1. בפניי מונחת בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", אשר הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך של 16,364 $, נוכח טענת המשיבה לאי עמידת המבקשת בתשלומים בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

טענות הצדדים

2. לטענת המבקשת, בין הצדדים נחתם הסכם, לפיו סך כל התשלומים להם התחייבה המבקשת הינם בגובה של 70,000$. בין הצדדים סוכם כי התשלום האחרון, על סך של 15,000$ יבוצע עם הגשת דו"ח מסכם מהמשיבה למבקשת. מאחר ולא הוגש דו"ח זה ונוכח ביטול הכנס נשוא התביעה, לא התקיים, לטענת המבקשת, התנאי שנקבע בין הצדדים לביצוע התשלום. חרף זאת, המבקשת שילמה למשיבה סך של 58,410$, ומכאן שהמשיבה קיבלה מהמבקשת תמורה העולה על זו שהיא זכאית לה על-פי תנאי ההסכם. עוד נטען, כי סכום התביעה נעדר כל בסיס, לא פורט כיצד חושב הוא, ועל כן אינו סכום קצוב לקיום הליך בסדר דין מקוצר. לאור האמור לעיל, יש להורות על מחיקת הכותרת והעברת הדיון להליך של סדר דין רגיל.

3. לטענת המשיבה, תביעתה עומדת בדרישות התקנות, ועל כן יש לדון בה בסדר דין מקוצר ולדחות את הבקשה למחיקת הכותרת. התביעה הינה מכוח התחייבות מפורשת של המבקשת לשלם למשיבה את הסכום הנתבע, וכי הסכום המפורט בכתב התביעה הינו סכום קצוב, שהרי נובע הוא מסכומים הנקובים מפורשות בהסכם. כמו כן, לטענתה, טענות המבקשת הן טענות הגנה אשר לא מהוות בסיס למחיקת הכותרת, אלא שמקומן במסגרת בקשת הרשות להתגונן.

דיון והכרעה

4. ההסדר החקיקתי לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר נקבע בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התנאים הצריכים להתקיים לפי סדר דין זה הם: א. סכום כסף קצוב. ב. קיומו של חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. ג. ראיה שבכתב.

לצורך בחינת התאמתה של התביעה לידון בסדר דין מקוצר, נבחן את שלושת התנאים שלעיל:

א. בהלכה הפסוקה נקבע שהסכום הנתבע יהיה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה (ראו: ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, לח (1) 613). בענייננו, פירטה המשיבה בכתב התביעה את גובה החוב הנתבע כמורכב מהסכום האחרון לתשלום, על סך של 15,000$, כמפורט בהסכם, ומיתרת תשלום קודם, אשר שולם בחסר, בסך של 1,364$. מכאן, ברי כי הסכומים הנתבעים הינם סכומים קצובים שאינם דורשים שומה או הערכה.

ב. על התביעה בסדר דין מקוצר לסמוך על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בענייננו, כתב התביעה נסמך על הסכם החתום על-ידי המבקשת, בו מצוינים הסכומים אותם התחייבה המבקשת לשלם למשיבה. מכאן, עולה כי מדובר בהתחייבות מפורשת של המבקשת לתשלום הסכומים הנתבעים על ידי המשיבה.

ג. תביעה בסדר דין מקוצר מותנית בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה המוגשת. בעניין זה נקבע, כי הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי ב"ראשית ראיה" (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, פרק כ"ה, 396-397). ההסכם נשוא כתב התביעה, עליו חתמה המבקשת, מהווה ראיה שבכתב התומכת בכתב התביעה, במסגרתו פורטו התשלומים להם התחייבה המבקשת, וביניהם התשלום האחרון שאין מחלוקת כי לא שולם, וכן התשלום שלפניו, שלטענת המשיבה שולם בחסר. מכאן, כי די בכך כדי לקיים את התנאי הנדרש בסעיף זה.

5. לאחר בחינת התנאים לעיל, מצאתי כי המשיבה עמדה בתנאים הנדרשים לצורך הגשת התביעה בסדר הדין המקוצר.

באשר לטענות שהעלתה המבקשת כנגד המשיבה בראשר לאי עמידתה בהתחייבויותיה על-פי ההסכם, הרי שאין בטענות הגנה אלו כדי לסתור או להפריך איזה מבין התנאים הנדרשים להגשת התביעה בסדר דין מקוצר, שהרי מקומן להתברר במסגרת הבקשה לרשות להתגונן כתנאי למתן אותה רשות, ואילו את התנאים להגשת התביעה בסדר דין מקוצר למדים מתוך כתב התביעה עצמו, על נספחיו. כאמור לעיל, כתב התביעה מלמד כי זה הוגש בהתאם לדין.

סוף דבר

6. לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה למחיקת הכותרת ולהורות על המשך ניהול התביעה בסדר דין מקוצר.

7. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.