01 יוני 2015

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

החלטה

פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגיעה בגבו כתוצאה מאירוע תאונתי שאירע לו לטענתו בעבודתו ביום 15.12.11. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 11.7.12, בנימוק כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ו/או אירועים תאונתיים זעירים, תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביאו למחלת התובע. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
2. בתביעתו דנן ייחס התובע את הפגיעה בגבו לתנאי עבודתו, על דרך המיקרוטראומה ו/או לתאונת העבודה הנטענת מיום 15.12.11 (סע' 19 לכתב התביעה; סע' 21 לתצהיר).
3. בדיון מיום 10.11.14 נשמעה בפנינו עדותו היחידה של התובע, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ונחקר עליו בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

עובדות המקרה, כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע, יליד 1957, החל מחודש 05/2010 ובמועד הרלוונטי לתביעה הועסק כמחסנאי, במחסן של חברת דניה קוסמטיקס (להלן – המחסן).
2. עיקר עבודת התובע היה הרמת ופריקת ארגזי סחורה במחסן, עבודה שהיוותה כ- 80-90% מזמן העבודה; אולם, כשהיה חסר נהג בעבודה, נדרש התובע לצאת לחלוקת סחורה מחוץ למפעל וכשהמלגזן לא הגיע לעבודה – עבד התובע כמלגזן, בנוסף לעבודתו כמחסנאי (סע' 3-4 לתצהיר).
3. כך תיאר התובע בתצהירו את אופי עבודתו במחסן (סע' 4):

"עבודתי במחסן ומחוצה לו הינה במהותה עבודה פיזית מאומצת הכוללת מידי יום הרמה ופריקה של מספר רב של ארגזי סחורה. העבודה כמחסנאי כוללת מידי יום, קבלת סחורה מהייצור, מדובר בעשרות ארגזים המסודרים על משטחים, את הארגזים הייתי מרים מהמשטח, לעגלה, בודק את הסחורה ומניח על המדפים. כל יום היו בין 5 ל- 10 משטחים, תלוי בהספק מחלקת יצור, בטעות אמרתי בחקירה כי היו 4-5 משטחים ממוצע ביום, זה גם לא הגיוני כי היינו מקבלים 2,3 משטחים ברצף לפחות פעמיים ביום. על כל משטח 20-30 ארגזים. הסחורה הגיעה ממחלקת היצור בארגזים של 10-35 ק"ג, והייתי צריך לסדר את הארגזים במדפים שגובהם הגיע לעיתים מעל 2 מטר. העבודה הפיזית במחסן היתה 80%-90% מזמן העבודה. יתרת זמן העבודה, חלק קטן מהתכולה הייתי מוציא מהארגזים ושם במדפים על מנת שעובדות המפעל יכינו הזמנות או מסדר סחורה."

1. התובע עבד 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום.
2. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי המחסן כלל "6 מדפים מהרצפה לתקרה", כאשר 4 מדפים שימשו לסחורה בתפזורת ושני המדפים העליונים שימשו לאחסון הארגזים (עמ' 6, ש' 29-33).
3. התובע כאמור נדרש לעיתים לעבוד כנהג מחליף או כמלגזן וכך תיאר התובע בתצהירו את אופן ביצוע עבודות אלה (סע' 6):

"גם כשהייתי יוצא לחלוקה מחוץ למחסן, היה עליי להעמיס קרטונים של סחורה מהמחסן לרכב, ומהרכב להוריד את הארגזים ולהביא אותם ללקוח (לעיתים מיקום הלקוח לא היה נגיש להגעת כלי רכב ונאלצתי להביא את הארגזים כשאני סוחב אותם בידיים). כך היה גם בהבאת חומרי גלם מהספקים וקבלני משנה, היה מדובר בחביות של למעלה מ 50 ק"ג, הייתי מושך את החבית מהספק מהמלגזה לתוך הרכב ואח"כ בפריקה מהרכב למלגזה לתוך המחסן. הכל בהעמסה ופריקה ידנית. כשהמלגזן לא היה - נוסף לעבודתי כמחסנאי הייתי מוציא משטחים עם סחורה מהמעלית ומביא אותם למחסן, חלק מהסחורה הייתי מעביר למחסן תוצרת גמורה ואז הייתי צריך את הארגזים למשטחים אחרים על מנת שיהיה אפשר להרים אותם עם מלגזה ידנית, חלק אחר מהסחורה הגיעה למחסן שבו עבדתי ושם הייתי פורק את הארגזים."

1. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי נדרש לעבוד כנהג "כמעט פעם בשבוע"; ואילו כמלגזן "שבוע שלם או כמה פעמים ביום" (עמ' 7, 16-19).
2. התובע החל להתלונן על כאבי גב לאחר כשנת עבודה במפעל ופנה לרופא לקבלת טיפול, הכל כעולה מהחומר הרפואי המצורף.
3. לטענת התובע ביום 15.12.11 נפגע בגבו במהלך עבודתו (להלן – האירוע) וכך תיאר את האירוע הנטען בתצהירו (סע' 10-12):

"10. ביום ה 15/12/11 לאחר מספר שעות של עבודה מאומצת הכוללת הרמת ארגזים יותר מהרגיל. במהלך עבודתי עשיתי תנועה לא נכונה בעת ש"צמצמתי מדפים" – העברתי סחורה ממדף למדף לצורך פינוי מקום למוצרים חדשים. ניגשתי למדף תחתון לצורך הרמת ארגז למדף אחר, הרגשתי כאב עז בגבי ולא יכולתי להתיישר הרגשתי לפתע כאבי גב עזים ולא יכולתי לזוז. באותו הרגע הייתי על ברכיי, רק לאחר מספר דקות - קמתי לאט לאט בכוחות עצמי, הושיבו אותי במשרד.

11. לאחר שעתיים של מנוחה חזרתי לעבוד בעבודה לא מאומצת וחזרתי לביתי.

12. למחרת לא יכולתי לקום מהמיטה. דיווחתי למנהל העבודה שלי, הוא ביקש ממני להגיע לעבודה אבל לא יכולתי."

1. כעולה מהחומר הרפואי (נ/2) ומעדות התובע (עמ' 4, ש' 22-27), כבר ביום 11.12.11, עובר לאירוע הנטען, פנה התובע לרופא והתלונן על כאבי גב. למחרת האירוע הנטען, ביום 16.12.11, פנה שוב התובע לרופא אורטופד והתלונן על "כאבים בגב תחתון", ללא שאזכר את האירוע בעבודה (נ/3).
2. התובע לא שב לעבודתו מאז האירוע והוא פוטר מעבודתו ביום 3.2.12, לטענתו על רקע מחלתו (סע' 2, 13-14 לתצהיר).
3. התובע סובל לטענתו מ- 3 פריצות דיסק ומכאבים בגב המקרינים למותן ולרגל שמאל, הכל כעולה מהחומר הרפואי המצורף.

טענות הצדדים

1. התובע טען בסיכומיו כי יש להכיר בפגימה בגבו בין אם לנוכח האירוע בעבודה מיום 15.12.11 ובין אם בהתאם לתורת המיקרוטראומה, כאשר כל אחת מהרמות הארגזים להן נדרש בעבודתו עלתה לכדי אירוע תאונתי זעיר ולפיכך יש למנות מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע ו/או תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה בגבו. התובע הוסיף וטען כי גרסתו בעניין התרחשות האירוע המוגדר במקום ובזמן לא נסתרה; ולעניין המיקרוטראומה, הפנה התובע לפסיקה לפיה אין כל דרישה כי התנועות החוזרות והנשנות יהיו זהות אלא "זהות במהותן"; וכי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה אלא שעל התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. עוד נטען, כי אין רלוונטיות, בשלב זה של הדיון, לטענות הנתבע בדבר מצבו הקודם של התובע, כאשר ממילא בהתאם לפסיקה, השפעה מהותית של תנאי העבודה על המחלה משמעה השפעה בשיעור 20%.
2. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, שכן התובע לא הניח תשתית עובדתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה ואף לא הוכיח את התרחשות האירוע הנטען בעבודתו ביום 15.12.11; מה גם שהתובע סובל מעבר עשיר בכאבי גב, למצער החל משנת 2006. לעניין המיקרוטראומה הוסיף הנתבע כי מעדות התובע עלה שהוא עסק בעבודה מגוונת מבחינת העבודה הפיזית שנדרשה, במשקלים שונים, בתנוחות ובתנועות שונות; כך עלה שהתובע הפעיל מלגזה, נהג במשאית וחילק סחורה, סידר מוצרים על גבי המדפים, פתח ארגזים, ספר תכולתם וסידר ארגזים על גבי המדפים – הכל בסדר עבודה משתנה, בהתאם לדרישת המעסיק וצרכי העבודה. עוד נטען, כי עדות התובע היתה רצופה סתירות וניכר כי התובע ניסה להקצין בגרסתו על מנת להציג מצג בפני בית הדין כי מתקיימת תשתית עובדתית בעניינו ולא כך בפועל; זאת ועוד, התובע נמנע מלזמן לעדות עובדים שעבדו עימו במועד הרלוונטי והכירו את מאפייני תפקידיו והימנעות זו פועלת לרעתו. לעניין האירוע הוסיף הנתבע, כי גרסת התובע לגבי אופן קרותו לא היתה עקבית מה גם שהמסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע אינם תומכים בגרסת התובע לעניין התרחשותו.

דיון והכרעה

באשר לתביעה להכיר באירוע מיום 15.12.11 כתאונת עבודה –

1. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
2. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה, כאשר הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח(5) 104).
3. המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות", כאשר הכוונה היא שמדובר באירוע שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום (ראה: דב"ע (ארצי) לא/5-0 ושדי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200; דב"ע (ארצי) נו/103-0 עטר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.12.96).
4. "הגדרת המושג "ארוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה אולם הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח ארוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה" (דב"ע (ארצי) נה/0-181 המוסד לביטוח לאומי – נפתלי לפידות, 14.12.95; דב"ע (ארצי) נו/0-288 אורי עמר – המוסד לביטוח לאומי, 2.6.97).
5. הלכה פסוקה היא, כי "ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" (דב"ע (ארצי) מה/0-24 אברהם אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46; דב"ע (ארצי) נא/0-205 המוסד לביטוח לאומי – שחאדה סעיד, פד"ע כד 222; דב"ע (ארצי) נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי – משה דרור, פד"ע כד 545).
6. על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור אליהם את הופעת כאבי הגב; כך לדוגמא הרמת משא כבד מזה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה (עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי – יוסף עובדיה, פד"ע לו 213).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות והטענות, שוכנענו, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להתרחשות האירוע התאונתי הנטען בעבודתו ביום 15.12.11. להלן נפרט את נימוקינו.
2. גרסת התובע לעניין אופן קרות האירוע לא היתה עקבית והתובע לא השכיל להוכיח שאירע לו אירוע פיזי מיוחד כלשהו בעבודה, שניתן לקשור אליו את הופעת הכאבים ביום 15.12.11. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה ציין התובע כי ביום 15.12.11, בשעה 13:00 נחבל בעבודה באופן הבא:

"כמחסנאי אני מרים ומוריד קרטונים כבדים של מוצרי קוסמטיקה מהמדפים ולמדפים ובאחד (כך במקור, מ.נ.ד) הפעמים הרגשתי כאב עז בגב משכתי עד סוף היום ולמחרת בבוקר לא יכולתי לקום."

התובע ציין על גבי הטופס את שמותיהם של חבריו לעבודה, "שמעון" ו"אילנית" כעדים לתאונה.

1. בכתב תביעתו תיאר התובע את האירוע מיום 15.12.11 כדלקמן (סע' 4-5, (כל ההדגשות שלהלן הוספו, מ.נ.ד., אלא אם צוין אחרת):

"במהלך עבודתו של התובע במחסן, סידור מוצרי קוסמטיקה, התובע הרגיש לפתע כאבי גב עזים והתובע לא יכול היה לזוז. באותה עת התובע היה על ברכיו מסדר סחורה. לאחר מספר דקות הצליח התובע להעמד."

1. בתצהירו הוסיף התובע ופירט לעניין אופן פגיעתו בזו הלשון (סע' 10-11):

"10. ביום ה 15/12/11 לאחר מספר שעות של עבודה מאומצת הכוללת הרמת ארגזים יותר מהרגיל. במהלך עבודתי עשיתי תנועה לא נכונה בעת ש"צמצמתי מדפים" – העברתי סחורה ממדף למדף לצורך פינוי מקום למוצרים חדשים. ניגשתי למדף תחתון לצורך הרמת ארגז למדף אחר, הרגשתי כאב עז בגבי ולא יכולתי להתיישר הרגשתי לפתע כאבי גב עזים ולא יכולתי לזוז. באותו הרגע הייתי על ברכיי, רק לאחר מספר דקות - קמתי לאט לאט בכוחות עצמי, הושיבו אותי במשרד.

11. לאחר שעתיים של מנוחה חזרתי לעבוד בעבודה לא מאומצת וחזרתי לביתי."

1. וכך עלה מעדות התובע בחקירתו הנגדית לעניין האירוע הנטען (עמ' 5-6):

"ש. אתה מספר שקרה לך משהו, האם היו אנשים שראו אותך?
ת. כן. היו לפחות 2 עובדות שעבדו בסמוך אליי.

ש. מי העובדות?

ת. צחית ואילנית. הם ראו שאני לא יכולתי להתרומם, קיבלתי את המכה והכאב היה חד ולא יכולתי לזוז. גם אחראי המחסן שמעון גם ראה את זה והוא בא לעזור לי, ביקשתי שלא יגעו בי בגלל שזה גב.

ש. פנית לבקש מהם להעיד?
ת. לא.

ש. מתחילת 2011 ועד אחרי התאונה יש רישומים של פניות שלך שאתה מתלונן על כאבי גב, בשום מקום אין אזכור שקרה לך משהו בגלל שהרמת ארגז בעבודה. איך?

ת. אני לא הולך לספר לרופא שהרמתי ארגז וכואב לי הגב. לשאלתך, אני אמרתי לו מה שקרה לי יום לפני.

ש. מה אמרת לרופא?

ת. שאתמול עבדתי וזה קרה לי בעבודה ולא יכולתי לזוז וקמתי לאט לאט. זה מה שאמרתי לו. לשאלתך, אני לא יכול להגיד לו מה לרשום בטופס.

שאלות ביה"ד:

ש. מה זה המכה שאמרת כרגע שקיבלת?

ת. באותו יום זה היה יום מטורף שהיה צריך להיכנס מוצר חדש למחסן, פנינו לו מקום. ואז ביקשו ממני להעביר ארגזים ממדף למדף ולפנות מקום למוצר החדש. פיניתי ואח"כ התיישבתי על הברכיים בשביל לסדר, ואולי עשיתי תנועה או משהו כי פתאום הרגשתי כאב חד מאוד. ולא יכולתי לזוז. הבנות צעקו והגיע מנהל העבודה. לשאלת ביה"ד, זה קרה בשעות הצהריים, אני הזזתי את הארגזים מהבוקר עבדתי קשה מאוד, להכין את המחסן למוצר החדש, ואז זה קרה לי."

1. התובע העיד כאמור כי במסגרת תפקידו כמחסנאי היה רגיל לעבודה פיזית מאומצת; מגרסתו הלא עקבית של התובע לא שוכנענו בדבר קרות אירוע פיזי מיוחד בעבודתו שניתן לקשור את הופעת כאבי הגב אליו, כגון הרמת משא כבד מזה שהתובע היה רגיל להרים בעבודתו, או תנועה מיוחדת שביצע. אמנם התובע העיד בתצהירו כי עשה "תנועה לא נכונה", אולם גרסה זו לא הוכחה בפנינו, כאשר בטופס התביעה ובכתב התביעה לא היה כל זכר לטענה זו, מה גם שבחקירתו הנגדית העיד התובע כי קיבל "מכה" ובהמשך עדותו אף שינה שוב את גרסתו והעיד כי "אולי עשיתי תנועה או משהו".
2. זאת ועוד, בטופס תביעתו ובחקירתו הנגדית (עמ' 5, ש' 14-19) ציין התובע את שמותיהם של 2-3 עובדים, אשר עבדו עימו במועד הרלוונטי והיו לטענתו עדים לפגיעתו; אלא מאי? התובע, אשר עליו נטל הראיה, העיד כי לא ביקש ממי מהם להעיד (שם בש' 20-21). בתום דיון ההוכחות, ניתנה לתובע שהות לשקול את זימון העדים לעדות ומהודעתו ביום 1.12.14 עלה, כי "שתי העדות שעדיין עובדות במחסן מסרבות להעיד בטענה שאינן זוכרות. העובד שפוטר מהעבודה חולה ולדבריו אינו יכול לעמוד על רגליו.". בנסיבות אלו, הרי שכל שיש בפנינו הינה עדות יחידה ולא עקבית של התובע, שאין די בה.
3. נוסף לאמור, לא מצאנו בתיעוד הרפואי הסמוך למועד האירוע הנטען תמיכה לגרסת התובע באשר להתרחשות האירוע מיום 15.12.11. כך עלה בפנינו, כי כבר ביום 11.12.11, כארבעה ימים עובר למועד האירוע הנטען, פנה התובע לרופא והתלונן על כאבי גב (נ/2; עמ' 4, ש' 22-27). אף למחרת האירוע הנטען, ביום 16.12.11, פנה שוב התובע לרופא אורטופד והתלונן על "כאבים בגב תחתון", ללא שאזכר את האירוע הנטען בעבודה (נ/3). רק בפנייה מיום 8.1.12 צוין לראשונה כי התובע מתלונן על כאבי גב תחתון, "כאבים שהופיעו לאחר עבודה מאומצת" – ללא כל פירוט לאירוע מוגדר (נ/3).
4. רק לאחרונה שב בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל (ארצי) 46264-01-14 סארה עאמר בדיר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.2.15) והדגיש את חשיבות הרישומים הרפואיים שבסמוך למועד האירוע הנטען, בציינו כדלקמן:

"בית הדין האזורי ביסס את מסקנותיו, בין היתר, על המסמכים הרפואיים שנוצרו סמוך לאירוע הנטען. הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002). כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007.)."

1. ובעניין אחר (דב"ע (ארצי) נב/0-111 איתן בן משה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.11.94) צוין, בין היתר, כדלקמן (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד):

"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא, שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת ביצוע פעולה בעבודה."

קביעה זו יפה ונכונה גם לענייננו.

1. על יסוד כל האמור לעיל, הגענו לידי מסקנה כי הגם שהתובע נדרש במסגרת תפקידו לעבודה פיזית מאומצת והגם שייתכן כי כאבי הגב מהם סבל אכן הופיעו לאחר עבודה מאומצת; אולם, לא הוכח בפנינו כי אירע לו אירוע פיזי מיוחד בעבודתו ביום 15.12.11 שניתן לקשור את הופעת כאבי הגב אליו – ולפיכך דין התביעה להכרה באירוע מיום 15.12.11 כתאונת עבודה להידחות.

באשר לתביעה להכיר בפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה –

המסגרת הנורמטיבית

1. הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).
2. עוד נקבע בעניין שבח, כי "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (עניין שבח, סעיפים 6ב.-6ג. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן, כתוארו אז; כן ראה עב"ל (ארצי) 642/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.08; עב"ל (ארצי) 60054-12-12 המוסד לביטוח לאומי – אורן פפו, מיום 22.8.13).
3. התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת. זאת ועוד, "הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אילו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל (ארצי) 26150-02-11 אלברט אמר – המוסד לביטוח לאומי, 27.10.13, והאסמכתאות שם).
4. בית הדין הארצי לעבודה נדרש במספר פסקי דין לתפקיד המוגדר של מחסנאי או סדרן סחורה, כאשר שניים הרלוונטיים לעניינו פורטו בהחלטתה של השופטת שומרוני בב"ל (חיפה) 15005-08-13 מייסטר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.8.14, סע' 20-24 והאסמכתאות שם) בזו הלשון:

"21. בענין יושבאייב [2] – המערער עבד כנהג מלגזה וכסבל בבסיס ציוד, כאשר עסק מחצית מזמן עבודתו כנהג ומחצית מזמן עבודתו בעבודות פיזיות של סבלות. לענין עבודת הסבלות, קבע בית הדין הארצי כי עבודות הסבלות דרשו פעולות של הרמה, נשיאה ופריקה, כשמדובר בציוד במשקל שבין 5 ק"ג – 20 ק"ג.

בית הדין קבע:

"אך אנו סבורים, כי על פי חומר הראיות אכן ניתן לאתר בעבודת הסבלות פעולות רצופות דומות וממושכות של הרמת ידיים נשיאת קל, כיפוף הגב, כאשר גם אם מדי פעם היו הפסקות ביניהן, הן באו לידי ביטוי בפעולות אחרות כמו קשירה, הליכה עם ציוד, אין בחומר הראיות עדות למשכן של אותן הפסקות, ומכל מקום הפסקות אלה הן כאמור קטנות לעומת עיקר העבודה בסבלות"

נקבע כי "הפרדת שני סוגי העבודות בהם הועסק המערער במהלך היום, ובידוד התנועות הרלוונטיות לאותן עבודות, במבט רחב מצביע על פעולות חוזרות ונשנות ההולמות את תורת המיקרוטראומה. אשר על כן הגענו למסקנה כי יש במקרה זה למנות מומחה רפואי".

...

24.  בעניין אברהם כהן [4]נדון עניינו של עובד אשר מידי יום העמיס ופרק סחורות ממשאית, סידר אותן במחסן, נשא סחורות כבדות בידיו וכל זאת תוך ביצוע תנועות רבות של התכופפות. בית הדין הארצי קבע בעניין זה כי:-

"בחינת הנתונים העובדתיים, כפי שהוצגו על ידי המערער בבית הדין האזורי, מגלה, כי עלה בידי המערער להוכיח יותר מ"דבר מה" המצביע על תנועות חוזרות ונשנות הן בפעולת ההעמסה והפריקה (למשאית ובעת הסידור במחסן) והן בפעולת כיוון והתאמת הגלילים"."

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר ששמעתי את עדות התובע ובחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, נחה דעתי כי אין מקום לדחיית התביעה כבר בשלב הזה, בטרם מינויו של מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע כמחסנאי לבין הפגימה בגבו, על דרך המיקרוטראומה.
2. לא נעלמה מעיני העובדה לפיה התובע החל להתלונן על כאבי גב, לאחר עבודה במשך שנה אחת בלבד (סע' 7 לתצהיר) – פרק זמן שאינו ממושך דיו לגרימת נזק על דרך המיקרוטראומה; ברם, משלא נסתרה עדות התובע בנוגע לעבודה הפיזית המאומצת לה הוא נדרש בעבודתו, 5 ימים בשבוע, כ- 9 שעות מדי יום, הכוללת פעולות התכופפות תוך הרמת משאות רבים במשקלים של 10-35 ק"ג כל אחד, יש מקום למינוי מומחה, אשר יידרש בין היתר, לשאלה אם סביר כי כאבי הגב מהם סובל התובע יופיעו לאחר פרק זמן זה, אם לאו.
3. כך תיאר התובע בחקירתו הנגדית את אופי עבודתו במחסן (עמ' 6-7):

"ש. התחלת לעבוד במקום ממאי 2010.
ת. נכון. לשאלתך, הייתי בעיקר מחסנאי. היינו בהתחלה אני ועוד אחד, אח"כ הביאו עוד בנאדם וזה בנוסף לבנות .

...

ש. מתי אתה מתחיל את יום העבודה?
ת. 07:30.

ש. ואז מה אתה עושה?
ת. יש סחורה שנשארה מאתמול, אני מיד מתחיל ומסדר אותה, או על המדף או למעלה.

ש. את הארגזים אתה משנע מהמשטח באמצעות עגלה?
ת. כן. אני לוקח את הארגז מהמשטח, פותח, סופר את הכמות, סוגר בחזרה ואח"כ עוד ארגזים. אחרי שאני סוגר אני מעמיס עוד 2-3 ארגזים ואח"כ מעמיס אותם בעזרת עגלה למדפים העליונים. במדפים התחתונים אנחנו שמים את המוצרים בתפזורת (ביחידות) כדי שהבנות יוכלו ללקט אותם להזמנות.

ש. כמה מדפים יש?
ת. בסביבות 6 מדפים מהרצפה לתקרה.

ש. כמה מדפים משמשים לסחורה בתפזורת?
ת. 4 מדפים ושני העליונים לצורך ארגזים. המדף העליון שהוא פנוי, הוא מגיע עד הגג. לשאלתך, אני מגיע אליו עם סולם.

ש. אתה ממלא גם את המדפים של הסחורה בתפזורת?
ת. כן, אם אין לי מה לעשות. אם גמרתי עם הארגזים אני מוריד מהמדף למעלה ומפזר.

ש. מה קורה שנגמר אחד המוצרים בתפזורת?
ת. אני ממלא במדף.

ש. איזה עוד פעולות אתה עושה בעבודה?
ת. שלא היו נהגים הייתי יוצא גם לחלק חבילות, מסלול של נהג, צפון או דרום, איפה שהיה חסר לו. בעיקר הייתי מחלק באזור נתניה שזה מקום המפעל, יש שם חנויות של ניו פארם או סופר פארם.

ש. היית מוריד ארגזים לעגלה ואז מכניס ללקוח?
ת. בעיקרון כן. היו מקומות שאי אפשר להיכנס עם עגלה, כמו הקניון במודיעין ואז הכל ידני הלוך וחזור.

ש. כמה פעמים לקחת לקניון במודיעין?
ת. לפחות 5 פעמים שלא היה נהג במשך 3 החודשים האחרונים.

ש. הפעלת גם מלגזה?
ת. כן, כשהמלגזן לא היה.

ש. כמה פעמים יצא לך להפעיל את המלגזה?
ת. היו פעמים שזה שבוע שלם או כמה פעמים ביום, זה היה לאורך כל תקופת העבודה. אם לא היה מגיע נהג אז החלפתי אותו. זה היה לאורך כל התקופה. הייתי נוסע להביא סחורה מספקים בצפון, שם זה היה ה-עבודה הקשה, עשיתי את זה כל שבוע, כמעט פעם בשבוע. הנסיעה לצפון היא בערך 40 דק'. בימים כאלה עד שהסחורה מוכנה אני עובד בינתיים במחסן. בצפון הוא היה מוריד לי סחורה עם מעלית, חביות של 50 קילו +, הוא היה מביא לי את זה עם מלגזה עד האוטו ואני הייתי מושך אותם לתוך האוטו. מדובר ב-10-20 חביות, והייתי מביא אותם למפעל ואני מושך עד המלגזה. הרבה פעמים גם לא הייתה לי עזרה, הייתי עושה הכל לבד."

1. מעדות התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית התרשמתי כי ניתן לבודד את הפעולות העיקריות שביצע התובע במסגרת תפקידו – כיפוף והרמה, הגם שמדובר במשקלים שונים ובגבהים שונים כטענת הנתבע (דהיינו תנועות שאינן זהות, אך דומות במהותן), ולמנות מומחה-יועץ רפואי, שיבחן את הקשר הסיבתי בין פעולות אלה, שחזרו על עצמן אינספור פעמים לאורך יום העבודה לבין הפגימה הנטענת בגבו של התובע.
2. משהעיד התובע בתצהירו כי עבודתו הפיזית במחסן בסידור הסחורה היוותה כ- 80%-90% מזמן עבודתו, כ- 9 שעות ביום, הרי שמתקבלת המסקנה כי התובע עסק בסידור הסחורה משך כ- 7.5 שעות ביום. זאת ועוד, מעדות התובע בתצהירו עלה, כי בעוד בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע כי סידר 4-5 משטחי סחורה בממוצע ביום; בתצהירו טען התובע כי סידר 5-10 משטחים, בהתאם להספק מחלקת הייצור (סע' 4). משלא נתמכה גרסתו המתוקנת של התובע בכל ראיה נוספת – אני מעדיפה את הגרסה הראשונית, כפי שנמסרה לחוקר הנתבע ולכן נקבע כי התובע סידר כ- 5 משטחי סחורה בממוצע ביום, כאשר כל משטח כלל כ- 20-30 ארגזים, במשקל של 10-35 ק"ג, כל אחד (סע' 4 לתצהיר).
3. לפיכך, מוחלט בזה כי ימונה בתיק מומחה-יועץ רפואי, מהתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה לה טוען התובע בגבו לבין תנאי עבודתו שלהלן:
4. התובע, יליד 1957, עבד מחודש 05/2010 ועד לחודש 12/2011 כמחסנאי, במחסן של חברת דניה קוסמטיקס.
5. עיקר עבודת התובע היה בהרמת ופריקת ארגזי סחורה במחסן, משך כ- 7.5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.
6. התובע נדרש במסגרת תפקידו לעבודה פיזית מאומצת הכוללת מידי יום הרמה ופריקה של מספר רב של ארגזי סחורה. התובע קיבל מידי יום כ-5 משטחי סחורה בממוצע, כשכל משטח כלל כ- 20-30 ארגזים, במשקלים של 10-35 ק"ג כל אחד. התובע נהג להרים את הארגזים מהמשטח לעגלה, לבדוק את הסחורה ולסדרה על המדפים, שגובהם הגיע לעיתים מעל 2 מטר.
7. התובע לא שב לעבודתו האמורה לאחר ה- 15.12.11, מועד בו חדל לעבוד מחמת כאבי גב שתקפוהו.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל ימונה מומחה-יועץ רפואי מתחום האורתופדיה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע שפורטו לעיל לבין הפגימה להן טוען התובע בגבו.
2. הנתבע הגיש בקשה להזמנת כרטיסיו הרפואיים של התובע מקופת חולים מכבי (כרטיס כללי, אורתופדי ונוירולוגי). משהתקבל החומר הרפואי שהוזמן, ובטרם מינוי המומחה, ככל שמי מהצדדים מעוניין להגיש לבית הדין חומר רפואי נוסף, עליו לעשות זאת תוך 14 ימים מהיום.
3. החלטה על מינוי מומחה תצא בנפרד מהחלטה זו.
4. למעקב אחר הודעת הצדדים בעוד 14 ימים.
5. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ה, (01 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.