לפניי בקשה לסילוקה על הסף של תובענה זו, בטענה להעדר סמכות עניינית.

רקע

1. התובעת היא עמותה המפעילה שלושה גני ילדים בישוב אכסאל. לגן הראשון ניתן רשיון משנת תשס"ג, השני משנת תשס"ו והשלישי משנת תשע"א. החל משנת 2002 מתוקצבת העמותה על ידי משרד החינוך. בביקורות שערך משרד החינוך בנושא תשלום שכר לעובדי העמותה, מצא משרד החינוך כי לא משולם שכר כדין, כך על פי קביעתו של משרד החינוך, ועל כן החליט להפסיק את התקצוב לעמותה החל מיום 1.9.12.

2. מאז החלטת משרד החינוך ועד להגשת כתב התביעה, כך עולה מטענות הצדדים בכתבי בי-דין ובעל-פה בדיון שהתקיים, היו הליכים שונים בין התובעת לנתבעת, כאשר התובעת ביקשה לתקן את הליקויים שנמצאו אצלה ואילו הנתבעת דרשה לצורך כך מסמכים שונים וביצעה בדיקות שונות באמצעות רואה חשבון.

משלא נסתיימה הבדיקה בתוך פרק זמן סביר, כך לטענת התובעת, לא נותר לה אלא לפנות לערכאות.

3. בכתב התביעה, עותרת התובעת כי בית המשפט יורה למשרד החינוך לשלם לה את תקציב שנת הלימודים תשע"ג לגני טרום חובה המופעלים על ידה וכן, עותרת לפסיקת פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין "נזקים משוערים אשר נגרמו לתובעת..." וכן ביטול החסימה שהטילה הנתבעת על סמל הגן המופעל על ידי התובעת.

במסגרת התובענה, עתרה התובעת לסעד זמני, בדמות צו עשה המחייב את הנתבעת לבצע שניים מן הסעדים הנתבעים בתביעה העיקרית, וזאת עד לבירור התובענה העיקרית - להעביר את התשלום הנתבע בתביעה עבור שנת הלימודים תשע"ג וכן להסיר את חסימת סמל המוסד.

4. ביום 4.6.13 עם הגשת הבקשה לסעד זמני, ניתנה החלטת בית המשפט בו התבקשה התובעת להציג את מקור סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה. בתגובה, הודיעה התובעת כי התביעה הינה תביעה כספית לקבלת סכומי כסף המגיעים לה, אך לא הועברו בשל עניינים בירוקרטיים או טכניים. המדובר בתביעה כספית שאינה "בענייני חינוך" כלשון החוק, ועל כן, לשיטתה של התובעת, הסמכות נתונה לבית משפט זה.

הדיון

5. לאחר עיון בבקשה ובהודעת התובעת ביחס לסמכות הענינית, נקבע דיון בבקשה, במעמד שני הצדדים. הנתבעת התייצבה אמנם בדיון, אולם מסרה כי קיבלה את כתב התביעה ואת הבקשה למתן סעד זמני רק יום קודם לדיון ועל כן לא היה סיפק בידה להגיש תגובה עניינית כתובה. עם זאת, הנתבעת טענה כבר בדיון, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית.

6. בתום הדיון, הציעה ב"כ הנתבעת כי תפנה למשרד החינוך על מנת לזרז את הטיפול בעניינה של התובעת ותגיש הודעה מחייבת בתוך 21 יום. לפיכך, מתוך ציפייה כי אכן תושלם הבדיקה ואולי יתייתר ההליך כולו, לא ניתנה החלטה בשאלת הסמכות העניינית ואף לא בבקשה לסעד זמני.

בחלוף עשרים ואחד ימים, הוגשה בקשת הנתבעת למתן ארכה מן הטעם שהיועץ המשפטי אשר טיפל בעניין חלה והוחלף על ידי יועצת משפטית אחרת ותגובת משרד החינוך הועברה לב"כ הנתבעת באיחור.

7. בתום הארכה, הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף. במסגרתה, גם הודיעה הנתבעת, בסעיף 31 לבקשה, כי הבדיקה העלתה שהליקויים בהתנהלות התובעת אינם מאפשרים את חידוש התקצוב אשר נתבע על ידה, אף לא חלקית, וההחלטה על הפסקת התקצוב, מיום 1.9.12, בעינה עומדת.

טענות הצדדים ביחס לסמכות העניינית

8. הנתבעת טוענת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה שכזו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, זאת חרף ניסוח התביעה כתביעה כספית ולצו עשה. לטענת הנתבעת, ביסוד התביעה עומדת החלטת משרד החינוך להפסיק התקצוב לתובעת, לאחר שבדק ומצא כי זו הפרה את החוק ואת נהלי המשרד המחייבים גנים מוכרים שאינם רשמיים. אין המדובר בעיכוב כספים המגיעים לתובעת, אלא בהחלטה של משרד החינוך, מתוקף סמכותו ולאחר שהפעיל שיקול דעתו, כי התובעת אינה עומדת בקריטריונים לקבלת התקצוב ולכן הוא הופסק. החלטה כזו של משרד החינוך ניתנת לבחינה על ידי הערכאה שלה נתונה הסמכות לבדוק את שיקול דעת הרשות – בית המשפט לעניינים מנהליים.

9. תגובת התובעת הוגשה כאמור בכתב עוד קודם לדיון, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 4.6.13 ובהמשך, הוגשה התייחסות. כך גם נשמעו, קודם לכן, בדיון, טיעוניה ביחס לסמכות העניינית ואף הוגש מטעמה פסק דין לעיון בית המשפט והודעה נוספת ביום 22.7.13. התובעת טוענת כאמור, כי אין המדובר בתביעה שדינה להתברר בבית משפט לעניינים מנהליים שכן המדובר בתביעה כספית שאינה בענייני חינוך והסמכות נקבעת בהתאם לסעד.

דיון ומסקנות

10. כבר עתה אומר, כי לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בחוק ובפסיקה, הגעתי לכלל דעה כי הסמכות העניינית אינה נתונה לבית משפט זה.

אסביר טעמיי.

11. חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 5 את סמכותו של בית המשפט:

"בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן –עתירה מינהלית);

(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי);

(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית);

(4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק."

12. פרט 3 לתוספת הראשונה לחוק העוסק בענייני חינוך קובע כך:

"חינוך – החלטה של רשות בעניני חינוך, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר, ולמעט:

(1) החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענינים האלה:

(א) תקצוב;

(ב) תכניות לימודים;

(ג) הכשרת עובדי הוראה;

(2) החלטה בענין מתן תמיכות לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985;

(3) החלטה בעניני השכלה גבוהה."

13. הנתבעת, כפי שעולה מטיעוניה, אינה מעכבת את כספי התובעת, אלא לא העבירה אותם מן הטעם שמבדיקותיה עליה כי התובעת אינה מקיימת את הוראות החוק ואינה משלמת את שכר עובדיה כמתחייב. לפיכך, התקבלה החלטה עקרונית כי התובעת אינה זכאית עוד לתקצוב ועל כן הופסקה העברת הכספים כבר ביום 1.9.12. ההחלטה התקבלה על ידי חשבות משרד החינוך בירושלים.

14. עיון בחוק מלמד כי בית המשפט לעניינים מנהליים, ידון, בין היתר, בעתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה. עיון בפרט 3 לתוספת הראשונה מלמד כי החלטה של רשות בענייני חינוך תידון על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. ס"ק (1) לפרט השלישי בא למעט החלטות בעלות תחולה ארצית או מגזרית הקובעות בין היתר בענייני תקצוב.

ההחלטה שעליה מלינה התובעת אינה החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית. היא נוגעת אך ורק לתובעת ובאה בתגובה להתנהלות בלתי חוקית, כך לטענת הנתבעת, מצידה של התובעת, התנהלות אשר הובילה לשלילת התקצוב.

על פניו, המדובר בהחלטה אשר על פי פרט 3 נתונה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.

15. מהי החלטה ב"ענייני חינוך" אשר תידון בבית המשפט לעניינים מנהליים? האם גם החלטה בעניין שלילת תקצוב היא החלטה בענייני חינוך?

לא מצאתי כי השאלה נדונה במישרין, לא לאחר שתוקן החוק אשר שינה את ההגדרה הנוגעת לתחום החינוך ואף לא קודם לכן. עם זאת, הגיון הדברים מלמד כי החלטה הנוגעת לגופים חינוכיים המתקבלת על ידי הרשות האמונה על תחום החינוך, משרד החינוך, גם אם עוסקת היא בענייני תקצוב, עודנה החלטה ב"ענייני חינוך". אני סבורה גם כי זו היתה מטרתו של המחוקק – להביא למצב שבו החלטות הרשות החינוכית יידונו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, מה גם שבענייננו כאן, דומה כי המחלוקת נסבה על שיקול דעת הרשות בלבד וזה אמור להיבחן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. ההחלטה על אי-העברת הכספים אינה החלטה התלויה בחלל ריק, שהרי היא נובעת מן ההחלטה העקרונית שהתובעת אינה עומדת בקריטריונים ואינה פועלת כמתחייב מהחוק והכללים. זו זו ההחלטה שצריכה להיבחן על ידי בית המשפט.

מעבר לכך, עיון בפסיקה מלמד כי עתירות שכאלה נדונות דרך קבע על ידי בתי המשפט לעניינים מנהליים (ראה למשל בש"א (נצ') 310/09 ד"ר אליאס שקור נ' מ"י (2.9.09); עתמ (י-ם) 526/07‏ עמותת אל סונדוס נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (‏18.6.08)).

16. טוענת התובעת כי התביעה היא תביעה כספית.

אכן, התביעה הוגשה כתביעה לסעד כספי ולצו עשה, אולם בחינת טיעוני התובעת מלמדת כי במהותה, חותרת התביעה כנגד החלטת משרד החינוך לבטל את תקצובה. מקרה זה שונה ממקרים אחרים שהוצגו על ידי התובעת, בהם לא היתה מחלוקת בעניין הזכות לקבל את הכספים, אלא אך ורק בעניין דרך חישובם (ראה ת"א 1637/07 ו- 3184/07 עמותת אלסונדוס נ' מ"י (26.7.12) והחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עת"מ 3395/06 מיום 27.12.06 וכן הפסיקה המאוזכרת באותה החלטה). כתב התביעה שלפניי בא לתקוף את אותו שיקול דעת של הרשות, אשר החליטה לשלול את התקצוב מטעמים של פעילות שאינה תואמת את החוק והנהלים, כפי שטוענת הנתבעת. הכתרת התביעה כתביעה לסעד כספי אינה יכולה להועיל כאשר באים אנו לבחון את מהות התביעה. מעבר לצורך אציין גם כי התביעה לפסיקת פיצויים בסך 100,000 ₪ אינה מנומקת, אינה מפורטת ולא ברור כיצד ומדוע ננקב סכום זה. הוספה של סעד זה, אין בו כדי לשנות ממהותה של התביעה, כאמור.

17. מסקנתי היא, כאמור, כי הסמכות לדון בטענות התובעת ביחס להחלטת משרד החינוך על שלילת התקצוב, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, מקום מושבה של חשבות משרד החינוך, אשר קיבלה את ההחלטה בעניינה של התובעת.

18. לפיכך, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) אני מורה על העברת התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

התובעת תפעל לתיקון כתב התביעה באופן שיהלום עתירה מנהלית, בהתאם להוראות החוק והתקנות, זאת בתוך 14 יום מהיום.

ימי הפגרה במניין.

בנסיבות, ולאחר ששקלתי בדבר, איני עושה צו להוצאות.

משמצאתי כי הסמכות העניינית אינה נתונה לבית משפט זה ולאור התוצאה כאמור, מתייתר הצורך בדיון בבקשה לסעד זמני.

לאור השבתת מערכת המחשב למשך מספר ימים נחתמת החלטה זו באיחור. המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס ותוודא עימם קבלתה.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.