1. לפניי בקשה להורות על גילויים של מסמכים ספציפיים, אשר לטענת המבקשת – הם רלוונטיים להליך שבמחלוקת.
2. מלכתחילה הוגשה הבקשה ביחס לשלושה סוגיה מסמכים:
   1. העתקי השיקים שנתנה המשיבה למבקשת עבור החודשים 1/2012 – 5/2012, שמספריהם 5000476 – 5000480 (להלן: "הסדרה הראשונה");
   2. תדפיסי עו"ש של חשבון המשיבה לחודשים יוני – נובמבר 2012;
   3. העתקי שיקים שמספריהם 5000151 – 5000155 משוכים מחשבונו של מר ארז בר-און (להלן: "הסדרה השנייה").
3. המסמכים האמורים בסעיף 2 (ב) נמסרו לב"כ המבקשת במקביל להגשת התשובה לבקשה, ועל כן – אין בקשה זו עומדת עוד על הפרק. ביחס לשני סוגי המסמכים האחרים, התנגדה המשיבה, באמצעות בא כוחה, למבוקש, ובפיה שתי טענות עיקריות:
   1. הוראות תקנה 214ח (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 שוללות במפורש את תחולת תקנה 120 לתקנות הנ"ל על הליכים בסדר דין מהיר;
   2. המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים.
4. אשר לטעם הראשון – בפסיקת בתי משפט השלום השתרשה פסיקה שלפיה חרף האמור בתקנה 214 ח (ג), ניתן להורות על גילוי מסמכים ספציפי במקרים מתאימים (וראו לעניין זה: מנחם קליין, סדר דין מהיר בבית-משפט השלום (מהדורה שניה – מורחבת ומעודכנת, 2009), 70).

עם זאת, ואף שאני מודע לקיומה של פסיקה זו, אני סבור שלנוכח קיומה של הוראה מפורשת בתקנות, יש לפרש בצמצום את אותם "מקרים מתאימים" שבהם יחויב צד לגלות מסמך ספציפי.

ודוק: כפי שמציין, בצדק, ב"כ המשיבה, המבחן הנוהג ביחס לגילוי מסמך ספציפי הוא תמיד מבחן הרלוונטיות, אולם בעוד הפסיקה הכללית בעניין גילוי מסמכים נוהגת יד רחבה בקביעת הרלוונטיות של מסמכים, אני סבור שכאשר קיימת הוראת דין מפורשת, בדמותה של תקנה 214ח (ג), ראוי לפרש את התיבה "רלוונטיות" הנוגעת לרוחבו של הגילוי המבוקש באופן מצומצם יותר, שכן חזקה על המחוקק כי לא השחית מילותיו לריק, וכי כאשר קבע שלא יחולו ההוראות העוסקות בגילוי מסמכים ספציפי, לא התכוון שהוראות אלה כן יחולו.

על כן, בעל דין המבקש גילוי מסמכים ספציפי בהליך של סדר דין מהיר, יידרש לשכנע את בית המשפט, במידת שכנוע גבוהה יותר, כי אכן מדובר במסמך רלוונטי, אשר אם לא יוצג, יהיה בכך כדי לפגוע פגיעה קשה ביכולתו לנהל את ההליך.

מכל מקום, אני סבור כי לנוכח לשונה הברורה של תקנה 214ח (ג) האמורה, נכון יהיה לדרוש מן המבקש גילוי ספציפי של מסמכים בהליך בסדר דין מהיר לפרט פירוט מלא ומדויק של הרלוונטיות הנטענת של המסמך, ושל האופן שבו הוא סבור שהמסמך שגילויו מתבקש ישפיע על אופן ניהול ההליך.

1. ומכאן לטענת הרלוונטיות. ביחס לשיקים מן הסדרה הראשונה ציין ב"כ המבקשת בסעיף 9 לבקשה כי:

"הצגתם של שיקים אלו המצויים בשליטת המשיבה תוכיח את טענת המבקשת (סע' 21, 22 לכתב התביעה המתוקן) כי מכתב השיפוי היתה אמתלת סרק בגינה לא שילמה המשיבה את יתרת דמי השכירות עליה אין כל מחלוקת עד היום."

בסעיפים האמורים בכתב התביעה המתוקן מועלית הטענה, כי השיקים האמורים היו משורטטים, ועבירותם וסחרותם הוגבלה, כך שלא היה כל חשש שיוצגו לפירעון על ידי צד שלישי כלשהו, ומכאן שהדרישה לכתב שיפוי הייתה רק ניסיון לעכב את התשלום.

1. אולם לעניין זה, מקובלת עליי טענת ב"כ המשיבה, כי דרישת כתב שיפוי היא בבחינת זכות המוקנית למושך שטר מן הדין. לעניין זה, אפנה לסעיף 69 לפקודת השטרות הקובע כי:

"שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב ליתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן." (ההדגשה שלי – ע"י)

1. מכאן שלשון החוק המפורשת מורה, כי מסירת שטר חלופי חלף שטר שאבד – ובבחינת קל וחומר, תשלום תמורתו של שטר שאבד – מחייבת, לדרישת המושך, מתן ערובה לשיפוי. הפקודה אינה מגבילה חובה זו, למסור ערובה לשיפוי, על שטרות סחירים או עבירים, ואין היא מגבילה חובה זו לשיפוי ביחס לצדדים שלישיים.

מכאן שאינני רואה רלוונטיות בשאלת היותם של השיקים מוגבלים בסחרותם או בעבירותם לבירור השאלות שבמחלוקת.

1. אשר לבקשה ביחס לשיקים מהסדרה השנייה, בסעיף 29 לתצהיר העדות הראשית של המשיבה, היא מציינת כי צירפה כנספח 15 לתצהירה את "העתקי המסמכים שקיבלתי מארז...", ובא כוחה הצהיר בדיון לפניי כי המסמכים שצורפו כנספח זה – ובהם ארבעה שיקים (שאינם השיקים שהתבקשו) הם המסמכים היחידים שנמסרו. ברי כי לא ניתן לחייב בעל דין למסור לצד שכנגד מסמכים שאינם קיימים בידיו, ושאין לו שליטה בהם.

גם לעניין זה, מקובלת עליי עמדת ב"כ המשיבה, כי הדרך הפשוטה והיעילה לבירור טענותיה של המבקשת לעניין השיקים מהסדרה השנייה היא הצגת דפי חשבון מחשבון הבנק של המבקשת עצמה – ויש לתמוה על כך שכאלה לא צורפו לתצהירים מטעמה.

1. מכל מקום, חיובו של צד שלישי להמציא מסמכים בעלי אופי אישי-סודי, במסגרת הליך שהוא אינו צד לו – הוא מהלך קיצוני, המחייב את שמיעתו של אותו צד שלישי, ולא מצאתי לנכון להפנות את העניין לתגובתו, מאחר שאינני סבור שמסמכים אלה הם רלוונטיים או מהותיים להליך.

אציין, כי במסגרת הבקשה הפנה ב"כ המבקשת לסעיפים 4 ו-6 לתביעה שכנגד, אולם סעיפים אלה אינם קשורים – למיטב הבנתי – לשיקים מן הסדרה השנייה.

1. הפועל היוצא מן האמור הוא, כי הבקשה לגילוי מסמכים נדחית ביחס לשני הרכיבים בה שטרם נמסרו.

משנתבקשה תשובה, ומשהתקיים דיון מקיף ומעמיק בסוגיות אלה בדיון שלפניי, אין מנוס מחיוב המבקשת בהוצאותיה של המשיבה בהכנת המענה לבקשה. המבקשת, היא התובעת בהליך העיקרי, תישא, אפוא, בהוצאות המשיבה בסך 1,200 ₪, אשר ישולמו ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014, בהעדר הצדדים.