ארז', עברנו לגדה. חיפשנו מקום, מצאנו מקום. קרוב לעזון שם. והתחלנו לעבוד מחדש.

עו"ד שפורן: במה?

העד, מר אבו ג'ובה: מפעל. ברהיטים. התחלנו לעבוד ברהיטים מחדש. אתה שומע? ואת העבודה נינו המשיכה. לא גמרה. המשיכה לעבוד אותה, אתה שומע? עברה לעבוד משווקת בישראל, לנו, והייתה לה חברה בשם "דרים הום". הייתה שלה. והמשכנו. והחברה הזאת לפי דעתי הייתה בשם בעלה, ואחר כך בעלה היה מנצל אותה בכסף וזה, הלכה פתחה באיזה בשם שלה חברה, של "אלונית".

עו"ד שפורן: זה לא מה שאתה אומר גם. זה לא מה שאתה אומר בסעיף.

העד, מר אבו ג'ובה: מה אומר סעיף?

עו"ד שפרן: בסעיף אתה אומר שבשנים 2003 עד 2006 "לא היה כל שיתוף פעולה או התקשרות כל שהיא בין החברה,

העד, מר אבו ג'ובה: בחברה. שלה.

עו"ד שפורן: "דרים הום"

העד, מר אבו ג'ובה: לא. בחברה "דרים הום" לא היה. משנת 2003. ב-2006 לא היה.

עו"ד שפורן: אבל באותו זמן היית בקשר עם נינו.

העד, מר אבו ג'ובה: הייתה, נינו פתחה את החברה הזה בשבילה. לא בשבילי. אתה שומע? והייתה עובדת והייתה מקבלת וזה. אחר כך שעברנו לגדה, שעברנו לגדה, התחילה לעבוד בחברה והתחלנו לעבוד למה זה,

עו"ד שפורן: איזו חברה?

העד, מר אבו ג'ובה: שלי ושלה.

עו"ד שפורן: ששמה? שהשם שלה?

העד, מר אבו ג'ובה: שלי זה החברה פלסטינאית. ושלה זה "דרים הום". היא משווקת. לקחה אחוזים על השיווק, התחילה לעבוד. אבל משנת 2003 עד 2006 לפני שנפתח את המפעל בגדה, לא היה שום פעולה.

עו"ד שפורן: "א.ע. עמרן" היא חברה פלסטינאית?

העד, מר אבו ג'ובה: לא.

עו"ד שפורן: אז מאיפה באה חברה פלסטינאית עכשיו?

העד, מר אבו ג'ובה: החברה "א.ע.עמרן" זה חברה ישראלית. אבל כשאני עברתי לגדה, אתה שומע? כשאני עברתי לגדה, שיניתי, אני לא יכול לעבוד בגדה בשם חברה ישראלית ולשלם מיסים לישראלים. הלכתי פתחתי חברה פלסטינאית. עכשיו, המשווק ישראלי, זה משהו אחר. זה חברה אחרת משווקת.

עו"ד שפורן: אוקי. אז זאת אומרת שכשאתה אומר "עדיין נשארתי בקשרים עסקיים עם נינו בתחומים נוספים בהם שיתפנו פעולה", לא היה דבר כזה. היא הייתה משווקת.

העד, מר אבו ג'ובה: בחברה של "דרים הום", אני מדבר על "דרים". מ-2003 עד 2006 החברה של "דרים הום", אני לא, הייתה לה את החברה אבל לא עשינו ביזנס עם החברה שלה.

עו"ד שפורן: תקשיב לשאלה. תקשיב לשאלה שוב.

העד, מר אבו ג'ובה: אני שומע.

עו"ד שפורן: בסוף סעיף 27, אתה אומר, "אדגיש", זה משהו חשוב. "כי עדיין נשארתי בקשרים עסקיים עם נינו בתחומים נוספים בהם שיתפנו פעולה".

כב' הש' הדר: מה התחומים האלה? זה מה שהוא שואל.

עו"ד שפורן: מה התחומים? איזה סוגים של עסקים עשיתם?

העד, מר אבו ג'ובה: תשמע, אני אמרתי בהתחלה שהיה לה מניות בחברה,

עו"ד שפורן: היא החזירה לך אותן כבר.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, אבל נשארת, החזירה לי, אבל נשארת, נינו נשארת משווקת ועובדת ומקבלת את החוזים שלה, אתה שומע? ומקבלת את האחוזים שלה ומקבלת את המשכורת שלה. את האחוזים היא קיבלה אותם במזומן ומשכורת הייתה מקבלת אותה בתלוש משכורת.

עו"ד שפורן: אז למה אתה אומר "הייתי בקשרים עסקיים איתה"? למה אתה אומר "הייתי בקשרים עסקיים ובתשלומים נוספים"?

העד, מר אבו ג'ובה: מה זה "עסקיים"? מה זה "עסקיים"?

עו"ד שפורן: אתה כותב, לא אני.

העד, מר אבו ג'ובה: זה, "עסקים", זה כשהיא עובדת איתי במשרד, זה לא עסקים? מה בשבילך? תן לי מילה אחרת שאני אכתוב אותה. זה לא "עסקים"?

כב' הש' הדר: אדוני, תן לו לשאול את השאלה.

עו"ד שפורן: מה נינו הביאה לעסקאות האלה? מה היא הביאה,

כב' הש' הדר: לא שמעתי. עוד פעם.

עו"ד שפרן: מה נינו הביאה לעסקאות המשותפות שלכם? כסף? קשרים? מה היא הביאה?

העד, מר אבו ג'ובה: לא, היא הייתה משווקת הסחורה בישראל, מוכרת. במקום שאנחנו נמכור ב-100,000, הייתה מגדילה את המכירה, ועל זה הייתה מקבלת כסף.

עו"ד שפורן: אז בוא אני אגיד לך ככה. תגיד לי אם אני טועה. אני חושב שנינו לא הביאה כסף לעסקה, לא הביאה קשרים, המוצרים הם שלך, הלקוחות הם שלך. היה נוח שמישהו עם תעודת זהות ישראלית ינהל לך את העסק. מה אתה אומר? נוח מאוד.

העד, מר אבו ג'ובה: תשמע, אם אני לא מרוויח מהבן אדם שעובד איתי והולך ומגדיל לי את המכירה ומגדיל את זה, ונוח להביא לי כסף וזה, ויש עבודה, בשביל מה אני צריך אותו? אני לא צריך אותו בכלל. היא לא עבדה, היא לא עבדה נינו בתור, נתנה, היא קיבלה, כסף על כל מילה שהיא דיברה, על כל מטר שהלכה, על כל עסקה שעשתה. קיבלה כסף. היא לא עשתה לי שום טובה. לא היא ולא אודי ולא אף אחד.

כב' הש' הדר: נסתפק בזאת. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: אני אומר לך שנינו הייתה "פרונט" שלך. מה אתה אומר? ולא רק נינו. גם,

כב' הש' הדר: רגע. שאלה שאלה. קודם כל נינו. אחר כך אנשים אחרים.

עו"ד שפורן: רגע רגע. גם אודי,

כב' הש' הדר: אדוני, אחר כך אנשים אחרים. נינו הייתה "פרונט" שלך?

העד, מר אבו ג'ובה: לא נכון.

כב' הש' הדר: עכשיו אנשים אחרים.

עו"ד שפורן: אני אומר לך שגם אודי רן "פרונט" שלך.

העד, מר אבו ג'ובה: לא נכון. זה מקבל,

עו"ד שפורן: אני אומר לך שגם עומר חסנין "פרונט" שלך. מה אתה אומר?

העד, מר אבו ג'ובה: זה לא נכון.

עו"ד שפורן: לא נכון. נגיע עכשיו. בסעיף 28 לתצהיר שלך, אתה אומר שבעקבות ההתנתקות היית צריך להעתיק את המפעל שלך לבית האריזה באיזור, בכפר עזון. זה נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: להעביר אותו. כן, אני אמרתי את זה עכשיו. העברנו את המפעל מ'ארז',

עו"ד שפורן: מי היה הבעלים שם של בית האריזה?

העד, מר אבו ג'ובה: הבעלים זה,

עו"ד שפורן: עומר חסנין היה הבעלים? אין לי הרבה זמן. עומר חסין היה הבעלים?

העד, מר אבו ג'ובה: עומר חסנין זה אח שלי. אני מעזה. הוא גר בגדה. העסק, אני והוא היינו שותפים. פתחתי אותו בשם שלו.

עו"ד שפורן: למה?

העד, מר אבו ג'ובה: אמרתי לך. אני עזתי והוא גדה. בשביל ללכת לגדה ולעבוד שם, אני צריך להיות לי כתובת של גדה. בן אדם אין לו כתובת של גדה, צריך להביא אחד מגדה. עכשיו אני עובד בגדה. אז אני לא יכול לעשות עסק שם,

עו"ד שפורן: אני הבנתי את התשובה. נעבור לשאלה הבאה.

העד, מר אבו ג'ובה: זה כסף. אתה מדבר. (לא ברור) בעזה,

עו"ד שפורן: אדוני, הבנתי.

העד, מר אבו ג'ובה: וזה אח שלי עומר גם.

עו"ד שפורן: מי שכר את המקום בכפר עזון?

כב' הש' הדר: אתה יודע מה זה המילה "שכר"? rent.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, אני. אני שכרתי 2,000 מטר ממנו, ונינו השכירה גם 2,000 מטר בשביל לאחסן את הסחורה שהיא משווקת.

עו"ד שפורן: עכשיו אני רוצה להבין. ומי שמימן את הרכישה, זה היית אתה, או בעצם שכרת ממנו אחרי שהוא קנה עבורך את הנכס?

העד, מר אבו ג'ובה: הנכס, אח שלי עשיר.

עו"ד שפורן: לא היית צריך לעזור לו כדי שהוא יקנה.

העד, מר אבו ג'ובה: אח שלי, יש לו עסקים בהרבה דברים. בזהב, מיליונר. זה שאנחנו עובדים שותפים, זה לא אומר שאין לו כסף.

עו"ד שפורן: עכשיו תגיד לי, אתה למעשה לא עבדת על ה"עוסק מורשה" שלך. היית צריך לעבוד על ה"עוסק מורשה" של עומר חסנין, נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: כן. כשאני הייתי בגדה, כן.

כב' הש' הדר: רגע, אבל איזה עוסק מורשה? פלסטיני.

העד, מר אבו ג'ובה: פלסטיני. כן

עו"ד שפורן: עכשיו תראה, חברת "דרים הום" הייתה חברת שיווק נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: והיא למעשה שיווקה את התוצרת שאת ייצרת, נכון? היא שיווקה את התוצרת שאתה ייצרת.

העד, מר אבו ג'ובה: נכון.

עו"ד שפורן: אוקי. אני רואה הסכם שכירות. נספח 7 לתצהיר של אברהם, נספח 7. אי רואה שהמשכיר זה עומר חסנין.

כב' הש' הדר: כן, גם אני רואה. כן.

עו"ד שפורן: אני רואה מבנה בשטח של כ-2,000 מטר. אני רואה שחברת "דרים הום" שוכרת את כל השטח. אני רואה שמטרת השכירות היא לשימוש של מפעל רהיטים נגריה. אני רואה שהשוכר גם שוכר ציד לעבודה

כב' הש' הדר: איזה סעיף?

עו"ד שפורן: 3.3.

כב' הש' הדר: ראיתי, כן.

עו"ד שפורן: עכשיו תגיד לי, "דרים הום" זה נינו. בעלה של נינו, לא משנה. אין לה שום מושג בייצור רהיטים. מה היא שוכרת נגריה? למה היא צריכה לשכור נגריה?

כב' הש' הדר: השאלה ברורה

העד, מר אבו ג'ובה: הנגריה, זה קודם כל השטח 4,000,

עו"ד שפורן: כתוב 2,000.

העד, מר אבו ג'ובה: זה בשכירות שלה. כל זה שכירות, זה. שלה. יש לי עוד אחד אני כזה.

כב' הש' הדר: אתה אמרת מקודם שאתה לקחת שם חלק אחר, אז בוא תענה לשאלה.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, לא. הוא אומר, חושב שרוצה שאני אגיד שזה כולו 2,000, ואני והיא השכרנו 2,000. לא. זה 4.

כב' הש' הדר: ענית, בסדר.

העד, מר אבו ג'ובה: זה 4,000 מטר. היא לקחה 2,000 בשביל אחסנה, ואנחנו, ואני לקחתי 2,000 בשביל תעשיה. אחרי שאתה עושה את התעשיה של הנגרות, זה,אתה יו, כמו ארגזים. רוצה מקום גדול. עכשיו, מהמחסן מעבירה לישראל.

עו"ד שפורן: איפה חוזה השכרות שלך? תראה לי את חוזה השכירות שלך. אתה צירפת את החוזה הזה. למה אין לך חוזה שכירות שלך?

העד, מר אבו ג'ובה: אף אחד לא ביקש ממני, הייתי מביא אותו.

כב' הש' הדר: שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: מי ביקש ממך את החוזה הזה להביא?

העד, מר אבו ג'ובה: של מי?

עו"ד שפורן: של "דרים הום" עם עומר חסנין. מי ביקש?

העד, מר אבו ג'ובה: אני עניתי לפי התצהיר שלה. התצהיר שלה שהיא אמרה "אני קוף, אני פרונט," אני לא יודע מה. אז אני עניתי לה על כל השאלות. אז הבאתי אותו.

עו"ד שפורן: עכשיו תגיד לי, אם היא רק חברת שיווק, למה היא צרכיה לשכור מכונת קרייזיק, מסור חבל, שלייף, שלייף 120, שלייף 3 מטר,

עו"ד מחרז: אני מתנגד לשאלה.

עו"ד שפורן: סליחה?

עו"ד מחרז: אני מתנגד לשאלה.

כב' הש' הדר: אתה רוצה שהעד ייצא?

עו"ד שפורן: לא. שיישאר.

עו"ד מחרז: אני פשוט לא מבין. חברי שואל את מר עמרן על הסכם שכירות,

עו"ד שפורן: שהוא צירף.

כב' הש' הדר: אדוני.

עו"ד מחרז: בבקשה. זה שהוא צירף זה עדיין לא אומר דבר.

כב' הש' הדר: אדוני, אתה רוצה לדבר איתו? אני אפסיק את הדיון.

עו"ד מחרז: לא לא.

כב' הש' הדר: אתה רוצה שאני אתן פסק דין, לא הוא, נכון? אז דבר איתי.

עו"ד מחרז: כן. חברי שואל את מר עמרן אבו ג'ובה על הסכם שכירות, נכון, שהוא צירף. נו, אז מה? אוקי? שהוא בין חברה שאין מחלוקת מי היו הבעלים שלה. הבעלים שלה היה החתן של הנתבע,

כב' הש' הדר: אדוני, מה הנימוק להתנגדות לשאלה האחרונה?

עו"ד מחרז: לשאול אותו, לשאול את נציג התובעת למה כתוב כך וכך ומה הרציונל של מה שכתוב בהסכם, הוא לא העד שצריך להישאל את השאלות האלה.

כב' הש' הדר: טוב, תודה. אתה לא צריך להשיב. החלטה.

החלטה

העד בעצמו הסביר לבית המשפט שהו נדרש לטענת נינו בתצהירה כי היא "קוף". ברור מהשאלה שהיא מפנה בדיוק ללב העניין, כלומר המחלוקת בין הצדדים האם נינו הייתה "קוף" כטענת הנתבע, או לא הייתה "קוף" כטענת הנתבע. ולכן העד ישיב.

ניתנה והודעה היום, 19 בינואר, 2017, במעמד הצדדים.

_________________

עדי הדר, שופט

כב' הש' הדר: אז השאלה היא למה בהסכם שכירות שאתה צירפת, כתוב שהיא, מה היא עושה? שוכרת ציוד של,

העד, מר אבו ג'ובה: מיכון, אדוני, זה מיכון.

עו"ד שפורן: מסור, השלייף.

העד, מר אבו ג'ובה: תשאל אותה היא.

עו"ד שפורן: תשאל אותה. שאלה הבאה. אני אתן לך תשובה קלה. "דרים הום" ונינו היו "פרונט" שלך. מה אתה אומר?

העד, מר אבו ג'ובה: לא.

עו"ד שפורן: לא. בסעיף 32,

עו"ד מחרז: לתצהיר?

עו"ד שפורן: כן. בסדר? אני אקריא לו. רק תוודא שאני מקריא לו את זה נכון. בסעיף 32 אתה אומר "כתוצאה מכך, התהדקו הקשרים העסקיים ביני לבין חברת "דרים הום", דבר שהקל באופן משמעותי על הייבוא והייצוא של הסחורות מהמפעל למדינת ישראל". בוא תסביר לי איך זה כן באופן משמעותי חברת "דרים הום". למה עומר חסנין לא היה עושה את אותו דבר?

העד, מר אבו ג'ובה: מה עושה?

עו"ד שפורן: מה עושה?

כב' הש' הדר: אדוני,הוא ענה לך. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: סעיף 34 אתה אומר "באותם זמנים סיפרה לי נינו כי יוסף נותן מכספי החברה, ואז היא מקימה חברה נוספת ועצמאית בשם "אלונית", העוסקת אף היא בשיווק רהיטים. משרדי החברה, "אלונית" ממוקמים אף הם בבית האריזה". זאת אומרת שכרגע יש לנו 2 חברות לשיווק רהיטים. אחת "דרים הום" ואחת "אלונית". איך שתי החברות האלה שמסוכסכות, מחזיקות משרד? החוזה הוא של "דרים הום".ץ החברה המשווקת החדשה היא "אלונית".

כב' הש' הדר: אני חושב שהשאלה ברורה. מה אתה אומר, אדוני?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. אני יש מולי את נינו. עכשיו, נינו מחזיקה היום חברת "דרים הום" ומחר רוצה להחזיק חברה "אלונית", מחרתיים רוצה להחזיק חברה אחרת בשם עמנואל, בשם סליחה יוסי כהן. לא מעניין. אני, יש לי מולי בן אדם שאני עובד איתו. מה החברה שהוא מחזיק, יש בו אמו על החברה שאני קונה בשם שלה. מסתכלים על אבו ג'ובה עמרן. אבו ג'ובה עמרן סומכים עליו, אמן, נותנים לו במיליונים שקלים של סחורה בלי. אם זה רק על הניירות, על הניירות, אז כל בן אדם יכול להיות,

כב' הש' הדר: אדוני, אני חושב, אתה מתחיל עכשיו לחזור על עצמך. את התשובה הבנתי. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: איך זה הקל באופן משמעותי על הייבוא והייצוא של הסחורות?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: אתה אומר שזה הקל באופן משמעותי. זה יה חשוב לציין את זה "על הייבוא והייצוא של הסחורות מהמפעל למדינת ישראל". איך זה הקל? איך הקלה חברת "דרים הום", או איך הקלה חברת "אלונית" על הייבוא והייצוא של הסחורות לישראל?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. "דרים הום" זה הייתה החברה בשם בעלה והיא סיפרה לי,

עו"ד שפורן: אדוני, אתה מבין את השאלה?

העד, מר אבו ג'ובה: אז תשאל עוד פעם, שאני אבין. איזו שאלה אתה רוצה?

עו"ד שפורן: אתה אומר שהדבר הזה,

כב' הש' הדר: אדוני, אתה יודע מה זה "להקל"?

העד, מר אבו ג'ובה: מה זה "להקל"?

עו"ד שפורן: תגיד לו בערבית מה זה "להקל". יוסי. תגיד לו בערבית מה זה "להקל".

כב' הש' הדר: רגע. לפני זה. בלי תרגומים לא מקצועיים. לא ביקשתי שאיש ידבר עכשיו. אתה יודע מה זה לעשות משהו שיהיה יותר קל? אתה מבין מה אני אומר?

העד, מר אבו ג'ובה: "קל" זה אני יודע.

כב' הש' הדר: אז אתה כתבת,

העד, מר אבו ג'ובה: (מילה בשפה הערבית). "קל" (מילה בשפה הערבית)

כב' הש' הדר: אתה כתבת בתצהיר ש"דרים הום" עשתה שיהיה יותר קל לך לשווק בישראל. אז הוא שאל אותך "איך"? עכשיו אתה הבנת את השאלה?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לו, כן. כן. "דרים הום" הייתה משווקת לי סחורה. עכשיו, מה נותנים לנו הקליינטים? נותנים לנו ויזות של לקוחות וצ'קים של לקוחות. עכשיו, בצ'קים אנשים שהחנויות שמוכרים כותבים שם של החנות. שם של החנות. הרבה פעמים, כשאני לוקח צ'קים, הייתי, מהלקוחות ושם בחשבון שלי בזמן 'ארז' וזה בשם נגיד "רהיטי קיבוץ השלושה", "עולם הרהיטים". אנשים מחזירים את הצ'ק. הם קנו מקיבוץ השלושה, וזה הולך לערבי, אז חושבים שזה מה? בנק ערבי, פלסטינאי.

כב' הש' הדר: אתה מתכוון, הבנק היה מחזיר את הצ'קים.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, הבנק. כן. כשנותנים לי את הצ'קים, איפה אני צריך להפקיד אותם אם אין לי חשבון בנק ישראלי?

עו"ד שפורן: אמרת שהיה באשקלון.

העד, מר אבו ג'ובה: סליחה, אתה שאת אני עונה. אני שם בבנק הפלסטינאי. הבנק הפלסטינאי הוא בסדר.

כב' הש' הדר: אני חושב שהבנתי. אתה אומר, שאם יש חברה ישראלית, "דרום הום" או "אלונית",

העד, מר אבו ג'ובה: כן, האישה שקנתה חושבת שזה נגנב, מחזירה את הצ'ק.

כב' הש' הדר: שאם הצ'קים מופקדים בחשבון של "דרים הום" או "אלונית", אז הצ'קים לא חוזרים, זו התשובה, נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: כן. זה אחד. וגם יש עוד דבר. הויזה. הויזה, אנחנו לא יכולים לשים את הויזה של לקוחות ישראלים בבנק שלנו. אבל בבנק הישראלי, אתה יכול לגבות את הכסף שלה. אצלנו לא.

כב' הש' הדר: תודה. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: אבל אמרת שהיה חשבון בבנק לאומי באשקלון.

העד, מר אבו ג'ובה: למי? לי?

עו"ד שפורן: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: זה היה ל-"א.ע. עמרן". אחרי שגמרנו עם "א.ע. עמרן", נגמר החשבון. אתה לא יכול לשים צ'קים של חברה אחרת בחברה של חברה אחרת.

עו"ד שפורן: מי הפריע לך לפתוח חשבון נוסף?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: מי הפריע לך לפתוח עוד חשבון?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אנשק את הידיים שלך אם אתה יכול לפתוח לי חשבון בישראל. אסור.

עו"ד שפורן: אז איך "א.ע. עמרן" כן היה חשבון?

העד, מר אבו ג'ובה: אני, היה לחברה.

עו"ד שפורן: חברה. בטח שלחברה.

העד, מר אבו ג'ובה: לפני ההתנתקות. אחרי ההתנתקות השתנה המצב.

עו"ד שפורן: אוקי.

העד, מר אבו ג'ובה: ולא גם היה הלבנת הון ולא היה זה. לא היה הרבה דברים. אתה מדבר לפני 15 שנה או 20 שנה. היום יש חוקים חדשים. היום, סליחה, כשאמר לי עורך הדין שלי "תביא כסף ותפקיד על ערבות 50,000 שקל", הלכתי להפקיד, במקרה היה לי את הנייר שאני משכתי כסף מהבנק. אמרו לי "מאיפה הבאת את ה-50,000"? אמרתי להם "מהחשבון שלי". אמרו לי "תוכיח". במקרה היה לי, הוצאתי והראיתי להם. היום השתנו החוקים. פעם היית מביא מיליון שקל, אף אחד לא היה שואל אותך.

כב' הש' הדר: נסתפק בזה. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: זאת אומרת, זאת אומרת, כש"דרים הום" שוכרת ציוד, היא לא צריכה את הציוד הזה, היא רק חברת שיווק. גם "דרים הום" וגם "אלונית".

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: "דרים הום" ו"אלונית" היו רק חברות שיווק. הן לא ייצרו שום דבר.

העד, מר אבו ג'ובה: "דרים הום" ו"אלונית". היו חברות שיווק. אני הייתי המייצר. אתה שומע מה אני אומר? אני הייתי המייצר.

כב' הש' הדר: תודה. הוא ענה לך. שאלה הבאה.

העד, מר אבו ג'ובה: ואני זוכר בהתחלה, בהתחלה היה הסכם עם נינו שניכנס שותפים, ולא הסתדרנו. לא הסתדרנו. בהתחלה ב-2006. לא הסתדרנו וזה לא עבר על זה הרבה זמן. לא הסתדרנו, למה? שאתה נכנס למפעל, יש הרבה הוצאות לעובד, דברים אתה צריך לתקן אתה מביא מישהו. הוצאות בלי ניירות. אבל לא הסתדרנו וישר היא הלכה לכיוון השיווק ואני הלכתי לכיוון,

כב' הש' הדר: מה שאתה אומר לי, שאתה היית אמור מלכתחילה להיות איתה חצי חצי ב"דרים הום"?

העד, מר אבו ג'ובה: היה, לא חצי חצי. היה מחשבות להיכנס שותפים, אתה שומע? ולא הסתדרנו. לא הסתדרנו.

כב' הש' הדר: טוב. שאלה הבאה.

העד, מר אבו ג'ובה: להיכנס שותפים ברווח או בשברים האלה. לא הסתדרנו. בסוף הגענו להסכמה על אחוזים לפי המכירה. תמכור ב-10,

כב' הש' הדר: אז זה ההסבר ש"דרים הום" קונה, שוכרת ציוד ייצור? זה ההסבר?

העד, מר אבו ג'ובה: לא לא לא. זה לא ההסבר. אני לא מבין מה בדיוק. אני לא מבין מה השאלה בדיוק. אז אמרתי, תשאלו אותה. לא מבין מה כתבו ביחד. כתוב בעברית, אני לא יודע מה כתוב.

עו"ד שפורן: מה שכתוב בעברית זה שהיא שוכרת ציוד,

העד, מר אבו ג'ובה: אז אולי היא כתבה את זה. תשאלו אותה היא. אני לא יודע,

כב' הש' הדר: שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: תראה, בסעיף 39 אתה אומר "באותו זמן נוצר קושי רב להעביר סחורות במחסומים, ובשל כך הגיעו לבית האריזה מח"ט צה"ל ונציג, והמליצו לנינו שעל מנת להמשיך להעביר סחורות מהמפעל למדינת ישראל, יש צורך באדם אמין שישמש כנאמן ביטחון". אתה זוכר את זה?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: למה נינו, כאזרחית ישראלית, צריכה נאמן ביטחון?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. כשהמפעל העובדים בתוכו, ערבים, ולפי מה שקורה בישראל, פיגועים, מחבלים. אתה לא יכול. יש לך מפעל, יש בו הרבה עובדים, אתה לא יכול לסמוך על כולם. אז חשבו לפחות להביא בן אדם נאמן לביטחון שיבדוק כל דבר, שלא אף אחד יחשוב ויעשה. מבחינת ביטחון, זה, אתה יכול לשאול,

כב' הש' הדר: טוב. אתה מתחיל לחזור על עצמך.

עו"ד שפורן: עכשיו תגיד לי, מה זה עניינך אם לנינו יש בעיה להעביר את הסחורות? מה זה עניינך בכלל? מה זה עניינך? אם היא ל יודעת למכור את הסחורה שלך, לך למישהו אחר.

העד, מר אבו ג'ובה: זה פרנסה שלנו. אם אף אחד לא יבוא לך למשרד שלך ויגיד לך "קח תיקים, תעבוד לי", אתה תמות מרעב. אנחנו, זה הפרנסה, האוכל. צריך לכבד.

כב' הש' הדר: התשובה ברורה. שאלה הבאה.

העד, מר אבו ג'ובה: זה פרנסה. אוכל. אנחנו רודפים,

כב' הש' הדר: אדוני, אני ביקשתי ממך להמתין בסבלנות לשאלה הבאה.

עו"ד שפורן: אני מפנה אותך לסעיף 45. 42, סליחה. סעיף 42 אתה טוען ש"אלונית הייתה גורם מקשר". אתה רואה את זה? "בין הלקוחות לבין המפעל". מעין מתווך. עכשיו, היא הייתה משווק, או הייתה גורם מקשר, מעין מתווך? מה ההבדל ביניהם? "משווק" אני יודע מה זה.

עו"ד מחרז: אדוני, אני מתנגד. אנחנו לא פה במבחן.

כב' הש' הדר: אתה רוצה שהעד יישאר באולם? נא לנמק את ההתנגדות.

עו"ד מחרז: שתהיה שאלה מה שנקרא, אנחנו בשפה של תכל'ס. אני לא יודע, הד לא פה ]פרשן להבדל בין "מתווך" לבין "משווק". יש פה שאלה עניינית. תכל'ס לעד, שגם ככה עברית היא לא שפת אם שלו. שישאל, לא יודע. שאלות של פרשנות.

העד, מר אבו ג'ובה: תודה. החלטה.

החלטה

מי שציין את המינוחים "גורם מקשר, מעין מתווך", היה העד, ולכן אין בסיס להתנגדות. מכיוון שזו ההתנגדות השניה שנדחית, על בא כח התובעת להביא בחשבון שמכיוון שבית המשפט קצב את זמנו של הנתבע, שהחל מההתנגדויות הבאות הוא ייאלץ גם לשקול גם לפסוק הוצאות במידה וההתנגדות תידחה. שאלה הבאה.

ניתנה והודעה היום, 19 בינואר, 2017, במעמד הצדדים.

_________________

עדי הדר, שופט

עו"ד שפורן: תסביר את ההבדל בין "משווק" שהסברת לי קודם, איך היא שיווקה, לבין "גורם מקשר, מתווך".

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. אנחנו בערבית, את נינו, למשל אתה יכול להגיד, מישהו מדליק סיגריה, אתה יכול להגיד, "תביא לי להדליק, תביא לי גפרור, תביא לי מצית, תביא לי פחם, תביא לי", לא יודע מה. יש גם שאתה אומר "משווק" ו"מתווך", זה בשבילי אותו דבר. שני,

כב' הש' הדר: הוא ענה, ענה.

העד, מר אבו ג'ובה: "סינסר". מה זה "סינסר" בערבית? זה "משווק".

כב' הש' הדר: "סינסר" או "סינג'ר"?

העד, מר אבו ג'ובה: "סינסר". זה שהולך עושה בין הקונה לבין המוכר, ומקבל על זה עמלה. והיא הייתה משווקת.

כב' הש' הדר: אדוני תודה. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: עכשיו, בסוף אותו, בסוף סעיף. באותו סעיף אתה מסביר, קרי,

כב' הש' הדר: רגע, איזה סעיף?

עו"ד שפורן: כאן. אתה רואה ב-2.א. קרי, "מוכרת רהיטים ללקוחות". עכשיו תסביר לי, "מוכרת רהיטים ללקוחות" היא "משווק"? היא מעין "מקשר"? היא "סינסר"? מה היא?

העד, מר אבו ג'ובה: הכל ביחד.

עו"ד שפורן: הבנתי. תודה.

כב' הש' הדר: כן. שאלה מיותרת. שאלה הבאה. הוא ענה מקודם.

עו"ד שפורן: כל הציוד וכל חומר הגלם במפעל בעזון היה שלך?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: העובדים היו שלך?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: כמה עובדים?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך.

עו"ד שפורן: מספר. בערך מספר.

כב' הש' הדר: אדוני, תן לו. אמרתי שאני מאזן ביניכם. אני משתדל לאזן. אתה רואה שאם הוא מאריך, אני אומר לו "אתה חוזר על עצמך" ואני מפסיק. כן.

העד, מר אבו ג'ובה: נחזור בקשר למכונות. יש מכונות,

כב' הש' הדר: לא לא. עכשיו העובדים.

העד, מר אבו ג'ובה: העובדים.

כב' הש' הדר: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: בקשר לעובדים, אנחנו יש לנו בזמן אחד נגיד 50. בזמן שאין עבודה,

כב' הש' הדר: לפי עונות?

העד, מר אבו ג'ובה: כן, לפי העונות. זה לא כל יום 30. זה משתנה.

כב' הש' הדר: בערך. בין כמה לכמה?

העד, מר אבו ג'ובה: אמרתי לך.

כב' הש' הדר: בין 50 ל-30 אמרת?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: תודה.

העד, מר אבו ג'ובה: זה לפי העונה. אולי יותר, אולי פחות.

כב' הש' הדר: אמרת, עונות. אמרת.

עו"ד שפורן: עכשיו, תסתכל, אמרת. אני מפנה אותך לסעיף 42 לתצהיר שלך.

כב' הש' הדר: איזה מהם? יש כמה.

עו"ד שפורן: ח'. שם אתה אומר, "לאחר ביצוע גביה כספית מהלקוחות על ידי נינו, כאשר כספי הגביה היו נכנסים לחשבון של חברת 'אלונית', היינו נפגשים סוף כל חודש ומקזזים את ההוצאות. לאחר מכן היתרה הייתה מחולקת בינינו, וכל זאת בהתאם למוסכם בעל פה ביני לבין נינו". איזה הוצאות היו לנינו? איזה הוצאות היו ל"אלונית" להתחשבן איתך?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. אנחנו היינו קונים בשם אלונית סחורה, וגם מכונות. זו השאלה ששאלת. וגם מכונות. עכשיו, כשאנחנו קונים בשם שלה, זה יש אינטרס' מזה. מה האינטרס,

כב' הש' הדר: רגע. אני רוצה להבין. זאת אומרת, "אלו, אלא גם רכשה, זרוע רכישה,

העד, מר אבו ג'ובה: כן כן.

כב' הש' הדר: היא הייתה זרוע רכישה.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: הבנתי.

העד, מר אבו ג'ובה: והיא הייתה כל הסחורה שאנחנו מייצרים אותה, הייתה יוצאת בשם "אלונית", ואתה מדבר פה על סכומים גדולים. עכשיו, מה זה הוצאות? קניתי 10 קוב עץ, קניתי פה "קרייזיק", קניתי. זה. אני מוריד את הכסף הזה,

כב' הש' הדר: אני חושב שענית לי. אני הבנתי. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: תגיד לי,

העד, מר אבו ג'ובה: אתה רוצה שאני אמשיך? מקזזים את,

כב' הש' הדר: העיקרון הובן. אין צורך לחזור על זה כמה פעמים.

עו"ד שפורן: זה הכל בעל פה.

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: הכל בעל פה.

העד, מר אבו ג'ובה: מה זה "בעל פה"? יש ניירות. מה זה "על פה"?

עו"ד שפורן: איפה הניירות? איפה הניירות?

העד, מר אבו ג'ובה: הניירות זה חשבוניות שקנינו סחורה. מגיעה חשבונית מישראל.

עו"ד שפורן: כשאתה אומר "קנינו סחורה",

העד, מר אבו ג'ובה: אני הבאתי לך את כל הניירות עם תיק, ככה, אני זוכר, ואתם, 4 פעמים סחבתי אותו ובסוף אמרו לי "אל תביא אותו". אתה זוכר את זה? אתה זוכר שהייתי מביא?

כב' הש' הדר: תמתין בסבלנות לשאלה הבאה.

עו"ד שפורן: כשאתה אומר "קנינו סחורה", מה זאת אומרת "קנינו"? נינו חברת שיווק, מה היא צריכה לקנות סחורה? היא משווקת, היא מתווכת.

העד, מר אבו ג'ובה: לא, גם, רגע. שניה. עכשיו, אתה בא לדבר על הדברים,

כב' הש' הדר: אדוני, אני עכשיו חייב להתערב,

העד, מר אבו ג'ובה: כמו ויזות וכמו צ'קים בשם "אלונית",

כב' הש' הדר: אדוני, תעצור רגע. תעצור רגע. תראה, אני חייב להתערב כי אם לא הייתה הקצבה של זמן אז לא הייתי מתערב, אבל לא יכול להיות מצב שאדוני יתמרמר כשהזמן קצר. העד לפני רגע שאלתי אותו "האם 'אלונית' הייתה גם זרוע רכישה"? ואדוני שואל את אותה שאלה עוד פעם. אז אני לא מבין מה הרעיון כאן, מה המטרה? אחר כך אדוני יגיד לי שאין לו מספיק זמן. מה המטרה לשאול את אותם דברים עוד פעם? אחרי שהוא ענה. אם יש איזו שהיא מטרה נסתרת, אני מוכן (לא ברור), תגיד לי. אולי יש משהו שאני הורס לך בחקירה.

עו"ד מחרז: אנחנו עוד 6 דקות, אדוני.

כב' הש' הדר: בגלל זה הערתי, אדוני. לא עוד 6 דקות, עוד 10. 12:30.

עו"ד מחרז: 11:41 רשמתי על הדף שאדוני,

כב' הש' הדר: כן, אבל אחר כך אתה זוכר מה קרה, נכון? התווכחנו איזה 4 דקות על,

עו"ד שפורן: אדוני, הם רוצים להפסיק את החקירה, שיפסיקו אותה עכשיו וגמרנו. גמרנו.

עו"ד מחרז: אני חקרתי עם קלדנית וגמרתי בזמן.

עו"ד שפורן: כנראה שלא היה על מה לשאול.

עו"ד מחרז: יכול להיות. יכול להיות.

כב' הש' הדר: יפה. הנה רואים אדם עם ניסיון. נתן לך עצת זהב. אז תשתדל, אז תשמע מה שהוא אומר.

עו"ד מחרז: מה שהוא אומר,

העד, מר אבו ג'ובה: אדוני. אז אחרי שאני אומר "תשמע מה שהוא אומר", אתה ממשיך לדבר.

עו"ד שפורן: בסעיף 46 אתה טוען שאמך חלתה, ונעדרת תקופה ארוכה מהמפעל. ואז בסעיף 48 אתה אומר שבמשך 11 חודש נינו תפעלה את המפעל. נכון? אתה מאשר את זה?

העד, מר אבו ג'ובה: מה אמרת? אמרת 46. אני לא יודע מה כתוב ב-46. תגיד לי מה כתוב.

עו"ד שפורן: הקראתי לך, הסברתי לך. אני מקריא לך "בתחילת שנת 2010, אימי חלתה מאוד. כיוון שכך, עקב המלצתה של נינו העברתי אותה", אתה אמא שלך, כן? כמובן,

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: "מבית החולים בעזה לבית החולים 'ברזילי' "

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: שנמצא באשקלון, למיטב ידיעתי. "אימי שכבה בבית החולים 'ברזילי' במשך כ-3 חודשים",

העד, מר אבו ג'ובה: נכון.

עו"ד שפורן: "כל התקופה הזו הייתי איתה, עם אמא שלי", כן?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: לאחר מכן העברתי את אמא שלי לבית החולים 'תל השומר' ".

העד, מר אבו ג'ובה: נכון.

עו"ד שפורן: "שם היא הייתה 4 חודשים".

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: "אך למרבה הצער, מצבה של אימי התדרדר, ונוכח המלצתם של הרופאים, החזרתי אותה לבית שלה בעזה על מנת שבני המשפחה יוכלו להיפרד ממנה", ואז אתה אומר "במשך אותו זמן, 11 חודשים, נינו תיפעלה". אתה יודע מה זה "תיפעלה".

העד, מר אבו ג'ובה: כן כן.

עו"ד שפורן: אני אשאל אותך שאלה, קצת מיותרת לדעתי, כי הוא שאל אותך בהתחלה אם אתה רוצה לחזור משהו בתצהיר שלך ואמרת שלא. אני שואל אותך פעם נוספת.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: אתה חוזר בך במה שכתוב, מה שאמרתי לך עכשיו?

העד, מר אבו ג'ובה: לא, מה שכתוב בזה נכון.

עו"ד שפורן: יפה. שאלה הבאה.

העד, מר אבו ג'ובה: נכון.

עו"ד שפורן: כמה שילמת לה עבור תפעול המפעל? כמה שילמת לה עבור תפעול,

כב' הש' הדר: לנינו.

עו"ד שפורן: לנינו.

העד, מר אבו ג'ובה: עבור מה?

עו"ד שפורן: תפעול המפעל.

העד, מר אבו ג'ובה: שהיא ניהלה את המפעל?

עו"ד שפורן: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: אני לא שילמתי. יש לה, על כל מכירה יש לה אחוזים.

עו"ד שפורן: הבנתי. ואם היא לא מנהלת המפעל, אין לה אחוזים?

העד, מר אבו ג'ובה: אם היא לא מנהלת את המפעל, המפעל עוצר, לא עובד. לא תרוויח לא היא ולא אני. צריך יהיה להפעיל את המפעל. צריך להיות בעל הבית שם. לקנות, למכור, לעשות.

עו"ד שפורן: תראה, בסעיף 36 לתצהיר שלך, אתה אומר ש"נינו עבדה", אגב, איך היו שעות העבודה במפעל? מתי התחילו מתי גמרו?

כב' הש' הדר: מה היו שעות העבודה במפעל? מתי באים, מתי הולכים?

העד, מר אבו ג'ובה: אצלנו במפעל?

כב' הש' הדר: העובדים, כן.

העד, מר אבו ג'ובה: העובדים באים בבוקר,

כב' הש' הדר: שעה.

העד, מר אבו ג'ובה: בשעה, מ-7:00 ל-8:00.

כב' הש' הדר: 8 בערב?

העד, מר אבו ג'ובה: לא.

כב' הש' הדר: בין 7:00 ל-8:00 בבוקר. הבנתי.

העד, מר אבו ג'ובה: בין 7:00 ל-8:00 בבוקר.

כב' הש' הדר: הבנתי.

העד, מר אבו ג'ובה: אם לא באים, זה יש לנו אנחנו כרטיסים,

כב' הש' הדר: שעון.

העד, מר אבו ג'ובה: שעון. כן, למה, יש אחד רחוק אחד זה, יש פקק,

כב' הש' הדר: ומתי הולכים?

העד, מר אבו ג'ובה: והולכים, פתוח אצלי, יכולים לעבוד שעות נוספות.

כב' הש' הדר: אבל אם אני לא עובד שעות נוספות, מתי אני צריך ללכת?

העד, מר אבו ג'ובה: אם אתה רוצה 8 שעות, אז זה 8 שעות.

כב' הש' הדר: תודה. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: תראה, בסעיף 36 אתה אומר "באותו זמן נינו עבדה חצי משרה בבית חולים,

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: "באשקלון מ-8:00 עד 13:00 והרוויחה 3,000 שקל". נכון? זה מה שאתה אומר.

העד, מר אבו ג'ובה: מה אמרתי? איזה סעיף זה היה?

עו"ד שפורן: סעיף 36. "היא עבדה במשרה חלקית,

העד, מר אבו ג'ובה: תקרא לי אותו.

כב' הש' הדר: בוא, תראה, אדוני. עכשיו אם נתחיל כל פעם,

העד, מר אבו ג'ובה: 36. אם כתבתי זה נכון. מה שכתבתי זה נכון.

כב' הש' הדר: אז הוא אישר, שמה שכתוב בתצהיר שלו, נכון. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: עכשיו תסביר לי, אם היא עובדת בין 8:00 ל-13:00 באשקלון,

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: צריכה להגיע למפעל. מתי היא מתפעלת את המפעל? מתי היא מנהלת אותו?

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. קודם כל, המפעל יש לו מנהל, אבל המנהל הזה רוצה שירות. "הי, הלו, חסר לי קרטון". מזמינה לו קרטון. "הלו, חסר לי עץ", מזמינה לו עץ. "הלו, חסר לי ברגים". "הלו, חסר לי זה". הוא,

כב' הש' הדר: יש לי שאלה אליך. אם אמא שלך לא הייתה במצב בריאותי לא טוב, אז כל הפעולות שאמרת כרגע,

העד, מר אבו ג'ובה: אני עושה.

כב' הש' הדר: אתה היית עושה. אז ענית. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: מי היה חייב כסף לספקים? האם "אלונית" או החברה שלך בעזון?

העד, מר אבו ג'ובה: שתי החברות.

כב' הש' הדר: מי זה "שתי החברות"?

העד, מר אבו ג'ובה: יש חברות, יש חברות שאני הייתי קונה ממנה ישר.

כב' הש' הדר: מהחברה.

העד, מר אבו ג'ובה: כן. ומשלם למה ממני,

כב' הש' הדר: מהחברה הפלסטינאית?

העד, מר אבו ג'ובה: כן. יש חברות שהיינו מזמינים בשם "אלונית", ו"אלונית" משלמת ועושים קיזוז.

כב' הש' הדר: תודה. שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: תראה, בסעיף 50.ב'. אתה מדבר על גרעון, והיית אומר "מהכספים צריך לשלם לספקים את הכסף שמגיע להם" אתה מדבר על הספקים של "אלונית" או על הספקים שלך?

העד, מר אבו ג'ובה: בתקופה של 11 חודש שנינו ניהלה את המפעל, כל הקניות היא עשתה אותן, כל המכירות היא גבתה את הכסף, כן? עכשיו, כשחזרתי אחרי 11 חודש, ראיתי מרוב שסומכים עלינו, ראיתי יש הרבה ספקים משלי ומשלה, לא קיבלו כסף בגלל הם קודם כל התביישו, אמרו "האמא שלו חולה וזה והוא בן אדם, אנחנו עובדים 30 שנה ביחד". אבל אני לוקח, עד היום יש לי כל הזמן (לא ברור), מיליונים ומשלם להם צ'קים במיליונים במסחר, עוד לא נפרטו, יעני יש אמונה, עם אמונה זה, אמונה גדולה. אבל בכלל אין שום בעיה. הצ'ק נפרע בזמנו, אני עובד, הוא נהנה, אני נהנה, אני מרוויח, הוא מרוויח.

כב' הש' הדר: טוב, אני חושב שמיצינו את התשובה.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, זה העולם. ככה.

כב' הש' הדר: שאלה הבאה.

עו"ד שפורן: עכשיו, אני חוזר ואומר לך עוד פעם.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: נינו, "דרים הום", "אלונית" וגם "סרפון", "פרונט" שלך.

העד, מר אבו ג'ובה: לא נכון. האנשים האלה,

עו"ד שפורן: בסדר, בסדר. אמרת "לא נכון", לא נכון. בסעיף 50 אתה אומר שנינו עקצה אותך, גנבה אותך.

כב' הש' הדר: יש 4 סעיפי משנה.

עו"ד שפורן: ד'.

כב' הש' הדר: ד'. אוקי. מצאתי. כן, ומה השאלה?

עו"ד שפורן: האם תבעת אותה?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: תבעת את נינו? אישית. הגשת תביעה בבית משפט נגד נינו?

העד, מר אבו ג'ובה: כן. כן.

עו"ד שפורן: נגד נינו?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: לא נגד חמתה?

העד, מר אבו ג'ובה: נינו וחמתה ביחד. היא נתנה לי צ'קים והיא חתמה והיא גם חתמה עליהם ערבות, מאחורה.

עו"ד שפורן: אבל הצ'קים זה לא כל החוב, זה לא כל מה שאתה טוען שהיא גנבה אותך.

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: הצ'קים,

כב' הש' הדר: בוא אני אעשה את זה יותר פשוט. אתה תבעת את נינו על כל הכסף שאתה אומר שהיא לקחה לך, או רק חלק?

העד, מר אבו ג'ובה: על כל הכסף תבעתי. אבא שלה שהוא ערב עליה, ותבעתי את נינו וממתה, שהיא הביאה לי צ'קים של חמצה והיא ערבה עליהם. תבעתי אותה. זה כל הכסף. תבעתי אותה.

עו"ד שפורן: בסעיף 58 לתצהיר שלך, אתה אומר שמכרת את חברת א.ע. עמרן", נכון? בכמה מכרת אותה?

העד, מר אבו ג'ובה: בכסף?

עו"ד שפורן: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: מי שרוצה לעבוד עליה מהחברים שלי, היו לי אחוזים. לא הייתה כולה בשם שלי, אתה שומע? החלק שלי נתתי לו בשביל להתפרנס. זה כל הניירות. לא לקחתי ממנו כסף.

כב' הש' הדר: טוב, נעשה רגע הפסקה. אדוני, הגענו לרגע. צריך להחליט מה עושים. אז מה שאני מציע, נעשה הפסקה קצרה. אדוני יבחר 10 שאלות, הכי הכי חשובות, ואז נמשיך. אם אתה יכול לבחור את 10 השאלות הכי הכי חשובות, בלי הפסקה, אז נעשה את זה. אבל זה יהיה 10 שאלות קצוב.

עו"ד שפורן: אני צריך 2 דקות לבדוק את זה.

כב' הש' הדר: הפסקה.

עו"ד שפורן: אם אדוני מציג לי את התנאי הזה, אני בלית ברירה צריך,

כב' הש' הדר: כן, אני לא מציע, אני אומר. ההצעה היחידה היא לעשות הפסקה להיערך. אם אתה לא צריך את ההערכות, אז

עו"ד בוארון: כן, לא צריכים.

כב' הש' הדר: לא צריך. אז אני מתחיל עכשיו,

עו"ד שפורן: צריכים אדוני.

כב' הש' הדר: אוקי. אז הפסקה. בסדר. עוד 2 דקות אנחנו חוזרים.

עו"ד שפורן: רק יש, אדוני, 12 שאלות.

כב' הש' הדר: מה?

עו"ד שפורן: 12 שאלות.

כב' הש' הדר: 12 שאלות.

עו"ד שפורן: לא סטיה,

כב' הש' הדר: רגע, אבל קודם נראה שיש,

עו"ד שפורן: מה שקרה פה,

כב' הש' הדר: רק שניה, נראה שיש הקלטה. בסדר? אני מחדש את הדיון. אני מזכיר לעד שהוא עדיין מוזהר. השעה 12:35. כן. ואדוני מבקש ממני עוד 2 שאלות, 12 בסך הכל. אני מתחיל לספור. שאלה מספר 1.

עו"ד שפורן: בסעיף 59 אתה אומר שהשותפות שלך ושל עומר חסנין הפסיקה לפעול. הוא גנב אותך?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: בסעיף 59 לתצהיר שלך, אתה אומר שהשותפות שלך עם עומר חסנין הפסיקה לפעול. מה קרה? הוא גנב אותך, או שהשתנו החוקים,

כב' הש' הדר: גנב,

העד, מר אבו ג'ובה: לא, לא גנב אותי. אח שלי עדיין איתי, אתה שומע? אבל את החברה שלו "עומר חסנין", עצרה, הלכתי בדקתי (לא ברור) למה בזמן הזה הפכתי את הכתובת שלי מעזה לגדה. ובשביל לקחת תנאים ואישורים להיכנס לישראל,

כב' הש' הדר: אוני, אני זוכר את התשובה שלך מקודם. לא צריך לחזור. צריך מספר עוסק מורשה בגדה,

העד, מר אבו ג'ובה: בדיוק. עשיתי, ועדיין עומר איתי עד היום.

כב' הש' הדר: תודה. שאלה מספר 2.

העד, מר אבו ג'ובה: ואנחנו שותפים בהרבה דברים.

עו"ד שפורן: בסעיף 60 אתה מעיד, שאתה ממשיך בשנת 2012 להעביר כספים לחשבון של נינו, למרות שהיא עקצה אותך. למה אתה מעביר לה כסף אם היא גנבה אותך?

העד, מר אבו ג'ובה: מי מעביר לה?

עו"ד שפורן: אתה. זה מה שאתה אומר בסעיף 60.

העד, מר אבו ג'ובה: איזה?

עו"ד שפורן: תקרא את סעיף 60 שלך. אם היא גנבה אותו, למה הוא ממשיך להעביר לה כספים?

עו"ד מחרז: זה מה שכתוב בסעיף 60?

כב' הש' הדר: זהו, אני גם לא רואה את זה. תסביר לי, אדוני. כן, איפה זה כתוב? אני לא מבין את זה.

עו"ד שפורן: בכל אותו זמן, בזמן התביעות,

כב' הש' הדר: אתה בטוח 60? יכול להיות שאתה טועה. יכול להיות שאתה לא במספר הנכון.

עו"ד בוארון: "(לא ברור) לחשבון של התובעת"

עו"ד שפורן: "כספים אלה הועברו לספקים, על מנת לסגור את החובות כלפי",

כב' הש' הדר: איפה זה כתוב? (לא ברור), זה מה שאני מחפש. אתה יכול לשאול אותו, להגיד לו אמירה, שיגיד מה דעתו. זה לגיטימי. אבל לא לקבוע את זה כעובדה, כי זה לא עולה מהתצהיר. אתה רוצה להטיח בו אמירה?

עו"ד שפורן: (לא ברור).

כב' הש' הדר: לא. אז שאלה אחרת. שאלה אחרת.

העד, מר אבו ג'ובה: כבודו, אני מנצל את ההזדמנות להגיד,

כב' הש' הדר: תודה. אין שום בעיה. יש לך עורך דין, מוכשר,

העד, מר אבו ג'ובה: מדהים.

כב' הש' הדר: תקיף ונמרץ. אותן מחמאות אני גם אומר כמובן לבאי כח הנתבעת. נעים לעבוד עם 2 עורכי הדין משני הצדדים. תודה. כן, אנחנו עדיין שאלה מספר 2. מה קורה?

עו"ד מחרז: אז שיעבור לשאלה הבאה.

כב' הש' הדר: טוב.

עו"ד שפורן: בסעיף 65, אני אקריא לך. "נוכח ניסיוני בתחום זה והמעבר הצפוי, נינו ביקשה ממני שאעזור לה להקים את המפעל החדש באמצעות הבאת עובדים מתאימים, ציוד מתאים וכן ביקשה ממני לנהל את המפעל בתחילת דרכו. ולשם כך הצבתי תנאי. אסכים לנהל את המפעל בקדומים, אך ורק אם אנהל אותו מהמפעל שבו נמצאת התובעת, בית האריזה בכפר עזון. נינו סירבה לכך". תגיד לי, למה אתה צריך לעזור, מהניסיון שלך, למישהי שגנבה אותך? עקצה אותך. אתה יכול להסביר לי? אתה יודע שהיא גנבה אותך,

כב' הש' הדר: אדוני, השאלה ברורה. בוא נשמע את התשובה.

העד, מר אבו ג'ובה: קודם כל היא חייבת לי הרבה כסף. אם אני הייתי יכול לעזור לה, בשביל שהיא תחזיר לי את הכסף, אני מוכן.

עו"ד שפורן: תודה.

העד, מר אבו ג'ובה: אתה שומע?

עו"ד שפורן: תודה.

כב' הש' הדר: תן לו. אני מאזן. עוד 2 משפטים.

העד, מר אבו ג'ובה: אבל משהו, אם זה עובר, יעני אני לא יכול לפי מה שהיא מבקשת, אז אני לא יכול. אבל אם הייתי יכול, במקום שלי, ואני אמרתי לה, "אני מפה יכול לעזור לך". למה? אני רוצה להחזיר את החוב.

עו"ד שפורן: עכשיו אתה מתחיל לחזור על עצמך. שאלה 3.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: בסעיף 67, אתה אומר שנינו הציעה לך לרכוש את "סרפון" והסכמת. אבל הייתה בעיה טכנית. אתה לא יכול לקנות מניות בחברה ישראלית.

העד, מר אבו ג'ובה: מה? עוד פעם.

עו"ד שפורן: סעיף 67. בסעיף 67, אתה טוען שנינו הציעה לך לקנות את המניות שלך ב"סרפון",

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: הסכמת.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: אבל הייתה בעיה.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: כי אתה כפלסטינאי, לא יכול לקנות מניות בחברה ישראלית. זה נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: יכול, אבל צריך, יש תנאים לזה. השר צריך לחתום, והמנכ"ל של התעשיה והמסחר צריך לחתום, אבל זה לוקח זמן. עד שתגיע לשר ותגיש לו בקשה וזה. ולא קרה.

עו"ד שפורן: תודה. שאלה הבאה. ואז ביום, זו אותה שאלה אדוני.

כב' הש' הדר: אדוני, לא לא. עם כל הכבוד. אני בכוונה עוצר כאן, כי זה חשוב. אם יש ציפייה כאן לקחת 12 שאלות ולפצל אותן,

עו"ד שפורן: לא לא.

כב' הש' הדר: אז אדוני, אני מדגיש. עכשיו שאלה הבאה. שיהיה ברור. כן.

עו"ד שפורן: הצבתי לו עובדה. עכשיו אני רוצה,

כב' הש' הדר: אדוני, אדוני, לא יהיה פיצול להצגת עובדות. קבל ממנו תשובה ואז לשאול. אתה בשאלה 4.

עו"ד שפורן: ב-31 לדצמבר 2012 קנית את כל הציוד ושילמת, וצירפת חשבונית, נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: זאת החשבונית?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: שאלה 5.

עו"ד שפורן: אדוני, לא סיימתי את השאלה.

כב' הש' הדר: אדוני, אז אל תסיים את השאלה ותגיד לו "נכון". אז אל תגיד לו "נכון", אדוני, עם כל הכבוד.

עו"ד שפורן: אדוני, אבל אדוני יורד לרזולוציות של,

כב' הש' הדר: אוקי. אוקי. אדוני, הבנתי. תודה. החלטה.

החלטה

מדובר בחקירה שניה של העד. בית המשפט קצב שעה וחצי לחקירת העד. בית המשפט התרשם שהעד עונה באופן שוטף, וכל פעם שהוא מאריך, בית המשפט מתערב ומפסיק את התשובה כדי לשמור על זכויות הנתבע. לאחר 3/4 שעה מתוך שעה וחצי שהוקצבו, עברנו מהקלדה, שהיא לקחה יותר זמן, להקלטה. שלב שבו הסתיימה שעה וחצי, כפי שהוקצב מראש, לכאורה בית המשפט היה אמור לסיים את החקירה. אבל, לבקשת הנתבע, בית המשפט העמיד אפשרות נוספת לבצע השלמה של 10 שאלות. בא כח הנתבע ביקש 12. גם לכך בית המשפט נענה. אבל כעת מתברר שהטכניקה היא ששואלים שאלות, מכנים חלק מהשאלות "שאלות שהעד אמור להשיב 'כן או 'לא'" וכך לא נראה סוף לחקירה הזו. לכן בית המשפט מבהיר שכל שאלה תימנה, ולכן אנו נמצאים כעת בשאלה החמישית. בבקשה לשאול.

ניתנה והודעה היום, 19 בינואר, 2017, במעמד הצדדים.

_________________

עדי הדר, שופט

עו"ד שפורן: ב-31.12.2012 קנית מ"סרפון" את כל הציוד, וזאת החשבונית שקיבלת ב-300,000 שקל, נכון?

העד, מר אבו ג'ובה: נכון.

כב' הש' הדר: שאלה 6.

עו"ד שפורן: למה החשבונית היא של "אלונית" ולא של "סרפון"? החשבונית שצירפת היא של "אלונית" ולא של "סרפון". למה?

העד, מר אבו ג'ובה: זה תשאל את נינו. היא נתנה לי חשבונית של "אלונית" והיא קיבלה כסף עליה. היא נתצנה לי גם קבלה על הכסף.

כב' הש' הדר: 7.

עו"ד שפורן: למה היא קיבלה כסף אם היא חייבת לך כסף והיא עקצה אותך?

העד, מר אבו ג'ובה: קיבלה כסף על העיסקה הזאת, והיא שילמה לי על מה שהוא חייב לי.

כב' הש' הדר: 8.

העד, מר אבו ג'ובה: אז היא חייבת לקבל ולהחזיר. מה זה משנה?

עו"ד שפורן: בנספח 13 לתצהיר שלך, היית מוחכן לרכוש את המניות של נינו ב"סרפון", ב-100,000 שקל. נספח 13. יש לך מושג למה נינו נתנה את המניות בחינם לאהוד רן?

כב' הש' הדר: אדוני, הבנת את השאלה? אדוני, אתה איתי? אדוני, אתה אמור להסתכל עלי עכשיו. אתה אמור להסתכל עלי עכשיו. נשאלת שאלה, כן?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: למה נינו נתנה את המניות בחינם?

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: מה התשובה?

העד, מר אבו ג'ובה: לאודי? או לי? לא, תשאל.

עו"ד שפורן: נתחיל עם אודי. היא נתנה לאודי מניות בחינם?

העד, מר אבו ג'ובה: אודי בא ושאלתם אותו את כל השאלות.

עו"ד שפורן: היא נתנה לך מניות בחינם?

העד, מר אבו ג'ובה: היא לא נתנה לי, יעני, גם אמרתי. רציתי להעביר את החברה, ולא יכולנו להעביר אותה.

כב' הש' הדר: שאלה 9.

עו"ד שפורן: עכשיו תגיד לי, אתה יודע שנינו עקצה אותך. למה התחייבת לאודי רן, שאם יש חובות ב"סרפון", אתה תכסה אותם?

העד, מר אבו ג'ובה: לא היה ל"סרפון" חובות. לא הי. ואני רציתי להמשיך לעבוד, ורציתי שמישהו ישווק, ורציתי לעבוד. וזה פשוט. רציתי לעבוד. לא יותר. אני מתפרנס מעבודה.

כב' הש' הדר: טוב. 10.

עו"ד שפורן: למה לא הקמתם חברה חדשה?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: למה לא הקמתם חברה חדשה?

העד, מר אבו ג'ובה: זו הייתה חברה פועלת ועובדת, ונינו מכירה את אודי טוב מאוד, וחברים היא והוא.

כב' הש' הדר: 11.

העד, מר אבו ג'ובה: וגם רצה להתפטר מהחברה.

עו"ד שפורן: על כתב הערבות שאותו הגשת לביצוע, אתה מבין מה כתוב שם?

העד, מר אבו ג'ובה: לביצוע?

עו"ד שפורן: לביצוע. לא לבית סוהר.

העד, מר אבו ג'ובה: מה זה "ביצוע"?

כב' הש' הדר: אתה זוכר את שטר הערבות, אתה זוכר?

העד, מר אבו ג'ובה: איזה שטר ערבות? על איזה,

עו"ד שפורן: כל התיק הזה זה שטר ערבות.

כב' הש' הדר: אתה יודע למה אנחנו נמצאים פה?

העד, מר אבו ג'ובה: לתיק הזה?

כב' הש' הדר: כן.

העד, מר אבו ג'ובה: כן, בטח, אני,

כב' הש' הדר: מה כתוב בשטר שאתה הגשת להוצאה לפועל? מה כתוב בשטר, אתה יודע?

העד, מר אבו ג'ובה: אני גם לא זוכר. איפה השטר? תקרא לי אותו. אני לא זוכר בדיוק.

כב' הש' הדר: שאלה 12.

עו"ד שפורן: שאלה 12. מה היה קורה אם הוא לא היה חותם על השטר?

העד, מר אבו ג'ובה: מה?

עו"ד שפורן: מה היה קורה אם רפי לא היה חותם על השטר?

העד, מר אבו ג'ובה: על הערבות שהוא חתם?

עו"ד שפורן: כן. מה היה קורה?

העד, מר אבו ג'ובה: אם לא חתם? אני הייתי הולך תובע את, אם לא היה חתם, תשמע. קודם כל, אם לא היה חותם, היה בעיות מהתחלה. כשהוא חתם, הוא הרגיע אותי. כשהוא הסכים ובת שלו אמרה לו, בת שלו אמרה לו "כל הצ'קים נפרטים והכל", זה, לא יודע, אם הוא חשב להעביר זמן או היא חשבה להעביר, לא יודע. אבל כשאני הלכתי בחרתי בו, שומע? ברחתי בו בתור אבא שלה,

כב' הש' הדר: רגע, בחרת בו למה? להיות ערב?

העד, מר אבו ג'ובה: כן. בחרתי בו בגלל שאני 4 שנים קודם כל מכיר אותו. 2. כשיש בעיה עם הבן, הולכים לאבא. מספר 3. הוא גם יש לו בית, יש לו וילה, ויש לו כסף גם. הוא אמר לי גם, כשהיא ביקשה ממנו לעבוד בקדומים, אמר "אני אסדר, ויש לי הרבה כסף".

כב' הש' הדר: אתה עובד עם עורכי דין? אתה עובד עם עורכי דין בדרך כלל?

העד, מר אבו ג'ובה: לא הרבה. אם יש לנו בעיה בצ'קים ומשהו,

כב' הש' הדר: אתה אומר שידעת לפני שהחתמת אותו, שיש לו דירה, יש לו נכסים, ידעת,

העד, מר אבו ג'ובה: זה אני יודע. אני מכיר אותו 15 שנה מכיר את נינו ואבא שלה, לא מהיום.

כב' הש' הדר: יפה.

העד, מר אבו ג'ובה: 4 שנים היינו ביחד, במקום אחד.

כב' הש' הדר: רק רגע. אז אני מבין שידעת שיש לו דירה, לפני שהוא חתם,

העד, מר אבו ג'ובה: שיש לו וילה, לא דירה.

כב' הש' הדר: שיש לו וילה, לפני שהוא חתם.

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

כב' הש' הדר: יפה. אז לפני שהחתמת אותו, אתה בדקת בטאבו, אתה יודע מה זה "טאבו"?

העד, מר אבו ג'ובה: אני יודע מה זה "טאבו".

כב' הש' הדר: יפה. אז אתה בדקת מה המצב של הדירה הזו?

העד, מר אבו ג'ובה: לא, לא בדקתי.

כב' הש' הדר: טוב. תודה

עו"ד שפורן: שאלה אחרונה, אדוני. יש לי שאלה אחרונה.

כב' הש' הדר: עכשיו מגיעה לך שאלה אחרונה. גברתי, הגענו לשאלה 12.

עו"ד שפורן: אני מפנה אותך לנספח 17 לתצהיר שלך. צירפת שם אישור מרואה חשבון, "ז'ודו ראיית חשבון".

העד, מר אבו ג'ובה: כן. כן.

עו"ד שפורן: אתה רואה את זה?

כב' הש' הדר: אתה יודע מה כתוב שם? אני לא יודע. מאחורה? דף אחורי. כן.

עו"ד שפורן: עכשיו, הוא אומר שסך כל המכירות היו 5,516,000,

העד, מר אבו ג'ובה: כן.

עו"ד שפורן: סך הכל הועבר לחברה 2,494,000, לתובעת. זה מה שהוא אמר שזה עבר. הנה, אדוני יראה את העמוד האחרון,

כב' הש' הדר: אני אסתכל.

עו"ד שפורן: אדוני רואה את זה?

כב' הש' הדר: אני אסתכל. "בהתאם לבקשה שהוגשה על ידי 'עמרנקו', לערוך בדיקת חשבון,

עו"ד שפורן: אדוני יראה את העמוד האחרון.

כב' הש' הדר: "לאחר בדיקה שנערכה, כל המכירות,

עו"ד שפורן: אדוני יראה את העמוד האחרון. יש סיכום בסוף, כן.

כב' הש' הדר: אוקי. אז ככה. "על חברת 'אלונית' לשלם חוב כספי של 3,000,000 שקל, זאת לטובת חברת 'עמרנקו'". רואה. מה השאלה?

עו"ד שפורן: השאלה היא כזאת. אם אמרת ש"עמרנקו", ש"אלונית" שילמה לספקים, איפה פה הצ'קים לספקים, התשלומים לספקים? ואיפה הרווח של "אלונית", שאמרת שהיא הרוויחה כסף? 10% אנחנו יודעים,

כב' הש' הדר: קיבלת 2 שאלות במחיר אחת. אתה מוכרח לסיים. כן.

העד, מר אבו ג'ובה: אני אגיד לך. עכשיו, המפעל מייצר בוא נגיד,

עו"ד שפורן: השאלה היא פשוטה.

כב' הש' הדר: אדוני, מה שהוא יענה, בסיכומים תגיד לי מה דעתך.

העד, מר אבו ג'ובה: המפעל מייצר נגיד במיליון שקל. יש קניות, יש משכורת לעובדים ויש חשמל ויש, יש את ההוצאות. עכשיו, יש חלק מההוצאות האלה שבאה החשבונית ישר בשם "אלונית". היא מגישה לי שאני שילמתי את זה, ומשלמת את זה. עכשיו, אחרי שאנחנו עושים חשבון ומקזזים את כל ההוצאות, נשאר את ההוצאות שלי. אני מגיש לה וזה חשבונית. את מה שאני, והיא חייבת לי חברת "אלונית", זה אני הגשתי לה חשבונית מקפה. חשבונית של אוטונומיה, שהיא תשלם לי על זה אחרי שאנחנו עושים חשבון. זה מה שנשאר. אז אני מגיש לה חשבונית חודשית, והיא נותנת לי כסף.

כב' הש' הדר: התשובה הוקלטה.

עו"ד שפורן: אין לי שאלות יותר, אדוני.

כב' הש' הדר: תודה רבה. האם יש חקירה חוזרת, לעדים אחריו? אין חקירה חוזרת ואלו עדיי, נכון? אדוני, תודה רבה לך. מה שנותר זה הבהרות לסיכומים. אז מכיוון שזה תביעה שיטרית, אז מי שפותח בהגשת הסיכומים זה הנתבע. תוך כמה זמן, אדוני? קודם כל, ייקח לפחות איזה 30 יום או 20 יום עד שהתמליל יגיע. אז בואו נאמר 30 יום ממועד פרום התמליל, ואז אדוני 30 יום נוספים אני אוציא את ההחלטה הזאת לגבי מועדי הסיכומים בתמליל שאני אוציא. אני מודה לכם מאוד, וסוף שבוע נעים.

- ההקלטה הסתיימה -

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ז, 03 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.