<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד ליאת מנדל

הנאשם –נוכח

הסניגור –עו"ד סולימאן עאמר, ס. ציבורי

פרוטוקול

עדת התביעה מס' 3, גב' ג'מילה סואעד, לאחר שהוזהרה לומר את האמת ומעידה בעזרת תרגום מהשפה הערבית לשפה העברית ולהיפך:

ש. מה הקשר שלך עם הנאשם ?

ת. המצב טוב ואין סכסוכים הכל בסדר. הנאשם הוא בעלי וגרושי.

ש. כמה ילדים יש לך ממנו ?

ת. 5 ילדים. בת אחת וארבעה בנים.

ש. איפה את גרה ?

ת. בבית נפרד בוואדי סלאמה.

ש. איפה הוא גר ?

ת. גם בבית נפרד בוואדי. המרחק בינינו 100 מ'. לא מדובר באותה חצר. הוא בחצר נפרדת.

ש. את הגשת תלונה במשטרה לגבי אירוע מיום 29.7.13 בלילה. תספרי לביהמ"ש בדיוק מה שסיפרת במשטרה.

ת. היו בעיות. הרביצו לילד ואיימו עליו, שמו של הילד ווליד. אני גם הרביצו לי, בעלי.

ש. איך הוא הרביץ לך ?

ת. הייתי מדברת איתו. דחף אותי, בעט בי ברגל ואז נפלתי ארצה. יצאתי החוצה, התחלתי לבכות. אח"כ הלכתי למשטרה, הגשתי תלונה אני והבן שלי, מוחמד.

ש. איפה היה המקום שתקף אותך ?

ת. אצלו בבית.

ש. איפה בדיוק ?

ת. בחצר. בכניסה לבית.

ש. מי היה יחד איתכם ?

ת. אף אחד.

ש. מה דיברת איתו לפני שנתן לך את המכות ?

ת. אני אמרתי לו אל תתלונן על הילד, בו נעשה סולחה. אז הוא בעט אותי ודחף אותי עד שנפלתי.

ש. תספרי בדיוק איך הוא תקף אותך.

ת. תפס אותי ביד שמאל, בעט בי, ותפס אותי מהשערות, בעט בי ונפלתי. אחרי שנפלתי, התחלתי לבכות והלכתי הביתה.

ש. אחרי זה לאן הלכת ?

ת. עליתי לאוטו והלכתי לביה"ח ואז המשטרה הגיעו לביה"ח.

ש. מה קרה לך מהמכות ?

ת. היד שלי היה לי צבע אדום ביד. צבע כחול ברגל ימין. היד שלי נשברה אבל לא מהאירוע הזה אלא מהאירוע קודם לכן.

ש. מה הוא אמר לך באותו זמן שהוא תקף אותך ?

ת. סגר את הדלת ונכנס.

ש. הוא לא אמר שום דבר ?

ת. הוא קילל אותי והיה עצבני. סגר את הדלת.

ש. מה הוא קילל ?

ת. כל מיני קללות. הוא אמר לי שרמוטה, צאי מפה.

ש. מה הוא איים עלייך ?

ת. הוא בעט בי אבל לא איים עלי.

ש. האם הוא אמר לך משהו לגבי תלונה במשטרה?

ת. לא. לא אמר לי כלום.

ש. אמרת במשטרה שהנאשם אמר לך ש"אם תתלונני במשטרה אני אגמור אותך ואת משפחתך ולא אשאיר אותך בחיים".

ת. אינני זוכרת. זה היה מזמן, לפני שלוש שנים.

ש. אני אומרת לך שאמרת את זה במשטרה, אמרת אמת ? אני מזכירה לך שאמרת את זה במשטרה.

ת. אני שוכחת. אני לא זוכרת.

ש. את חתמת על תצהיר.

ת. מה זה תצהיר ?

ש. הודעה.

ת. כן.

ש. אני מציגה לך תצהיר שחתמת בפני עו"ד גנאים סאלח. האם זו חתימתך על התצהיר ?

ת. כן.

ש. אני אומרת לך שכתוב בתצהיר שכל מה שאמרת במשטרה זה שקר.

ת. לא. זה לא שקר.

ש. אז למה חתמת על התצהיר הזה, 16.1 ?

ת. נכון חתמתי עליו זאת על מנת שנסגור את כל העניין. הוא לא אמר לי כל הדברים שכתובים בתצהיר שזה שקר. לא ידעתי.

ש. מה אמר לך עוה"ד.

ת. לא אמר לי כלום. לא אמר לי שהדברים שקר, אמר לי תחתמי.

ש. היה עוד תצהיר שחתמת עליו ביום 3.9.13. אני מציגה לך את התצהיר. היו נוכחים בזמן שחתמת שניים אחרים. בתצהיר הזה ביקשת לוותר על התלונה.

ת. נכון. לא רוצים בעיות.

ש. אמרת במשטרה שהנאשם החזיק כבל ביד שלו, כבל חשמל.

ת. זה לא שקר , זה נכון אבל אני לא זוכרת.

ש. מה הוא עשה עם הכבל ?

ת. לא יודעת אם הוא זרק אותו. אני לא זוכרת. אני שוכחת.

ש. מה הוא עשה עם הכבל באירוע ?

ת. אני רוצה להיזכר אחרי שנה אחרי חודשים, אבל אני שוכחת. אני אזכר עוד ארבעה חודשים, עוד שנה.

ש. אני אומרת לך שבמשטרה סיפרת שעם הכבל חשמל הוא הצליף בך.

ת. אני אגיד כן אבל אני שוכחת.

ש. כשאני מזכירה לך את זה, האם זה היה ?

ת. כן. זה היה.

ש. מה הוא עשה אם האגרופים שלו ?

ת. היד שלי היה לי צבע אדום מהאגרופים שלו.

בחקירה נגדית לסניגור:

ש. אמרת בחקירה ראשית שהוא שבר לך את היד ?

ת. לפני האירוע.

ש. זה נכון שבעקבות שבירת היד הלכת לביה"ח זיו בצפת ?

ת. כן.

ש. אני מקריא לך מסיכום האשפוז "בת 60 לפי דבריה ביום הפנייה לחדר המיון הייתה מעורבת בתאונת דרכים... לדבריה בתוך הולכת רגל נדרסה על ידי רכב שנסע ברוורס...".

ת. נכון שאמרתי את זה.

ש. איך זה שאת אומרת שהוא שבר לה את היד ובבית החולים אמרת בתאונה ?

ת. נכון. הוא אמר לי אל תגידי שהרבצתי לך, רק תגידי שזה מהאוטו מהדריסה. אז לא היו בעיות.

הסניגור:

אבקש להגיש את סיכום האשפוז של אותו אירוע.

ב"כ המאשימה:

מתנגדת. לא מדובר בבעיה רלוונטית לכתב האישום.

<#3#>

החלטה

ההתנגדות נדחית.

סיכום האשפוז מוגש ומסומן נ/2.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ב אדר ב' תשע"ו, 22/03/2016 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש. מתי התגרשת מהנאשם ?

ת. לא זוכרת. 1988, 1999. אולי 28 שנים עברו מאז.

ש. אם אתם גרושים 28 שנים וכל אחד גר בנפרד, למה בשנת 2013 שישבור לך את היד?

ת. היינו אמורים להכנס לשבת יחד. היינו יושבים יחד אבל לא היה כלום, היינו חברים.

ש. אז לא הוא שבר לך את היד ?

ת. הוא שבר.

ש. איפה הוא שבר לך את היד ?

ת. אני לא זוכרת. אתם שואלים אותי על דברים לפני שנתיים.

ש. האם בוואדי סלאמה הוא שבר לך את היד ?

ת. כן.

ש. בבית שלך או שלו ?

ת. בחצר בחוץ. אני לא בטוחה.

ש. תסבירי איך הוא שבר לך את היד ?

ת. לא זוכרת.

ש. למה את שיקרת בית החולים כשסיפרת שנדרסת על ידי רכב ?

ת. בגלל שאני רציתי בטוח.

ש. למעשה, את רצית לרמות את הבטוח ולא שהוא אמר לך שתגידי שנדרסת על ידי רכב.

ת. אני לא זוכרת. הוא אמר לי להגיד ככה ואמרתי.

ש. מי הלך איתך לחדר מיון ?

ת. הבן שלי, מוחמד.

ש. סיפרת לבן שלך מי שבר לך את היד ?

ת. אולי הוא יודע. אני לא יודע אם יודע.

ש. קיבלת כסף מחברת הבטוח ?

ת. לא.

ש. למה ?

ת. לא הגשנו את הטפסים.

ש. על מה הסתכסכת בכדי שהוא ישבור לך את היד ?

ת. שכחתי.

ש. בחקירה הראשית שלך אישרת שחתמת על התצהיר בעניין הסולחה. את נחקרת במשטרה תחת אזהרה, חרקו אותך בחשד למתן הודעה כוזבת כנגד הנאשם, בתיק זה. אז החוקר שואל אותך בשורות 19 עד 20 "אני מראה לך טופס תצהיר, האם זו חתימה שלך". הערת חוקרת, מראה לאישה את התצהיר ואז היא משיבה "זו לא חתימה שלי".

ת. התלבטתי אם להגיד כן או לא.

לשאלת ביהמ"ש:

ש. את אומרת לי שכששואלים אותך שאלה את לא עונה לפי אמת או שקר אלא לפי מה שאת מחליטה מה כדאי לך להגיד באותו זמן. זה נכון.

ת. לא. זה לא ככה. אני שוכחת.

ש. לפני רגע כששאלו אותך את התלבטת מה להגיד.

ת. יכול להיות כי אני שוכחת. אני שוכחת מה שאני אומרת.

ש. את שיקרת בבית החולים ?

ת. יכול להיות ששיקרתי בגלל היד שלי, אני לא זוכרת. אגיד כן או לא , אני לא זוכרת.

ש את אמרת בבית החולים שזה קרה מתאונה. פה את מספרת שזה קרה שבעלך שבר לך את היד.

הנאשם נכנס לדברי העדה.

בית המשפט מבהיר לנאשם כי הדבר אסור וכי ביהמ"ש צופה גם בהתנהגותו.

ממשיכה להשיב לשאלות ביהמ"ש:

ש. אמרת בבית החולים אמרת שזה מתאונת דרכים. פה אמרת שהוא שבר לך את היד. באחד המקומות לא אמרת את האמת. דבר כזה זוכרים.

ת. אגיד לך, אני אמרתי שהוא שבר לי את היד בבית חולים בגלל הבטוח אבל לא הגשנו טפסים. שיקרתי בבית החולים בגלל הבטוח. אם הוא לחץ על, אין לי בעיה לשקר. לחץ עלי, הכוונה לבעלי.

העדה ממשיכה בחקירה נגדית לסניגור:

ש. בתחנת המשטרה מישהו היה איתך בתוך החקירה ?

ת. לא.

ש. בעלך היה שם ?

ת. לא.

ש. למה בחקירה ראשית אמרת, שזה חתימה שלך על התצהיר ,על ההצהרה, ובמשטרה אמרת שזו לא חתימה שלך על ההצהרה. איפה לא אמרת אמת ?

ת. אמרתי לך התבלבלתי אם להגיד כן או לא.

ש. למה ?

ת. הסתכלתי על החתימה להגיד כן או לא, לא ידעתי. אני רציתי להיות בטוחה.

העדה לשאלות ביהמ"ש:

ש. לא ידעת אם זו חתימה שלך או לא או לא ידעת מה כדאי להגיד ?

ת. לפעמים היו בלבולים ואני רוצה להיות בטוחה.

ש. למה הכוונה ?

ת. אולי בחתימה יש משהו חורג.

ש. מה זה לפעמים היו בלבולים ?

ת. רציתי להיות בטוחה אם זה חתימה או לא. נכון, כתב קטן כזה רציתי להיות בטוחה אם זה חתימה או לא.

ש. למה מה קרה ?

ת. לפעמים העד חרג הצידה.

העדה ממשיכה בחקירה נגדית לסניגור:

ש. החוקר שואל אותך שוב בשורות 30 עד31 "ראיתי את החתימה על התצהיר... ת. לא יודעת".

ת. נכון. אמרתי כן לא אבל לא יודעת.

ש. למה עכשיו הסתכלת על זה שנייה ואמרת זו חתימה שלי ?

ת. נכון ראיתי אותה. אני בטוחה עכשיו הרבה.

ש. את נוטלת תרופות ?

ת. כן.

ש. את מטופלת במרכז לבריאות הנפש ?

ת. קופ"ח. לא יודעת. אולי.

ש. איזה תרופות את לוקחת ?

ת. תרופות של לחץ, אסטמה, מכשיר משאף.

ש. אני אומר לך שאת מטופלת בבריאות הנפש.

ת. יכול להיות. אני לא יודעת איפה ללכת איפה לבוא איזה דוקטור.

ש. במסגרת חקירתך במשטרה היה חוקר או שניים ?

ת. אחד. לא זוכרת. אם אני אומרת אחד אולי אני משקרת. אם אומר שניים אולי משקרת.

ש. נחקרת בערבית או באנגלית ?

ת. אולי היה מישהו שדיבר בערבית. אולי.

ש. הבנת את החקירה שלך ?

ת. לא. לא יודעת. לא זוכרת.

ש. למה חתמת ?

ת. אני חותמת על כל דבר. אני חותמת על דבר שאני לא מבינה אותו.

העדה לשאלת ביהמ"ש:

ש. לפעמים מישהו חותם במקומך?

ת. לא.

הסניגור:

הדיון קבוע לשעה 11:0. לא אוכל להמשיך מאחר ואני נדרש לדיונים אחרים.

ב"כ המאשימה:

התייצב עד התביעה מס' 1 אשר הודעתי לו כי לא יעיד היום.

<#5#>

החלטה

נדחה להמשך עדותה של עדת התביעה מס' 3 ועד התביעה מס' 1, ליום 15.6.16 שעה 09:00 עד 11:00.

המזכירות תזמן מתורגמן עברית ערבית.

המזכירות תזמן את עדי התביעה 1 ו- 3 לאותו מועד.

הנני מזהירה את הנאשם בדבר חובתו להתייצב לדיון וכי היה ולא יתייצב, יישמעו הראיות בהעדרו.

מועד הדיון הודע לעדי התביעה 1 ו – 3. כמו כן, הובהר כי היה ולא יתייצבו במועד הדיון, יוצא כנגדם צו הבאה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב אדר ב' תשע"ו, 22/03/2016 במעמד הנוכחים.