לפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 18.6.15, בו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 20,189 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.8.12, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

1. המבקשים עותרים לעיכוב ביצועו של פסק הדין בטענה כי בימים אלה בכוונתם להגיש ערעור על פסק הדין, אשר סיכוייו גבוהים. כן טוענים המבקשים כי בחלוף 30 יום ממתן פסק הדין, פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשים ובמסגרתו הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת 1, הגורם לה נזק כבד.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין, בפרט כאשר מדובר בפסק דין כספי וכאשר המשיבה הינה חברה פעילה וסולבנטית. מכאן שגם אם יזכו המבקשים בערעור, תוכל המשיבה להשיב את הכספים שישולמו. כן טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן מדובר בערעור על ממצאים עובדתיים.
3. בתשובה טוענים המבקשים כי סיכויי הצלחתם בערעור הם גבוהים. כן טוענים המבקשים, כי העיקול שהוטל על חשבון הבנק של המבקשת משבית את פעילותה הכלכלית של המבקשת וגורם לקריסה מידית של מתן האשראי ופגיעה אצל ספקים ומזמיני שירות. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן אין חשש כי אם יידחה הערעור לא יוכלו המבקשים לעמוד בהתחייבויותיהם.

דיון

1. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון הוא, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור (ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון (פורסם בנבו)).
2. עוד נפסק, כי אשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו, ככלל, בלתי הפיך (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן [פורסם בנבו] (30.7.2014); ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני [פורסם בנבו] (9.4.2014)). בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ [פורסם בנבו] (19.11.2014); ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ [פורסם בנבו] (12.11.2014)), וכי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14 שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית [פורסם בנבו] (10.12.2014); ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן [פורסם בנבו] (14.5.2014)) (ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא (פורסם בנבו)).
3. במקרה זה, גם אם אצא מנקודת הנחה כי סיכויי הצלחת הערעור גבוהים, הרי שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. המדובר בפסק דין כספי, כאשר המבקשים לא הוכיחו כי אם ימלאו אחר פסק הדין ייגרם להם נזק בלתי הפיך, באופן שלא ניתן יהיה לגבות את הכספים חזרה מהמשיבה. כך, לא נטען ואף לא הובאה ראיה כלשהי כי המשיבה אינה חברה סולבנטית.
4. בעניין זה, יש להביא בחשבון גם את שיעור החיוב הכספי שהוטל על המבקשים שאינו כה גבוה במיוחד, באופן שיש בו להצדיק עיכוב ביצועו של פסק הדין.
5. טענת המבקשים כי בשל הטלת העיקול על חשבונם על ידי המשיבה במסגרת ביצועו של פסק הדין נגרם למבקשים נזק בלתי הפיך, אינה רלבנטית לעניין מאזן הנוחות בשלב זה, שכן המבקשים יכולים לשלם למשיבה את סכום פסק הדין ובכך להביא לביטול העיקול שהוטל על חשבונותיהם. היה ויתקבל ערעורם של המבקשים, הרי שהמשיבה תשיב לידי המבקשים את הכסף ששולם על ידם.
6. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 700 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.