1. לפני תביעה בסדר דין מהיר העוסקת בתאונת דרכים מיום 28.11.2012 (להלן: "התאונה").
2. בזמן התאונה הייתה התובעת הבעלים של רכב מסוג רנו מס' רישוי 76-599-72 (להלן: "רכב התובעת").
3. אין מחלוקת תבין הצדדים כי ביום התאונה עת עמד רכב התובעת נהוג על ידי מר אריאל שרון בצומת מרומזרת בכביש 65 הגיח רכב אחר ופגע בעוצמה ברכב התובעת. על פי עדותו של מר אריאל שלום לאחר מספר דקות הרכב האחר נמלט מהמקום לא לפני שהוא הספיק לרשום את מספר הרישוי שלו. מבירור שנעשה לאחר מכן נמסר כי הרכב שמר אריאל נקב במספרו רשום במשרד הרישוי על שם הנתבע מס' 1.
4. המחלוקת בתיק סבה סביב השאלה האם אכן הרכב הרשום על שם נתבע מס' 1 היה מעורב בתאונה. הנתבעים טענו כי אמנם הרכב רשום במשרד הרישוי על שם הנתבע מס' 1 אך בפועל הוא שייך לנתבע מס' 2. לכן מחלוקת נוספת היא למי הבעלות ברכב.
5. התובעת טענה בתביעתה כי סה"כ נזקיה הם בסך של 18,258 ₪. הנתבעים לא חלקו על גובה הנזקים הנטענים.
6. היום שמעתי את עדותם של מר אריאל שלום מטעם התובעת ואת עדותם של הנתבעים. בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
7. על פי עדותו של מר אריאל שלום עם קרות התאונה רכבו נדחף למרכז הצומת ואילו הרכב הפוגע נעצר על קו העצירה לפני הצומת. המדובר ברכב בצבע בהיר מסוג מזדה 323, ממנו ירדו נהגת ונוסע שבחנו את הנזקים שנגרמו לרכבם. עוד העיד כי נטל פנקס שהיה ברשותו ורשם את מספר הרכב וכן דיווח בזמן למשטרת ישראל אודות פרטי הרכב הפוגע. מר אריאל מסר בעדותו כי לא ירד מהרכב מאחר ונפגע בעמוד שדרה וחשש כי במידה וינוע ממקומו יגרם לו נזק רפואי חמור יותר. מר אריאל הזמי משטרה למקום ולמקום הגיע הגיעו שוטרי מג"ב אשר שחררו את פקק התנועה שנוצר במקום אך השוטרים לא דיברו עמו. עוד הבחין מר אריאל כי שני הנוסעים ברכב הפוגע עלו לרכב, כאשר הפעם הגבר הוא זה שנהג, וירדו לכביש עפר בצד הצומת.
8. בהודעה שמסר מר אריאל לתובעת הוא מסר כי הרכב המעורה היה רכב מזדה לבן מספר רישוי 3595728. עוד מסר כי רכב פגע בו כשהיה בעצירה מוחלטת ברמזור והוא נזרק לכיוון מרכז הצומת. לאחר שהתאושש ראה במראה את הרכב הפוגע מאחור במרחק של כ- 20 מטרים וראה תנועה ערה של הנוסעים הרכב שכנראה התחלפו ביניהם. לאחר מספר דקות ניגשו אליו אנשים אחרים שאלו לשלמו ועזרו לו להזיז את רכב התובעת. מר אריאל עשה מספר שיחות למשטרה. למקום הגיע ניידת של משטרת תנועה והוא שוחח עם השוטר (כנראה מתנדב) אשר לא מילא שום דו"ח אלא לאחר ששאל אותו העד הוא רשם על פיסת נייר.
9. על אף ההבדלים בין גרסת העד מר אריאל לפני לבין גרסתו בהודעה שמסר לתובעת אני נותן בעדותו אמון מלא. ההבדלים הם הבדלים מינוריים שאינם פוגעים במהימנותו או בעיקר גרסתו. לא מצאתי כי התייחסות לגבי צבע הרכב כאשר סמוך לאחר התאונה טען כי מדובר בצבע לבן וכיום העיד כי מדובר בצבע בהיר מהווה סתירה או פוגעת במהימנותו. אך טבעי הוא כי עם חלוף הזמן הזיכרון של העד יתעמעם. אילו העד היה מפגין זיכרון מופלג הדבר יכל להחשיד ולהצביע על חוסר מהימנות.
10. כך גם ההבדל בין גרסתו לפיה לא שוחח עם השוטרים שהזדמנו למקום לבין גרסתו הראשונית לפיה דיבר עם שוטר מתנדב. אין גם משמעות לכך שאותו עד לא מצא לנכון להזכיר בדיווח הראשוני כי הנהגת ברכב הפגוע הייתה אישה.
11. לעניות דעתי עלה בידי התובעת להוכיח כי מעל 51% כי הרכב שבבעלות הנתבע מס' 1 היה מעורב בתאונה. העד מר אריאל רשם את מספר הרכב ואף טען כי מדובר ברכב מסוג מזדה 323 בצבע לבן. והנה בבעלות הנתבע מס' רשום רכב מסוג מזדה 323 בצבע לבן. שני הנתבעים מתגוררים בקרבת מקום התאונה כך שנוכחות הרכב בזמן התאונה מתקבלת על הדעת. שילוב הפרטים שהם מספר הרכב, דגמו וצבעו מצבעים על כך שהאשפרות שמר אריאל טעה בעת רישום מספר הרכב הינה מועטה. אינני אומר שטעות כזו לא תיתכן אך מאחר ועסקינו במשפט אזרחי הרי די בנתונים מצטברים אלו כדי להרים את הנטל מעל 51%.
12. אינני נותן אימון מאידך בגרסת הנתבעים כי הרכב לא היה מעורב בתאונה נשוא התביעה. נתבעים אלו הסתירו מעיני בית המשפט את מצבו הפיזי של הרכב. נתבע מס' 1 טען לפני כי כאשר הרכב היה בחזקתו מעולם לא היה מעורב בתאונה אן כי יש לו מכות מאחר ומדובר ברכב ישן. מאידך הנתבע מס' 2 טען כי הרכב היה מעורב בתאונה לפני כשלוש שנים והוא תיקן על חשבונות בעלות של 200- 250 ₪ את הרכב של הנפגע. עוד טען כי הוא מחנה את הרכב בעליה ליד ביתו והוא נפגע הרבה פעמים מרכבים שחולפים במקום. עוד אישר כי קיים נזק בחזית הרכב. סתירות אלו והסתרת מידע מעיני בית המשפט כאשר הנתבעים לא מצאו לנכון להביא תמונות של הרכב אינם מאפשרים לתת בעדותם אימון. המדובר סתירות בנושא מרכזי ומהותי למשפט ולא בנושא שולי ולא רלוונטי.
13. יש לזכור כי הנתבעים הינם צדדים מעוניינים בתוצאות המשפט בשים לב לכך כי לא היה ביטוח לרכב שבבעלות הנתבע מס' 1 בזמן אירוע התאונה. מאידך מר אריאל אינו צד מעוניין בתוצאות המשפט במובן זה שבמידה והתביעה תידחה הוא לא צריך לשלם מכיסו מאומה.
14. עניין אחד שבו אני מקבל את עדות הנתבעים הוא עניין הבעלות. לעניות דעתי בעצם ההצהרה של שני הנתבעים שהבעלים בפועל של הרכב הוא נתבע מס' 2 מוביל אותי למסקנה כי חזקת הבעלות נסתרה. התובעת לא סתרה הצהרה זו ולכן אני קובע כי הבעלים של הרכב הוא נתבע מס' 2 בלבד ויש לדחות את התביעה כלפי נתבע מס' 1. להזכיר לנתבע מס' 1 אין רישיון נהיגה דבר התומך בקביעה זו.
15. יחד עם זאת, בשלב זה לא ידוע מי נהג ברכב בזמן אירוע התאונה כאשר על פי עדותו של מר אריאל המדובר בנהגת אישה ולכן הנתבעים עצמם לא נהגו ברכב. לכן השאלה היא האם בנסיבות יש לדחות את התביעה, בהעדר הוכחה לגבי זהות הנוהג ברכב או שמא עדין ניתן להטיל אחריות אל נתבע מס' 2.
16. הפסיקה התייחסה לשאלה זו וקבעה כי כאשר מוכח כי הייתה תאונה במוערות רכבו של אדם נוצרת ההנחה לכאורה שהמכונית היתה אותה שעה נהוגה בידי בעליה (ראה: ע"א 259/63 אפריים חיים נ. יעקב קלקשטיין ואח', פ"ד יח(3) 662, 666). בשלב מאוחר יותר התווסף לפקודת התעבורה סעיף 27 ב (א) לפיו:

"(א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה...זולת אם הוכיח מי נהג ברכב...או הוכיח למי מסר החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו."

1. החזקה הנ"ל על אף שקבועה בפקודת התעבורה היא יכולה לחול גם במשפט אזרחי שכן הוראות סעיף הנ"ל אינן קובעות כי הן יחולו רק מקום ומדובר בהליך פלילי אלא מקום שבאופן כללי נעברה עבירת תעבורה.
2. לכן כפי שהראינו החזקה קיימת במשפט האזרחי הן מכח הפסיקה והן מכח הוראות החוק.
3. הנתבע מס' 2 טוען כי הרכב לא היה מעורב כלל בתאונה טענה שנדחתה על ידי. הנתבע מס' 2 אינו נוקב בשם של מי שנהג ברכב בזמן אירוע התאונה. משכך הוא לא סתר את החזקה הקבועה בחוק ובפסיקה וחזקה שהוא נהג ברכב.
4. לאור זאת אני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת סך של 18,258 ₪ בתוספת הפרי הצמדה וריבית כחוק מיום הגת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
5. בנוסף אני מחייב את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,800 ₪ בתוספת מע"מ.
6. התביעה כנגד נתבע מס' 1 נדחית ללא צו להוצאות מאחר ועל פי רישומי משרד הרישוי הוא הבעלים הרשום והתובע לא יכלה לדעת מלכתחילה כי הוא אינו הבעלים בפועל.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ה, 25 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.