נוכחים:

מטעם התובע: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד חנא

מטעם הנתבעת: עו"ד גב' ספקטור

מר לאוניד שפירא – מנהל אזור

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

• אין חולק כי התובע החל את עבודתו בשרות הנתבעת בחודש 9/2008.
• אין חולק כי יום העבודה האחרון של התובע בשרות הנתבעת היה ב- 15.1.2013.
• אין חולק כי הסכומים הנקובים בתלושי השכר שולמו לתובע כל חודש בחודשו.

ב"כ הנתבעת: היו שיחות אישיות בין התובע לבין עו"ד. הובהר מעבר לכל ספק שהתובע לא רוצה לעבוד, היה דין ודברים בין עו"ד אבו אל היג'א לבין מנכ"ל החברה. נמסר לו בכתב, בעל פה ובפגישות שהיו, שישולם לו הכל. אישור המחלה הראשון הוצא יומיים אחרי שהוא הפסיק את העבודה. אנו ראינו את אישורי המחלה לאחר הגשת התביעה. כל הזכויות שאנו מודים בהם הם זכויות שוטפות.

מדובר בתיק מחשבון, כל הזכויות הם זכויות לאחר סיום העבודה.

יש כאן טעות סופר, יש רכיב שמופיע פעמיים, התביעה עומדת על 50,000 ₪. גם על פי תחשיביו של חברי מדובר על סכום של 6,000 ₪ ובכתב התביעה זה קופץ פי שתיים. ביקשנו לברר את הרכיב הזה, הם מיהרו להגיש את כתב התביעה, לא נעשה בירור והקשר נותק.

אבקש לקבל תדפיס מביטוח לאומי כדי לראות אם התובע קיבל תשלום כלשהו.

אנו העברנו לתובע עותק מתלושי השכר, כרגע יש לנו גם כרטיסי נוכחות ואין לנו התנגדות להעביר אותם לב"כ התובע.

אני מפנה את המכתב שצורף לכתב התביעה, אפשר לראות את הפערים. המכתב מדבר על סכומים רבים. היה ברור שאין סיבה אמיתית להתפטרות, או הסיבה לא קשורה להתפטרות עצמה.

המכתב הוא מה- 21.10, הוא המשיך לעבוד חודשיים אחרי, אין קשר בין הדברים.

אחרי המחלה הוא לא חזר לעבודה.

העובדה שמשולם לו סכום ובכל זאת הוא ממשיך לעבוד והוא לא עוזב במועד שבו הוא מתריע, לטעמנו יש סיבה לזה.

מה שלא שנוי במחלוקת שולם, מה ששנוי במחלוקת הוזמנתם אלי לבוא ולברר.

התובע: אני נסעתי לעבודה ברכב הפרטי שלי וגם באוטובוס לפעמים.

מחיר נסיעה באוטובוס עולה כ- 12.40 ₪ ממגדל העמק לטבעון ועוד כ- 4.80 ₪ נסיעה בתוך העיר, זה לכיוון אחד.

אני לא עבדתי בעפולה. אני עבדתי רק בטבעון.

ב"כ התובע: המכתב שצורף לתביעה הוא מכתב דרישה לזכויות תוך כדי עבודה. אומנם שמענו טענה כללית שמרבית הזכויות שהתבקשו שולמו, במציאות זה לא קרה. מכל הרכיבים שהתבקשו ומכל ההפרשים שלטעתנת התובע מגיעים לו שולם פדיון הבראה בגין 9 ימים, תמורת ימי חגים בגין 8 ימי חג. הוחזרו לו את הסכומים שנוכו לו משכרו שלא כדין, דמי חבר וסל ביטוחים. הסכומים האלה לא מופיעים בתביעה, זה ההסבר לפער בין סכום שבכתב לבין מה שתבענו בסופו של דבר. מה ששולם לא תבענו.

התובע המשיך לעבוד, היו דין ודברים ביין התובע למר לאוניד, מנהל האזור, לתבוע הובטחו פעם אחר פעם הבטחות שהוא יקבל את מה שמגיע לו.

התובע נתן הודעה מוקדמת יותר מ- 30 ימים, אם לא ישולם לו כל מה שמגיע הוא מתכוון להתפטר. הוא מדוע להפרשים שמגיעים לו ועד היום מגיעים לו, במיוחד הפרשי שכר בגין שעות נוספות שאף פעם לא קיבל, חגים והפרשי נסיעות שלא קיבל.

הוא היה במחלה בחודש דצמבר ולא קיבל דמי מחלה, זה הפריע לו מאוד והחליט סופית שהוא לא ממשיך לעבודה.

נתנו הודעה מוקדמת והתובעת מודה בזה, לא ראינו טענות קיזוז.

היות וכרגע לא יצא לי לעיין בדוחות הנוכחות, אני לא יכול להגיד בוודאות שכל השעות המופיעים אלה השעות שהוא עבד. שעות נוספות הגלובליות הם שעות עבודה, הוא לא קיבל גמול בגין שעות נוספות.

בנסיעות יש הפרשים שלא קיבלנו להם הסבר, שולמו לו עד תקופה מסוימת 10 ₪ ליום. שעות הנוספת בסעיף 21 לכתב התביעה מבוססות על האמור בתלושי השכר.

186 שעות הן שעות רגילות, השאר הן שעות נוספות.

לעניין ביטוח פנסיוני –

ב"כ התובע: לגבי ההסכם הקיבוצי אליו הפנתה הנתבעת, אני לא ראיתי אותו ולא צורף לכתב הגנה, אני לא בטוח שהוא בתוקף. אני יודע שהנתבעת חברה ב ארגון מפעלי הבניה, כך שהסכם הקיבוצי בענף הבניה חל עליה.

ב"כ הנתבעת: אני מבקשת שחברי ידייק. גם על פי ההסכם הקיבוצי החדש זה חצי שנה לאחר תחילת העבודה ולא מתחילת העבודה כפי שטוען חברי.

אני מחזיקה בידי הסכם שעליו חתום התובע, התובע מסכים לניכוי של סל ביטוח של דמי ועד. למרות זאת לבקשתו של התובע בהתאם למכתב הוחזר לו הסכום רק מעצם בקשתו. נעשה בדיקה ושולמו לו חגים. חברי עושה שימוש בסיסמאות, שלחתי מכתב ואני זכאי להתפטר כדין מפוטר. במכתב צריך להיות תוכן.

בתיק הזה נשלח מכתב בחודש אוקטובר, הוא המשיך לעבוד 3 חודשים לאחר מכן.

הטענה של חברי להתריע בעל פה זה נועד כדי לסדר את המציאות. לאחר מעשה לייצר בתקופה הנוספת בהעדר התראה נוספת, קשר בין המכתב לבין ההתפטרות, אין קשר לזה. המועד שבו בחר התובע להתפטר, הוא מועד שהתאים לו לענייניו האישיים, אין קשר בין המכתב לבין ההתפטרות כי חלפו 3 חודשים. במהלך תקופת הביניים לא נשלח מכתב נוסף, כאשר התובע מיוצג.

אישורי המחלה מדובר עליהם בחודש ינואר, בגין צינון ולא מחלה קשה.

כפי ששמענו היום, התובע הגיע למקום העבודה ברכבו הפרטי. ההוצאות שולמו לו ביחס להוצאות שלו בפועל. הצובע לדוגמא עבד בחודשים האחרונים להעסקתו. התובע עבד ברמת ישי ולא בטבעון.

התובע: בסך הכל מדובר בחודש.

ב"כ הנתבעת: מדובר במספר חודשים.

מעבר לזה שמענו היום שהוא התחיל לעבוד כשבועיים לאחר שסיים בחברת ש.ניר.

התובע: אני מאשר שאחרי שבועיים התחלתי לעבודה ב- ש.ניר.

ב"כ הנתבעת: הדרישה לתשלום בגין ימי מחלה לא ראויה ואנו נביא אישור מדויק לגבי מ ועד תחילת העבודה בשנית.

לגבי שעות העבודה המפורטות בתלושי השכר, שעות נוספות, שעות שבת, איני יודעת מאיפה חברי לקח את החישוב.

לעניין פדיון חופשה –

ב"כ התובע: אני עומד על 10 ימי חופשה שלא שולמו לתובע, אני מפנה באמור זה לתלוש האחרון.

ב"כ הצדדים: אנו מסכימים כי התובע זכאי לתשלום בגין 10 ימי חופשה.

לעניין דמי הבראה -

ב"כ הנתבעת: אנו בדקנו לאחרונה את השנתיים האחרונות, השנתיים האחרונות שולמו לתובע 19 ימי הבראה.

ב"כ התובע: אני חוזר על טענותינו בכתב התביעה.

לענין דמי חגים –

ב"כ התובע: לגבי טענת חברתי בסעיף 26 לכתב ההגנה, אני מציין, שמלבד השכר בגין העבודה בחג התובע לא קיבל תשלום בגין דמי חגים, לדעתנו מגיע לו תשלום דמי חג, גם אם עבד בימי חג. מה ששולם לתובע בגין חג בחודש אוקטובר נוכה והתובע זכאי לדעתנו ל- 20 ימים. אני מפנה לפסק דין צמח נגד ש.א.ש.

ב"כ הנתבעת: חברי קודם הזכרי את ההסכם הקיבוצי ממנו הוא מבקש לקנות זכויות לתובע. הסכם הקיבוצי שנכנס לתוקפו בחודש אפריל 2008, מדבר ספציפית על ימי חג כך שמדובר ב- 9 ימים, מדובר או בתשלום עבור עבודה בפועל או בפיצוי בגין אי עבודה בפועל. בנוסף הפננו לפסק דין עדכני המתייחס להסכם הקיבוצי הזה. אני בעד לצמצם את המחלוקת. הדרישה לכפל ימי חג זה מיותר ואנו מבקשים שדבר זה ילקח במסגרת ההוצאות בסוף ההליך.

לענין דמי מחלה -

ב"כ התובע: בתקופה הראשונה מ- 2-14/12 לא שולם בגין 13 ימי מחלה. כנ"ל גבי התקופה השניה בחודש ינואר.

ב"כ הנתבעת: לא קיבלנו אישורי מחלה, גם לחודש דצמבר. הוא קיבל ימי חופשה בחודש דצמבר 2012.

החלטה

1. הצדדים מתבקשים להודיע עד ליום 18.12.2013 אם הצליחו להגיע להבנות ביניהם ואם לאו.

2. היה והצדדים לא יגיעו להסדר, יגישו את העדויות הראשיות של כל עדיהם (לרבות בעלי הדין) בתצהירים.

3. כל צד יצרף לתצהיריו את כל המסמכים שהוא מבקש לעשות בהם שימוש במסגרת פרשת ראיותיו.

כל מסמך אשר יצורף לתצהיר ייחשב כראיה שהוגשה כדין לתיק, אלא אם הצד שכנגד יביע במפורש את התנגדותו לכך בטרם סיום שלב הראיות.

4. העתק מהתצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני על ידי המגיש אותם במועד שנקבע בהחלטה. הצדדים ירשמו על גבי התצהירים או במסמך לוואי את התאריך והדרך בה הועברו התצהירים לצד השני כאמור.

5. סדר הגשת התצהירים והעתקי המסמכים יהיו כדלהלן:

התובע עד ליום 5.1.2014.

הנתבעת תוך 30 יום מקבלת תצהירי התובע.

6. לא יוגשו תצהירי התובע במועד, ישקול בית הדין מחיקת התובענה על הסף עפ"י תקנה 44(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 בלי אזהרה נוספת.

לא יוגשו תצהירי הנתבעת במועד, ייראה הדבר כאילו אין בדעת הנתבעת להביא ראיות, והיא לא תורשה להגיש ראיות מטעמה.

7. על המצהירים להתייצב לחקירה שכנגד על תצהיריהם במועד שיקבע להוכחות אלא אם כן הודיע צד למשנהו שהוא מוותר על חקירת אותו עד.

8. סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי אחד מהצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד לבית הדין, תוך המועד שנקבע להגשת תצהיריו, הודעה על כוונה להזמין אותו עד שיעיד בפני בית הדין במעמד הישיבה אשר תיקבע לשמיעת הוכחות הצדדים, כאשר העתק מההודעה יישלח ישירות לצד השני.

בהודעה האמורה יפורטו הסיבות שבגינן מבוקש להעיד כל אחד מהעדים שלא בתצהיר, וגם יפורטו העניינים לגביהם יידרש כל עד להתייחס בעדותו.

בקשה כאמור תומצא בתוך המועד שנקבע לעניין הגשת התצהירים.

9. לעיוני ביום 6.1.2014.

<#2#>

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"ד, 04/12/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סימונה חנוני