בפניי בקשה לצו זמני.

המבקש הוא בעליה של חנות והמשיב 1 הוא שוכר בלתי מוגן.

בסעיף 12 להסכם השכירות נאסר על המשיב 1 להעביר את זכותו בחנות לאדם אחר ואף נאסר עליו להרשות לאחר לעשות שימוש בחנות או לשתף אחר בשימוש ובהנאה מן החנות.

לטענת המבקש, המשיב 1 הפר את הוראת סעיף 12 לחוזה באשר הוא העביר את זכויותיו או חלקו למשיב 2.

המבקש הגיש דוח סוקר שמאי אשר ביקר בנכס ורשם כי שם בעל עסק הוא המשיב 2.

מכאן הסיק המבקש כי המשיב 1 הפר את החוזה.

המשיבים התנגדו לצו הזמני המבוקש בטענה כי המשיב 1 לא העביר למשיב 2 זכויות בחנות אלא שהמשיב 2 רק עובד עבור המשיב 1.

המשיבים מודים כי הם היו מעוניינים להעביר את הזכויות בחנות מן המשיב 1 אל המשיב 2 ואף היו במשא ומתן עם המבקש לשם כך. אולם, לטענתם, אפשרות זו ירדה מן הפרק.

בפי הצדדים טענות נוספות, אולם כיוון שההחלטה דנן נוגעת רק לבקש לצו מניעה זמני, אינני נדרשת להכריע בהן.

בתשובת המשיב 1 לבקשה, טען המשיב 1 כי המשיב 2 מגיע לחנות רק במקומו, בשל שעות העבודה הארוכות בסופרמרקט, כיוון שהוא עצמו לא יכול להיות שם במשך כל אותן שעות (סעיף 4). ובהמשך טוען המשיב 1 (סעיף 6) כאילו מדובר במשמרות.

והנה, בניגוד לגירסה זו שבתשובת המשיב, מתברר כי למרות שעות העבודה הארוכות של הסופרמרקט, המשיב 1 כלל לא מגיע לחנות.

בחקירה הנגדית העיד המשיב 1 כי הוא כמעט ואינו מגיע לחנות, אלא אחת לחודש וכי בפועל המשיב 2 מנהל אותה. המשיב 1 עוד הבהיר בחקירתו כי יש לו עבודה אחרת.

זאת ועוד, טענת המשיב 1 (סעיף 6 לתגובתו) כאילו שמו של המשיב 2 מופיע כבעלים בדוח הסוקר רק משום שהוא היה במקום כיוון שהיתה זו "המשמרת שלו", אף היא נדונה להידחות.

ראשית, כבר הובהר לעיל כי המשיבים אינם "במשמרת", אלא שהמשיב 1 כלל לא מגיע לחנות.

שנית, קשה להניח כי הסוקר, על דעת עצמו רשם את המשיב 2 כ"בעל העסק" רק משום שהוא נכח במקום. הרבה יותר סביר לקבל כי המשיב 2 הציג את עצמו כבעל העסק.

המשיבים הציגו תעודת עוסק מורשה על שם המשיב כראיה לכך שהעסק לא הועבר למשיב 2, אולם אין כך להוכיח דבר.

ההסדר שבין המשיב 1 למשיב 2 לא נפרש בפניי ולא מן הנמנע כי המשיב 2 עובד על תעודות עוסק מורשה של המשיב 1. בין אם הדבר נובע מכך שלמשיב 2 עצמו אין תעודת עוסק מורשה ובין אם הדבר נובע מן הרצון לעקוף את המגבלות של המשיב 1 מכוח החוזה.

לאחר הדיון, ביום 25.6.13, הוסיפו המשיבים וצירפו תלושי משכורת אשר לטענתם מצביעים על כך שהמשיב 1 משלם משכורת למשיב 2.

גם מסמכים אלה, כמו אישור עוסק מורשה, אין בהם כדי לשנות את המסקנות שלעיל, מאותם הנימוקים.

אין ספק כי יש הסדר כזה או אחר, בין המשיבים בינם לבין עצמם אולם, בשלב זה לצורך ההחלטה בצו הזמני, אין בכך כדי לעמעם את העובדה כי המשיב 1 אינו נמצא בחנות וכי המשיב 2 הוא זה אשר מפעיל אותה לבדו.

במילים פשוטות – העובדה שהמשיב 1 אינו מגיע לחנות אלא לעתים רחוקות, ביחד עם העובדה שהסופרמרקט עובד כל יום מהבוקר ועד הערב – היא הנותנת שהמשיב 1 אינו מחזיק בחנות ומי שמחזיק בה, בפועל, הוא המשיב 2.

אומנם, לא מן הנמנע כי בעת בירורו של ההליך לגופו יתגלו עובדות אשר יכולות לשנות את התמונה, אולם, לצורך הצו הזמני די לי בכך.

הצו הארעי מיום 11.6.13 יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 15.8.13.

ככל שלא יופקד הסכום, יפקע הצו מאליו.

התיק יוחזר למזכירות לקביעת מוטב שידון בו.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.