זוהי תביעה לתשלום חוב בגין ציוד ושירותי תקשורת שסיפקה התובעת לנתבעים.

רקע כללי

1. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי רדיו וטלפון נייד ללקוחותיה.
2. בתחילת שנת 2011 נחתמו בין התובעת לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הסכמי התקשרות, לפיהם התחייבה הנתבעת להיוותר מנויה ברשת התובעת לתקופה בת 36 חודשים ולשאת בתשלום ציוד הקצה בפריסה קבועה של 36 תשלומים וכן לשלם את החשבוניות שיומצאו לנתבעת מעת לעת. הנתבע 2, שהינו מנהל הנתבעת, חתם על ערבות אישית לחיובי הנתבעת.
3. בהתאם להסכם מיום 22.2.11, רכשה הנתבעת עשרה מכשירים מסוג 756I, מכשיר אחד מסוג 856I ומכשיר IONE ובסה"כ 12 מכשירים, בעלות כוללת של 33,324 ₪. במעמד זה עדכנה הנתבעת את הוראת הקבע לטובת התובעת.
4. בהסכם נוסף מיום 22.2.11 רכשה הנתבעת שני מכשירי מודם ו-4 מכשירי ספריט בעלות כוללת של 4,927 ₪.
5. הנתבעת חיברה את מכשיריה לחבילה בשם 500HIT, הכוללת דמי שימוש קבועים בהתאם לסוג המכשיר, בו נעשה שימוש וכן חיוב בדבר שימושים משתנים.

טענות התובעת

1. התובעת טוענת כי הנתבעת עשתה שימוש נכבד בשירותי התובעת, עד שהחליטה באופן חד צדדי לבטל את הוראת התשלום שניתנה לטובת התובעת.
2. חובה של הנתבעת בסכום כולל של 21,500 ₪ מורכב מסכום של 222 ₪ בגין השימוש על-פי חשבונית לתקופה שמיום 20.7.12 – 20.8.12, ומסכום של 20,189 ₪ בגין יתרת חוב עבור הציוד שנרכש על ידה.
3. יצוין, כי בדיון שהתקיים הסכימה התובעת, בהמלצת בית המשפט, לוותר על החוב על-פי החשבונית בסכום של 222 ₪.
4. התובעת טוענת כי בחודש יולי 2012 ניידה הנתבעת 7 מתוך 12 המנויים לחברת פלאפון וחמש המנויים הנותרים הועברו מרשת מירס לרשת הוט מובייל. בעת תהליך מעבר הרשת חל עיכוב קל בתהליך הניוד. המדובר היה בעיכוב של יומיים, שבמהלכם העמידה התובעת לרשות הנתבעת חמישה מספריים זמניים מהם ניתן היה להוציא ולקבל שיחות. ואכן, הנתבעת ביצעה שיחות מאותם מספרים זמניים. בשל אי הנוחות הזמנית שנגרמה לנתבעת, וכמחווה שירותית, העניקה התובעת לנתבעת זיכוי ע"ס של 799 ₪.
5. התובעת טוענת, כי הנתבעת עשתה שימוש במכשירים ולא הלינה על קשיים או בעיות בזמן אמת. כך, במכתב מיום 3.8.12 ששלח הנתבע 2 לתובעת, אין טענה בדבר בעיות בשימוש במכשירים. יתרה מזאת, הנתבע 2 אף ביקש מהתובעת להציג חשבוניות עבור המכשירים בלבד.
6. עוד טוענת התובעת, כי אין בסיס לטענות התובעת בעניין גביית חיובים ביתר, שכן הסכומים בגין השימוש נגבו בדיוק בהתאם להסכם בין הצדדים, לפיו על הנתבעת לשלם חיובים קבועים בנוסף לחיובים משתנים.
7. התובעת דורשת לחייב את הנתבעת בעלות יתרת המכשירים בסכום של 20,189 ₪.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים טוענים כי הנתבע 2, שהינו מנהל הנתבעת 1, הודיע לתובעת ביום 15.7.12 על רצונו להתנתק משירותיה עקב מעבר לחברה מתחרה. הנתבע ביקש להשיב לידי התובעת את שנים עשר המכשירים שרכש ממנה, לנוכח העובדה כי לא ניתן לעשות בהם שימוש בחברה המתחרה, ואולם התובעת סירבה לקבלם.
2. בעקבות כך, הציעה התובעת לנתבעים לשוב ולהשתמש בשירותיה בתנאים משופרים, והנתבעים הסכימו.
3. ואולם, התובעת לא הצליחה לחבר את המכשירים ולהשמישם. במהלך ארבעה ימים הושבתו שנים עשר המכשירים, ובשל כך נגרמה פגיעה משמעותית בעבודת הנתבעת, אשר זקוקה למכשירי הטלפון על מנת לקיים קשר עם עובדיה באתרי הבנייה השונים. מכשירו האישי של הנתבע הושבת אף למשך עשרה ימים, והראיה היא שבמהלך עשרת ימים אלה לא התקבלה שיחה במכשיר זה.
4. לאחר שהתובעת לא הצליחה להביא לכך שניתן יהיה לעשות שימוש במכשירים, הודיע הנתבע לתובעת על ביטול ההסכם בשל הפרתו על ידי התובעת, וכן נייד את מכשיריו חזרה לחברת פלאפון ביום 24.7.12.
5. הנתבעים טוענים כי הסכום הנתבע הוא בגין המכשירים בהם לא ניתן היה לעשות שימוש ואשר התובעת לא הצליח לחבר אותם לרשת הוט מובייל, וכי משהפרה התובעת את חיוביה היא מנועה מלתבוע סכום כלשהו בעבור המכשירים.
6. כן טוענים הנתבעים, כי סכום החיובים הינו שגוי, שכן על-פי ההסכם בין הצדדים נקבע כי הסכום החודשי עבור כל מכשיר לסך של 174 ש"ח, כאשר סכום זה כולל הן את עלות המכשיר והן את השימוש בו ללא הגבלה. לטענתם, התובעת גבתה מהנתבעת סך של 3,560 ₪ בגין חיובי יתר.

דיון והכרעה

1. השאלות שבמחלוקת הן: האחת, האם הפרה התובעת את הסכם ההתקשרות עם הנתבעים באופן הפוטר את הנתבעים מלשלם את יתרת החוב בעבור המכשירים; השנייה, האם גבתה התובעת מהנתבעים חיובי יתר שלא בהתאם להסכם ההתקשרות.

תשלום עבור המכשירים

1. הנתבעים טוענים כי ביום 15.7.12 ביקשו לנייד מכשירים לחברת פלאפון והודיעו לתובעת על הניוד. בשל העובדה כי לא ניתן היה לעשות שימוש במכשירים אותם רכשו הנתבעים בחברת פלאפון ולנוכח הצעה משופרת שקיבלו הנתבעים מהתובע הסכימו לנייד חזרה את המכשירים לנתבעת, וכי הניוד בוצע באותו היום. ואולם, אז לטענתם לא הצליחה התובעת לחבר את המכשירים לרשת ועל כן החליטו לבטל חזרה את ההתקשרות עם התובעת ולנייד את הקווים לחברת פלאפון. ניוד זה בוצע יום 24.7.12.
2. בעניין אי היכולת לעשות שימוש במכשירים העידו הנתבע 2, מר יהודה בג'יו ומר רסמי קווסמה.
3. מר בג'יו העיד כי הנתבעת הינה לקוחה של בית עסק לחומרי בניין שבבעלותו. לדבריו, במהלך שנת 2012 במשך מספר ימים לא יכול היה ליצור קשר טלפוני עם הנתבע או מנהל העבודה, ובדיעבד הסתבר לו כי היתה בעיה במכשירי הקשר הניידים של הנתבעת. ואולם, מר בגיו העיד כי אינו יודע לאיזו רשת היו מחוברים מכשירי הנתבעת.
4. מר קווסמה, המשמש כמכונאי וקנין של הנתבעת, העיד כי לאחר ההתקשרות המחודשת עם התובעת, מכשירי הקשר לא עבדו משך חמישה ימים ובשל כך נוצר עיכוב בביצוע עבודות בשל העדר קשר עם ספקים ואי יכול להזמין ציוד וחומרים.
5. הנתבע העיד כי בחודש יולי 2012, לאחר שהסכים לחזור ולהתקשר עם התובעת בהסכם לקבלת שירותיה, לא הצליחה התובעת במשך ארבעה ימים לחבר את המכשירים וכי מכשירו האישי של הנתבע לא היה מחובר משך עשרה ימים. במצב דברים זה הושבתה פעילות החברה במשך 10 ימים. בהתאם לכך, החליט הנתבע לנייד את כל הקווים חזרה לחברת פלאפון, בה לא ניתן לעשות שימוש באותם מכשירים.
6. מנגד טוענת התובעת, כי בחודש יולי ניידו הנתבעים חמישה מהמכשירים לחברת פלאפון וביום 22.7.12 חמישה מכשירים שהיו ברשת מירס נוידו לרשת הוטמובייל, כי העיכוב בחיבור המכשירים לרשת ארך יומיים בלבד, אך בחלוף יומיים החליטו הנתבעים לנייד חזרה את כל המנויים לרשת פלאפון. עוד טענה התובעת כי מכשירו האישי של הנתבע לא היה ברשת מירס או הוט מוביל, אלא ברשת פלאפון.
7. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את טענת הנתבעים כי הם פטורים מתשלום יתרת החוב עבור המכשירים שרכשו מהנתבעת.
8. ראשית, אציין, כי לעניין משך העיכוב בחיבור המכשירים ברשת הוט מובייל, גרסת העדים מטעם הנתבעים לא היתה ברורה. כך, אף אחד מן העדים לא יכול היה לציין את המועדים בהם המכשירים לא עבדו.
9. שנית, הנתבע העיד כי בקו הפרטי שלו שמספרו 054-2116633 לא ניתן היה לעשות שימוש משך 10 ימים. ואולם, מן המסמכים שצורפו עולה ספק גדול האם מכשיר זה היה ברשת התובעת. כך, הנתבע עצמו צירף הסכם עם חברת פלאפון מיום 15.7.12, בנוגע למנוי הפרטי שלו, שכותרתו "הצטרפות מנוי קיים לתוכנית מעברים" (ההדגשה שלי), מה שיש בו להוכיח כי אין מדובר בניוד הקו שלו מרשת מירס לרשת פלאפון. שנית, אף בחשבונית של מירס, שצירף הנתבע לכתב ההגנה לתקופה שמיום 21.6.12 ועד 20.7.12, ובו פירוט של דמי יציאה עבור כל אחד מהמנויים, חשבונית שכפי הנראה הופקה לבקשת הנתבע לאחר שביקש לנייד את מכשיריו לרשת פלאפון, לא מופיע המספר האישי של הנתבע כאחד המנויים ברשת מירס.
10. הנתבעים אף בחרו שלא לצרף את הסכמי ההתקשרות עם חברת פלאפו לגבי כל המנויים מהם ניתן ללמוד מתי נוידו מנויים אלה לרשת פלאפון ומתי נוידו חזרה לרשת התובעת, על מנת להוכיח את טענתם בעניין משך העיכוב בחיבור המכשירים לרשת התובעת. המדובר בראיות המצויות ברשות הנתבעים ואי הצגתן פועלת לחובתם.
11. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי משך ארבעה עד עשרה ימים לא היו יכולים לעשות שימוש במכשירים בשל בעיות חיבור לרשת התובעת.
12. אכן התובעת מודה בעובדה כי היתה בעיה של חיבור חמש מכשירי המירס אותם ניידו הנתבעים חזרה לרשת התובעת וכי משך יומיים לא ניתן היה לעשות שימוש במכשירים. ואולם, מעדותו של נציג התובעת, מר מנסור פאדי, עולה כי במהלך תקופה זו ניתנו לנתבעת קווים זמניים, כך שהנתבעים היו יכולים לבצע שיחות באמצעות אותם קווים.
13. טענת התובעת נתמכת בחשבונית לתקופה מיום 13.7.12 ועד 12.8.12 (נספח 7 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת), ממנה עולה כי במהלך תקופה זו בוצעו שיחות מחלק מחמשת המנויים. יצוין, כי מחשבונית זו עולה כי אף רק חמישה מנויים נוידו לרשת הוט מובייל ולא כל 12 המנויים כפי שנטען על ידי הנתבעים.
14. זאת ועוד, מהתיעוד במערכות התובעת עולה כי לאחר שניידו הנתבעים את מנוייהם לרשת פלאפון, החליטו להעביר את מנוייהם, כולם או חלקם, חזרה לרשת הנתבעת ביום 22.7.12 ואלה נויידו שוב בחזרה לרשת פלאפון ביום 24.7.12, וזאת בטרם הספיקה התובעת לחבר את המנויים.
15. יוצא אפוא שהנתבעים לא הציגו ראיות בנוגע למשך העיכוב, בעוד שטענת התובעת לעיכוב של יומיים בחיבור המכשירים לרשת נתמכת בראיות.
16. האם עיכוב בחיבור המכשירים לרשת התובעת לתקופה של יומיים, פוטר את הנתבעים מחובתם לשלם עבור המכשירים. עמדתי היא כי בנסיבות העניין יש להשיב לכך בשלילה. ראשית, עם התקלה בחיבור המכשירים לרשת התובעת, לא הודיעו הנתבעים לתובעת על ביטול העסקה בשל אותה תקלה ולא השיבו לתובעת את המכשירים שבידיהם, אלא החליטו על ניוד הקווים לרשת פלאפון.
17. זאת ועוד במכתב מיום 3.8.12, אותו כתב הנתבע לתובעת לאחר ניוד הקווים לחברת פלאפון (נספח 6 לתצהיר העדות הראשית של התובעת), ולאחר אותה תקלה נטענת, כותב הנתבע כי ביום 15.7.15 ביטל לחלוטין את ההתקשרות עם התובעת בנוגע לכל המכשירים וכי ביטל את הוראת הקבע לטובת התובעת. בהמשך המכתב מוסיף הנתבע וכותב : "נא להציג חשבוניות מס מפורטות עד לתאריך הנ"ל וכן נא להציג חשבוניות עבור המכשירים בלבד".
18. כאמור, במכתב זה אין ולו רמז לתקלת חיבור המכשירים לרשת, וכי בשל אותה תקלה ביקש הנתבע לבטל את ההתקשרות עם התובעת, ולמעשה הנתבע במכתב זה מודה בחובתו לשלם את עלות המכשירים, שאם לא כן, לשם מה ביקש כי יישלחו אליו חשבוניות עבור המכשירים בלבד.
19. יוצא אפוא, שאף לא הוכח כי בשל אותה תקלה בחיבור לרשת, בחרו הנתבעים לסיים את ההתקשרות עם התובעת, שכן הדבר אף אינו מצוין באותו מכתב, ובהחלט ייתכן כי בשל אותו עיכוב של יומיים בחיבור המכשירים לרשת התובעת, פקעה סבלנותם של הנתבעים והם בחרו לנייד את המנויים לרשת פלאפון. ואולם, תקלה בחיבור לרשת בת 48 שעות אינה מובילה למסקנה כי יש לפטור את הנתבעים מיתרת התשלום עבור המכשירים, מכשירים בהם נעשה שימוש על ידי הנתבעים עוד מחודש פברואר 2011.
20. ראוי לציין, כי התובעת פיצתה את הנתבעים בסכום של כ-800 ₪ בגין התקלה של חיבור המכשירים לרשת התובעת (נספח 8 לתצהיר העדות הראשית של התובעת).
21. עוד יצוין, כי אין ראיה כי הנתבע פנה לתובעת וביקש להשיב לידיה את המכשירים, כפי שהוא טוען, והאמור במכתבו של הנתבע מיום 3.8.12 אף סותר את טענת הנתבע בעניין זה.
22. לפיכך, אני קובעת כי התקלה בחיבור המכשירים לרשת התובעת אינה פוטרת את הנתבעים מתשלום יתרת החוב בגין המכשירים שרכשו הנתבעים מהתובעת, וכי יש לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת החוב בגין המכשירים.

גביית יתר

1. אעבור עתה לדון בטענת הנתבעים בעניין גביית יתר. הנתבעים טוענים לגביית יתר בסכום של 3,600 ₪, שכן לטענתם התחייבו לשלם לתובעת סך של 174 ₪ לחודש עבור כל מכשיר.
2. ואולם, טענת הנתבעים כי בהתאם להסכמם עם התובעת היה עליהם לשלם סכום של 174 ש"ח כולל מע"מ אינה עולה בקנה אחד עם הסכמי ההתקשרות שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובעת. מהסכמים אלה עולה, כי עבור המכשירים מדגם 756I היה על הנתבעים לשלם דמי שימוש חודשיים בסך של 234 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל מכשיר, ועבור המכשיר מדגם IONE היה על הנתבעים לשלם סכום של 254 ₪ בתוספת מע"מ. זאת בנוסף, על שימושים שאינם כלולים בחבילה.
3. הנתבעים לא הביאו ראיה כלשהיא להוכחת טענתם כי היתה הסכמה אחרת השונה מזו המפורטת בהסכמי ההתקשרות, וכידוע לא בנקל יישמע אדם כי לא הבין את פשר ההסכם עליו הוא חתום.
4. זאת ועוד, במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, שהינה כשנה וחצי, לא פנו הנתבעים לתובעת ולא הלינו על גביית חיובים ביתר, מה שיש בו כדי להטיל ספק בטענתם, כי היתה הסכמה שונה מזו המופיעה בהסכמי ההתקשרות.
5. הנתבעים אף לא הוכיחו את טענתם לעניין גביית חיובים ביתר. כך, הנתבעים לא צירפו את החשבוניות בהם לטענתם נעשתה גביית יתר על מנת שניתן יהיה לבחון את טענותיהם, והמסמך שצורף לכתב ההגנה בעניין סיכום חיובי יתר נערך על ידי מנהל החשבונות של הנתבעת, אשר לא הובא למתן עדות. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענתם בעניין גביית היתר.
6. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את יתרת החוב בגין המכשירים בסכום של 20,189 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.8.12 ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסכום של 751 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.