עוד ביום 29.7.13 הוריתי כי הצו הזמני אשר ניתן ביום 11.6.13 יעמוד בתוקפו תוך שקבעתי כי, בהתבסס על החומר הנמצא בפני, ניראה לכאורה כי המשיב 1 אכן העביר את החנות למשיב 2, בניגוד להסכם בינו לבין המשכיר, התובע.

למרות החלטתי זו, המשיבים לא שינו את התנהלותם והמבקש נאלץ להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

חזרתי ועיינתי בחומר, הן החומר שהוגש לי קודם להחלטה בצו הזמני והן בחומר שהוגש לי בהליך לעניין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט – והגעתי למסקנה כי המבקש צודק בטיעוניו.

החנות המשיכה להתנהל כפי שהתנהלה לפני מתן הצו הזמני והמשיבים לא עשו כל שינוי בהתנהלותם. המשיבים גם לא טענו כאילו היה שינוי כל שהוא.

המשיב 1, שהוא שהתקשר עם המבקש בהסכם שכירות על פיו נאסר עליו להעבירה לאחר, אינו נמצא בחנות כמעט בכלל (עמוד 9 שורה 1 ועמוד 10 שורה 4). המשיב 1 עובד בעבודה אחרת, של קו חלוקה, ואינו יכול להיות בחנות.

המשיב 2 הוא זה אשר מפעיל את החנות באופן בלעדי.

המשיב 2 הוא זה אשר משלם את החשבונות של החנות, חשמל ולספקים, וטיעוני המשיבים כאילו המשיב 1 מחזיר למשיב 2 את הכספים (עמוד 10 שורה 7 לפרוטוקול), אינן מעוררות אמון רב, על אחת כמה וכמה כאשר לא הובאה כל ראייה לכך.

הטענה של המשיב 1 כאילו הוא נמצא בקשר יום-יומי עם המשיב 2 (עמוד 9 שורה 7 לפרוטוקול) גם לה אין כל משקל. החנות הושכרה לו, כדי שהוא יפעיל אותה ולא 'בשלט-רחוק' באמצעות טלפון.

אין גם כל משקל לעובדה כי רישיון העסק הוצא על שם המשיב 1, שכן מדובר בצעד בירוקרטי בלבד, אשר לא מן הנמנע שהוא נועד רק להוות מסך להתנהלות האמיתית של החנות.

גם טענת המשיבים בה הם משווים את עצמם ל'רמי לוי' או לראש עירית ירושלים ואף לראש הממשלה, אשר אינם יכולים להמצא בכל מקום בכל עת – אין לה כל משקל ותוקף והיא מציגה את המשיבים במערומיהם – החבות של המשיב 1 נובעת מן החוזה שלו עם המבקש ועליו לפעול על פי חבות זו. כבודו של 'רמי לוי' במקומו מונח והוא כפוף לחוזים שהוא עושה עם מי שהוא עושה. וגם ראש העיר כפוף למחוייבויות שלו והוא פועל על פיהן כמו גם ראש הממשלה וההשוואה היא מגוחכת.

בקצרה – המשיב 1 לקח על עצמו התחייבויות בעת שחתם על חוזה השכירות כדי לשכור את החנות מן המבקש.

אם המשיב 1 אינו יכול לעמוד בהתחייבותו זו, בשל עבודה אחרת שבה הוא עובד – יתכבד ויפנה את החנות. ככל שהוא מחזיק בחנות עליו לעשות זאת בעצמו.

לאור האמור – אני מקבלת את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ואני מורה למשיב 2 לפנות את החנות עד ליום 31.12.13.

המשיב 1 ישלם למבקש סך של 300 ₪ בעבור כל יום איחור, בנוסף לכל תשלום אחר של דמי שכירות וכדו'.

המשיבים ביחד ולחוד יוסיפו וישלמו למבקש סך של 5,000 ₪ הוצאות הבקשה דנן.

אין בממצאי החלטה זו כדי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים בהליך העיקרי וכל הקביעות העובדתיות שלעיל, הן על פי החומר הקיים בפני כיום.

התיק יועבר לבירור ההליכים העיקריים בפני מותב שיקבע.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.