רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שלא כולל רכיב עונשי, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1997.
2. על פי כתב האישום המתוקן, בתאריך 16/7/13 בסמוך לשעה 13:20, שהה הנאשם בפארק "נאות אשקלון" בעיר אשקלון, יחד עם המתלונן ואדם נוסף, לאחר שסיכמו בניהם להיפגש במקום. שם, התפתח ביניהם ויכוח בנושא סמים. בין הנאשם והמתלונן התפתחה קטטה. בשלב מסוים, ניסו אחיו של המתלונן שהגיע למקום ואדם נוסף, להפריד בין הניצים. במהלך הדברים, ניגש הנאשם לקלנועית, באמצעותה הגיע למקום, נטל ממנה סכין אותה החזיק בקלנועית, ודקר את המתלונן באמצעות הסכין. זאת, בחלק הפנימי של ירכו השמאלית בסמוך למפשעה.
3. עוד עולה מכתב האישום, כי המתלונן פונה לבית החולים ברזילי באמבולנס תוך שפרמדיק של מד"א לוחץ באגרופו על הפצע, בכדי לעצור את הדימום החזק שנוצר. בבית החולים אובחן כי הדקירה חתכה את עורק ירכו השמאלית לשניים. המתלונן הובהל לחדר ניתוח, שם נתפר העורק החתוך. נטען עוד, כי כתוצאה מהדקירה איבד המתלונן דם רב, והיה צורך במתן מנות דם רבות. המתלונן היה מאושפז עד לתאריך 26/7/13.

תסקיר שירות המבחן

1. בתאריך 3/6/15 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם בן 43, יליד דאגסטן, עלה לארץ בגפו בהיותו כבן 20. הנאשם פרוד מבת זוגו, ומתגורר היום עם אמו ועם בתו בת ה- 20. לדבריו, עובד כמוכר בחנות למוצרי יד שניה בשוק שבעיר מגוריו.
2. נמסר כי הנאשם סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכון ובשנת 1991 גויס לצבא ברוסיה ונשלח לשרת במלחמה בצ'צ'ניה. שם, לדבריו, נחשף למראות קשים, סבל מתופעות פוסט טראומטיות קיצוניות ושוחרר לאחר מספר חודשים. אף לאחר שחרורו סבל מתגובות פוסט טראומטיות, מהן הוא סובל עד היום. לאחר כישלון טיפול תרופתי שניתן לו, החל לצרוך קנאביס. לאחר עלייתו לישראל, חבר לחברה שולית, המשיך בשימוש בסמים וביצע עבירות פליליות בגינן ריצה מאסר בפועל. במאסר החל גם לצרוך קוקאין. הנאשם המשיך וסיפר, כי לאחר שחרורו מהכלא, עלתה אמו ארצה, יחד עם 2 אחיו. הוא תיאר כי המשיך לקיים אורח חיים עברייני הכולל ביצוע עבירות ושימוש בסמים. עוד מסר הנאשם, כי בשנת 2009 נישא לבת זוגו האחרונה, ממנה נפרד לאחר שנה. בתקופת נישואין זו החל להיעזר במתדון, אך המשיך בשימוש בקנאביס במקביל, עד מעצרו בתיק זה. הנאשם בקשר טוב עם אמו ובן זוגה, אך בקשר מרוחק עם אביו הביולוגי, אשר נפרד מאמו בהיותו כבן שנתיים. לאחר מעצרו, עברה אמו לעיר מרוחקת, על מנת להרחיקו מחברה שולית, ועמה הוא מתגורר היום.
3. שירות המבחן היה בקשר עם הנאשם בתקופת מעצרו. בתחילה מסר מידע מגמתי ומטשטש. אולם, הוא שולב בטיפול בענייני סמים באזור מגוריו, ובבדיקות השתן לא נתגלה שימוש בסמי רחוב, למעט מעידה אחת. הרושם שהתקבל הוא, כי הנאשם מצליח לשפר את יכולתו להתמודד עם קשייו, מבלי להזדקק לסמים.
4. באשר לביצוע העבירה נשוא כתב האישום, הנאשם הודה כי דקר את המתלונן, משום שזה התגרה בו מילולית, עוד נטען, כי הנאשם נטל אחריות על המעשה, מסר כי מבין את חומרת העבירה וכי היה עליו לנהוג אחרת. השירות התרשם בתחילת הדרך כי הנאשם נוטה לצמצם ולטשטש את דפוסי התנהגותו העבריינית, אולם כיום מתייחס ביתר חומרה למעשיו. לאור התרשמות השירות, הוצע לנאשם להשתלב בקבוצה המיועדת לאנשים שביצעו עבירות אלימות, והנאשם הביע נכונות לכך.
5. לאור העבירה נשוא כתב האישום, נסיבות ביצוע העבירה, עברו הפלילי ומאפייני אישיותו של הנאשם, העריך השירות כי קיים סיכון בינוני להישנות העבירה. כמו כן, לגבי סיכויי השיקום, התייחס השירות לאישיותו של הנאשם, לתפקודו ולמידת הפגיעה שהסב למתלונן. זאת, לצד נכונותו לבסס את השינוי שהחל באורחות חייו, וכן העובדה כי מאז ביצוע העבירה לא נפתחו נגדו תיקים חדשים.
6. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן על הטלת צו מבחן לשנה, במהלכו הנאשם ישולב בקבוצות טיפול על ידי השירות. בנוסף, סבור השירות, ענישה בדרך של עבודות שירות, הולמת מקרה זה, והשתת מאסר על תנאי תהווה גורם מרתיע ומציב גבולות.

תסקיר נפגע עבירה

1. מפאת צנעת הפרט יובאו אך עיקרי הדברים שפורטו בתסקיר בעניינו של המתלונן. המתלונן כבן 40, יליד מדינות חבר העמים, אשר עלה ארצה לקראת סוף גיל ההתבגרות, התקשה להשלים את לימודיו ויצא לעבוד. המתלונן חווה טראומה משפחתית לפני כ- 15 שנה, החל להשתמש בסמים עקב כך, חבר לחברה עבריינית והסתבך עם החוק. בתקופה בה נפגע על ידי הנאשם, טופל במתדון ולא השתמש בסמי רחוב. הנפגע הכיר את הנאשם מעברו כמשתמש בסם, וביום האירוע התפתחה ביניהם קטטה. לאחר פגיעת הסכין המפתיעה, חווה הנפגע כאב חזק, איבד דם ואף איבד את הכרתו למשך מספר ימים, עד שהתעורר בבית החולים. לאחר תקופת האשפוז, שוחרר מבית החולים. אך, מספר שבועות לאחר השחרור, אושפז שוב לתקופה של למעלה מחודשיים, עקב זיהום שנבע מהפציעה. הוא נותח פעמיים, טופל בתא לחץ וכמעט איבד את רגלו.
2. תסקיר הנפגע מתאר גם פגיעה רגשית שלא תתואר כאן; תופעות התמכרויות שחזרו; וכן פגיעה חברתית עקב השהייה הממושכת בביתו, קשיי הניוד ומצבו הנפשי. כן מתוארות מערכת החששות האישיות והתעסוקתיות של הנפגע. תסקיר הנפגע מסתיים בסיכום מערך הפגיעות, בתחומים השונים, אישיים, בריאותיים, רגשיים, נפשיים, חברתיים ותעסוקתיים וממליץ להעניק לו פיצוי משמעותי, אשר יבטא את ההכרה של החברה בפגיעה בו.

ראיות לעונש

1. מטעם המאשימה הוגש פלט הרישום הפלילי של הנאשם (תע/6), ממנו עולה כי לחובתו של הנאשם 8 הרשעות, בעבירות שעיקרן החזקת נכס חשוד כגנוב, פעמיים החזקת סכין, סמים לצריכה עצמית, תקיפת עובד ציבור, ניסיון להתפרצות, היזק לרכוש, סחיטה וגניבה. העבירות בוצעו במהלך השנים 2009-1994. ברובן של ההרשעות הוטל על הנאשם מאסר על תנאי, אך פעמיים נגזר עליו מאסר בפועל.
2. כן הוגשה מטעם המאשימה, בהסכמה, הודעת הרופא (תע/1) ובה מתוארת הגעת המתלונן לבית החולים לאחר התקיפה, ואת אופן פציעתו. עוד הוגש קובץ תמונות של המתלונן (תע/2); וכן תמונות הרכב והזירה (תע/3). הוגש גם דו"ח מד"א (תע/4) ודו"ח אשפוז (תע/5). לא מצאתי כי ראיות אלה מוסיפות משהו על כתב האישום המתוקן. מטעם ההגנה הוגשה תעודה רפואית אודות אם המתלונן (נע/1) ובו סיכום רפואי המלמד כי אמו סובלת ממחלות משמעותיות.

טיעונים לעונש

1. ב"כ המאשימה טען, כי מעשיו של הנאשם פגעו בערך של ביטחון הציבור והפרט. זאת, בערך הבסיסי, לפיו לכל אדם הזכות להתהלך בבטחה בדרכים, מבלי לחשוש ממעשי אלימות ובריונות.
2. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, התובע ראה בהליכה לקלנועית במטרה להצטייד בסכין, משום תכנון מוקדם. חומרה רבה ייחס התובע לכך שהנאשם יכול היה לסגת מהקטטה בשלב זה, אך בחר לחזור אל המתלונן ולפצוע אותו קשות. זאת, ללא חשש, לאור יום וברשות הרבים. עוד נטען, כי למתלונן נגרם נזק כבד וחמור. המאשימה הפנתה לדו"ח בית החולים, בו אובחן כי הדקירה חתכה את עורק ירכו השמאלית של המתלונן לשניים. חתך, אשר נתפר באמצעות ניתוח. בנוסף איבד המתלונן דם רב ואושפז למשך 10 ימים מקרות האירוע. בעניין הנזק שנגרם לנפגע, הפנה התובע לתסקיר נפגע העבירה, שם נטען בין היתר כי לפציעה זו וההשלכות הקשות על הפגיעה בחייו של המתלונן.
3. לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, ציין התובע כי בית משפט העליון עמד לא אחת על חומרת עבירות האלימות המבוצעות תוך שימוש בנשק קר, וביטא העמדה כי אלו מחייבות מאסר מאחורי סורג ובריח. בהתאם לכך, ובהתחשב בחומרת המעשה ובתוצאה שנגרמה, עתר התובע להשית על הנאשם, מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלונן. לטענתו, מתחם העונש ההולם במקרה זה, הוא 3-7 שנים. התובע אף הציג אסופת פסיקה התומכת, לדעתו, בענישה מחמירה במקרים כגון אלו.
4. נוכח הנסיבות האישיות של הנאשם, ובשים לב לעברו הפלילי, להתרשמות שירות המבחן לקיומה של מידת הסיכון הנשקפת מהנאשם והקושי לגלות אמפתיה לקורבן מחד גיסא. אך בשים לב להליך השיקומי אותו עבר הנאשם מאידך גיסא, עותר התובע לגזור על הנאשם עונש "שאינו ברף הנמוך" של המתחם. התובע הדגיש, כי בנסיבות העניין, ומשיקולי הרתעה, יש לדחות את המלצת שירות המבחן. לשיטתו, יש להשית מאסר בפועל, עם מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
5. הסניגורית חולקת על המתחם שהציעה המדינה, אשר לשיטתה אינו הולם את נסיבות האירוע. לעניין נסיבות ביצוע העבירה והנזק שנגרם למתלונן, הסניגורית טענה כי הדקירה אירעה במהלך קטטה. לדבריה, במצב דברים זה, כל הצדדים מותקפים והנאשם אינו נושא לבדו באחריות לאירוע. עוד ציינה, כי ההצטיידות מראש בסכין, לא מעידה על תכנון מוקדם. שכן, הנאשם לא הביא את הסכין בקלנועית על מנת לדקור את המתלונן. באשר לתסקיר נפגע עבירה, טענה הסניגורית כי המתלונן לא ניהל אורח חיים נורמטיבי, גם לפני הפגיעה. היא ציינה כי המתלונן עצמו העיד בבית המשפט על שימוש בסמים, וכן על מחלות רבות מהן הוא סובל. לטענתה, לא הוכח הקשר הסיבתי בין הדקירה למצבו הנוכחי של המתלונן, ולפגיעה בפרנסתו. עוד טענה, כי דברי המתלונן בתסקיר אינם אמינים והינם עומדים בסתירה לדברים שהוא עצמו מסר בבית המשפט.
6. לעניין המדיניות הנוהגת, הסניגורית טענה כי התקדימים אליהם הפנתה המאשימה, מתייחסים לנסיבות חמורות יותר מהמקרה דנן. מה גם, שבמקרים אלו נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית והמליץ להשית עונש מאסר בפועל. ב"כ הנאשם, הפנתה לפסיקה אחרת, על פיה ביקשה לקבוע מתחם הנע בין 6 חודשים של עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל. עוד טענה הסנגורית, כי אף אם המתחם גבוה מכך, הרי שבמקרה זה מתקיימים התנאים לחריגה מהמתחם. זאת, לאור המלצת שירות המבחן, ונוכח קיומו של סיכוי ממשי לשיקום.
7. הסניגורית התייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, היא ציינה את העובדה כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הביע צער וחרטה, ואף נטל אחריות על מעשיו. עוד טענה כי מאז שחרורו ממעצרו עבר הנאשם הליך שיקומי משמעותי, וכי הוא מתמיד בהליך הטיפולי. הסניגורית טענה כי אמו של הנאשם חולת סרטן והנאשם משמש לה כעזר ומסייע לה. כן ציינה את העובדה כי הנאשם פתח דף חדש והעתיק את מקום מגוריו לעיר אחרת. זאת, כדי להתרחק מהסביבה השולית בה גדל. עוד הזכירה, כי הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2009, כאשר המאסר הקודם היה בשנת 1999.
8. הנאשם, בדבריו לבית המשפט הביע צער וחרטה על מעשיו, וביקש מבית המשפט שיתן לו הזדמנות לשנות את אורח חייו.

דיון:

הערכים המוגנים העבירה ונסיבותיה

1. הנאשם פגע בערכים מוגנים בשני מישורים. המישור האחד, הסיכון שיצר הנאשם לציבור בעצם ההתנהגות הבריונית אשר בנשיאת סכין בקלנועית, ובעצם הכניסה לקטטה, ובמיוחד כאשר הוא יודע על עצמו כי הוא משתמש בסם, והורשע בעבירות אלימות בעבר. במישור זה, המדובר בפגיעה בשלום הציבור ובטחונו, ובזכות הציבור לנוע ללא חשש בדרכים.
2. המישור השני נוגע למימוש הסיכון האמור. הנאשם נקלע לקטטה הדדית. הנאשם לא ניסה לחמוק מהקטטה, אלא התמיד בה. יתרה מזו, אף כאשר התנתק לרגע קט מהקטטה, במקום לנצל זאת לסוב על עקביו, פנה הנאשם לכלי הרכב, נטל הסכין, חזר אל אויבו, ודקר דקירה עמוקה בירכו. כך, פגע הנאשם בצורה עמוקה יותר בערכים של בטחון הציבור. אולם, מעבר לכך, במעשה הדקירה של המתלונן הקונקרטי, פגע הנאשם בפועל בערכים נוספים, בהם זכות האדם לשלמות הגוף, הזכות לחיים (אשר סוכנו עד מאוד), הזכות לכבוד ולבריאות, ועוד.
3. נסיבות העבירה אינן פשוטות. אמנם, שלב הקטטה, בהעדר מידע מספיק, צריך להיראות כהדדי. אולם, ההחלטה להחמיר את הקטטה, על ידי נטילת סכין שבכוחה להרוג אדם, וביצוע דקירה לעומק הירך, חמורה היא מאוד, וסיכנה את חיי הנפגע סיכון מוחשי. משקל נוסף יש ליתן, כאמור, לעצם העובדה כי הנאשם התנתק לרגע, יכול היה לעזוב, אך בחר לחזור.
4. לעניין הנזק שנגרם למתלונן, הסנגורית חולקת על הנאמר בתסקיר נפגע העבירה, תוך שהיא טוענת בכלליות לאי התאמה לראיות. אולם, הסנגורית לא ביקשה להגיש שאלות לעורך התסקיר בהקשר זה, בהתאם לסעיף 191א(ב)סיפא לחסד"פ, ולפיכך קשה לייחס משקל רב מדי לטרוניתה. מכל מקום, כך או כך, אין מחלוקת כי המתלונן לא היה אדם בריא לגמרי אף לפני שנפגע, ואין מחלוקת כי פציעתו הייתה חמורה ביותר, שדרשה טיפולים ארוכים וקשים, הביאה לאשפוזים ואף לתקופת התאוששות ארוכה ביותר. כך, שאף אם קשה לדעת איזה חלק מהפגיעות הרגשיות של הנפגע נובע ישירות מהעבירה של הנאשם, משקל משמעותי יש לעבירה בכל מקרה.
5. פסיקת בתי המשפט הצביעה, פעם אחר פעם, על הצורך להשית עונשים חמורים על נושאי הסכינים בציבור, ועל המשתמשים בסכין בפזיזות ובזדון. עונשים, שיש בהם כדי לבטא את שאט הנפש מדרך זו ל"יישוב סכסוכים". כן הצביעה הפסיקה על הרוע החריג שנדרש מאדם, עת הוא נועץ סכין בגופו של חברו, וחותך בבשר החי.
6. עיינתי בפסיקה שהגישה הסנגורית, ויש לציין כי מדובר במקרים שהם בבירור קלים יותר. בין משום שמדובר היה במי שהגן על עצמו בפתח ביתו ונקט באלימות יותר תוך חריגה מהגנה עצמית, בין משום שנגרם נזק מועט ביותר כאשר אצלנו הנזק חמור מאוד, ובין בשל נסיבות אחרות. עיינתי גם בפסיקה שהגישה המדינה, שחלקה ישנה, לפני תיקון 113, וחלקה עוסקת במצבים בהם היו נסיבות מחמירות במיוחד, כגון תקיפה שבאה לאחר רגיעה מוחלטת, נזק חמור במיוחד שנגרם, ועוד. עם זאת, למרות שהוצגו מקרים קלים יותר וחמורים יותר, בהתאמה, אין מדובר בקצוות קיצוניים במדיניות הענישה, לפיכך דומה שניתן להיעזר בתקדימים שהוגשו, על מנת להעריך את העונש הראוי במקרה זה.
7. יש משקל תקדימי חשוב לאחד מפסקי הדין שהוצגו על ידי הסנגורית, ע"פ 6310/14 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 16.6.15). מעבר להיותו פסק דין עדכני, סוקר בית המשפט העליון פסיקה קודמת לא מעטה, מודד משקלם של שיקולים שונים, ובסופו של דבר מתקן את מתחם העונש הראוי, אשר נקבע בבית המשפט המחוזי. שם, דובר בזוג שהלכו לשכן להתעמת עמו, עם כלי הנחזה כאקדח ויורה כדורי מתכת קטנים. במהלך האירוע ירה המערער דהתם כדורים מסוג זה, והמערערת דהתם דקרה את הנפגע, אך זאת לא באופן מכוון, אלא תוך כדי הקטטה, בעת נפילתה עליו, בעודה אוחזת בסכין. בית המשפט העליון ציין כי במקרים מסוג זה, יש לשקול את שאלת התכנון, מספר הפגיעות ותוצאות הפגיעה. שם דובר בפגיעה שלא הייתה קשה, והנפגע שם השתחרר מבית החולים לאחר יום אחד. באותו הקשר נקבע למערער מתחם מתוקן שנע בין 18 חודש לבין 5 שנות מאסר, ולמערערת 14 חודש ועד 4.5 שנות מאסר.
8. המקרה דנן חמור יותר מעניין פלוני האמור. אמנם, שם דובר בתקיפה מתכוננת בחבירת שניים, והנפגע נפצע בממספר פציעות. אולם, אף אחת מהפגיעות הגופניות שם, לא הייתה אלימה במידה חמורה במיוחד, שכן דובר רק בכדורי מתכת קטנים, אשר גרמו לפצעים תת עוריים ושבר באצבע. הדקירה הייתה אמנם בחזה, אך לא נעשתה כלל במכוון. הבדל משמעותי עוד יותר הוא בהיקף הנזק, שם דובר באשפוז של יום יומיים, וכאן מדובר בסכנת חיים מוחשית, אשפוזים ממושכים, ונזק ארוך טווח. פשיטא, שהענישה אצלנו צריכה להיות במתחם חמור יותר.
9. סיכומו של דבר, נוכח מכלול הנסיבות ועל יסוד הפסיקה, יש לקבוע מתחם ענישה כנע בין שנתיים לבין 6 שנות מאסר בפועל.

ענישה אינדיבידואלית

1. יש לזקוף לזכותו הנאשם את עצם ההודיה והחיסכון בזמן שיפוטי.
2. מעבר לכך, יש ליתן משקל גם לנסיבות הרקע של הנאשם, הטראומות שעבר בחייו, משבר ההגירה, הקשיים המשפחתיים ועוד. עם זאת, יש לזכור כי הנאשם אינו עומד לפני בית המשפט בפעם הראשונה, רחוק מכך. עבור מי שבוחר לחטוא ולחזור ולחטוא, הרי שהמשקל היחסי של נסיבות הרקע הולך ויורד, אם כי לא נעלם לעולם. עוד יאמר כי חלק מהנסיבות האישיות עדכניות, כגון המחלה של אם הנאשם הזקוקה לטיפול, ויש ליתן להם את מלוא המשקל.
3. לנאשם עבר פלילי של ממש. אמנם הוא ריצה "רק" שני עונשי מאסר, ואמנם העיקרי שבהם היה לפני שנים רבות. אך ההרשעה האחרונה הייתה אך לפני שנים מועטות. הנאשם במקרה זה נהג כאחד העבריינים, הן בנשיאת הסכין, הן בהיקלעות לקטטה, ובעיקר בהחלטה לחבר בין השניים. זאת, על ידי נטילת הסכין שנשא עמו (בקלנועית) ודקירת איש ריבו באזור המפשעה. דקירה שהביאה לביתור עורק הירך.
4. משקל חשוב ומשמעותי יש ליתן לתהליך הטיפולי שעבר הנאשם. זאת, משום שהנאשם הצליח, לאורך תקופת שחרורו בערובה בתיק זה, להתחיל ולהשלים תכנית טיפולית בתחום הסמים, הומלץ לו על המשך טיפול בתחום זה וכן הומלץ להתחיל טיפול בתחום האלימות. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם עושה מאמץ כן וממשי לשנות את דפוסי ההתנהגות שלו. עם זאת, עדיין מדובר בשלב ראשוני. הנאשם טרם שינה דפוסי חשיבה "כוחניים" בהן הוא מחזיק. שירות המבחן מעריך כי הסיכון להישנות עבירה הוא "בינונית", והסיכון הוא לביצוע עבירת אלימות בחומרה "בינונית". הנאשם עדיין רחוק מאוד מלהיחשב להצלחה שיקומית מובטחת.
5. המאמצים של הנאשם בתחום השיקום נושאים משקל רב לצד הקולה. אולם, הנאשם אינו משוקם, ואף הסיכויים להמשך ההצלחה, אינם חד משמעיים. הקושי של הנאשם לקחת אחריות, כעולה מהדיונים מיום 17.2.15 ומיום 24.3.15, מראה עד כמה רחוק הנאשם מתובנה מלאה למצבו, ולחומרת התנהגותו.
6. יש לזכור כי מתן ביטוי לעקרון ההלימה חשוב ביותר בעבירות אלימות. אף אם לא הוכח אם יש בענישה מחמירה כדי להרתיע, הרי שיש חשיבות רבה במסר אותו מעביר בית המשפט, בהשתת עונש חמור על מי שדקר בזדון וגרם לנזק חמור. לפיכך, אף אם ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם בעבירות מסוג זה, מן הראוי לעשות זאת רק במקרים של שיקום מובהק. זאת, מבלי להכריע אם עניינינו נופל בגדר סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין, או לגדר סעיף 40ד(א) לחוק העונשין.
7. נוכח כל האמור, יש לקבוע כי התהליך השיקומי החלקי שעבר הנאשם והסיכוי להצלחת ההליך, יבואו לידי ביטוי בענישה בתוך המתחם. כך, שהעונש יועמד על שישית הדרך בלבד מהרף התחתון של המתחם לעליון. זאת, למרות מסוכנות הנאשם ועברו הפלילי.
8. מעבר לאמור, ברור שיש להשית על הנאשם מאסר על תנאי, כאמצעי הרתעה להמשך הדרך. אולם, אין מקום להשית קנס. זאת, משום שלא מדובר בעבירה שבוצעה למען בצע כסף. הנאשם נענש דיו בהשתת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ואין להכביד על הנאשם גם מבחינה כלכלית, על מנת שלא לסכל את המשך השיקום, ביום צאתו מהכלא.
9. עם זאת, יש בהחלט מקום להשית פיצוי כספי משמעותי. שכן, הנפגע נפגע קשות. סבלו הפיזי היה רב. מתסקיר הנפגע עולה כי נפגע גם רגשית, נפשית, חברתית וכלכלית. הליך זה אינו מיועד, ואינו מתאים כדי ליתן פיצוי מלא ומדויק, כפי שעושה בית המשפט הדן בנזיקין. אולם, יש חשיבות רבה להכרה של בית המשפט הדן בפלילים, ולהכרה של הנאשם עצמו, בסבלו של הנפגע. מכאן, שאין להסתפק בפיצוי סמלי. יוזכר, שאין נוהגים לקחת בחשבון את עומק כיסו של הנאשם, או החורים בו, בעת השתת פיצוי.

תוצאה

1. נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
2. 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר.
3. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של תקיפה, החזקת סכין או נשק.
4. אני מורה לנאשם לשלם פיצוי לנפגע העבירה בסך של 30,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 4 חודשים. הפרקליטות תעביר את פרטי הנפגע למזכירות.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בנוכחות הנאשם, ב"כ עו"ד וותאד בשם עו"ד בן חיים, והתובע עו"ד ברקוביץ'.