1. התובע סובל מליקוי בברך ימין (להלן: "הליקוי"), וזה לטענתו נובע מפעילות ספורט אותה ביצע ביום 29.09.2005 במסגרת עבודתו.

פנייתו בבקשה להכיר בליקוי ממנו הוא סובל כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה על בסיס הנימוק לפיו לא הוכח שהליקוי לו טוען התובע קשור לאירוע הנטען.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מטעמו מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע, וזאת על בסיס המצב העובדתי שדלקמן –

א. התובע יליד 1974.

ב. החל משנת 2004, התובע משמש כמנהל פיקוח בחברת מקורות.

ג. ביום 29.09.2005, במהלך יום ספורט מטעם החברה, התובע השתתף במספר תחרויות של משיכת חבל, באופן ששתי ידיו אוחזות בחבל ורגל שמאל משמשת כיתד, בעוד שרגל ימין ממוקמת מאחוריה בתנוחה הצידה. בסופו של אותו היום, בתחרות האחרונה, בעת משיכת החבל, התובע חש ב"קליק" - דקירה בברך ימין. בסיום המשיכה חש כאבים בברך ימין, ובמהלך סוף השבוע נח ועשה קומפרסים וכעבור מספר ימים הכאבים פחתו (להלן ולעיל: "האירוע").

ד. התובע המשיך בעבודתו כרגיל.

ה. בשנת 2010, התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בגין כאבים בברך.

ו. ביום 19.07.2012, התובע הגיש לנתבע תביעה בגין הפגיעה מיום 29.09.2005, תביעה שנדחתה כאמור.

3. בהתאם לכך מונה מטעמו של בית הדין דר' ציון עידו כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה, והופנו אליו השאלות הבאות –

"1. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סבל התובע בברך ימין החל מיום האירוע כהגדרתו בהחלטה המצ"ב?

2. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו לחלות במחלה או ללקות בליקוי אלמלא התרחשותו של האירוע?

אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו.

3. האם השפיעה התרחשותו של האירוע השפעה כלשהי על הופעת המחלה או הליקוי, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה?".

4. המומחה הביע דעה שלילית ביחס לקיומו של קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בברך ימין לבין האירוע מיום 29.09.05. להלן עיקר קביעותיו שהובאו במסגרת תשובותיו לשאלות שהופנו אליו –

"1. קרע ידית דלי בסהרון הפנימי ברך ימין.

2. למעט עודף משקל קל, לא נמצא בתיק הרפואי כל עדות לגורמי סיכון כלשהם בתובע, העלולים לתרום לפגיעה בברך ימין. לא נמצא עדות לפגיעה קודמת, עיוות בציר הברך, מחלות מטבוליות.

3. על פי התיק הרפואי, הפנייה הראשונה לגורם רפואי בתלונה הנוגעת לברך ימין הינה בתאריך 3.10.10 ד"ר קיבריק 'אתמול תנועה סיבובית ברך ימין. מאז כאבים והגבלה בתנועה. אירוע שלישי מזה שלוש שנים לאחר שבמשך שנה עשה אימונים של משיכת חבל'. עד מועד זה לא נמצאו כל תלונות לעניין ברך ימין.

האירוע על פי העובדות המוסכמות אירע בתאריך 29.9.05. לציין כי התובע ביקר אצל רופאת המשפחה (ואף הדגשתי בממצאי התיק כי מדובר בביקור רגיל ולא בביקור מנהלתי או ללא נוכחות) בתאריכים 25.9.05 ד"ר קיבריק (עקב נגעים בעור) ו- 30.10.05 ד"ר קיבריק (עקב בדיקות מעבדה לא תקינות), קרי כחודש לאחר האירוע הנטען ללא כל איזכור לפגיעה בברך ימין.

קרע מסוג ידית דלי בסהרון הברך, כפי שנמצא אצל התובע, הינו אירוע חבלתי משמעותי העלול להתבטא בדימום/נוזל תוך פרקי, נעילת הברך, כאבים, צליעה והגבלה בתנועה. תיאור התלונה והבדיקה בתאריך 3.10.10 תואמים לפגיעה מסוג זה, הן בתלונות והן במנגנון החבלה שצוטט מפי התובע ע"י ד"ר קיבריק 'אתמול תנועה סיבובית ברך ימין'.

במידה ואכן נגרמה פגיעה תוך פרקית כלשהי כ- 5 שנים קודם לכן בעת האירוע 29.9.05, הרי שהעובדה כי התובע לא נזקק לכל הערכה וטיפול רפואי וכאביו חלפו תוך מספר ימים (ובוודאי שחודש לאחר מכן בביקור אצל רופאת המשפחה לא אוזכר האירוע), הרי שפגיעה זו הייתה חולפת וזמנית וללא השפעה על האירוע החבלתי בתנועה סיבובית יום קודם לפנייתו 3.10.10.

לעניין הציטוט כי מדובר 'באירוע שלישי מזה שלוש שנים', הרי שבתיק הרפואי לא נמצא כל תיעוד לתלונה בעניין, וממילא לא היו אותם אירועים משמעותיים בהתייחס לאירוע 3.10.10 אשר מהלכו מדגים המגבלה והצורך בטיפול שיקומי וניתוחי עקב קרע ידית דלי (אמנם לא כל מקרה כזה זקוק לטיפול ניתוחי, אך בוודאי שיש תקופת מגבלה ושיקום משמעותית, כולל אותם ממצאים אצל ד"ר חדש 13.10.10 כגון 'תפליט בכמות קטנה..., טווח תנועות מלא עם רגישות ניכרת בכיפוף קיצוני...., מקמורי מדיאלי חיובי'.

לפיכך, יש לקבוע כי האירוע 29.5.09 לא השפיע או תרם השפעה משמעותית (קרי 20% ומעלה) על הפגיעה בברך ימין וכי האירוע יום קודם לבדיקתו 3.10.10 הינו האירוע המהותי שגרם לקרע ידית דלי בסהרון הפנימי בברך ימין".

5. לבקשת ב"כ התובע, למומחה הרפואי הופנו שאלות הבהרה. להלן השאלות ותשובות המומחה עליהן, בהתאמה –

א. האם מסקנתך שבחוות דעתך לגבי השפעת האירוע התאונתי בעבודה מיום 29.09.05, כהגדרתו בהחלטת המינוי, הושפעה במידה רבה מהעובדה כי התובע לא פנה מיד לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי? אנא נמק.

"א) האם מסקנתך שבחוות דעתך לגבי השפעת האירוע התאונתי בעבודה מיום 29.9.05, כהגדרתו בהחלטת המינוי, הושפעה במידה רבה מהעובדה כי התובע לא פנה מיד לאחר האירוע לקבלת טיפול רפואי? אנא נמק.

כפי שפורט בתשובה 3 לעיל, הממצא של 'קרע ידית דלי בסהרון פנימי' אינו ממצא של נזק ניווני או נזק המתפתח בהדרגה. סוג קרע זה הינו קרע במנגנון חריף, במועד ברור ומשמעותי, מתבטא לעיתים קרובות לא רק בכאבים אלא גם בנעילת הברך והגבלה ברורה בטווח תנועה כדי צליעה וצורך בקביים וטיפול שיקומי. כלל האירוע 29.9.05 חסר כל ביסוס בתיק הרפואי ואין כל איזכור למרות הביקור אצל ד"ר קיבריק 30.10.05. העובדה כי במשך ימים ושבועות לא פנה או נזקק לטיפול רפואי כלשהו, שוללת כל נזק משמעותי לברך".

ב. חרף קביעתך שבחוות דעתך, ובהתחשב בכך ש"לא נמצא בתיק הרפואי כל עדות לגורמי סיכון כלשהם בתובע העלולים לתרום לפגיעה בברך ימין", האם יתכן לומר כי הפגיעה מיום 29.09.05 הייתה בבחינת המניע הראשון שהוביל לליקוי ממנו סבל התובע בברך ימין בשנת 2010 ("קרע ידית דלי בסהרון הפנימי ברך ימין")? אנא נמק.

"ב) פער של 5 שנים בין מועד התאונה הנטען 29.9.05 ועד מועד התלונות 3.10.10, שולל קשר ביולוגי/התפתחותי לנזק בסהרון. להדגיש גם כי הופעת התסמינים חלה יום למחרת תנועה סיבובית בברך (מנגנון מקובל לקרע ידית דלי בסהרון) כמתואר 3.10.10 ד"ר קיבריק ('אתמול תנועה סיבובית ברך ימין. מאז כאבים והגבלה בתנועה'). לפי טענה זו, נזק שלא בה לכל ביטוי לתלונה או מגבלה גופנית סמוך למועד האירוע 29.9.05, נותר ללא כל הפרעה במשך 5 שנים והוא מהווה גורם שתרם להתפתחות הליקוי. לעניין זה, גם אם קיימת סבירות כלשהי לנזק מסויים בסהרון ב- 2005, הרי שנזק זה הינו בעל השפעה לא משמעותית, קרי פחות מ- 20% תרומה לנזק שנמצא ב- 2010".

ג. בחוות דעתך ציינת כי כאביו של התובע "חלפו תוך מספר ימים...".

אנא הבהרה, על סמך מה ביססת את הממצא הנ"ל, מקום ונרשם בעובדות המקרה: "כעבור מספר ימין הכאבים פחתו".

"ג) בתשובה לעיל נכתב 'שהעובדה כי התובע לא נזקק לכל הערכה וטיפול רפואי וכאביו חלפו תוך מספר ימים (ובוודאי שחודש לאחר מכן בביקור אצל רופאת המשפחה לא אוזכר האירוע), הרי שפגיעה זו הייתה חולפת וזמנית' וזאת על סמך הביקור אצל ד"ר קיבריק בתאריך 30.10.05, קרי עד כחודש ממועד האירוע. כפי שהודגש, מדובר בביקור רגיל ולא מנהלי או טלפוני. ההדגשה הינה שעד חודש מהאירוע, ברור כי אין כל תלונה או איזכור".

6. מטעם ב"כ התובע הוגשו סיכומים, ולדעתה המומחה טעה בקביעתו כי האירוע התאונתי לא השפיע באופן משמעותי על הופעת הנזק ממנו התובע סובל בברך ימין. על כן לדעתה, מאחר והמומחה לא שלל את האפשרות כי אכן קיימת השפעה הלכה למעשה של התאונה מיום 29.09.05 על הופעת הנזק ממנו סובל התובע בברך ימין, השפעה שלמרות שאיננה מכרעת, עדיין מדובר לכל הפחות בטריגר אשר הוביל לפגיעה קשה ביותר בברך ימין.

הוסיפה ב"כ התובע וטענה, כי יש לזכור כי המומחה הרפואי שלל מצב רפואי קודם לאירוע התאונתי בברך ימין, וכן כי התובע, כאדם בעל סיבולת מאד גבוהה, בחר לטפל בעצמו ואין הדבר צריך לבוא לרועץ.

לטענתה, קיימים מקרים בהם הנזק הרפואי הופיע זמן ארוך ואפילו שנים אחרי הפגיעה ואין מדובר במקרה ש"נופל משמיים".

על כן, מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה ניתן להגיע למסקנה, לפיה האירוע אשר התרחש לתובע בשנת 2005, גרם למתיחה בברך ימין של התובע והאירוע גרם נזק ממנו סובל התובע, וזאת על אף שלא ביקר במשך תקופה ארוכה במוסד רפואי כלשהו והסתפק במנוחה בבית ונעזר במשככי כאבים. מסקנה זו מתיישבת עם קביעת המומחה כי קיימת סבירות כלשהי לנזק מסוים בסהרון ב – 2005.

7. ב"כ הנתבע, לעומת זאת, במסגרת סכומי טענותיה המשלימים, הדגישה שיש לאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו ולדחות את התביעה.

דיון והכרעה –

8. על פי ההלכה הנוהגת, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321; דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; עבל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).

במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם).

בחינת חוות הדעת והשלמתה, אותה אנו מאמצים, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה שאירעה לתובע ביום 29.09.05 לבין הליקוי ממנו סובל בברך ימין ("קרע ידית דלי בסהרון הפנימי ברך ימין"). באשר לאותה אבחנה, המומחה הסביר, על פי הממצאים הרפואיים שעמדו לפניו, שעד ליום 03.10.10, התובע לא פנה לגורם רפואי בתלונות לעניין ברך ימין. תלונות התובע מיום 03.10.10, לדעת המומחה, תואמות לפגיעת התובע בברך ימין, באשר לדעתו הממצא הרפואי האמור, מתאים ל"אירוע חבלתי משמעותי העלול להתבטא בדימום/נוזל תוך פרקי, נעילת הברך, כאבים, צליעה והגבלה בתנועה". על כן, לגישתו של המומחה, חרף כך שמדובר בממצא רפואי חמור האמור להיגרם עקב מנגנון פגיעה חריף, העובדה שהתובע לא נזקק לטיפול רפואי לאחר האירוע מיום 29.09.05, כאשר גם כחודש לאחר האירוע בביקור אצל רופאת המשפחה לא קיים כל אזכור לעצם התרחשות האירוע, "הרי שפגיעה זו הייתה חולפת וזמנית וללא השפעה על האירוע החבלתי בתנועה סיבובית יום קודם לפנייתו 3.10.10". במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, המומחה חזר ואישש את קביעותיו, לפיהן "פער של 5 שנים בין מועד התאונה הנטען 29.9.05 ועד מועד התלונות 3.10.10, שולל קשר ביולוגי/התפתחותי לנזק בסהרון ", וכי "גם אם קיימת סבירות כלשהי לנזק מסויים בסהרון ב- 2005, הרי שנזק זה הינו בעל השפעה לא משמעותית, קרי פחות מ- 20% תרומה לנזק שנמצא ב- 2010 (ההדגשות במקור, ו.ש)".

הנה כי כן, ובניגוד לעמדת ב"כ התובע, הרי שהמומחה קבע נחרצות כי לא קיים כל קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בברך ימין ("קרע ידית דלי בסהרון הפנימי ברך ימין") לבין האירוע מיום 29.09.05, והתרשמותנו הנה כי המומחה היה מודע לכל הנתונים בעניינו של התובע ותשובותיו היו מנומקות, עקביות, סבירות ויש בהן מענה לכלל השאלות שהופנו אליו.

יתר טענות ב"כ התובע הינן טענות רפואיות –מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתה על פני מסקנותיו של המומחה.

עוד למותר לציין, שהעובדה שהמומחה שלל מצב רפואי קודם לאירוע מיום 29.09.05, אינה מעידה בהכרח על קיומו של קשר סיבתי, וודאי כאשר המומחה הסביר את מהלך המחלה ממנה סובל התובע ומדוע אין לקשור אותה לאירוע מיום 29.09.05. ויודגש, המומחה אינו אמור להסביר את אופן התפתחות המחלה ממנה סובל התובע. תפקידו של המומחה מסתכם בדיון בקשר הסיבתי בין האירוע מיום 29.09.05 לבין מצבו הרפואי של התובע (וראו לעניין זה את שנפסק בעב"ל 215/05 מוריס מגירה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.11.06).

9. משכך, לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות.

10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏י"ב אדר תשע"ה, ‏03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.