ניתן ביום 30 אוקטובר 2016

השופט רועי פוליאק

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה שמואל טננבוים ונציג הציבור מר יהודה פינקלשטיין; ב"ל 10616-06-13), שבו נדחתה תביעת המערער לחשב קצבאות ששולמו לו באיחור בדרך חישוב שונה מזו שנקט המשיב.
2. הערעור מעלה את סוגיית היחס שבין הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) והתקנות מכוחו, לבין הוראות חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 (להלן – חוק הקצבאות).
3. נקדים ונציין, כי הוראות חוק הקצבאות, לעניין קצבאות המשולמות מכוח חוק הביטוח הלאומי, הומרו בהסדר ספציפי המפורט בסעיף 297א לחוק הביטוח הלאומי. הסדר זה, שנכנס לתוקף ביום 1.6.1998 (להלן – יום התחילה), מורה כי תשלומי גמלאות ששולמו באיחור של חודש ויותר, יוצמדו למדד המחירים לצרכן. עם זאת, הוראות חוק הקצבאות ממשיכות לחול על מי שהגיש למשיב תביעה לפני יום התחילה, גם אם הגמלאות החלו להשתלם לו לאחר יום התחילה (עב"ל 383/03 טיטלמן ואח' – המוסד לביטוח לאומי (20.6.2006)). בענייננו, מאחר שתביעת המערער למשיב הוגשה עוד ביום 15.4.1996, היינו טרם יום התחילה, אין חולק כי חל עליה חוק הקצבאות.

רקע

1. המערער, יליד 1976, נפגע ביום 31.3.1995 בתאונת עבודה (להלן – התאונה ו-מועד התאונה). במועד התאונה היה המערער כבן 18.5 שנים. זכאות המערער לקבלת קצבה הוכרה רק בחלוף מספר שנים ממועד התאונה. ביום 11.3.2003 אושרו למערער 28% נכות בתוקף ממועד התאונה, וביום 18.7.2005 הוגדל שיעור הנכות ל-35%, בתוקף ממועד התאונה.
2. המשיב חישב את קצבת הנכות של המערער לפי שתי תקופות, בהתאם לתקנה 41 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות): בגין תקופת הנכות שעד להגיעו של המערער לגיל 21 (להלן – התקופה הראשונה), חושבה הנכות לפי השתכרותו בפועל, ובגין התקופה שלאחר הגיעו לגיל 21 (להלן – התקופה השנייה), חושבה הקצבה לפי השכר הממוצע במשק, הגבוה מההשתכרות בפועל בתקופה הראשונה.
3. המערער גורס, כי סעיף 2(א)(2) לחוק הקצבאות, החל בגינו כאמור לעיל, עורך הסדר ממצה לחישוב הקצבה ואין בנסיבות הענין תחולה לתקנה 41 לתקנות. לפי ההסדר הממצה, כך המערער, בחוק הקצבאות, "קצבה המשולמת לאחר שחלפו שלושה חודשים מיום התביעה, אך בטרם חלפו 10 שנים – תשולם בשיעור המעודכן בעד התקופה המתחילה ביום התביעה ומסתיימת באחד לחודש שבו חל יום התשלום". המונח "שיעור מעודכן" מוגדר בסעיף 1 לחוק הקצבאות כ"שיעור הקיצבה שבתוקף בחודש שקדם ליום התשלום". לטענת המערער בסיכומיו, הקצבה שבתוקף במועדי התשלום לראשונה – החודשים מרץ 2003 (28%) ויולי 2005 (35%) שקדמו למועדי תשלום הקצבה המקורית והקצבה בשיעור המוגדל כאמור בסעיף 4 לעיל – היתה 1,851 ₪ ועל סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה לשכר הממוצע במשק לפי חוק הקצבאות.
4. הלכה ולמעשה טוען המערער, כי את זכאותו לתשלום הפרשי הקצבאות בגין התקופה שמיום היווצרות הזכות (בשנת 1995) ועד לאישור תביעתו וההגדלה בדיעבד של שיעור הנכות (בשנים 2003 ו-2005 בהתאמה), אין לחשב לפי שני בסיסי שכר שונים – ההשתכרות בפועל והשכר הממוצע במשק – כמתחייב מתקנה 41 לתקנות, אלא לפי השכר הממוצע במשק בלבד, שלפיו חושבה הקצבה החודשית השוטפת שהיה המערער זכאי לקבל בחודש שקדם לחודש בו שולמו ההפרשים בגין העבר. ממילא, מאחר שהמשיב חישב את הבסיס להפרשים בגין התקופה שטרם הגיעו של המערער לגיל 21 לפי השתכרותו של המערער בפועל, שהיתה נמוכה מהשכר הממוצע במשק, זכאי המערער, לטענתו, בגין התקופה הראשונה להפרש שבין קצבה המחושבת לפי השכר הממוצע במשק לבין הקצבה ששולמה לו בפועל שחושבה לפי השתכרותו האמיתית.
5. טענתו של המערער שובה את הלב, אך שגויה מעיקרה. יש להבחין בין חוק הביטוח הלאומי והתקנות לפיו, הקובעים את הזכות המהותית של המבוטח לקבלת קצבה ולאופן חישובה, לבין חוק הקצבאות, המחליף בעניינן של קצבאות שלא שולמו במועד את חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961. חוק הקצבאות קובע הסדר טכני בדבר מתכונת העדכון של קצבה שהולנה מכל סיבה שהיא (למסגרת הנורמטיבית של חוק הקצבאות, ראו בין היתר: עב"ל 36063-06-14 אדוה רביב – המוסד לביטוח לאומי (23.6.15). עתירה לבג"ץ נדחתה לאחרונה – בג"ץ 5666/15 אדוה רביב נ' המוסד לביטוח לאומי (25.9.16)). ואכן, קצבתו של המערער עבור התקופה הראשונה חושבה לפי ההסדר המהותי שבחוק הביטוח הלאומי והתקנות מכוחו, ועודכנה, כעולה מתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי המשיב, בהתאם להוראות חוק הקצבאות.
6. הנה כי כן, זכאותו של המערער לקצבה, בסיס החישוב לקצבה (הן לתקופה הראשונה שעד הגיעו לגיל 21 והןלתקופה השניה שלאחריה) ושיעור הקצבה, נקבעו בחוק הביטוח הלאומי ובתקנה 41 לתקנות. מתכונת העדכון של הפרשי הקצבה בגין התקופה שממועד הגשת התביעה למוסד ועד למועד תשלום הקצבה לראשונה, נקבעה לפי חוק הקצבאות. משלא קיימת מחלוקת עובדתית לעניין תוצאות החישוב, אלא מחלוקת משפטית לעניין דרך החישוב, ומשהחישוב שהציג המוסד נתמך בתעודות עובד ציבור שנבחנו על ידי בית הדין האזורי, דינו של הערעור להידחות.
7. סוף דבר – הערעור נדחה. כמקובל בענייני ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז (30 אוקטובר 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.