ע"י עו"ד ש. חמיש

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת לטענתה עקב תאונת דרכים שארעה ביום 6.2.12 בחניון הגרנד קניון בחיפה. על פי הגרסה, התאונה ארעה עת התובעת הייתה בדרכה לעבודה.

התובעת טוענת כי בעת שהלכה בחניון הבחינה כי רכב צד ג' החל בנסיעה לאחור לכיוונה, היא נבהלה וניסתה להתחמק מפגיעתו, קפצה למדרכה סמוכה החליקה ונפלה ארצה ומכאן הפגיעה.

התובעת מציינת שאיננה יכולה לומר האם בסופו של דבר פגע בה הרכב ,כיום נראה שלא היה מגע.

התובעת צירפה תצהיר עדה מטעמה, הגב' אסיה בקר שעבדה עמה ואשר הייתה עדה לתאונה.

התובעת הזעיקה את בעלה, הם פנו לבית החולים בני ציון ברם שם נבדקה אך לא אובחן ממצא משמעותי אלא שטף דם במצח ורגישות במישוש בברכיים .

כאביה של התובעת לא חלפו ולכן פנתה לקופת החולים ,קיבלה אישור עבור ימי אי כושר נוספים עד ליום 25.2.12, כאביה המשיכו, ממצא אובייקטיבי לא אובחן והתובעת נאלצה לעבור סדרה בת 18 טיפולי פיזיותרפיה.

הנתבעת-קרנית כופרת בחבותה וטוענת כי גרסת התובעת לא הוכחה ולא מדובר בתאונת דרכים.

התובעת וחוקר מטעם הביטוח נחקרו בדיון ההוכחות הראשון, במהלך הדיון הוגשו שלל מוצגים מטעם הנתבעת, העדה הגב' בקר לא התייצבה ומשכך נקבע אחר כך מועד נוסף בה נחקרה היא והחוקר מטעם הנתבעת וב"כ הצדדים סיכמו.

עדותה של התובעת עשתה רושם של עדות מבולבלת, לא עקבית, מצטדקת אשר הלכה והשתנתה בהתאם לכיווני החקירה, ב"כ הנתבעת מדגיש עניין זה בסיכומיו, גם ב"כ התובעת מודע לבעייתיותה של העדות והרושם שהשאירה (סעיף 4 לסיכומיו).

הסתבר כי התובעת שללה מחלות וחבלות קודמות בעברה במסגרת תצהיר התשובות לשאלון כאשר מחקירתה הנגדית עלה כי התובעת עברה אירוע מוחי, כי נגרם לה שבר בקרסול, כי סבלה מבעיה בכפות הידיים וכי סבלה מבעיה של ממש בברכיה כאשר בברך ימין הודגמו ממצאים אובייקטיביים ואף דובר בשעתו על ביצוע ארטרוסקופיה.

כשעומתה התובעת עם כל אחד מהממצאים, ניסתה לטעון כי אין בהם דבר, האירוע המוחי "כנראה" לא היה אירוע מוחי אלא סתם נתפשה לה ידה, הבעיות בברך היו קלות וחולפות והרופאים הם אלו שממהרים "להציע ניתוח", הפניות לרופאים היו בגלל שנזקקה למעט מנוחה מעבודתה המצריכה עמידה ולא בגלל בעיות אקוטיות או ממשיות, וכשנשאלה מדוע פנתה לביטוח לאומי נכות כללית אם לא עברה אירוע מוחי תשובתה הטובה ביותר הייתה "זה היה לפני פסח ונתפסה לי היד כנראה מעודף עבודה". לא זה מה שעולה מחוות הדעת הרפואית שדנה בתביעתה של התובעת לענף נכות כללית ולא זה מה שנרשם בשעתו מפי התובעת.

לדידה של התובעת, כל הרופאים לכל אורך העשור האחרון הגזימו בתיאור מחלותיה ותלונותיה וככל שהיה בכלל משהו בעברה הרפואי (שעד למועד ההוכחות הוסתר ולא גולה על ידה) הרי היה מדובר בתלונות ופגימות קלות שחלפו להן ורק פגיעתה בתאונה נשוא תיק זה רצינית ומגבילה.

תשובותיה של התובעת ביחס לעברה הרפואית ולמצגים שיצרה בתצהיר התשובות לשאלון השליכו על אמינות גרסתה ובעיקר על היקפו הצפוי של התיק.

בסיכום ביניים עד שלב זה ניתן לומר שאלמלא אותרה הגב' אסיה בקר (מילשטיין) והובאה לעדות בדיון נוסף שנקבע דיון ההוכחות הראשון, הייתה התביעה נדחית.

אלא שכאמור, לאחר תום ישיבת ההוכחות הראשונה אותרה הגב' אסיה והתבקש לאפשר את עדותה בבית המשפט.

הגב' אסיה התייצבה ונחקרה. לכאורה ועל פי התמלול וההקלטה של שיחת החוקר עמה עלה שהגב' אסיה מכחישה את הסיפור ומסרבת לשתף פעולה ומכאן גם ניתנה על ידי, עובר לדיון, החלטה המצוטטת ע"י ב"כ הנתבעת בדבר כדאיותו ואכן עד תחילת הדיון, נראה היה שתמליל השיחה יתקע את המסמר האחרון בארון קבורתה של תביעה זו.

אלא שבחקירתה הנגדית התבהרו חלק מהדברים הנוגעים לתמלול, הסתבר כי הגב' אסיה סברה שהחוקר התקשר אליה ביחס לחברה אחרת לעבודה בשם ורה בלום אשר נפגעה בתאונה בה נפלה בתוך הקניון, הגב' אסיה ציינה שאותה גברת בלום התעקשה לכפות עליה לתת עדות לטובתה הגם שהיא-הגב' אסיה עמדה על כך שהיא לא ראתה כיצד אירעה תאונתה של גב' ורה בלום וכי האחרונה "נדנדה לה" ללא הרף.

זה המקום לציין כי ההקלטה והתמלול של הגב' אסיה אינם מתחילים מתחילת השיחה עמה וניכר כי מיד בהתחלה כאשר נשאלה, השיבה שהיא מכירה את הנפגעת היכרות קודמת שכן הייתה לקוחה שלה במספר חנויות שהחזיקה. הגב ' אסיה טענה בעדותה כי הגב' בלום הייתה בעלת חנויות בגדים (והתובעת איננה כזו).

מפנה זה בעדות שינה את התמונה כולה. ב"כ הנתבעת טוען כי מדובר בעדות כבושה לה התכוננה הגב' אסיה לאחר שנחשף התמליל ברם לא כך התרשמותי. אין שום סיבה שבעולם שהגב' אסיה תציין בשיחה המוקלטת שהייתה לקוחה של התובעת כאשר זו הייתה בעלת חנות שכן הוכח כי לתובעת לא הייתה חנות מעולם והגב' אסיה לא הייתה לקוחה שלה מעולם.

השיחה המוקלטת הקטועה גם בתחילתה וגם במהלכה מהווה ראיה בלתי שלמה שקשה לקבלה, מדובר היה בשיח חירשים מבחינתה של הגב' אסיה אשר ככל שהצליחה להבין בשעתו, היה מדובר על שיחה הנוגעת לגב' בלום ו"ננעלה" על טעות זו עד סופה.

בעת בדיקת הפסיקה לקראת כתיבת פסק דין זה עלה כי בעניינה של הגב' ורה בלום הנ"ל אכן ניתנו פסקי דין המפורסמים באתר נבו והמאששים את גרסת הגב' אסיה, הטענה כי מדובר בבעלת חנות שניהלה הליכים מול עובדים נתמכת בתיק 16236-08-09. נפילתה של גב' בלום בזמן שעבדה בגרנד קניון (אירוע מיום11.11.11) מוזכרת בכתבי הטענות שבתיק 35985-11-14, יוער שמדובר בהליכים שהוכרעו בבית הדין לעבודה.

עתה, ניתן לתת משקל ולו מוגבל מאד לעובדה כי כבר בבית החולים ביום התאונה נרשם שמדובר בתאונת דרכים ודבר זה יכול להוות חיזוק נוסף למסקנה שהאירוע הוכח.

נראה שאין מחלוקת כי מדובר בתאונת דרכים על פי הגרסה שנשמעה וכי אותו רכב צד ג', גם אם לא פגע פיזית בתובעת, היווה את הגורם בעיקרי לקרות התאונה.

אשר לנזק, הסכומים הנתבעים מופרזים , מדובר בנפילה ופגיעה שטחית, אני מפנה לבעיות שנסקרו בגרסת התובעת, כל הנזק הוא נזק מיוחד טעון הוכחה, טענות יש, ראיות פחות ולמעשה מדובר בקביעת נזק על דרך האומדנה.

הפסדי שכר לעבר:

לתובעת נקבעה תקופת אי כושר מצומצמת וקביעת המל"ל משקפת אותה במלואה (12 ימי עבודה) כאשר בשעתו שולם על ידו לתובעת סך 1,434 ₪ נומינלי. מעבר למל"ל אפסוק לתובעת עוד 800 ₪ בגין היעדרויות חלקיות אפשריות.

הווה אומר שבראש נזק זה נפסק לתובעת סך 800₪ מעבר למל"ל (המל"ל כבר נוכה).

כאב וסבל:

מדובר בפגיעה קלה שלא הותירה נכות, ללא שברים ואצל תובעת שגילה כ-70 שנים, לקחתי בחשבון את הצורך לפנות למיון ואחר כך לקבל פיזיותרפיה, והנני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך של 5,500 ₪.

עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נסיעות וכיו"ב:

הסכומים הנתבעים ע"י התובעת אינם נתמכים בשום ראיה. אין ספק כי בעלה (שלא ברור אם עובד) נאלץ ביום התאונה לנסוע עמה לבית החולים, אניח כי נזקקה לעזרה מועטה ומוגבלת לאחר שובה מבית החולים, ההוצאות בפועל היו נמוכות, לכל היותר נסיעות לפיזיותרפיה וסה"כ מועמד נזק כאן על סך 1,300 ₪.

אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת סך 7,600 ₪ (מעבר לתגמולי המל"ל) בצירוף הוצאות משפט בסך 900 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ו, 05 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.