תביעה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בשם "חדשות הקריות" באתר האינטרנט שבבעלותם הנקרא "קריות באינטרנט", וכן לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים לתובעת בסך של 100,000 ₪ בגין עוולת גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה, ופיצויים נוספים בסך של 300,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים של התובעת.

סכום התביעה הוגבל, בגדרו של כתב התביעה, לסך של 300,000 ₪.

רקע

1. התובעת הינה, מזה למעלה מעשרים שנה, המוציאה לאור של עיתון "חדשות הקריות" (להלן: העיתון או עיתון התובעת) המדוור באופן ישיר בקריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית אתא, קריית ים וקריית חיים. בנוסף, התובעת מפעילה אתר אינטרנט שמופיעות בו כל הכתבות המופיעות בעיתון וטוקבקים מהקוראים.
2. העיתון נוסד ביום 24.1.1993, וביום 22.2.1993 נרשם כחברה פרטית.
3. הנתבעת 1 הינה חברה משווקת עסקים ומפעילה אתרי חדשות ומקומונים משנת 2002, אך רישומה כחברה נעשה ביום 25.8.2009.
4. הנתבע 2 הינו בעל המניות היחיד ומנהל הנתבעת 1.
5. בעברו, כתשע שנים לפני הגשת התביעה דנן, הנתבע 2 עבד במשרדי התובעת לפרק זמן קצר ובאופן עצמאי (כפרילנסר).

עיקר טענות התובעת הרלבנטיות לצורך ההכרעה

1. הנתבע הפעיל ומפעיל, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות הנתבעת, אתר אינטרנט העונה לשם "קריות באינטרנט", אך במהלך שנת 2012 נודע לתובעת כי הנתבע הוסיף את השם "חדשות הקריות" לעמוד הבית באותו אתר, כך ששם האתר של הנתבעת הפך להיות "חדשות הקריות/קריות באינטרנט".
2. בדף הראשי באתר האינטרנט של הנתבעת קיים קישור בולט בשם "חדשות הקריות" המוביל ישירות לאתר האינטרנט שהנתבע מפעיל (קריות באינטרנט), דבר הגורם לבלבול רב בקרב הגולשים באופן המביא אותם לחשוב בטעות כי מועברים הם לאתר האינטרנט של התובעת, כשבפועל הם מועברים לאתר הנתבעים.
3. הנתבע הינו "שור מועד" בכל הקשור בהעתקות וגניבות חומרים מעיתונים ארציים ומקומיים, וכן מאתרי אינטרנט ארציים ומקומיים, ועושה בחומרים אלה כבשלו, ללא קבלת רשות.
4. לטענת התובעת, בחודשים האחרונים (קודם להגשת התביעה) פנו מספר לקוחות וקוראי העיתון אל המנהל והבעלים של העיתון, מר יוסי דואק (להלן: דואק), והסבו את תשומת לבו לכך כי גילו שפרסומים שהיו אמורים לעלות באתר האינטרנט של העיתון לא הועלו, וכי כאשר מקלידים את השם "חדשות הקריות" ב- "גוגל" הם מגיעים לאתר "קריות באינטרנט".
5. דואק הופתע מהטענות, מאחר שלגישתו העיתון יוצא לאור מזה למעלה מעשרים שנה, ידוע באמינותו, בעל מוניטין רב ומקפיד באופן משמעותי על יושר ציבורי ומתן שירות אמין ללקוחותיו ולקוראיו. על כן, בירורים שערך דואק גילו כי הקלדת השם "חדשות בקריות" באופציית החיפוש באינטרנט מובילה לאתר אחר העונה לשם "חדשות הקריות/קריות באינטרנט" ולא לאתר התובעת. דואק גילה עוד כי מי שעומד מאחורי אותו אתר הוא הנתבע, שבעבר עבד במשרדי התובעת.
6. במהלך שנת 2012, התובעת שוחחה מספר פעמים עם הנתבע על מנת שהנתבעים יפסיקו את השימוש בשם "חדשות הקריות", אך לשווא.
7. בחודש ינואר 2013 התובעת פנתה לנתבעים בכתב במספר הזדמנויות וחזרה על בקשתה להפסקת השימוש בשם "חדשות הקריות", אך הנתבעים עמדו על סירובם והמשיכו להשתמש באותו שם.
8. התובעת הוסיפה וטענה, כי מרבית החומרים שהנתבעים מעלים לאתר שלהם הם חומרים שאינם שייכים לנתבעים, אלא כתבות שנגנבו על ידם מהתובעת ומעיתונים למיניהם, מקומיים וארציים, וכן מאתרי אינטרנט הפתוחים לקהל, כאשר לנתבעת עצמה אין כתבים הרשומים בלשכות העיתונות הממשלתית, והתובעת היא זו שדאגה במשך מספר שנים להוציא לנתבע תעודת עיתונאי ממשלתית כדי שיוכל לפעול באתר האינטרנט שלו על פי חוק. אולם, כשהסתבר לה כי הנתבע לקח לרשותו את שמה המסחרי, התובעת סירבה למסור בידיו את התעודה שהוציאה עבורו לשנת 2012 וסירבה להנפיק לו תעודה כאמור לשנת 2013.
9. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעים העתיקו כתבות של העיתון, ללא מתן קרדיט לתובעת. בהקשר זה, התובעת טוענת כי הנתבעים העתיקו וגנבו ממנה אחת עשרה כתבות ו/או תמונות, וזאת בין החודשים מרץ 2012 עד ינואר 2013, מבלי שקיבלו את רשותה להעתקה ומבלי שנתנו לתובעת את הקרדיט על עריכתן.
10. מדובר בכתבות שנערכו על ידי כתבי התובעת, תוך השקעת עמל רב, והנתבעים גזלו את זכויות היוצרים של התובעת באותן כתבות.
11. התובעת טוענת כי הנתבעים עשו שימוש חסר תום לב בשמה המסחרי של התובעת, מתוך ידיעה כי הדבר ימשוך לקוחות ומפרסמים רבים שיסברו כי הם פונים לתובעת. בהתנהגותם כאמור, הנתבעים גרמו וגורמים לתובעת נזקים, הטעו ומטעים את לקוחותיה של התובעת, ואף גרמו לחלק מלקוחות התובעת להפוך, ללא ידיעתם, ללקוחות הנתבעים.
12. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובעת, עת עשו שימוש בשמה, מבלי שהעבירו לתובעת כל תמורה.
13. מעשיהם של הנתבעים אף מהווים עוולה של גניבת עין כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות).
14. העתקת שם התובעת על ידי הנתבע נעשה במתכוון ובחוסר תום לב, דבר שיצר תחרות בלתי הוגנת, גזל וגוזל מהתובעת את המוניטין שלה. מכאן, שלטענת התובעת על הנתבעים לפצותה בסך של 100,000 ₪, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.
15. בהתנהגותם כאמור, הנתבעים הפרו את החובה החקוקה שבסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, האוסר על הטעיית הצרכן.
16. בגין הפרת זכויות היוצרים בהעתקת הכתבות והתמונות, התובעת ביקשה פיצוי בסכום הנע בין 10,000 ₪ ל 20,000 ₪ עבור כל כתבה, כאשר בכתב תביעתה התובעת הסתמכה על הוראת סעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים, ואילו בסיכומי טענותיה התובעת הפנתה להוראות חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, ולהוראת סעיף 56 לפקודת זכויות היוצרים וביקשה לפצותה בסך של 300,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים והעתקת כתבותיה.

עיקר טענות הנתבעים הרלבנטיות לצורך ההכרעה

1. הנתבעים טוענים כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות על הסף. זאת, שכן הנתבעת שהינה המפעילה את האתר "קריות באינטרנט", הינה חברה בע"מ המהווה אישיות משפטית נפרדת מהנתבע. התובעת אינה מעלה בתביעתה כל טענה או נימוק לקיומה של עילה להרמת מסך. על כן יש להורות, לטענת הנתבעים, על דחיית התביעה כנגד הנתבע על הסף.
2. יש להפריד בין קהל קוראי עיתון התובעת לבין קהל הלקוחות המפרסמים בעיתון. העיתון מחולק בחינם. על כן, אין לקהל קוראי התובעת יד וחצי בתביעה. הנזקים הנטענים לשיטת התובעת, נגרמו לכאורה בגין הטעית קהל המפרסמים בלבד. ועל כן, יש להתמקד בדיוננו אך ורק בקבוצה זו.
3. אתר הנתבעת פועל מאז שנת 2002. על כן, כל טענה בנוגע לשם האתר דינה להידחות לנוכח התיישנות עילת התביעה.
4. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי המילים "חדשות" ו "הקריות" הינן מלים גנריות, שאין לתובעת כל בעלות בהן, לא כצמד ולא בנפרד. מה גם, שהשם "חדשות הקריות" אינו מהווה סימן מסחר, סימן מסחר רשום או שם מוגן, ולא בכדי התובעת אינה טוענת זאת. מכאן, ומשמדובר בשם שאינו בר הגנה, לא עומדת לתובעת זכות קניין בו ולפיכך, הדיון גם יוצא מגבולות העוולה של גניבת עין, אף אם מתקיימת הטעיה בפועל.
5. השם "חדשות הקריות" הינו צמד מילים המהווה שם תיאורי לתוכנו ולמטרתו, ומופיע באתרי חדשות רבים. כך, שהגשת התביעה דווקא כנגד הנתבעת, ולאחר חלוף עשר שנים מאז עליית אתר הנתבעת לאוויר, מקוממת וצורמת.
6. לא זו אף זו, הנתבעת כלל אינה משתמשת בשם "חדשות הקריות", והיא מפעילה אתר בשם "קריות באינטרנט".
7. באשר לכתבות שנלקחו מעיתון התובעת, הנתבעים טוענים כי בין הצדדים שרר שיתוף פעולה רב שנים, שבמסגרתו התובעת, ובין היתר, הנפיקה לנתבע תעודת עיתונאי, פרסמה כתבות על הנתבע וכן אפשרה לו לפרסם באתר "קריות באינטרנט" מכתבות העיתון תוך מתן קרדיט כחוק. אך, בחודש ינואר 2013 דואק פנה לנתבע וביקש לראשונה כי יופסק השימוש בכל חומר הנמצא בעיתון, ואין חולק, כי מהעת ההיא לא בוצע כל שימוש כאמור. לפני ינואר 2013 התובעת מעולם לא פנתה לנתבעים בכל טענה או אמתלה כנגד פרסום כתבותיה באתר הנתבעת. נהפוך הוא. לאורך כל הדרך היה שיתוף פעולה פורה בין הצדדים.
8. התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת המוניטין של האתר או של העיתון שלה.
9. התובעת בעצמה משתמשת בצמד המילים "קריות באינטרנט" ב "קוד המקור" שלה ושל כותרת האתר "טייטל" שברשותה – כך שמי שיחפש במנועי החיפוש "קריות באינטרנט" יגיע לאתר "חדשות הקריות".
10. חיפוש מילים באינטרנט או קידום אתרים במנועי חיפוש נקבע על פי מאפיינים של החברות המפעילות את מנועי החיפוש ועל התובעת היה לפנות לחברות אלו.
11. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כלשהם ולא הפסידה ולו לקוח/מפרסם אחד שלטענתה הוטעה על ידי הנתבעים. אחרת, לא הייתה נמנעת מלזמן את אותם לקוחות למתן עדותם בבית המשפט.

דיון והכרעה

השימוש בשם "חדשות הקריות" ועוולת גניבת העין:

1. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהובא בפניי, ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות, משני טעמים: האחד, העדר מוניטין: התובעת לא הוכיחה קיומו של מוניטין. אציין, כי התובעת לא הביאה בפניי ראיה כלשהי להוכחת קיומו של מוניטין ובחרה להימנע מהגשת חוות דעת בסוגיה זו (ראו והשוו: ע"א 8981/04 אבי מלכה – "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ ואח', 27.9.2006, וכן ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עתון משפחה ואח' נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עתון "משפחה טובה" ואח', 23.5.2001). השני, שמות שונים: בעוד ששמו של עיתון התובעת ואתרה הוא "חדשות הקריות", כאשר האות ת' במילה "הקריות" מופיעה בכיתוב הפוך, שמו של אתר הנתבעים הוא "קריות באינטרנט" (ראו: נספח ה' למוצג ת/1 – תצהיר עדותו הראשית של דואק, עמ' 5 לפרוטוקול ש' 24-32, עמ' 6 ש' 1 וש' 5-6, וכן נספחים ג' ו- ה' למוצג נ/1 – תצהיר עדותו הראשית של הנתבע, עמ' 20 לפרוטוקול ש' 8-11 ו- עמ' 21 ש' 1-10). כאן המקום להבהיר, כי לא נעלם מעיניי שאחד הנושאים המופיעים בדף הבית של אתר הנתבעים מכונה "חדשות הקריות". ברם, נהיר כי אין מדובר בשמו של האתר, אלא בכינויו של אחד הנושאים באתר. משכך, ברי כי לא מתקיים חשש סביר להטעיית הציבור כי אתר הנתבעת הוא עיתון ואתר התובעת או קשור אליהם.

עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה:

1. לא מצאתי ממש בטענות התובעת לקיומן של עילות תביעה נוספות - עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה – אשר הועלו בשפה רפה וללא כל ביסוס עובדתי או משפטי. על כן, דין טענות התובעת לקיומן של עילות התביעה כאמור, להידחות.

העתקת/גניבת הכתבות:

1. אף ברכיב זה באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. ולהלן הנימוקים לכך:
   1. מדובר בכתבות אשר פורסמו בין 5.3.2012 עד 4.1.2013, שדבר פרסומן באתר הנתבעת היה ידוע לתובעת בזמן אמת. ודוק, התובעת לא העלתה כל טענה בנוגע למועדי גילוי פרסומי כתבותיה באתר הנתבעת. שתיקתה בעניין זה, מלמדת על ידיעתה אודות הפרסומים בזמני אמת. אכן, במסגרת חקירתו הנגדית דואק טען לראשונה, כי התובעת לא גבתה כסף מהנתבעים תמורת פרסום הכתבות באתרם משלא ידעה על השימוש בכתבותיה (ראו: עמ' 7 ש' 20). אך, טענה זו דינה להידחות משתי סיבות: הראשונה, מדובר בהרחבת חזית אסור. השנייה, הטענה אינה מתיישבת עם ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים והמלמדות על קשרי העבודה בין הצדדים ועל ידיעת התובעת ודואק אודות פרסומי כתבות או תמונות שנלקחו מהתובעת באתר הנתבעת (ראו: נספחים ז' ו- ח' למוצג נ/1), ואינה מתיישבת עם עדותו של דואק עצמו, לפיה טען כי פנה מספר פעמים בעל פה והתריע בפני הנתבעים לחדול מהשימוש בכתבות התובעת.
   2. התובעת ידעה על קיומו של אתר הנתבעת המכונה "קריות באינטרנט" עוד לפני תחילת עבודת הנתבע אצלה (ראו: סעיפים 8 ו- 9 רישא למוצג ת/1), ובמהלך תקופת עבודת הנתבע אצלה ובמשך שנים לאחר מכן, דואק דאג להוציא תעודת עיתונאי עבור הנתבע, כשאין חולק כי הימנעות התובעת ודואק ממסירת תעודת העיתונאי של שנת 2012 לנתבע והימנעותם מהוצאת תעודת עיתונאי עבורו לשנת 2013, מקורן במחלוקת שניטשה בין הצדדים סביב השימוש בשם "חדשות הקריות" (ראו: סעיף 35 למוצג ת/1, עמ' 13 לפרוטוקול ש' 2-6 וכן עמ' 23 ש' 25-31, עמ' 24 ש' 1-2 וש' 14-15).
   3. דעת לנבון נקל, כי כתב התביעה, תצהיר עדותו הראשית של דואק ונספחי התצהיר, סותרים את עדותו הכבושה (ראו: עמ' 12 ש' 1-11) בדבר התראותיו ופניותיו בעל פה אל הנתבע להפסיק את השימוש בכתבות או בתמונות של התובעת. דואק הצהיר מפורשות כי פנה מספר פעמים בעל פה אל הנתבע בנושא השימוש בשם "חדשות הקריות" (ראו: סעיף 26 למוצג ת/1), ואין כל זכר לשימוש בכתבות או תמונות השייכות לתובעת.
   4. ניסיון התובעת להמעיט משיתוף הפעולה ששרר בין הצדדים עובר להתעוררות המחלוקת אודות השימוש בשם "חדשות הקריות", אינו מתיישב עם העבודה כי הנתבע שלח אייטמים לתובעת (ראו: נספח א' למוצג נ/1), אינו מתיישב עם העובדה כי התובעת דאגה להנפיק תעודת עיתונאי לנתבע במשך שנים, אינו מתיישב עם העובדה כי התובעת נענתה לדרישת הנתבע והמציאה לו תמונה של חבר מועצה כשהנתבע התכוון לפרסם עליו כתבה, ואינה מתיישבת עם פניית הנתבע אל התובעת (ראו: נספח ז' למוצג נ/1) המאזכרת את שיתוף הפעולה ושימוש הנתבע בכתבות מהעיתון של התובעת, כאשר התובעת לא חלקה על כך בתשובתה לאותה פנייה. למותר להוסיף ולציין, כי הפנייה והאישור בכתב הנ"ל צורפו לכתב ההגנה, אך חרף זאת, דואק בחר להתעלם מהנספח ומטענות הנתבעים הקשורות לנספח. אך, כמנהגו, בחר להרחיב את חזית טיעוניו במסגרת חקירתו הנגדית עת טען, לראשונה, כי מסמך זה תומך דווקא בטענתו כי פנה מספר פעמים בעל פה לנתבע בבקשה להפסיק את השימוש בכתבותיו ללא אישורו, ומכאן נעשתה פניית הנתבע אל דואק לקבלת אישורו לפרסם את הכתבה על הקבלן יואב זיו (ראו: עמ' 7 ש' 28-32 ועמ' 8 ש' 1-6). עדותו של דואק אינה מקבלת עלי גם בהקשר זה. זאת, שכן אין כל הסבר מדוע בחר הוא להתעלם בתצהיר עדותו הראשית מהנספח ומהנטען בסעיף 36 לכתב ההגנה. מה גם, שהסבר הנתבע באשר לנסיבות עריכת המסמך (ראו: עמ' 26 ש' 28-32 ועמ' 27 ש' 1-5) נמצא הגיוני מאוד ואף סביר יותר ומתיישב עם תוכן המסמך עצמו, ובפרט, משצוין מפורשות כי הפנייה נערכה "לבקשת יואב" (הכוונה ליואב זיו, הקבלן).
   5. מהמקובץ לעיל, מקובלת עלי עדותו של הנתבע כאמינה, ולפיה השימוש בכתבות ובתמונות נעשה בהסכמת התובעת, בידיעתה ובאישורה. עוד מקובלת עלי עדותו של הנתבע כאמינה ומהימנה, לפיה מאז דרישת התובעת בחודש ינואר 2013 להפסיק את השימוש בכתבות או יצירות התובעת, הנתבעים חדלו מכל שימוש כאמור. התובעת גם לא חלקה על כך ודואק אישר את הדברים בחקירתו (ראו: עמ' 12 ש' 24-25).
   6. יתרה מכך, שוכנעתי כי התביעה לקבלת פיצויים בגין העתקת הכתבות הינה מאולצת, מלאכותית ואין לה כל בסיס עובדתי או משפטי. לא אכחד, כי נוצר בי הרושם כי הכללת סעד זה בכתב התביעה נועדה לשמש כאמצעי לחץ על הנתבעים לחדול מהשימוש בקטגורית "חדשות הקריות" באתר המופעל על ידם.
   7. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין עוד, כי הנתבעים נתנו לתובעת את מלוא הקרדיט בגין מרבית הכתבות נשוא התביעה (ראו: נספחים יב'2, יב'3, יב'4, יב'6, יב'8, יב'9, ו- יב'11 למוצג ת/1, וכן חקירתו של דואק בעמ' 13 ש' 19 ו- 27, עמ' 14 ש' 5-7, ש' 18-20 וש' 23-24). אמנם, בגין חלקן האחר של הכתבות לא ניתנה קרדיט לתובעת (ראו: נספחים יב'1, יב'5, יב'7 ו- יב' 10 למוצג ת/1). ברם, שוכנעתי כי ההתנהלות בין הצדדים לא הייתה פורמאלית ולא הוגדרו ביניהם הסכמות מפורשות על כל כתבה וכתבה (ראו: עמ' 28 ש' 6-18). כך למשל, כאשר דואק אישר לנתבע, בעקבות בקשת הקבלן זיו, להשתמש בכתבה על אותו קבלן, דואק דרש מהנתבע "להשתדל" להכניס קרדיט. או כאשר הנתבעים פרסמו כתבה על דואק עצמו, סביר מאוד כי הנתבעים ובהסכמת דואק, לא ייתנו קרדיט לעיתון שבבעלות דואק על כתבה המדברת בשבחו של דואק (ראו" נספח יב' 10 למוצג ת/1), ועדותו של הנתבע אף בהקשר זה מקובלת עלי כאמינה, מהימנה, סבירה ומתיישבת עם כלל הנסיבות והתנהלות הצדדים כפי שהובאה לעיל.
   8. לא זו אף זו, הכתבות נשוא הנספחים יב'1, יב'5 ו- יב'7 - ומעבר לעובדה כי הכתבות המקוריות נשוא הנספחים יב'1 ו- יב'5 לא הוגשו במסגרת ראיות התובעת - הן כתבות שפורסמו בחודשים מרץ, מאי ויולי 2012, כשהתובעת בחרה שלא להעיר לנתבעים כל הערה אודות השימוש בהן ללא מתן קרדיט. שתיקת התובעת מלמדת על הסכמתה, בין אם מראש ובין אם בדיעבד, לשימוש שנעשה על ידי הנתבעת.
   9. בהעדר כל טענה לגילוי מאוחר אודות הפרסומים שנעשו באתר הנתבעת, בהינתן פרק הזמן שחלף מאז הפרסומים ועד להגשת התביעה, בהתחשב במהות הסכסוך העיקרי בין הצדדים (השימוש בשם "חדשות הקריות"), בהינתן ההתנהגויות וההתכתבויות המלמדות על קיומם של קשרי עבודה או שיתוף פעולה, ובהינתן העובדה כי הנתבעים הפסיקו לפרסם כתבות או יצירות כלשהן של התובעת באתרם מאז דרישת התובעת לחדול מכך, ברי כי אין כל בסיס לתביעת התובעת גם בגין רכיב זה, והגעתי לכלל מסקנה, כי השימוש בכתבות ובתמונות נעשה בידיעת התובעת ובהסכמתה המלאה או למצער בהסכמה שבשתיקה.

לסיכום

1. דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 7,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.