ביום 29/03/2015 ניתנה החלטתי ובה נקבע גם זאת:

"...מאז ועד היום לא אירע דבר עד כי ביום 2/3/2015 ניתנה על ידי החלטה המזכירה לצדדים, כי מאז 10/6/2013 לא הובאו לתיק סימוכין על מסירת העתק מתשובת הזוכה לחייבת.

מכל מקום משנבדק ונמצא, כי הארכת המועד אינה מתייחסת כלל לתיק זה אין לי אלא לדחותה ולהורות על סגירת תיק זה.

נוכח חלוף הזמן, שעה שבין לבין לא גילה מי מן הצדדים עניין כלשהו בתיק במשך קרוב לשנתיים, אין צו להוצאות."

עפ"י רישומי תיק זה ביום 17/5/2015 הוגשו ע"י המבקש שלוש בקשות שמספרן 5- 7.

בקשה מס' 5 – הוגשה בשעה 10:59 וכותרתה "תגובה בהולה להחלטה מיום 29/3/2015".

בקשה מס' 6 – הוגשה בשעה 12:31 וכותרתה "תגובה לתגובת המשיב לבקשה להארכת מועד".

בקשה מס' 7 – הוגשה בשעה 14:00 וכותרתה "בקשה בהולה לעיכוב הליכי הוצל"פ".

בכל שלוש הבקשות הללו ניתנה ביום 17/5/2015 החלטת כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן, המזמינה את תשובת הזוכה ומורה הוראות שונות ביחס להליכי הוצל"פ.

בקשה מס' 8 – אינה אלא תשובת הזוכה לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 29/3/2015.

בקשות המבקש:

בבקשה מס' 5 (תגובה בהולה להחלטה מיום 29/3/2015) מבקש המבקש "להעמיד דברים על דיוקם" מאזכר את חוסר ניסיונו המשפטי ומבקש להגיש תגובה לתגובת המשיב (לא ברור לח"מ לאיזה תגובה מכוון המבקש), ולאפשר לו להגיש תגובה עד יום חמישי.

בבקשה מס' 6, הוגשה התגובה דלעיל והיא מציינת בשפה שמוטב היה להימנע ממנה את מסקנות המבקש ביחס להתנהלות הזוכה בתיק ההוצל"פ. מקריאת התגובה מתברר, כי המבקש כיוון בבקשה 5 לעברה של תשובת הזוכה לבקשת המבקש להארכת מועד אשר הוגשה ע"י הזוכה ביום 7/7/2013 (ראה בקשה מס' 2 בתיק זה).

הגם שבבקשה מס' 5 התבקשה ארכת מועד לא המתין המבקש להחלטה בבקשתו והגיש את התגובה בלוח הזמנים המתועד לעיל.

בבקשה מס' 7 עותר המבקש בבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ הפותחת במילים "אתמול הוגשו על ידי בקשות בתיק זה אשר צורפו כולן לפתיח הנ"ל ואינם אלא חזרה על הסעד האמיתי המבוקש ע"י המבקש אשר זכה להתייחסות כב' הרשמת הנ"ל בבקשה מס' 7".

תשובת המשיבה מיום 21/5/2015 מציינת, כי היא מתייחסת לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, כי המבקשת לא נקפה אצבע מאז קיבלה אזהרה בתיק ההוצל"פ וכי הבקשה להארכת מועד נדחתה והחלטת הח"מ מיום 29/3/2015 וכמוה כפס"ד חלוט שלא הוגש עליו ערעור.

לגופו של עניין מציינת המשיבה, כי להתנגדות המבקשת צורף תצהיר שאינו קשור כלל לתיק ההוצל"פ הנכון, כי המבקשת התעלמה מהחלטות ביהמ"ש ולא הגישה כל בקשה המתחייב מהן ולמעשה זנחה את התנגדותה עד לעת האחרונה.

בחנתי את מכלול הכתבים שהוגשו, בשים לב לאמור בהם דומני, כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ:

המבקש לא הביא שום עובדה שיש בה כדי לשנות מן הקביעות העובדתיות הנזכרות בהחלטתי מיום 29/3/2015.

המבקש "נרדם" במשך כשנתיים, לא גילה התעניינות כלשהו בגורל בקשתו להארכת מועד וממילא התעלם מן העובדה, כי התצהיר התומך בבקשתו כלל אינו שייך לתיק ההוצל"פ הנדון בתיק זה.

לעניין זה יפים הדברים הבאים: "...כאשר צד עוצם את עיניו מלקבל מידע חיוני על מנת שיוכל לטעון בעתיד "לא קיבלתי", הוא עושה שימוש בזכויותיו הדיוניות שלא בתום לב..." [תמ"ש (ת"א) 42256-05-11 נ.ה נ' ש.ה (משפחה; שופט ארז שני; 24/07/11) – מאגר נבו].

אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ.

הליכי ההוצל"פ אשר עוכבו בהחלטת כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן, ישופעלו כפי שנקבע בהחלטה מיום 29/3/2015.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, בהעדר הצדדים.