ניתנה ביום 17 אוקטובר 2013

הרשמת השופטת אביטל רימון-קפלן

זוהי בקשתו של המשיב 1 לערעור שבנדון (להלן – המשיב), לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. המשיב הועסק על ידי המערערת בתקופה שהחל מיום 1.2.02 ועד ליום 25.3.09 עת התפטר, לטענתו, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו.

בהמשך לכך הגיש המשיב את תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק עב 10208/09) כנגד המערערת לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות שלטענתו, נשללו ממנו.

2. בית הדין קמא קיבל את התביעה ברובה וחייב את המערערת לשלם למשיב פיצויי בגין פיטורים בסך של 33,916 ₪; שכר עבודה בסך של 14,140 ₪; פיצויי בגין הלנת שכר הסך של 5,000 ₪; ימי הבראה בסך של 4,415; הפרשות לקרן פנסיה בסך של 561 ₪; פיצוי בגין חוסר תום לב, הפרת הסכם ועוגמת נפש בסך של 5,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

כמו כן חייב בית הדין קמא את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪.

3. המערערת הגישה את ערעורה שבנדון לבית דין זה, על פסק דינו של בית הדין קמא.

4. המשיב מצדו הגיש את בקשתו זו לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

בבקשתו התמציתית, עתר המשיב לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והוסיף כי המערערת טרם שילמה את פסק דינו של בית הדין קמא ואף לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע; כי המערערת הלינה את שכרו באופן שיטתי ורמסה את זכויותיו באופן שיטתי כעולה מפסק דינו של בית הדין קמא; כי בנסיבות העניין לא ברור כלל ועיקר אם למערערת קיימת אפשרות להבטיח את הוצאות המשיב ככל שיידחה ערעורה; וכי ממילא סיכויי הערעור קלושים.

5. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה לה. לטענתה, תקנה 519 עליה נסמך המשיב רלוונטית לערכאה ראשונה ובכל מקרה אינה חלה בבית הדין לעבודה; על פי ההלכה החלה בבית הדין לעבודה, הכלל הוא שאין לחייב מערער בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים זאת; אם זהו הכלל הרי שבקשה "סתמית ולאקונית בת שורות ספורות", ללא תימוכין משפטיים או עובדתיים בתצהיר אינה מצדיקה לחרוג מהכלל; בכל מקרה המדובר בבקשה קנטרנית בשים לב לכך שכל שחויבה בו המערערת הוא הוצאות בסך של 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪, כאשר ממילא נטייתו של בית הדין בערעור היא שלא לחייב במלוא סכום ההוצאות שנפסק.

אי לכך, לטענת המערערת דין הבקשה להדחות על הסף תוך חיוב המערער בהוצאות ראויות, בגין הליך סרק זה.

6. הגם שנתנה למשיב זכות תשובה, לא הוגשה כזו על ידו.

דיון והכרעה

11. צודקת המערערת כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- תקסד"א), אינה דנה בהפקדת ערובה בהליכי ערעור.

הנכון הוא כי תקנות 427 עד 433 הן הדנות בחובה המוטלת על מערער להפקדת ערובה בערעור להבטחת הוצאות המשיב.

בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן-התקנות) אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן חיוב מערער או אף תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אך בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 [ראה: דב"ע נה/218-3עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391].

יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.

12. על השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור [ראה: ע"ע 251/03דוד אילוז - מישל אילת הסעות בע"מ (החלטה מיום 22.6.2004); בש"א (ארצי) 1394/04גביש שלטים בע"מ ואח' - נעמה כץ (החלטה מיום 12.9.2004)], כאשר אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר.

תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער – שאינו משלם הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

אי לכך נקבע כי אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. כן נפסק כי בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו וכי בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בהתחשב בגובה ההוצאות אותן חויב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה.

13. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.

אכן, המדובר בבקשה לקונית מצד המשיב, אך מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שבתגובתה של המערערת, אין כל התייחסות לחשש אותו מעלה המשיב שלנוכח התנהלותה של המערערת עד היום, היא לא תוכל להבטיח את הוצאותיו בערעור.

כך גם קשה להתעלם מכך שהמערערת אינה טוענת כי שילמה את סכומי פסק הדין קמא, או למצער את ההוצאות ושכ"ט עו"ד שהושתו עליה במסגרתו. המערערת גם אינה טוענת כי ביצועו של פסק הדין עוכב, או כי עתרה לעיכובו ואף אינה טוענת כי יש לה כוונה כלשהי לשלם את סכומי פסק הדין קמא, או למצער את ההוצאות ושכ"ט העו"ד שהושתו עליה, או חלקם, או אף להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, ובכל מקרה אינה משיגה על טענת המשיב ולפיה סיכויי הערעור קלושים .

תחת זאת ביכרה המערערת לעשות דין לעצמה ולא לשלם את ההוצאות או את שכ"ט העו"ד שהושתו עליה ואף לא את חלקם.

14. כמבואר לעיל, על פי הפסיקה אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

לנוכח התנהלותה של המערערת עד הלום, עולה חשש ממשי לפיו המערערת אף לא תפרע את ההוצאות שיושתו עליה, אם יושתו, בערכאת הערעור.

15. אי לכך ולאור המבואר לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות המקרה שבנדון יש מקום לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.

שאלה נפרדת היא מהו שיעור הערובה שיש לקבוע.

לעניין זה נפסק כי על סכום הערובה לשקף את סכום ההוצאות בהן עשוי בית דין זה לחייב את המשיבה, אם יידחה הערעור, ולא את סכום פסק הדין שלא שולם או אף חלקו.

16. לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה שבנדון - אני קובעת כי ערובה בסך של 4,000 ₪ מהווה איזון ראוי בין זכויות הצדדים שבפני.

12. סוף דבר-

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מחייבת את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור זה בסך של 4,000 ₪ (במזומן או בערבות בנקאית).

הערובה תופקד בקופת בית הדין עד לא יאוחר מיום 20.11.2013.

5129371

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בערעור.

54678313

התיק יובא לעיוני ככל שלא תופקד הערובה כאמור לעיל, עד למועד הנ"ל.

ודוק, ככל שלא תופקד הערובה עד למועד כאמור לעיל - ינהג בית הדין בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד (17 אוקטובר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.