תיק זה הובא בפניי זה עתה למתן החלטה בבקשה שעניינה עיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקשת / המערערת, הגישה, יחד עם הודעת הערעור מטעמה, בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין כך שהיא תשלם סך של 50,000 ₪ והיתרה תעוכב עד למתן פסק דין בערעור – (סעיף 10 לבקשה).

המבקשת תוקעת את יתדות טיעוניה בשני אלה; סיכויי ערעור טובים ומבוססים וכן מאזן נוחות הנוטה לטובתה, כך לדידה, והכל כפי המפורט בהרחבה בבקשה ובפסיקה המאוזכרת בה. לגישתה של המבקשת, במידה וביצוע פסק הדין לא יעוכב; או אז, יהיה קשה לגבות את הכסף בחזרה וכי לא ייגרם נזק לזוכה ככל ויינתן עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין.

המשיב בתגובתו התנגד לבקשה. הוא העלה מספר טענות חלקן מקדמיות וחלקן לגופו של עניין: לדידו, יש לדחות את הבקשה מאחר ולא צורף לה תצהיר. כן, הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב; המשיב טען גם לקיומו של פגם פרוצדורלי כך שהיה על המבקשת לפנות תחילה בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאה אשר נתנה את פסק הדין. לגופו של עניין, נטען, כי המבקשת לא עמדה בכללים המזכים אותה בעיכוב ביצוע ולא הוכיחה סיכויי הצלחה בערעור וגם לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. יתר על כן, מאחר והמדובר הוא בעיכוב ביצוע של חיוב כספי היה על המבקשת להראות כי לא תוכל לגבות בחזרה את כספה ואת זאת היא לא עשתה. המשיב פירט את טענותיו בהרחבה ותמך אותן בפסיקה מתאימה.

למבקשת ניתנה זכות תשובה והיא ניצלה את הזכות והגישה תשובה קצרה מטעמה.

בבוא בית המשפט לדון באפשרות עיכוב ביצוע פסק דין עליו לתור אחר שני קריטריונים עיקריים: סיכויי המבקשת לזכות בערעור ומאזר הנוחות בין הצדדים - ראה לדוגמה רע"א 7682/05 לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 2.11.06).

באשר לסיכויי הערעור, הרי אלה נקבעים באופן לכאורי בלבד; על פניו, לאחר עיון בהודעת הערעור ובפסק הדין נשוא הערעור, נראה כי מדובר בסיכויים לא מבוטלים. השאלות העולות מהודעת הערעור הינן שאלות כבדות משקל הן ביחס לשאלת האחריות וחלוקתה והן ביחס לאשם התורם , זאת בנוסף לטענות אחרות נוספות.

מכאן לשאלת מאזן הנוחות; עיכוב הביצוע המבוקש הוא עיכובו של חיוב כספי. ככלל, נקודת המוצא הינה, כי ערעור המוגש על פסק דין העוסק בחיוב כספי איננו נמנה על המקרים המצדיקים עיכוב ביצוע. רע"א 2490/05 בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (תק-על 2005 (2) 288, 289 .

מכאן, ועל מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע של חיוב כספי, מוטל על המבקש הנטל להוכיח מדוע יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד מבחינתו לגבות בחזרה מן המשיב את הכספים ששולמו לו.

לפי הפסיקה אליה גם הפנה ב"כ המבקשת, בבואי לבחון את יכולתו של המשיב להחזיר את הכסף במקרה שבו תזכה המבקשת בערעור, יש לתת את הדעת, לצד מצבו הכלכלי, גם לגובה הסכום הנדון. העובדה כי מדובר בסכום גבוה יש בה להקים את החשש כי המשיב יתקשה בהמשך להשיב את הסכום אותו קיבל, ככל והערעור יתקבל בסופו של יום.

ומכאן, לענייננו; אמנם המדובר הוא בחיוב כספי. כן, המבקשת לא הניחה על שולחננו בסיס ראייתי לכאורי הדי בו כדי ללמדנו אם ביכולתו של המשיב לפרוע חזרה את הכספים אותם יקבל אם לאו; אולם, לצד זאת, ובהתחשב בגובה הסכום הפסוק והעובדה כי חלק מאותו סכום פסוק הינו עבור נזקים עתידיים הרי, בבחינת מאזן הנוחות, לא ייגרם נזק למשיב ככל ותעוכב העברה חלקית של החוב הפסוק עד להכרעה בערעור ומאזן הנוחות בעניין זה נוטה הוא בבירור לטובתה של המבקשת.

על כן, ראוי ונכון יהא להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. השאלה הנשאלת היא, איזה סכום יש לעכב? לטענת המבקשת מתוך הסכום שנפסק העומד על סך 255,276 ₪ קיים סכום של 170,000 ₪ אשר נפסקו עבור אובדן כושר השתכרות בעתיד. מתוך היתרה בסך 85,000 ₪ על המערערת לשלם מחצית לפי פסק הדין – כך לטענתה ומכאן דרישתה להסתפק בתשלום הסך של 50,000 ₪ ואת היתרה לעכב. אין בידי לקבל טיעון זה שכן, על פניו החיוב בפסק הדין הינו חיוב ביחד ולחוד. משכך, חלק זה של פסק הדין המחייב תשלום הסך של 85,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד יחסי ומע"מ לא יעוכב ואילו לגבי היתרה, כן יעוכב ביצועו של פסק הדין וזאת עד למתן החלטה סופית בערעור.

הוצאות יישקלו בסוף ההליך עם מתן פסק דין בערעור.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.