<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד שני בן גיגי

הנאשם- נוכח

הסנגור – עו"ד כמיל עודה – ס. ציבורי

פרוטוקול

<#3#>

החלטה

בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.

לנאשם מיוחסות עבירות של הפרעה לעובד ציבור, לפי סעיף 288 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, איומים, לפי סעיף 192 לחוק, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274 (1) ו- (2) לחוק, ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו- 335 (א)(1) לחוק.

לפי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 5/6/13, משהגיעו שוטר וגובי מס מטעם משרד האוצר לאזור התעשייה במעלות תרשיחא על מנת לעקל רכב השייך לאמו של הנאשם, ניסו הוריו של הנאשם למנוע מהם להיכנס לעסק השייך להם, תוך שימוש באיומים ודחיפות, ובהגיע הנאשם למקום הוא הפריע להם במילוי תפקידם והחל לאיים עליהם כי יהרוג אותם, נכנס לתוך הרכב הנ"ל ונטל את מפתחות הרכב, ובשלב זה הוזעקו למקום שוטרים נוספים וכן גובה מס נוסף, ומשהודיע אחד השוטרים לנאשם כי הוא מעוכב, תקף אותו הנאשם, ומשהודיע לו שוטר אחר כי הוא עצור, דקר אותו הנאשם באמצעות מזמרה שהחזיק בידו ופצע שוטר אחר. השוטרים הצליחו להשתלט על הנאשם ולאזוק אותו, תוך שהוא ממשיך לתקוף אותם ולאיים עליהם.

לטענת הסנגור, יש לבטל את כתב האישום כיוון ומח"ש לא פתחה בחקירה כנגד השוטרים על מנת לברר את תלונת הנאשם לפיה הוא הותקף על ידם. הסנגור טוען, למעשה, לאכיפה בררנית, בכך שהמשטרה חקרה את החשדות כנגד הנאשם בעוד שמח"ש מצאה כי אין מקום לפתוח בחקירה כנגד השוטרים, והדבר מלמד, כך לפי הסנגור, על אפליה פסולה המקימה הגנה מן הצדק, והמחייבת ביטול כתב האישום.

המאשימה עותרת לדחיית הבקשה הנ"ל, בנימוק כי לא מתקיימים המבחנים שנקבעו לקיומה של הגנה מן הצדק, והרי הנאשם לא הצביע על מניעים פסולים ושיקולים זרים שעמדו בבסיס החלטת מח"ש לא לחקור את החשדות כנגד השוטרים. לטענת המאשימה, ייתכנו מצבים בהם לא תידרש חקירה נוספת של מח"ש, ודי בחומר החקירה שנאסף במשטרה כדי לסייע למח"ש להגיע להחלטה האם יש מקום לחקירה של תלונת הנאשם או שיש לקבוע כי אין מקום לחקירה נוספת מטעמה. עוד נטען כי הדרך הנכונה לתקוף את החלטת מח"ש הינה על ידי הגשת ערר לפרקליטות המדינה ולא בדרך של תקיפה עקיפה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגד הנאשם. בעניינו של הנאשם, השוטרים והנאשם נחקרו על ידי המשטרה מספר פעמים, ונמצאו ראיות לכאורה התומכות בגרסת השוטרים וכן נמצא תיעוד חזותי של האירוע, וראיות אלה הספיקו כדי לקבל החלטה כי אין מקום לחקירה נוספת על ידי מח"ש.

תחילה נקבע בפסיקה כי על הטוען להגנה מן הצדק להצביע על התנהגות שערורייתית של הרשות המנהלית, כזו המהווה התעמרות בנאשם ורדיפתו. מבחן זה הורחב ורוכך בפסיקה מאוחרת יותר, ונקבע כי ההגנה הנ"ל תקום שעה שמוכחת התנהגות הפוגעת בתחושת הצדק וההגינות, גם כזו שאינה בבחינת התנהגות שערורייתית ואינה מעשה של התעמרות בנאשם. גם גם מורה הוראת סעיף 149 (10) לחסד"פ. בהתאם, גם רשלנות של רשות מנהלית, כזו שפגעה עמוקות בזכויות היסוד של הנאשם עד שהמשך ההליך הפלילי יהיה מנוגד לעקרונות ההגינות והצדק, יש ותקים הגנה מן הצדק ותביא להפסקת ההליך הפלילי. בית המשפט העליון ציווה כי הכרעה בטענה להגנה מן הצדק ובבקשה לביטול כתב אישום מחמת זאת תיעשה בשלושה שלבים: תחילה יברר בית המשפט האם דבק פגם בהחלטה מנהלית, ולאחר מכן יברר את מידת וחומרת הפגם ואת מידת האשם שיש לרשות בקיומו של פגם זה, ולבסוף יברר בית המשפט האם ניתן לרפא את הפגם באמצעות סעד אחר שאינו על דרך ביטול כתב האישום, ואך במצב בו לא ניתן לרפא פגם זה באמצעי אחר, יופסק ההליך הפלילי מחמת זאת.

אין חולק כי אכיפה בררנית דרה בגדרי הסייג של הגנה מן הצדק. שכן, אכיפה בררנית פוגעת קשות בזכות היסוד לשוויון, שעה שרשות מנהלית נוהגת באדם אחד באופן מסוים, כמו העמדתו לדין, בנוהגת באופן אחר לגבי אחר, לרבות על ידי הימנעות מהעמדתו לדין, אף שהמדובר באותן נסיבות ואותה מסכת ראיה. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי אכיפה בררנית כשלעמה אינה מלמדת על פגם בהחלטה של הרשות המנהלית, אלא שפגם כאמור יקום אך שעה שמתקיימים שיקולים זרים ומניעים פסולים אשר עמדו בבסיס אותה אכיפה בררנית, בעוד שאותה אכיפה בררנית שנסמכה על שיקולים עניינים של הרשות המוסמכת, אינה מקימה הגנה מן הצדק.

בהיצמד לכללים הנ"ל יש לקבוע כי חובה היא על רשות מח"ש לחקור תלונתו של אזרח אשר טוען כי הותקף על ידי שוטר, כפי שאותו אזרח נחקר על ידי המשטרה בחשד כי הוא תקף אותו שוטר. זה תפקידה של מח"ש, ואין לקבל טענה כי לא נמצא עניין לציבור לחקור תלונה כאמור של אזרח כנגד שוטר. הצדק, ההגינות ועקרון השוויון מחייבים לנהוג באופן זהה בתלונתו של זה ובתלונתו של זה. יחד עם זאת, לא בכל מקרה בו החליטה מח"ש שלא לחקור תלונה של נאשם כנגד שוטר, בעוד שאותו נאשם נחקר במשטרה והועמד לדין בגין עבירות שביצע כנגד אותו שוטר, מתבקשת המסקנה כי מתקיימת אפליה פסולה ואסורה, אלא שעל הטוען לאפליה אסורה כאמור להצביע על שיקולים זרים שעמדו בבסיס ההחלטה של מח"ש שלא לחקור את התלונה הנ"ל של הנאשם. הנאשם בפניי לא הצביע על שיקולים זרים אשר עמדו בבסיס ההחלטה של מח"ש לא לחקור את תלונתו, זאת, לעומת טענת המאשימה לפיה מח"ש מצאה בחומר החקירה אשר נאסף על ידי המשטרה כזה שמפריך את התלונה של הנאשם עד שלא היה מקום לאיסוף חומר חקירה נוסף על ידי מח"ש. אני מקבל עמדה זו של המאשימה, לפיה, ייתכנו מקרים בהם די בחומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה כדי להביא למסקנה כי אין צורך לפתוח בחקירה נוספת על ידי מח"ש, והרי סמכות זו של פתיחת חקירה בתלונה כנגד שוטר נתונה לשיקול דעתה של מח"ש, אשר תעשה כן גם לפי חומר החקירה שהובער לה על ידי המשטרה. מצטרף אני לקביעתו של בית משפט השלום באר שבע, לעניין זה, עת קבע כי:

" אין הכרח לדעתי כי מח"ש תחקור בכל תלונה באופן

עצמאי...לא ייתכן לטעון כי בכל מקרה בו ניתן אישור

שפיטה בלא לערוך חקירה עצמאית על ידי מח"ש, יש מקום

לביטול כתב האישום נוכח הגנה מן הצדק. מסתמא, בחלק

ניכר מהתלונות די בחומר החקירה הקיים כדי לקבוע אם

קיימות ראיות מספיקות בתלונה נגד השוטר, המצדיקות

הרחבת החקירה. במקרים גבוליים בהם מתגלה חסר

משמעותי, לטעמי על מח"ש להשלים את החקירה בטרם

מתן אישור שפיטה. מכל מקום, צריך להיות ברור כי

אישור שפיטה ניתן מטעמים שבראיות ולא מהעדר

עניין לציבור...".

( ת"פ 23426-07-10 מ"י נ. נידם ).

אכן, ניתנו מספר החלטות של בתי משפט השלום לפיהן כתבי אישום בוטלו בנימוק כי מח"ש לא פתחה בחקירה של תלונת נאשם, וכי הדבר הקים טענה לאפליה אסורה ולהגנה מן הצדק. אם כי בהמשך ניתנו החלטות של בתי משפט מחוזיים במסגרתן נקבע כי על הנאשם הטוען כי מח"ש נהגה בו באופן מפלה לרעה, משלא חקרה את תלונתו כנגד שוטר, לנקוט בהליך של ערר לפרקליטות המדינה או עתירה לבג"ץ, ולא להעלות טענה כאמור במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגדו. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, לעניין זה:

" המשיב לא פעל כפי שיכול היה כאשר קיבל לידיו את המכתב

ובו החלטת מח"ש באופן של תקיפת ההחלטה במסגרת של

הליך של ערר או פניה לבג"ץ כדי לחייב את מח"ש לבצע

את החקירה. כך היה עליו לעשות ומשלא עשה כן אין מקום

לטעון את הטענות במסגרת ההליך הפלילי ".

( ע"פ 10726-01-11 מ"י נ. קנדרו ).

נראה כי נקיטה באחד ההליכים של ערר או עתירה לבג"ץ מהווה הסעד הנכון לתקיפת החלטת מח"ש לא לחקור תלונתו של נאשם, ובכך יש כדי להוות אמצעי לריפוי פגם, במידה ודבק כזה בהחלטה, בעוד שאין מקום לביטול כתב האישום כנגד הנאשם, מחמת טענה לאכיפה בררנית בנסיבות הנ"ל.

עוד אציין כי לידי הנאשם האפשרות וההזדמנות לחקור את השוטרים במסגרת עדותם בחקירה נגדית בהליך הפלילי כנגדו, במטרה לשכנע את בית המשפט באמיתות גרסתו וכי הוא נפל קורבן למעשה תקיפה מצד השוטרים, כטענתו, ואז יוכל הוא לפנות בשנית למח"ש, במידה ובית המשפט יקבל את הגנתו ויקבע ממצאים בהתאם, על מנת לפתוח בחקירת תלונת ושל הנאשם כנגד השוטרים, בהתבסס על ממצאיו של בית המשפט או על הראיות שהוגשו במשפט, בעוד שאין להתנות את המשך ההליך הפלילי מראש בקיום חקירה של מח"ש כנגד השורטים. לעניין זה התייחס בית המשפט המחוזי בחיפה, בע"פ 10726-01-11 הנ"ל, עת ציין כי:

" סבורים אנו כי יצירת זיקה בין מחדל בחקירת שוטרים

ובין קיום של הליך פלילי מעוררת בעיות אשר ראוי למנוע.

הליך פלילי צריך להתברר כאשר על בית המשפט, במקרה

זה, לזמן את השוטרים ולשמוע את מכלול הטענות ויכול היה

בית המשפט לקבוע לאחר שמיעת העדויות כי למעשה המשיב

הוא זה שהותקף ולא להפך. ביטול כתב האישום עקב אי ביצוע

פעולת חקירה במח"ש אינו הסעד הנכון ויכול לגרום לתמריץ

שלילי להגשת תלונות סרק נגד שוטרים באופן שבו תוצף

מח"ש בתלונות וכתוצאה מאי חקירה ראויה יטענו טענות

שעניינם להגנה מן הצדק...".

ובעניין אחר קבע בית המשפט המחוזי כי:

" אכן, לא מן הנמנע כי במהלך הבאת הראיות בבית המשפט

קמא יתבררו עובדות הנוגעות לתלונתו של המשיב כנגד

השוטרים ובמקרה זה, כפי שצוין בהחלטת מח"ש, שמורה

למשיב הזכות לחדש את תלונתו. אלא שבכך, כאמור, אין

כדי להצדיק את ביטול כתב האישום ".

( ע"פ 41336-10-11 מ"י נ. נאסר ).

ובית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי:

" מעבר לכך, אי מיצוי חקירה נגד שוטר על ידי מח"ש

איננה צריכה להשליך על בירור ההליך הפלילי. אם

ימצא בית המשפט כי יש מקום להעמיד לדין מי

מהשוטרים המעורבים בפרשה, אין מניעה כי יורה

על כך, לאחר שיקבע ממצאיו ".

( ע"פ 2658-06-11 מ"י נ. טלקר ).

מובן הוא כי אי פתיחת חקירה על ידי מח"ש בנימוק של העדר עניין לציבור מלמד על פגם חמור ועמוק בהחלטה זו של מח"ש. בעניינו של הנאשם שבפניי, הנימוק לאי פתיחת חקירה לא התבסס על כך אלא על הערכה מקצועית של גורמי מח"ש לחומר החקירה שנאסף במשטרה, ומשכך, ומשלא הצביע הנאשם על שיקולים זרים בבסיס החלטה זו, ומשנקבע כי אין ליצור זיקה בין אי חקירת מח"ש לבין המשך ההליך הפלילי כנגד הנאשם, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"ד, 27/11/2013 במעמד הנוכחים.

הסנגור:

אבקש לקבוע את התיק לשמיעה, הנאשם מוחזק בתנאים מגבילים מזה מספר חודשים.

<#5#>

החלטה

נדחה לשמיעת ראיות ליום 16.02.14 שעה 12.30 וליום 24.2.14 שעה 12.30 וליום 17.03.14 שעה 10.00.

המאשימה תזמן עדיה במסירה אישית.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ד כסלו תשע"ד, 27/11/2013 במעמד הנוכחים.