תיק ע"א 4795.09.13

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

המערערת: שירביט חברה לביטוח בע"מ [צד ג']

נ ג ד

המשיבים: 1. אלדן תחבורה בע"מ [התובעת]

2. יניב גבריאל [הנתבע]

ערעור מיום 02.09.13 על פסק-דין מיום 23.07.13 של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו

(כבוד השופטת שרון גלר) ב-ת.א. 32615-09-12

פרוטוקול

ישיבת יום 14.07.2014

נוכחים: בא-כוח המערערת - עו"ד אסף חן (ממשרד עו"ד משה מצליח)

בא-כוח המשיבה 1 - עו"ד אסף כהן

בא-כוח המשיב 2 - עו"ד ארקדי פּוֹלוֹנסקי (מהסיוע המשפטי) + המשיב 2 בעצמו

<#1#>

עו"ד חן:

ישנם עוד שני תיקים תלויים ועומדים של המשיב 2, שמבקש את הפיצויים. מישהו מטעמו. ועוד רכב נוסף שנפגע בסוף המנוסה הזאת, שגרם להשבתת הרכב. מדובר בסך הכל בסדר-גודל של 150 אלף שקל.

אם פסק-הדין של בית-משפט השלום היה נשאר על כנו, אני מניח שהיה מחייב את הצדדים האחרים.

אנחנו רוצים שהיום בית-המשפט יתייחס לתאונה הכוללת, הן לאירוע הנוכחי שבפניו, והן לאירועים הנוספים.

הפסקה בדיון.

עו"ד חן:

אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון וּבהודעת הערעור.

אני מבקש להפנות את בית-המשפט לתרחיש התאונה. מדובר באירוע מתמשך, ואני רוצה לציין כי סוגיה של מעבר באור אדום, כן או לא, אינה רלוונטית בתיק הזה. חברת הביטוח אינה עומדת על הטענה כי בגין עבירה זו התבטל הכיסוי הביטוחי. אנו עוסקים בשרשרת אירועים בה המשיב 2 החל במנוסה מן המשטרה, בשלה אירעו מקרי התאונה והנזקים. מדובר באירוע מתגלגל כאשר ישנו טווח זמנים ניכר בין האירוע הראשון לבין האירוע השני, וּמכאן יש לראות במשיב 2 כמי שצפה את הנולד וּביצע את הנזק במתכוון.

אף בפרשת בורוכוב, השופט ברק ביקש להשליך את פירוש הכוונה אל תוך ההליך הפלילי, תוך שדי בכך בוודאות קרובה לוודאי, ואין צורך ברצון ממשי שהאירוע יתרחש. על-אף שבפרשה זו לא התקבלה הדעה והערעור נדחה, ניתן להקיש כי קל וחומר, אם היה צורך להשליך את אותה הכוונה בהליך הפלילי, קל וחומר שיש לייחס למשיב 2 את אותה כוונה בהליך האזרחי. והדבר אף מתיישב עם טענות המערערת באשר לסעיפים 26 ו-61(א) לחוק חוזה הביטוח ואף עם פרק 4. המשיב 2 גרם לתאונה הראשונה עוד בהיותו במנוסה מרכבי המשטרה. המנוסה נמשכה כ-10 דקות, בסופן רכבו של המשיב 2 הושבת. ורק בעובדה זו היה כדי לסיים את המנוסה והמרדף שאירע. על-כן יש לראות במשיב 2 כמי שצפה את הנולד, זאת לאחר שגרם כבר לנזקים עוד בראשיתו של המרדף, והדבר לא מנע ממנו מלהגיע למסקנה כי יש די בכך ולהביא לסיום המרדף. יתר על כן: מדיניות שיפוטית ראויה צריכה להביא למסקנה שאין במקרה הנוכחי כיסוי ביטוחי, ויש להוקיע מקרים מן הסוג הזה. מדובר בעבירה חמורה, אף כפי שמציין כתב-האישום, וההרשעה, והעונש אותו קיבל המשיב 2. עבירה זו של מנוסה ממשטרה, לא-אחת נגרמת במקרים קטלניים, ראה מקרה אהרונסון. די בעבירה זו על-מנת לגרום לנזקים בגוף ובנפש, ולהוסיף לכך את העובדה שהמשיב 2 הגדיל ועשה, ונסע על מדרכות עת המרדף.

בהתאם לפסק-הדין ויצמן, ומן הטעמים כי אין החוטא יוצא נשכר, ומעילת עוולה לא תצמח עילה, יש להרתיע את הציבור מפני מעשים שכאלה, ומבית-המשפט ראוי שתצא אימרה ברורה וחד‑משמעית, כי להתנהגות מן הסוג הזה אין מקום בחברה מתוקנת. באותה נשימה, המשיב 2 הגיש תביעה באשר לנזקים שנגרמו לרכבו. אביו בעל הרכב הגיש תביעה. ובגין ההתנהגות הפרועה של המשיב 2, עוד ממתין ועומד הליך בבית-המשפט בו מבקש אביו של המשיב 2 לקבל תשורה על ההתנהגות הפסולה שיש להוקיע אותה.

מפנה לפסק-דין אוחנה. בעת כריתת החוזה אומד דעת הצדדים לא היה לכסות מקרים מן הסוג הזה. אף מבטחת סבירה לא הייתה נקשרת, בידיעה כי מנוסה ברחובות עירוניים, תוך בריחה ממשטרה, תיאלץ אותה להעמיד כיסוי ביטוחי. הרי שמדובר בסיכון אסטרונומי, שאף מבטחת לא הייתה לוקחת על עצמה.

עו"ד כהן:

אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון.

עו"ד פּוֹלוֹנסקי:

אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון. לעניין פסק-הדין, הבקשה לצירוף ראיה חדשה הוגשה ימים ספורים לפני הדיון. אני חושב שאין מקום לקבלה בשל כך. שעה שהמסמך שמבקשים להגישו היה בידי המערערת זמן רב.

אנחנו מדברים על טעות בשיקול-דעת של נער, שלא עשה דבר רע. כל פסקי-הדין שדנו במקרים כגון דא, דנו ברוצחים, שודדים, עבריינים שברחו מהמשטרה. אנחנו מדברים על התנהגות ילדותית וטיפשית של נער.

עו"ד חן:

ההרשעה מדברת בעד עצמה באשר לחומרת העבירות.

אבקש כי בית-המשפט יתייחס, בעת מתן פסק-הדין, לאירועים בכללותם. הן לאירוע הראשון והן לאירוע המתמשך, וייתן דעתו, אם ראוי לתת כיסוי במקרה הזה.

<#2#>

פסק-דין

1. המחלוקת בענייננוּ נובעת מתאונת דרכים שאירעה בשעות הבוקר המוקדמות של יום 30.6.2011. המשיב 2 נהג ברכב שעבר באור אדום ברמזור, וּבעקבות זאת נמלט מניידות משטרה, שביקשו לעצור אותו. המרדף הסתיים רק לאחר שרִכבּוֹ של המשיב 2 פגע בכלי-רכב נוסף, וגם גרם להתמוטטות של תמרור, שמצידו פגע ברכב שהיה מבוטח על-ידי המשיבה 1. המערערת היא המבטחת של הרכב בו נהג המשיב 2. המחלוקת העיקרית בבית-משפט השלום, וגם בערעור, היא בשאלת הכיסוי הביטוחי. טענת המערערת היא להעדר כיסוי ביטוחי.

2. השופטת המלומדת בבית-משפט השלום שמעה את עדותו של המשיב 2, וּבהסתמך עליה קבעה, כי "האחריות לאירוע הנדון חלה במלואה על הנתבע 1 [המשיב 2]". עוד החליט בית-משפט השלום לדחות את טענת העדר הכיסוי הביטוחי שבפי המערערת.

3. אחרי ששמעתי בהרחבה את טענות הצדדים בכתב וּבעל-פה, אני סבור שהכרעתו של בית-משפט השלום מעוגנת בראיות שהובאו בפניו, ואין מקום להתערבות מצידי כערכאת ערעור.

יודגש, כי בעלי-הדין, וּבראשם המערערת, שהנטל להוֹכחת העדר כיסוי ביטוחי מוטל עליה, נמנעו מהבאת ראיות נוספות מעבר לעדוּת בעל-פה של המשיב 2. איש מהשוטרים שהיו מעורבים במרדף שתוֹאר, או במעצר של המשיב 2 בסמוך לסיום האירוע, לא נקרא לדוכן העדים.

בנסיבות אלה, מסקנתה של השופטת המלומדת כי:

"גירסתו של הנתבע 1 [המשיב 2], משקפת נהיגה היסטרית, תוך הפעלת שיקול דעת שגוי בלשון המעטה... ראויה לגינוי ככל שתהיה, אין בה בהכרח כדי לשקף פעולה בזדון המקימה את החריג בפוליסה." [שם, עמ' 10 למעלה].

וּבהמשך נאֱמר, כי התנהגותו של המשיב 2 יכולה להתיישב "עם התנהגות רשלנית, ילדותית, בלתי אחראית..., המלמדים על ליקוי חמור בשיקול-הדעת, אך לא בהכרח מעבר לכך" [שם, עמ' 10, שו' 14-17].

4. בא-כוחה המלומד של המערערת סמך ידיו על סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, האומר:

"נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו."

וכן על סעיף 2ג. של פרק 4 בפוליסת הביטוח הנדונה, שלפיו:

"על אף האמור לעיל אם נגרם מקרה הביטוח בזדון פטורה החברה מחבותה."

כפי שציינתי גם במהלך שמיעת הערעור, השופטת המלומדת העריכה שהתנהגותו של המשיב 2 לא עלתה כדי התנהגות העולה כדי "מקרה שנגרם בכוונה" במובן סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח.

5. אינני סבור שיש עילה להתערבות מצידי בהערכה זו של התנהגות המשיב 2 במועד הקובע על-ידי בית-המשפט, שראה ושמע אותו על דוכן העדים. מסיבה זו, אני דוחה את הערעור.

6. המערערת תשלם למשיב 2, באמצעות בא-כוחו, את הוצאות המשפט בערעור וכן שכר-טרחת עו"ד, בסך 6,000 (ששת אלפים) ₪, להיום. רשמתי לפניי את הודעת בא-כוח המשיב 2 כי מכֵּיוון שהמשיב 2 מיוצג על-ידי הסיוע המשפטי, זכּאית המדינה להוצאות שנפסקו כאן. כן רשמתי לפניי את הודעת המשיבה 1 לפיה היא אינה מבקשת הוצאות בהליך הנוכחי.

<#3#>

ניתן והוּדע בפומבי היום, ט"ז בתמוז התשע"ד, 14/07/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר-לאופר