1. להלן החלטתי בבקשת נתבעת מס' 2, חב' הביטוח הראל, לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות והיעדר יריבות.

2. מקרה שהיה כך היה:

ביום 15.07.13 הגיש התובע נגד נתבעת מס' 1, חב' פיניציה, תביעה נזיקית בה נטען כי ביום 26.10.06 הוא נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצל אותה נתבעת (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה הגישה נתבעת מס' 1 באמצעות הנאמן בקשה למחיקת התביעה בנימוק כי היא מצויה בהליכי פירוק וקיים בעניינה צו הקפאת הליכים והסדר נושים. לביום 13.11.13 ניתנה החלטת כב' הרשם זייתוני (להלן: "ההחלטה"), לפיה הבקשה נדחתה ולתובע ניתנה רשות להגיש כתב תביעה מתוקן לפיו תצורף נתבעת מס' 2 כנתבעת נוספת בתביעה וזאת לא יאוחר מיום 13.01.14. התובע פעל בהתאם להחלטה וביום 30.12.13 הוא הגיש כתב תביעה מתוקן לפיו צורפה נתבעת מס' 2 לתביעה. בכתב התביעה המתוקן נטען כי במועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה נתבעת מס' 2 הייתה המבטחת של נתבעת מס' 1 בביטוח חבות מעבידים.

3. לטענת נתבעת מס' 2, התביעה נגדה התיישנה, הואיל וממועד אירוע התאונה ועד להגשת כתב התביעה המתוקן עברו יותר מ-7 שנים, היא תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין, הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות. כן טענה נתבעת מס' 2 כי אין כל יריבות

בינה לבין התובע מהטעם כי היא לא ביטחה את נתבעת מס' 1 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

4. התובע הגיש תגובתו לבקשה ולאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, להלן החלטתי.

5. סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981, קובע כדלקמן:

"א. אירע במבוטח בביטוח אחריות אחד האירועים המפורטים להלן ולפני אירועו ולאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהיה רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

ב. ואלה האירועים:

1. המבוטח הוכרז פושט רגל או בא בהליכי פשיטת רגל לידי פשרה
או סידור עם נושיו.

2. המבוטח נפטר וניתן צו לניהול עזבונו בפשיטת רגל.

3. במבוטח שהוא תאגיד – ניתן עליו צו פירוק, או נתמנה לו כונס
נכסים או מנהל לעסקיו או למפעלו, או נתקבלה בו החלטה
לפירוק מרצון, למעט פירוק מרצון לשם שינוי מבנה או לשם
התמזגות עם תאגיד אחר."

ב- רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' מצליח, פ''ד מט(3), 265 נפסק כי הוראת החוק לעיל באה להגן על הצד השלישי הניזוק, שלא ייפגעו זכויותיו כתוצאה מפשיטת רגל או פירוק המבוטח. כמו כן, ב-ע"א (מחוזי – ת"א) 2470/02 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלוש (פורסם בנבו), עמד ביהמ"ש על תכליתו של סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח, באומרו:

"...מעמדו של הניזוק ע"פ סעיף 68 לחוק משול ל'כמעט מוטב', והוא הופך, בנסיבות של פשיטת רגל או פירוק של המבוטח (ובנסיבות נוספות), למוטב של ממש מכוח סעיף 69 לחוק, המציב את הניזוק בנעליו של המבוטח, ו'משריין' את

תגמולי הביטוח מפני ידם של נושי המבוטח. שני ההסדרים – הן סעיף 68 והן סעיף 69 – משמיעים לנו, אם כן, את אותו הרעיון שעניינו בהקניית מעמד מהותי לצד השלישי ביחסיו מול המבטח, ...

ודוק: בשני ההסדרים גם יחד 'צרובה' כבר נוסחת איזון בין אינטרס המבטח לבין אינטרס הניזוק, אשר עצם קיומם מצביע אף הוא על זיקה ויריבות ישירה בין השניים. בשני המקרים נקבע כי 'טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי', ובשניהם 'חסום' הניזוק, בתביעתו הכספית מול המבטח, על ידי תקרת תגמולי הביטוח שהמבטח חב או עשוי לחוב בהם למבוטח על פי פוליסת ביטוח האחריות." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה נאמר לעניין מעמדו של צד שלישי בתביעתו נגד המבטח מכוח סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח, כדלקמן:

''סעיף 69 לחוק מקנה לצד השלישי זכות תחלוף כנגד המבטח. בקרות אחד האירועים המפורטים בסעיף נכנס הצד השלישי בנעלי המבוטח עצמו. זכות המבוטח עוברת לידי הצד השלישי מכוח המחאה סטטוטורית ......זכויות המבוטח עוברות אל הצד השלישי כאשר המבוטח עצמו מאבד את זכויותיו'' (שם, עמ ' 1210).

יוצא אפוא כי סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח מפקיע את היריבות שבין המבוטח לבין מבטחו ומעביר את זכויות הראשון כלפי המבטח לידי צד שלישי.

6. בפסיקה קיימות שתי גישות שונות באשר לתחילת מרוץ ההתיישנות בתביעת צד שלישי כנגד המבטח בהתקיים אחד האירועים המפורטים בסעיף 69 לחוק חוזה ביטוח.

גישה ראשונה נקבעה ב-ת.א. (מחוזי תל-אביב) 1794/81 ברדה נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ד (3), 301), שם נפסק כי מרוץ ההתיישנות מתחיל עם היוולד העילה של הצד השלישי כנגד המבוטח, דהיינו עם קרות מקרה הביטוח. באותו מקרה התרחשה תאונת עבודה, היא מקרה הביטוח, בשנת 1973 ותביעת הניזוק, העובד, כנגד המבוטח הוגשה בשנת 1976. בשנת 1980 נכנס המבוטח להליכי פירוק. בשנת 1981, כ-8 שנים לאחר אירוע התאונה וכשנה לאחר הפירוק, הגיש הניזוק תביעה נגד המבטח על יסוד חוק הבטחת תגמולי ביטוח

לצד שלישי, ואשר קדם לסעיף 69 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט דחה את התביעה בשל התיישנות, ופסק באומרו:

"...העילה לפי החוק מורכבת משתי מערכות עובדות החייבות להשלים זו את זו: המערכת הראשונה היא עצם קרות התאונה וחבותו של המבוטח והמערכת השניה היא כניסת המבוטח לפשר"ג או לפירוק. העילה נגד חברת הביטוח מורכבת אפוא מעובדות שחלקן – אירעו ביום התאונה במסגרת המערכת הראשונה וחלקן – ביום תחילת הפירוק או פשיטת הרגל במסגרת המערכת השניה. כדי שתקום העילה צריך להראות שכל העובדות הללו – משתי המערכות – לא התיישנו בינתיים. על כן, אם בינתיים התיישנה התביעה נגד המזיק אין עוד עילה שלמה נגד המבטח ועל כן אין אפשרות לתובעו".

ב- ת.א. (מחוזי תל-אביב) 793/85 דנינו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תקדין מחוזי כרך 91(3) 404, נקבעה גישה שונה ולפיה, מרוץ ההתיישנות בתביעת צד שלישי נגד המבטח מתחיל רק עם אירוע פשיטת הרגל או הפירוק. באותו עניין מקרה הביטוח ארע בשנת 1982 והצד השלישי הגיש תביעה נזיקית נגד המבוטח בשנת 1985. בשנת 1990, כ-8 שנים לאחר קרות מקרה הביטוח, ובעוד התביעה תלויה ועומדת, ניתן צו פירוק בעניינו של המבוטח והתובע ביקש לצרף את המבטחים כנתבעים נוספים לתביעה. המבטחים העלו טענת התיישנות, אולם טענתם נדחתה ובית המשפט פסק כי עילתו של הצד השלישי, מכוח סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח, קמה רק מעת מתן צו הפירוק, ולפיכך מרוץ ההתיישנות מתחיל רק מאותו מועד.

בספרו של המלומד שחר ולר, "חוק חוזה הביטוח", תשמ"ה-1981, כרך שני, תמך המחבר בגישה הראשונה לעיל, ונימק זאת בהעדר הצדקה כי מצבה של המבטחת ישונה לרעה נוכח העברת הזכות לניזוק. המחבר מתחזק בעמדתו זו לאור הוראת סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, לפיו הניזוק רשאי לתבוע את המבטח כבר בעת היווצרות העילה כנגד המבוטח ואינו חייב להמתין להתרחשות אחד האירועים הקבועים בסעיף 69 לחוק.

מנגד, המלומד אליאס בספרו לעיל תמך בגישה השנייה לעיל, והוסיף באומרו:

"עקרון יסוד הוא שאין מרוץ ההתיישנות מתחיל כל עוד לא התגבשו כל יסודותיה של עילת התביעה. העילה של הצד השלישי מכוח סעיף 69 לחוק מורכבת משני יסודות או משני אירועים: אירוע הנזק ואירוע חדלות הפירעון. על כן, לדעתנו, כל עוד לא אירע במבוטח אירוע של חדלות פירעון, אין מקום להתחיל במניינה של תקופת ההתיישנות. גישה זו מתחייבת אף משיקולים של מדיניות משפטית התומכים בהעדפת האינטרס של הניזוק על פני אינטרס המבטח" (שם, עמ' 1214).

7. במחלוקת לעיל נוטה אני לקבל את העמדה שהובעה בפסק דין דנינו לעיל ולנימוקים שציין המלומד אליאס כמצוטט לעיל , אוסיף כי אמנם נכון צד ג' רשאי להגיש תביעתו נגד המבטח אף בטרם התרחשות האירועים שבסעיף 69 לחוק, אולם כאשר המחוקק לא מצא לחייבו לעשות זאת, אלא רק נתן לו הרשאה לכך, אין לבוא עמו חשבון באם בחר שלא לממש את אותה הרשאה.

8. חיזוק נוסף לגישה בפרשת דנינו מצאתי בהוראות סעיף 70 לחוק חוזה ביטוח, בו נקבע כדלקמן:

"בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח."

סעיף 70 הנ''ל נועד להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק, שלוש שנים ממועד אירוע מקרה הביטוח (ראה ע"א 6945/98 משמר חברה לשמירה ביטחון ושירותים בע"מ נ' קסטיאל, פד"י נ"ו(5), 170).

באם נחבר הוראות סעיף 69 לחוק, לפיו צד שלישי נכנס בנעלי המבוטח ומקבל את זכויותיו כלפי המבטח, וכי המבטח רשאי להעלות כנגד צד שלישי טענות שיכול היה להעלותן כלפי המבוטח, יחד עם הוראות סעיף 70 לחוק, הקובע שכל עוד תביעת צד שלישי נגד המבוטח לא התיישנה, אזי גם תביעת המבוטח כנגד המבטח בביטוח אחריות אינה מתיישנת, יוצא אפוא שכפי שתביעת התובע כנגד נתבעת מס' 1/המבוטח לא התיישנה, כך גם תביעת התובע כנגד נתבעת מס' 2 לא התיישנה.

9. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת ההתיישנות.

10. באשר לטענת העדר יריבות, בין התובע לבין נתבעת מס' 2 מחלוקת עובדתית באם במועדים הרלבנטיים לתביעה הוציאה הראשונה פוליסה לכיסוי חבותה של נתבעת מס' 1, אם לאו.

בשלב זה לא ניתן להכריע במחלוקת לעיל, מה גם ומי מהצדדים לא טרח לתמוך את טענתו בתצהיר. יחד עם זאת, ועל מנת להימנע מניהול הליכי סרק, הצדדים יבואו ביניהם בדברים וינסו להגיע להסכמות בנדון.

11. נתבעת מס' 2 תגיש כתב הגנה מפני התביעה תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.