<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

בתיק זה הראיות מבוססות על גרסת המתלונן בלבד, וכן על ראיה נסיבתית בכל הנוגע לעבירה של 335. אנו נטען שיש חולשה משמעותית בראיות התביעה, בפרט כאשר זו נסמכת אך ורק על גרסת המתלונן, ולא מחוזקת ע"י גרסת עדים נוספים. האירוע מתחיל בכך שהנאשם מגיע באופן אקראי לחנות מחשבים במה שמכונה "הפסאז'". אין על כך מחלוקת, הוא נצפה במצלמות, הוא מעיד על כך, זה לא נסתר בחומר החקירה. הוא נכנס לחנות המחשבים, לא יודע שהמתלונן דולק בעקבותיו. אני מצר על כך שפעם אחר פעם אינני מצליח לצפות בדיסקים, כל מה שאני טוען לגבי המצלמות אני ניזון מהחומר הכתוב הקיים בתיק. ממצלמות האבטחה רואים שאכן המתלונן דולק אחרי המשיב, המשיב לא מבחין בו, לאחר שהמשיב סיים את ענייניו בחנות המחשבים וכאשר הוא בא לצאת מהדלת, המתלונן מושך אותו החוצה ומתחיל להתקוטט איתו. אין מחלוקת לעניין הקטטה, למעשה המדינה נבנית על כך שלמתלונן נגרמו חבלות תוך כדי הקטטה, ומכאן ייחסה לו את העבירה לפי סעיף 335. המתלונן עצמו לא חולק על כך שהתפתחה קטטה, הרקע המוקדם לקטטה שונה בין הצדדים, כאשר המתלונן טוען שהוא חייב למשיב 200 ₪ וזה בא לסגור איתו חשבון. אני מזכיר כי המשיב לא ידע כלל שהמתלונן נמצא שם. לעומת זאת המשיב טוען כי הוא חייב כספים לאדם בשם פיני יונה בסכום 5,000 ₪, ולאור ההיכרות של המתלונן עם אותו פיני הוא הניח שזה שלח אותו לסגור איתו חשבונות. יצוין כי את גרסתו של פיני המשטרה לא הצליחה לגבות. העניין הזה של החוב לפיני מחוזק ע"י האמא שאומרת שיש חוב כזה והיא מודעת לו. האמא אומרת בחקירתה שהיא לא ידעה מי יושב בתחנת המשטרה מחוץ לדלת, כאשר זה היה המתלונן, אבל היא שמעה אותו מדבר על חוב בסך 5,000 ₪ לאותו פיני.

הנקודות החזקות ביותר שאני מפנה אליהן הן שתיים- המתלונן בגרסה הראשונית טוען שהוא נפל, לאחר מכן הוא אמר שתקפו אותו ברבים, אחר כך הוא אומר פגשו אותי בכביש מס' אנשים ותקפו אותו, ואז בגרסה האחרונה באיזה שהוא שלב הוא אומר שהוא רוצה למסור את האמת. הוא חיפש לעצמו דרך להתחמק מהחשדות נגדו. יחד עם זאת, המשיב מלכתחילה מספר אותה גרסה, אשר נתמכת בעדים באירוע שאומרים שהם לא ראו שום סכין, שום חפץ חד, הם ראו שהם התקוטטו, בעל חנות המחשבים אומר שאכן המשיב הגיע, נכנס לחנות וכשהוא בא לצאת הוא ראה שהם מתקוטטים. הראיה היחידה שאליה לכאורה מפנה המבקשת בנוגע לשימוש בנשק קר, אגב יצוין כי בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נטען כי הנשק הקר היה כיסא. התעודה הרפואית שנמצאת בתיק, מעבר לכך שהיא לא ערוכה ככזה שתהווה פוטנציאל ראייתי, מדברת על שתי שריטות וחתך שנגרמו למתלונן. זה לא יכול להוות ראיה נסיבתית לכך שהמשיב נשא סכין והחזיק חפץ חד, במיוחד כאשר המשיב אומר שהם התקוטטו, עפו על הברזלים, יש פתח של דלת מברזל שהמתלונן השתפשף עליו. המשטרה ניסתה למצוא סתירה בגרסת הנאשם לעניין המקל, כאשר בעימות בין האמא למשיב עלה כי אין סתירה בעניין הזה וכי היה מקל בעימות והמתלונן הגיע עם המקל והוא נחבל. החוקר טוען כי הוא מבחין בסימן אדמומיות על המתלונן באותו מקום היכן שטוען המשיב. במהלך החקירה ניסו לייחס למשיב העלמת ראיות, שיבוש, בכך שהוא כיבס את הבגדים שלבש. החקירה התמקדה רבות בנקודה הזאת, די בכך שהעניין לא הוכנס לכתב האישום כדי להראות שמדובר בסך הכל בניסיון להשחיר את פניו של הנאשם וכל הניסיונות האלו נשללו באמצעות גרסאות הולכות וחוזרות של המשיב ושל האמא. המשיב הגיע בעצמו לשוטר שהיה בבית הוריו, כלל לא נעשה עליו חיפוש, בכלל לא ביקשו לעשות חיפוש בביתו כדי למצוא חפץ חד ומכאן לפחות בנקודה של הנסיבות המחמירות לעבירת פציעה אפשר לקבוע שאין ראיה גם לא נסיבתית, כי יש אפשרות סבירה אחרת ממה נגרמו החבלות.

אני מפנה לפסיקה לעניין הסתירות בעדות המתלונן. בנסיבות העניין הספציפי הפסיקה קבעה כי הדבר אכן מהווה חולשה בראיות אני מפנה לבש"פ 826/08, שם נאמר כאשר הסתירות מגיעות לכדי ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים, הדבר פוגע בכוחן של העדויות לשמש ראיות לכאורה. עוד אני מפנה לבש"פ 8303/07 וכן לבש"פ 7194/97 וכן לב"ש 4120/08. מן הסתם אפשר לראות שטענת המשיב היא טענה של הגנה עצמית בלבד, ולכן לא צריך לייחס לו בשלב הזה ראיות לכאורה לעבירה של תגרה. אינ מפנה למ"ת 37431-04-11 שם בית המשפט אומר כי טענה של הגנה עצמית יכולה להוות שיקול גם בשלב המעצר.

לעניין עילת המעצר- אני מפנה לגרסאות המשיב בחקירתו, שם הוא חוזר ואומר שנכון שהיה לו עבר פלילי שרודף אותו עד עכשיו, יש תיקים תלויים ועומדים. תיק אחד הסתיים לפני חודש בשלושה חודשים של עבודות שירות בהסדר ביחד עם המבקשת ותיק נוסף שתלוי ועומד גם בו יש הסדר לעבודות שירות והדברים מדברים בעד עצמם כאשר המבקשת בעצמה לא מוצאת כי המשיב הינו אדם כה מסוכן שצריך להשימו מאחורי סורג ובריח. אני אבקש לשחרר את המשיב בתנאי מעצר בית לילי בלבד, כאשר הערבה תהיה ארוסתו אשר נמצאת בהיריון ובשעות היום יוכל לבצע המשיב את עבודות השירות שהוטלו עליו, כאשר הוא ילווה אל ביצוע העבודות ובחזרה ע"י אותה ערבה. בכך יהיה כדי להפיג את החשש למסוכנות, הגם שבמידה ותיקבע חולשה בראיות, יהיה קשה לומר כי נשקפת מן המשיב מסוכנות אך ורק על סמך עברו הפלילי או התיקים התלויים ועומדים.

ב"כ המבקשת:

אני חולק על דברי חברי לעניין האמירה שכביכול עצם העובדה שהמתלונן הגיע אחריו לחנות המחשבים אינה במחלוקת. אני מפנה את בית המשפט להודעת המתלונן, שם הוא אומר בפירוש כי לאחר שישב בבית קפה סמוך לאותו פסאז' הבחין במשיב עובר ברחוב, זה קרא לו מרחוק וביקש ממנו לבוא אליו. המתלונן אשר לא חש סכנה באותה עת עשה כדבריו וכפי שנצפה במצלמות האבטחה נראה כי המשיב הולך ראשון והמתלונן הולך אחריו במרחק מטרים ספורים, מה שמתיישב עם גרסת המתלונן לפיה הוא הגיע אל אותו רחוב, הזמין אותו להגיע אליו ולדבר בקשר לאותו חוב שנטען ואז המשיך והתקדם לחנות המחשבים כאשר המתלונן הולך אחריו במרחק מטרים ספורים. ראיות הקושרות את המשיב לעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, בראש ובראשונה מבוססות על גרסת המתלונן. תחילה מסרב המתלונן למסור גרסה מפורטת ביחס לעבירה, הוא לא מבקש להפליל את המשיב ומוסר גרסה שונה לפיה נפל ונפצע, וזה מסיבותיו הוא. הוא גם מוסר מאוחר יותר כי הוא רואה במשיב חבר אשר הלווה לו כסף לפני זמן מה והוא הופתע מהתגובה של המשיב ומהסלמת האירוע בעקבות אותו חוב פעוט. רק לאחר מכן כאשר מתברר לו כי בתיק יש עדויות נוספות לעצם ביצוע העבירות ואינו אינו יכול להיפטר באמתלת שווא כגון פציעה אקראית הוא מוסר את הגרסה המלאה והוא מציין מדוע הוא עשה כן, הוא מתעמת עם המשיב, מטיח את הדברים בפניו ואף מביע פליאה כיצד הדברים הסלימו והביאו לפציעה מהסוג המיוחס למשיב בכתב האישום.

חוץ מגרסת המתלונן, יש תיעוד החבלות אשר גם מעיון בעין בלתי אמצעית ניתן לראות כי מדובר בחבלות שנגרמו כתוצאה מדקירה בחפץ חד כזה או אחר, לא מדובר בשריטות, שפשופים, אלא בחתכים של ממש אשר הודקו עם סיכות. ניתן להתרשם מאורך חתך ומעומקו. כמו כן, יש תעודה רפואית שמצביעה גם היא על הדברים. נכון שאותו חפץ חד לא נמצא אבל יש את עדות המתלונן, יש את החבלות ותעודה רפואית אשר מוכיחים כי מדובר בפציעה ע"י חפץ חד ועל כן זה מה שיוחס לו. לעניין עילת המעצר- אני סבור כי עילת המעצר ברורה. ההלכה הנוגעת לגבי חפץ חד היא ברורה, אדם שמיוחסות לו עבירות כאלה ייעצר עד תום ההליכים מתוקף חומרתן של העבירות, גם כאשר מדובר באדם נעדר עבר פלילי, הפסיקה ברורה בעניין זה ומורה על מעצר עד תום ההליכים, קל וחומר כאשר מדובר במשיב כמו המשיב דנן, שלחובתו עבר פלילי רב בעבירות איומים, מעשה מגונה, סמים, סיכון חיי אדם ועוד. כמו כן, לחובתו שני מאסרים מותנים בן 5 ו-9 חודשים. בתחילת חודש יולי 2013 הוא אמור לרצות עבודות שירות בתיק זה עתה נגזר דינו. מתנהל כנגדו תיק נוסף בפני כב' השופט אמוראי ועל כן אני סבור שעילת המעצר בעניינו מתחזקת. אני מגיש אסופת פסיקה שתתמוך בטענותיי בדבר ההלכה הנוגעת והמסוכנות הגבוהה ומשכך בטח כאשר החלופה שהוצגה הינה בדמות ארוסתו, אשר תכליתה לאפשר לו להסתובב במרבית שעות היממה מחוץ לכותלי ביתו אינה חלופה מתאימה ונבקש לעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב:

לגבי גרסת המתלונן- המתלונן אומר בשורה 40 "מוטי התחיל לתקוף אותי.. אני לא יודע עם מה כי לא ראיתי".

אני אוסיף ואטען שיש פה אפליה כי לכל הפחות יש ראיות כנגד המתלונן לעבירה של תגרה, הוא לא טען לעבירה של הגנה עצמית.

אני מפנה את בית המשפט להסתכל בתמונות של החבלות. חברי אומר שאין ספק שמהחבלות שרואים בתמונה יש דקירה, אפשר לראות חתך לרוחב של כמה ס"מ, זה מתיישב עם גרסת המשיב שהם השתפשפו על הברזלים. המשטרה הייתה צריכה לבדוק את הטענה הזאת.

בנוסף לא בדקו את גרסת המשיב, לא הוצאו איכונים וזה דבר משמעותי.

אני יודע שאותו תיק תלוי ועומד שמייחסים בסעיף 7 לבקשה לגבי התיק שתלוי ועומד, אני יודע שיש הסדר טיעון.

גב' פרץ נטלי ת.ז. 301438917 לאחר שהוזהר כדין:

אני בת 25.

אני בת זוגתו של המשיב.

אנחנו גרנו ביחד תקופה קצרה לפני שהוא נעצר.

אני במקור מאשדוד וגרתי איתו תקופה של חודשיים וחזרתי לאשדוד.

אני רוצה שהוא יהיה איתי בבית בנתיבות.

אם הוא ישתחרר אני אגור פה בנתיבות. זה הבית של סבא ז"ל. זאת האפשרות היחידה שלנו כרגע. דוד שלו גר שם. כשגרנו בנתיבות גרנו בבית של הסבא.

המשפחה מסכימה שנעבור לגור שם.

אני עבדתי בעבר וכיום אני בהיריון בחודש שלישי ואני לא עובדת.

אני מכירה את המשיב שנתיים ואני מכירה את ההסתבכויות הקודמות שלו ומעדיפה לשכוח.

לפני שהוא הכיר אותי, העבר שלו עשיר בעבירות פליליות. האהבה משנה אנשים, ועכשיו יש לו עוד סיבה להשתנות. אני אחת הסיבות שהוא התרחק מהעולם הזה ועכשיו יש לנו ילדה בדרך וזאת סיבה מספיק חזקה כדי שהוא יקשיב לי. הוא יכול למרוד מול כל העולם אבל לא מולי.

אין לי עבר פלילי.

אני יכולה להיות איתו כל היום.

אני יודעת שהאמא שמרה עליו בתיקים הקודמים.

אני יודעת שהוא עצור על קטטה. אני לא מכירה את המתלונן.

אני לא נחקרתי במשטרה כחשודה.

עונה לשאלות ב"כ המבקשת:

אחרי פסח חזרתי לאשדוד. רציתי להמשיך בעבודה, הייתי עובדת כמלצרית, לא ידעתי שאני בהיריון. גיליתי את זה אחרי זה והתפטרתי.

אני אמורה להיות ערבה יחידה שלו.

לשאלה איך לבד אני אוכל להסתדר, אני אומרת שדוד שלו יוכל לעזור לנו בקניות.

ב"כ המשיב:

חשוב לא להתבלבל וליפול במלכודת שהמבקשת מנסה לעשות בנוגע לעבר- לגבי ההפרות זה תיק שאני ייצגתי מדובר בהפרת צו ולא הפרת תנאי שחרור.

לגבי החלופה- היא לא הייתה החלופה בתיק הקודם. המדינה הסכימה לעבודות שירות בעניינו.

העבירות האחרונות בוצעו בשנת 2011, כאשר העבירה המיוחסת לו משנת 2012, אני ייצגתי בתיק המעצר, המשיב שוחרר והגיע הזמן שגם המדינה תסגור את התיקים כדי שלא כל הזמן יהיה אפשר להגיד שיש תיקים פתוחים. התיק נגמר בלא כלום. יש שלושה תיקים משנת 2013 שכולם עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, אם אין כתב אישום אז התיקים ייסגרו.

<#2#>

החלטה

נדחה לעיון ולהחלטה ליום 17.6.2013 בשעה 14:30.

המשיב יהיה עצור עד החלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.

מתיר למשיב 3 שיחות טלפון עפ"י הנהלים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ג, 13/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

הקראתי למשיב את כתב האישום והוא הבין את תוכנו. נבקש למסור מענה מפורט בפני המותב אשר ידון בתיק העיקרי.

<#4#>

החלטה

בוצעה הקראה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ה' תמוז תשע"ג, 13/06/2013 במעמד הנוכחים.