נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד דניאל גבריאל

ב"כ הנאשם עו"ד עופר מושביץ

הנאשם התייצב

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

לא הגענו להסכמות.

ב"כ הנאשם:

שמעתי את הערת ביהמ"ש, לפיה יש מקום לשקול לקבל תמונה ברורה יותר בכל הנוגע להליך הטיפולי, לאחר תקופת טיפול משמעותית. אני סבור, נוכח עובדות כתב האישום, שאינן כוללות אלימות פיסית, שאין צורך בכך, ואבקש לטעון היום.

<#2#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן בעבירת איומים, נזק לרכוש, מדובר בעבירה בתוך התא המשפחתי. הערך החברתי שנפגע הוא בטחונה ושלומה של המתלוננת, בפרט בתוך התא המשפחתי. מתחם העונש נא בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר בפועל, אפשר שירוצו בעבודות שירות. באשר לנסיבות המעשה, אין להקל ראש בנסיבות העבירה דנן, שים לב ביהמ"ש שמדובר בעבירת אלמ"ב, כאשר למעשה הנאשם מטיל אימה, מהלך אימים, במתלוננת, מאיים באמצעות אגרופו, המתלוננת מנסה להזעיק עזרה, אך הוא מנפץ ושובר את הפלאפון, ממנה רצתה להזעיק עזרה. אנו סבורים כי נסיבות המעשה אינן מהקלות. לנאשם אין הרשעות קודמות, התקבל תסקיר בעניינו, תסקיר מפורט, ממנו עולה המלצה של שירות המבחן על הימנעות מהרשעתו, וכן צו מבחן לשנה. מתוכן התסקיר אין אנו למדים כי בנאשם שיקום ממשי, כמובן שלא בעת הזאת. מדובר בסה"כ בשלושה מפגשים שביצע הנאשם. יש קושי לומר כי מתקיים בעניינו הנדרש בתיקון 113 לשיקום ממשי ומוחשי, זאת גם בשים לב לעמדתו של הנאשם, עמדתו האמביוולנטית באשר למסגרת טיפולית. שירות המבחן קורא לזה במילים "התנסות בקשר טיפולי". על כן, אנו סבורים כי במצב זה אין ללמוד כי יש סיכוי ממשי לשיקום, כמובן שלא בעת הזאת, כאשר מדובר על שלושה מפגשים בלבד. על כן, נבקש מביהמ"ש לא לסטות ממתחם הענישה. נבקש לתת דגש לאינטרס הציבורי בעבירות אלו, בפן ההרתעתי. לקחנו בחשבון כי לנאשם אין הרשעות קודמות, את המלצת שירות המבחן לצו מבחן, ונעתור לרף התחתון למאסר מותנה, וכן להתחייבות והתחשבות בתא המשפחתי הכלכלי. נציין גם לגבי אי הרשעה, מהמלצת שירות המבחן, שאינה עולה עם הפסיקה, אין פגיעה קונקרטית, שירות המבחן ממנף את אי ההרשעה "כפרס" לנאשם, לא לכך כיוון המחוקק וכיוונה הפסיקה.

ב"כ הנאשם:

הקשבתי בקשב רב לדברי חברי. חברי דיבר על מתחם שבין מאסר על תנאי לשישה חודשים, הייתי שמח שיציג מתחם של שישה חודשים בלי עבר. חברי התייחס לעבירות אלמ"ב, כאשר אינן קיימות כאן, עבירות אלה נמחקו בהסכמה, לכן איני מבין מדוע חברי מתייחס לכך. מדובר פה על אדם שניהל חיים נורמטיביים ומערכת זוגית נורמטיבית, זה עולה בצורה חד משמעית מהתסקיר. קרה מקרה אחד, יחיד ובודד, בתוך תקופה לחוצה, כאשר הנאשם לקח אחריות על האירוע הזה, כבר ביוזמתו, ואני מזכיר שהוא לא היה עצור ולא היה עליו תנאים, הם נכנסו לטיפול, כי הבינו שקיים מתח מסוים. אותו מתח לא גרם לאירועים נוספים, אלא אירוע חד פעמי של איומים והיזק בזדון, שזה הטלפון שנזרק. לא רציתי להיכנס אפילו למי שייך הטלפון, זה לא היה מתאים, לכן הוא לקח אחריות גם על זה בביהמ"ש. מדובר על תיקים שיום יום בביהמ"ש הזה יכולים להסתיים במאסר על תנאי, אין שום פיקוח ואף אחד לא יודע מה קורה הלאה. לא כאן. הוא הגיע לשירות המבחן, שלא זיהה בעייתיות קשה במערכת היחסים, הוא נפגש עם האישה, שתיארה מערכית יחסים נורמלית, מתפקדת. שירות המבחן לא אומר שהם התרשמו שהאישה תחת פחדים, ממש לא. עם זאת, הם אמרו שננצל את זה שהנאשם הגיע לשירות המבחן, ושכנעו אותי להעמיק, ללמוד. כולנו יכולים ללמוד. בהתחלה, כאשר מדובר באירוע חד פעמי, הוא לא הבין, הוא שואל למה הוא צריך טיפול, הוא אומר שכל האנשים סביבו לא עושים טיפול. הוא כן הסכים לקבל את זה והתחיל ללכת לטיפול הזה, וזאת לאחר טיפול קודם שהוא עשה, לקח אחריות מעל ומעבר לאירוע, שעם כל הכבוד לחברי, אני סבור שהוא ברף התחתון. הוא התחיל ומוכן לעבור הליך שיקומי, הוא מולך להליך טיפולי מסוים, לא מדובר באדם שצריך לשקם. האם הכרחי להשתמש במילה "שיקומי"? האם החברה צריכה לשקם אותו, אדם עובד, מתפקד, משפחה, ילדים. לא. הוא מוכן להבין שהייתה מעידה והוא מוכן ללכת לטיפול, ללמוד. הוא לא עומד בתנאים של תיקון 113 לשיקום אומר חברי, איזה שיקום? הם חיים יחד חיים נורמטיביים לחלוטין. התביעה הסכימה לשקול את עניין אי ההרשעה. אם היינו היום אחרי 8 טיפולים, היה מתאים אי הרשעה? בגלל שהוא עשה 3 טיפולים הוא לא מתאים לאי הרשעה? הוא עובד בעבודה אחראית מאוד, זה בדיוק עומד בתנאים, זה יכול לפגוע בו. הוא עובד בחברה שעושה פרויקטים הנדסיים, הם גם עושים במשרד הביטחון, זה צפוי פני עתיד. אם יהיה במשרד הביטחון, וודאי שזה יכול לפגוע בו. חברת א. דורי היא אחת החברות הגדולות בארץ, ועובדת עם משרדים ממשלתיים. פעמים רבות ההחלטה שלא להרשיע היא צופה פני עתיד, במקרים רבים מדובר באנשים צעירים שלא רוצים לפגוע בעתידם, גם כשאין יכולת להראות באותו רגע. ביהמ"ש כשרואה עבירה שהיא יחסית לא ברף העליון, שמאז לא היו אף מקרים נוספים, שכן רואה הליך טיפולי מסוים שהתחיל, אז בהחלט גם צופה פני עתיד. כתוב שהוא הציג תלושי משכורת של א. דורי, שהיא חברת הנדסה שעובדת עם משרדים ממשלתיים. אני לא יכול להראות פרויקט נוכחי עכשיו או לבקש מהם פרויקטים עתידיים. יש רגישות מסוימת להציג אותו בצורה כזאת אל מול המנהלים הבכירים בחברה. אני סבור כי במכלול הדברים הוא בפירוש עומד בתנאים, גם התביעה הסכימה לשקול, הוא מתכוון להמשיך בטיפול. על כן, אבקש להימנע מהרשעה ולקבל את המלצת שירות המבחן בתסקיר מפורט, בפגישות רבות. קצינת המבחן לא הוציאה באופן קל תחת ידה את התסקיר הזה. ככל שביהמ"ש אינו מקבל את עמדתי, אבקש להסתפק במאסר מותנה.

הנאשם:

אני אוד מצטער שהמקרה קרה, אני מקווה ובטוח שזה בחיים לא יחזור על עצמו מה שקרה אותו ערב. אני מבקש לתת לנו להמשיך את החיים הנורמאליים שלנו, להתפרנס ולבנות את העתיד.

<#3#>

הכרעת דין וגזר דין

ביום 6.10.2014 הציגו הצדדים הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, נאשמה הודיית הנאשם, הוא נשלח לתסקיר שירות מבחן, ולבקשת הסנגור נבחנה שאלת ההימנעות מהרשעתו. יצוין, כי ההגעה להסדר הייתה לאחר שמיעת חלק לא מבוטל מראיות המאשימה, ובהן עדות המתלוננת. עוד יצוין, כי במסגרת הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום תיקון משמעותי לקולא מבחינת עובדות והוראות חיקוק.

בסופו של דבר, הודה הנאשם בכך שביום 4.2.2013 צעק על אשתו, וכשהיא פרשה לחדר הגיע לחדר, איים עליה בכך שעמד מעליה כשהיא במיטה ואיים להכותה במכות אגרוף. המתלוננת בבהלה נמלטה בתגובה לסלון הבית, על מנת להזעיק עזרה באמצעות מכשיר הטלפון, אולם הנאשם חטף ממנה את מכיר הטלפון הנייד, השליכו לרצפה ונפצו.

בקשר למעשים אלו יוחסו לנאשם עבירות של איומים והיזק לרכוש במזיד.

הנאשם נשלח, כאמור, לשירות המבחן, וזה מסר תסקיר בו התייחס לנתוניו האישיים של הנאשם, להיעדר עבירות פליליות, להתרשמותו כי אין בעייתיות בתחום צריכת האלכוהול, אך יש חשיבות וצורך בהשתלבות בטיפול בתחום האלימות הזוגית, ולהשתלבותו הראשונית של הנאשם בהליך טיפולי. כמו כן, ציין שירות המבחן, כי הוא ממליץ להימנע מהרשעה, לאור היעדר העבר הפלילי, על מנת שלא לפגוע בתפקוד תעסוקתי תקין בתפקידים של מנהל עבודה בחברת "א. דורי בנייה בע"מ", וכחיזוק עבור הנאשם בגין השקעת מאמציו בהליך הטיפולי.

כידוע, המלצת שירות המבחן היא כלי עזר, ואינה מחייבת את ביהמ"ש.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לעניין שאלת ההרשעה, וככל שביהמ"ש מגיע למסקנה כי יש מקום להרשיע את הנאשם, אין הצדדים חלוקים לגבי הענישה.

דומה שלא צריך להכביר מילים אודות חריגותה של התוצאה של הימנעות מהרשעה. הכלל הוא הרשעה, והימנעות מהרשעה נשקלת באותם מצבים, בהם ביהמ"ש מתרשם כי אין הלימה בין חומרת המעשים ונסיבותיהם, ומידת פגיעתם באינטרס הציבורי, לבין מידת הפגיעה בנאשם ובאופק חייו.

בהליך שלפניי אמנם חל תיקון משמעותי בכתב האישום, ואולם לא ניתן להתעלם מכך שהמעשים המתוארים בכתב האישום נעשו על רקע מערכת היחסים הזוגית בין הנאשם למתלוננת, כשהנאשם הרשה לעצמו, בשל חשדות אישיים וכעס, לאיים על המתלוננת איום מוחשי וקונקרטי להכותה, בהיותה במיטתה, במצב של חוסר אונים. גם שבירת הטלפון הנייד חורגת מעבירה של היזק לרכוש במזיד, במובן זה שמדובר בשבירתו של מכשיר בו ביקשה המתלוננת לעשות שימוש על מנת להזעיק עזרה.

לאור העובדה שנשמעו חלק מהראיות, שמעתי את המתלוננת, שלאורך כל העדות, בצורה בולטת, ניסתה לקחת אחריות על עצמה לכל המעשים בגינם התלוננה, בכתה והייתה מפוחדת התנהלותה של המתלוננת על דוכן העדים, והתרשמותי מחששה, יש בהן רלוונטיות לא פחותה מדבריה בפני שירות המבחן בדבר חריגותו של האירוע.

בנסיבות אלה, התרשמתי כי על אף שמדובר בתיקון לא מבוטל של כתב האישום, נוכח קשיים ראייתיים ועמדת המתלוננת, הרי שבהיות האירוע אירוע בתוך המשפחה, ובהתחשב בנתונים שציינתי, גם כשאני לוקחת בחשבון שמדובר במקרה קצר וחד פעמי, אין מדובר באירוע קל ערך.

לעניין הפגיעה בנאשם ובעיסוקו, מדובר במי שהציג בפני שירות המבחן אסמכתאות לכך שהוא מנהל עבודה בחברת "א. דורי בנייה בע"מ", ואף סיים את לימודיו במגמת הנדסה אזרחית. הנאשם אמנם ביטא בפני שירות המבחן חשש כי הרשעה עלולה לפגוע בתפקודו התעסוקתי בעתיד, ובהתפתחותו בתחום המקצועי בענף, אלא שלביהמ"ש לא הוצגו כל נתונים קונקרטיים ברורים בדבר פגיעה מוחשית בעת הזו, או בעתיד הנראה לעין. מדובר בעובד שכיר, ולא הוצגה כל פגיעה אפשרית בתעסוקתו בחברת "א. דורי בנייה בע"מ", או בכלל. עצם הטענה כי עשויים להיות פרוייקטים עם גופים ציבוריים, אין בה כדי ללמד שהנאשם כשכיר לא יוכל לעסוק באותם פרויקטים.

אעיר בנוסף, כי גם אם בעתיד יבקש הנאשם להתקדם באופן עצמאי בתחום הנדסת הבנייה, הרי שחזקה על הגורמים שיבקשו להעסיקו, כי יידעו לשקול את אופי המעשים בהם הורשע ומידת השלכתם על עיסוקו המקצועית.

משכך, לא שוכנעתי כי הונחה בפניי תשתית ראייתית לפגיעה קונקרטית, כפי שנדרש לשם הימנעות מהרשעה.

לקחתי בחשבון את העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי וללא תיקים פתוחים, ותפקודו ביתר מישורי החיים תקין. לקחתי בחשבון את הירתמותו להליך טיפולי, ואת דברי המתלוננת ביחס לחריגות האירוע ואופי היחסים, כשביחס לדברים האחרונים, אני לוקחת את ההצהרות בערבון מוגבל, לאור התרשמותי מהמתלוננת על דוכן העדים. נתונים חיוביים אלה, מצדיקים הסתפקות בענישה בתחתית מתחם הענישה, כענישה צופה פני עתיד, אך אין בהם במכלול השיקולים, כדי להצדיק הימנעות מהרשעה.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בהמשך להחלטתי מיום 6.10.2014.

לעניין העונש, מקובל עליי מתחם הענישה שהציג ב"כ המאשימה, ושני הצדדים סבורים, בצדק, כי יש מקום לענישה בתחתית המתחם, היינו ענישה צופה פני עתיד. שירות המבחן עתר להטיל מבחן על הנאשם, והנאשם נתן הסכמתו לכך.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן:

1. מאסר על תנאי למשך חמישה חודשים, לתקופה של 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות אלימות, לרבות איומים.
2. ניתן בזאת צו מבחן לתקופה של שנה, במהלכה ימשיך הנאשם בהליך הטיפולי, בהתאם לדרישות שירות המבחן. הובהר לנאשם, כי ככל שלא ימלא אחר תנאי הצו, מוסמך ביהמ"ש לחזור ולגזור את דינו.

צו כללי למוצגים, לשיקול דעת המאשימה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' אייר תשע"ה, 27/04/2015 במעמד הנוכחים.