א.

1. בפני בקשה המוכתרת בקשה "לצירוף ראיה בערעור" נשוא פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת אילונה אריאלי), אשר ניתן ביום 29.7.13 בת"א 11451-09-08 ובמסגרתו התקבלה תביעת המשיב 2 לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מרשלנות המערערת והמשיבה 4.

2. במסגרת ההליך קמא, הגיש המשיב 2 חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו בתחום האורטופדי ( ד"ר פאר). מנגד לא הוגשה חוות דעת מטעם המערערת בזמנים שנקבעו. רק בהמשך, ביום 11.1.12 ולאחר שהחל שלב ההוכחות במהלכו נשמעו כבר עדים מטעם המשיב 2 -התובע, הוגשה מטעם המערערת- הנתבעת, חוות דעת של המומחה מטעמה ערוכה בידי ד"ר קליגמן שהינו מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

ביום 19.1.12 הגיש המשיב 2 בקשה להוצאת חוות דעתו של ד"ר קליגמן מתיק ביהמ"ש.

3. בהחלטה מיום 23.2.12, קבע בית משפט קמא, בין היתר, כי אין הצדקה להגשת חוות דעתו של ד"ר קליגמן בשלב בו הוגשה וכן נקבע כי אין מקום לקבל את חוות הדעת היות ויש בהגשתה משום "מקצה שיפורים" ומשכך אף לא תשמש כראיה בתיק. (ראה החלטת ביהמ"ש קמא מיום 23.2.12 עמ' 67-68 לפרוטוקול) (להלן: "ההחלטה").

4. ביום 10.9.13, הגישה המערערת הודעת ערעור אשר במסגרתה פירטה את השגותיה באשר לקביעות בפסק הדין קמא, לרבות העלאת טענות כנגד ההחלטה לעיל, שעניינה כאמור אי קבלת חוות דעתו של ד"ר קליגמן, כפי הנימוקים שם.

ב.

5. בבקשתה כאן, טוענת המערערת, כטענה בפני עצמה, במסגרת בקשה לצירוף ראיה ,כי יש לקבל כראיה בתיק את חוות דעתו של ד"ר קליגמן, אשר לא התקבלה בבית משפט קמא.

לטענת המערערת, אמנם חוות הדעת הנ"ל אכן לא הוגשה במועד, אך פסילתה מהווה מעשה קיצוני.

עוד מפנה המערערת לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), שעניינה תיקון פגם או טעות בהליך, זאת כדי לברר את השאלות השנויות במחלוקת.

בבקשתה מעלה המערערת טענות נוספות לעניין אי קבלת חוות הדעת, אשר מועלות גם בהודעת הערעור עצמה.

המערערת צירפה לבקשה את חוות הדעת האמורה.

6. מנגד טוען המשיב 2 בתגובתו, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכבר מטעם זה, יש לדחותה.

המשיב 2 מוסיף וטוען כי הודעת הערעור כוללת בחובה טענות המתייחסות לאי קבלת חוות הדעת בהליך קמא, ולטענתו לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לצירוף ראיה בשלב הערעור.

ג.

7. לאחר שבחנתי את טענות המערערת בבקשה ואת התגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

8. ראש וראשון יצוין כי "הראיה" הנטענת צורפה לבקשה עצמה ולכן יש מקום לדחותה ולו רק מטעם זה.

על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92, בקשה להבאת ראיה נוספת "תציין עיקר מהותה של הראיה בלי לצרפה ויובאו בה נימוקים להגשתה של הראיה בשלב זה של ההליכים..." (ראה סעיף 1 להנחיה). (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור- י.כ).

הנחיה זו מבקשת למעשה, לאזן בין הצורך שלא לחשוף את בית המשפט לראיה שטרם הוחלט שיש לקבלה לבין הצורך ליתן לבית המשפט מושג על טיב הראיה שצירופה מבוקש וזאת לצורך הכרעה בבקשה להבאת ראיה. (ראה: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ (12.1.10).

שרבוב הראיה וצירופה, אגב הבקשה לצירוף ראיה, מהווה התנהלות בלתי ראויה.

ד.

9. מעבר לכך ולגופו של עניין, הבקשה ככזו, מטמיעה בתוכה כבר את נימוקי הערעור בהקשר זה, כפי שאלה עולים מהודעת הערעור. (ראה נימוקי הערעור עמודים 2-4- וההתייחסות להחלטה מיום 23.2.12).

10. קיימים כללים ברורים בדבר הגשת בקשה לצירוף ראיה, כפי שעולה הן מהחוק והן מהפסיקה הענפה בנושא.

תקנה 457 לתקנות קובעת לאמור:

"(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות."

אם כן, הכלל הוא כי בעלי דין אינם זכאים להביא ראיות נוספות בפני בית משפט שלערעור.

יחד עם זאת, קיימות שתי עילות מרכזיות אשר מכוחן ניתן להתיר קבלת ראיות נוספות בערעור:

האחת, כי הערכאה הראשונה סירבה שלא כדין לקבל ראיה; (על עילה זו מתבססת המערערת בבקשה כאן), והשנייה מסמיכה את ערכאת הערעור להרשות הבאת ראיה נוספת, מקום שיש צורך בכך "כדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת. יודגש כי "תנאי בל יעבור הוא, כי המבקש יראה גם שהראיה הנוספת עשויה לעזור לו, שאם לא כן, שוב אין טעם להתיר הבאתה". ראה: ע"א 1912/93 שחם נ' מנס פ"ד נ"ב (1) 119, א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית עמ' 666-667), ע"א 325/68 איטונג- בטרום בע"מ נ' בנק לסחר חוץ בע"מ ואח' פ"מ כב (2) 901.

יודגש כי הגשת ראיות בשלב הערעור מתאפשרת במשורה, "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה"... ע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' רבאח רביע (8.11.06), ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי פ"ד יט (4) 339.

11. במקרה דנן, לא מצאתי מקום, בשלב זה, להתיר את הגשת הראיה המבוקשת.

החלטת בית משפט קמא ברורה ומנומקת ובשלב זה לא שוכנעתי כי נפל בה פגם כדי קבלתה בשלב זה ובמסגרת הבקשה המונחת בפני.

כאמור נימוקי הערעור כוללים השגות על החלטה זו, ומכאן, תבחן ההחלטה במסגרת הכוללת של הערעור.

12. מבלי לקבוע מסמרות ביחס לטענות המערערת בערעור גופו, ראוי לציין כי ככלל על בעל הדין להגיש ראיותיו על פי סדרי הדין הקבועים, "בחבילה אחת" ולא בתפזורת. (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פד מו(3) 738, 742. הגשת ראיה באיחור (בעניינו חוות הדעת) אינה אלא בגדר היוצא מן הכלל.

אמנם בית המשפט רשאי לקבל ראיות בשלבים מאוחרים של ההליך, אך יש לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו.

13. המערערת מציבה בקשה אשר מצויה הלכה למעשה בהודעות הערעור.

14. מעבר לכך, יודגש כי :

"הכלל הוא, אפוא, כי ערכאת הערעור בוחנת את פסק-דינה של הערכאה המבררת על-פי המצע הראייתי-העובדתי שלפיו ניתן פסק-הדין ונסיבות חריגות בלבד יצדיקו סטייה מן הכלל האמור ופתיחת מסכת הראיות בשלב הערעור. הרציונאל המונח ביסוד גישה מצמצמת זו עניינו בעיקרון סופיות הדיון ובתפיסה לפיה הליך הערעור נועד לאתר טעויות שנפלו בפסק הדין של הערכאה המבררת... סטייה מן הכלל האמור תתאפשר, אפוא, רק באותם המקרים שבהם קיימת 'סיבה חשובה' המצדיקה חריגה מעקרון הסופיות ורק אם המבקש פעל בשקידה ראויה לגילוין ולהגשתן של הראיות בפני הערכאה המבררת". (שם, בפסקה 19, וראו, לעניין זה, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 666-664 (מהדורה עשירית, 2009), ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141 (1984); ע"א 10704/05 לוגסי נ' פקיד השומה אשקלון (10.7.2008); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (12.8.2009); ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337 (2004)). ראה: ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ – רמאללה נ' מוחמד חג'וג' (5.8.2010) וגם: עע"מ 5408/12 ברק 555 בע"מ נ' מגלקום תקשורת מחשבים בע"מ (14.2.13).

15. מכל אלה אני מורה על דחיית הבקשה. המסמך שצורף לבקשה יוצא מתיק ביהמ"ש.

16. המערערת תישא בהוצאות המשיב 2 אשר טרח והגיב, כדי סך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.