בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני.

המבקשת (המשיבה בבקשת הביטול) הינה תאגיד מים וביוב (להלן: "הגיחון" או "המבקשת") אשר התקשרה בשנת 2005 עם המשיבה (להלן: "החברה" או "המשיבה") בחוזי קבלנות משנה לתחזוקת תשתיות מים, אספקה וגביה במזרח ירושלים. המשיבים 2-4 הינם בעלי המניות בחברה. המשיב 2 ז"ל והמשיב 3 רשומים במרשם החברות כמנהלי החברה.

לטענת המבקשת, המשיבה ניצלה את מעמדה כקבלן של המבקשת והעניקה שירותי מים באופן פרטי לתושבי השכונות ראס חמיס והשלום במזרח ירושלים באמצעות גניבה שיטתית של מים מהמבקשת ובעבור תשלום חודשי קבוע ששולם לה על ידי תושבי השכונה. המבקשת צירפה מספר תמלילים של חקירות שערכה עם תושבי השכונות אשר סיפרו שהם חוברו לרשת המים באמצעות המשיב 3 מר דאוד אבו עסב ו/או בנו אדם אבו עסב. כמו כן צירפה המבקשת תמליל חקירה שביצעה חוקרת שביקשה לשכור דירה באחת השכונות על פיו מר אדם אבו עסב קיבל ממנה סכום של 280 ₪ עבור 4 חודשי אספקת מים. המבקשת העמידה את סכום התביעה על סך של 5,000,000 ₪. המבקשת חישבה את נזקיה על סמך הגידול בפחת המים שנרשם בשנים בהן שימשה המשיבה כקבלן עבורה, על סמך הערכה של שווי הציוד אשר הוצא על ידי המשיבים ממחסן המבקשת ושימש לחיבורים הפיראטיים, ועל סמך עלות הפרת הסכם, ניתוקים והתקשרות עם קבלן חדש. לטענת המבקשת בשלב זה עוקלו נכסים בהיקף של פחות משני מיליון ₪. המבקשת לא טענה להברחת נכסים על ידי המשיבים אך טוענת כי יש בסכום התביעה הגבוה בכדי להוות אינדיקציה ליסוד ההכבדה. עוד טוענת שיש ביסוד המרמה עליו מושתת התביעה בכדי ליצור חזקה לעניין ההכבדה האפשרית על ביצוע פסק הדין.

לטענת המשיבים יש לבטל את צו העיקול הזמני, או למצער להפחיתו. המשיבים טוענים כי על אף טענת המבקשת לפיה היא ביצעה חקירות והקלטות של מאות אנשים, הוגשו לבית המשפט באופן סלקטיבי 12 חקירות בלבד, אשר 4 מהן קושרות את מר אדם אבו עסב או את אביו, המשיב 3 לטענות שבכתב התביעה כאשר שמה של המשיבה או של המשיב 4 לא נזכר כלל. עוד טוענים המשיבים כי סכום הנזק עליו הועמדה התביעה הנו מופרך, ומסתמך רק על תצהירו של קצין הביטחון של החברה אשר העיד כי איננו כלכלן ועל מכתבו של מר יהודה כהן כלכלן החברה בדבר הגידול בפחת המים. לטענת המשיבים, מלבד העובדה שלבקשה לא צורף תצהיר מטעם מר כהן, כי מר כהן לא נחקר על מכתבו, כי הנתונים ששימשו בסיס למכתב לא הוצגו ,ולא הוסבר הקשר בין הגידול בפחת לבין הפעולות הנטענות על ידי המבקשת. לטענת המבקשת, הגידול בפחת יכול שינבע מסיבות רבות, ביניהן תשתית המבוססת על צנרת ישנה, גידול ניכר במספר התושבים בשכונות והעובדה כי תושבים רבים אשר בתיהם בנויים ללא היתר ואינם זכאים לחיבור למים מתחברים בעצמם לצינורות באופן פיראטי ובנקודות שונות. עוד נטען כי על אף שהנזק הנטען חושב על פי פחת מצטבר משנת 2006, לא ניתן ללמוד מהתמלילים שהוצגו דבר על מועד ההתחברות הפיראטית הנטענת. עוד נטען כי המבקשת לא הציגה כל ראיה בדבר הכבדה על פסק הדין.

המבקשת בתגובתה לבקשה דחתה את טענות המשיבים. לטענתה, העובדה כי המבקשת אינה פועלת כיום, וכי למשיבים אין למעשה כל הכנסה, מעידה על עצם ההכבדה. המבקשת טוענת כי על אף העובדה שקצין הביטחון אינו כלכלן, הוא מצוי היטב בפרטי המקרה וממילא אין דרישה בשלב זה של הדיון בסעד הזמני לצרף לבקשה תצהיר מידיעה אישית. עוד נטען כי סכום הנזק איננו מוגזם וכי הוא מתבסס רק על רבע מהפחת הכולל כפי שחושב על ידי הכלכלן מר כהן.

דיון והכרעה

תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (תיקון מס' 6 התשס"א - 2001) מורה כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין."

המבחן הוא איפוא הצגת ראיות מהימנות לכאורה לתמיכה בחשש כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.ב מאז חקיקת חוקי היסוד, עבר הדגש למתן עדיפות להגנה על זכויותיו הקנייניות של הנתבע, שעל זכויותיו מבוקש להטיל עיקול זמני (ראה: רע"א 8402/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (להלן:"מרגליות"). לפיכך יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו אם יזכה בפסק הדין, לבין האיטנרס של הנתבע, שזכות הקנין שלו לא תפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס הנתבע מעמד מועדף וזאת משני טעמים מרכזיים: האחד הוא שעל התובע נטל ההוכחה והשני, כאמור, שזכות הקנין היא זכות חוקתית (ראה: בש"א 4459/94 סלומונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479) לפיכך מידת הזהירות הנדרשת ממבקש העיקול גבוהה יותר (ראה: רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638.נ מאחר ונטל השכנוע הוא על מבקש העיקול המקורי, על זה לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות כי קיים חשש סביר להכבדה כך שתוצדק הפגיעה בזכות הקניין של הנתבע. (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 445 (להלן: "גורן").ב

לעניין בקשה לביטול עיקול, נקבע כי:

"דיון בבקשה הוא כהמשך הדיון בבקשה המקורית: נטל השכנוע שיש להשאיר את הצו בעינו רובץ על המבקש המקורי, וסדרי הדין הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, לרבות זכותו של מבקש הביטול לחקור את המבקש המקורי על תצהירו תחילה" (ראו: עניין מרגליות לעיל בעמ' 789).

לעניין קיומה של עילת התביעה וסיכוייה, כלל הוא כי "די בכך ש'הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה'. בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא(2) 661).

לעניין יסוד ההכבדה, נקבע כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו. יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא 'הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים'" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries LNC, [פורסם בנבו] 28.11.07).

ראיות מהימנות לכאורה

מעיון במכלול החומר שהוגש בפניי ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, שקיימות בענייננו, ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה, בהתאם לאמור בתקנה 362 לתקנות, וזאת בכל הנוגע למשיבים 1 -3 אשר התמלילים שהוגשו קושרים אותם באופן לכאורי לנטען בכתב התביעה. באשר למשיב 4, זה לא הוזכר בתמלילים שהוגשו ואף לא בכתבי הטענות מצד הצדדים כצד ישיר לעילות המהוות בסיס לכתב התביעה ועל כן אין מקום להותיר את צו העיקול העומד נגדו באופן אישי. כמו כן, על המבקשת היה להביא ראיות לכאורה לעניין אומדן סכום העיקול המבוקש. המבקשת הצהירה כי סכום העיקול המבוקש מבוסס על הערכת רבע מפחת המים העודף בתקופה בה עבדה המשיבה 1 כקבלן עבורה. אמנם, לטענת המשיבים על המבקשת היה להציג פירוט רב יותר להוכחת הנזק, שכן יתכן והפחת נובע מהתחברות פיראטית של תושבי השכונות, מהצנרת הישנה ומגידול ניכר במספר התושבים, אולם אין חולק כי אכן קיימות ראיות לכאורה לנזקים שנגרמו למבקשת ואשר יש לייחס להם לפחות חלק מהפחת העודף שהציגה המבקשת. עם זאת, בית המשפט יתקשה ליתן צו עיקול על מלוא הסכום המבוקש, שכן המבקשת לא צירפה נתונים גולמיים על הפחת בשנים שקדמו להתקשרות עם המשיבה ולא צירפה נתונים על הפחת בשכונות אחרות באזור. מהתמלילים שהוגשו, לא ניתן אמנם לדלות מידע מדוייק בדבר תקופת המעשים המיוחסים לכאורה למשיבים, אולם יש בהם בכדי להצביע, לכאורה, על מעשי מרמה שבוצעו באופן שיטתי על ידי המשיבה 1 או על ידי חלק מעובדיה ומנהליה אשר לכאורה גנבו הכנסות אותן היו אמורים לקבל בעבור המבקשת. בעניין זה הפנתה המבקשת לאמרת אחד הנחקרים, בעל חנות בגדים, אשר טען כי מר אדם אבו עסב לא הגיע לחנות שבבעלותו בשנתיים האחרונות. מכך לא ניתן ללמוד כמובן על מלוא תקופת המעשים המיוחסים למשיבה ואף אין להסיק מכך שקיימות ראיות לכאורה שההתחברויות הפיראטיות החלו בשנת 2005 כנטען על ידי המבקשת, אולם יש בכך בכדי להצביע על כך שההחברויות הפיראטיות המיוחסות למשיבים בוצעו מזה תקופה ארוכה.

המבקשת צירפה לכתב התביעה מכתב מאת כלכלן החברה מר יהודה כהן. המבקשת העמידה את סכום תביעתה על סך של 5 מיליון ₪ בלבד כאשר סכום זה איננו מהווה את מלוא עודף הפחת הנטען במכתבו של מר כהן אשר הוערך על ידו בסך 12.5 מיליון ₪. לאור האמור לעיל, נחה דעתי כי התשתית העובדתית שהוצגה בבקשה, מלמדת כי לכאורה, ולצורך הליך זה אכן נגרמו למבקשת נזקים משמעותיים אותם ניתן לייחס להגדלת פחת המים אשר עלה באופן משמעותי בעקבות המעשים המיוחסים לחלק מהמשיבים, בסכום של כ- 1,000,000 ש"ח. יש לציין כי סכום התביעה כולל גם סעדים כספיים בגין הוצאות ציוד ממחסן המבקשת בסך 2 מיליון ש"ח, והוצאות הפרת חוזה והתקשרות עם ספק חדש בסך 500 אלף ש"ח. על אף שניתן להניח כי הסכום הנתבע בגין הוצאת הציוד מהמחסן כולל בחלקו גם ציוד אשר נדרש ממילא לביצוע עבודות תחזוקת הצנרת שביצעה המשיבה, הרי שיש בראיות שהובאו בפני עד כה בכדי ללמד על תשתית נזק לכאורית אותה ניתן להעריך לצורך הדיון בבקשה בסכום של 600,00₪. לאלה יש לצרף את הנזק שיגרם לכאורה למשיבה בגין הוצאות ניתוק 200 מתחברים פיראטים בסך 406,80 אלף₪, נזק אשר הופיע במכתב כלכלן החברה אשר כלל גם פירוט של דרך חישובו.

לסיכום האמור לעיל, ומכיוון שאין בשלב זה אפשרות פרטנית בנסיבות העניין להמציא כבר עתה הוכחות למלוא הסכום, ומאידך כאשר ברור שמדובר בשיטה שמטרתה העלמת כספים רבים תוך כדי ביצוע פעולות מרמה וגנבה, נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה לעילות המופיעות בכתב התביעה ולנזקים עד לסך של 2,000,000 ₪. ככל שבוצע עיקול מעבר לסכום זה יש לבטלו ולהעמיד את העיקול עד לסך של 2,000,000 ₪ בלבד.

יסוד ההכבדה

בענייננו הוכח שקיים חשש להכבדה ממשית, שכן הוכח כי החברה איננה פועלת עוד, ומשכך מוטלת בספק פרנסתם של המשיבים. המשיבים לא הציגו ראיות בדבר עמידותם הכלכלית ויכולתם לעמוד בחיובים שיוטלו עליהם בפסק הדין. הרכבים שעוקלו, אשר שייכים לחברה נדרשים להבטחת ביצועו של פסק הדין שכן אם ימכרו ואם תחולק התמורה לבעלי המניות ברור הוא שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לממש את פסק הדין.

אשר על כן הוחלט כדלקמן:

א. אני מעמיד את העיקול על סך 2,000,000 ₪ בלבד ומבטל אותו ביחס לסכומים שמעבר לסכום זה.

ב. הנני מבטל את צו העיקול כלפי המשיב 4 מר רפיק אבו עסב.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.