לפני בקשת המבקשת להאריך את המועד להגשת תצהיריה ב- 20 יום (עד ליום 10.2.2015).

המבקשת נקטה סחבת בכל הקשור להגשת תצהירי עדות ראשית.

דיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף ומתן רשות להגן התקיימה ביום 9.9.2014. באותו מועד נדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף וניתנה רשות להגן. כמו כן הוריתי לצדדים להגיש תצהיר עדות ראשית כאשר לכל צד ניתנה שהות של 45 יום. המבקשת אשר אמורה הייתה לפתוח בהגשת התצהירים הגישה ביום 13.11.2014 בקשה להארכת מועד להגשת תצהיריה. לבקשה נעתרתי כמבוקש. ביום 15.12.2014 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד ב- 30 ימים נוספים לה גם נעתרתי.

ביום 20.1.2015, לאחר שהאורכה חלפה לה, הגישו המשיבים לסילוק התביעה בשל אי הגשת תצהירים. ביקשתי את תגובת המבקשת, כאשר בתגובה היא הגישה בקשתה הנוכחית להארכת מועד.

המשיבים מתנגדים לבקשה כאשר לטענת לא יהיה סיפק בידיהם להגיש תצהירים נגדיים עד למועד הישיבה שקבעתי להוכחות קרי 16.3.2015.

בהתנגדות המשיבים יש ממש. המבקשת התנהלה בעצלתיים ונקטה סחבת בהגשת תצהיריה כאשר עברו מאז 9.9.2014 כארבעה חודשים וחצי ולמעשה המבקשת אורכה מבקשת שהות של חמישה חודשים. בעקבות כך המועד להגשת תצהירי המשיבים יפול לאחר ישיבת ההוכחות הקבועה.

משלא אצה למבקשת הדרך להגיש תצהירי עדות הראשית אין מקום להשאיר את התביעה על כנה.

לאור זאת אני מורה על מחיקת תביעתה בהעדר תצהירי עדות ראשית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"בתוספת מע"מ.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.