לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה ומתוקף סמכותי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 אני סבורה כי דין הבקשה להדחות.

עסקינן בערעור שהוא גלגול שלישי על החלטה מיום 29.5.2013 המוכר לחייב המבקשת לשלם תשלום חודשי לתיק האיחוד בסך 300 ₪ במקום 150 ₪.

ההחלטה התבססה על בדיקות דפי החשבון שהציגה המבקשת מהם עלה כי המבקשת זכאית בנוסף להכנסותיה גם לגמלה חודשית ממשרד הבינוי והשיכון כך שבסך הכל הכנסותיה החודשיות עומדת כל סך של 5,890 ₪.

נטען בבקשה שבפני כי ההגדלה בהכנסות המבקשת נוצרה רק לאחר שהגישה המבקשת בקשה לתיק ההוצאה לפועל ולפיכך לא הייתה למבקשת הזדמנות לתקן הצהרותיה הקודמות ולציין הגידול שחל בהכנסותיה.

עוד נטען בבקשה כאן כי בהתחשב בנסיבות האישיות של המבקשת הגדלת התשלום החודשי הינה גזרה שאין היא יכולה לעמוד בה.

כאמור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 29.5.2013 הוגשה בקשה לעיון חוזר שנדחתה ביום 27.6.2013. לאחר מכן הוגשה בקשת רשות ערעור שנדונה על ידי כב' השופטת מירב קלפנר נבון בבית המשפט קמא. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 11.7.2013 היא נשוא הבקשה דנן.

עיון בהחלטות מלמד כי הן הרשמת והן בית המשפט קמא נתנו החלטות מנומקות על סמך כל החומר שהוצג על ידי המבקשת ונבדק על ידן.

מדובר בהחלטות סבירות המסורות לשיקול דעת הערכאה הדיונית ואין ערכאת הערעור (בוודאי לא כגלגול שני) נוהגת להתערב בכגון דא.

לא נסתרה הטענה כי המבקשת לא צרפה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה ולא צורפו הסברים כיצד הפחתת התשלום החודשי תפתור למבקשת בעיותיה. זאת בהתחשב בעובדה כי גם כך עולות הוצאותיה החודשיות של החייבת באלפי שקלים על הכנסותיה. זאת על פי המידע שמסרה המבקשת עצמה בבקשותיה שהרי הכנסותיה החודשיות עומדות על סך 5,380 ₪ ואילו הוצאותיה המוצהרים עומדים על סך של 10,918 ₪.

מכל האמור לעיל בהתחשב בעובדה כי עסקינן בבקשת רשות ערעור המבקשת דיון שלישי בהחלטות סבירות שניתנו על ידי ערכאות קודמות על פי שיקול דעתן הסביר, ובהתחשב בעובדה כי בנסיבות שנטענו על ידי המבקשת עצמה קבלת הבקשה לא תשנה דבר, משום שאין ביכולת המבקשת לעמוד גם בתשלום המופחת המבוקש על ידה, דין הבקשה להדחות.

בהתחשב בנסיבות האישיות של המבקשת ולמרות התוצאה אליה הגעתי בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.