1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

רקע

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של הונאה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), החזקת ציוד לזיוף כרטיס חיוב, בניסיון הונאה בנסיבות מחמירות וכן גניבה (ריבוי עבירות). בנוסף, הורשע הנאשם 1 גם בנהיגה פוחזת של רכב.

על פי המתואר באישום הראשון הנאשמים, תושבי רומנייה, הצטיידו במכשיר לשם העתקת נתוני כרטיסי אשראי וכן במצלמה נסתרת. המכשיר הראשון הותקן מעל פתח כניסת כרטיסי החיוב ואילו המצלמה הותקנה מעל לוח המקשים על מנת לקלוט את הקוד הסודי של משתמשי הכרטיסים.

ביום 10.8.13, בשעות הבוקר, התקין נאשם 2 את המכשיר והמצלמה מעל כספומט הממוקם בסניף בנק לאומי במרכז הנגב בבאר שבע, ובהמשך היום פירק אותו. מסיבה שאינה ברורה לא נעשה שימוש בנתונים שנצרבו במועד זה.

בהמשך מתואר כי ביום 22.8.13 בשעה 4:31 התקין נאשם 2 את הציוד הנ"ל בכספומט אחר של סניף בנק לאומי בשדרות יעלים, ולמחרת בשעה 00:16, פירקו. לאחר מכן, צרבו הנאשמים מהנתונים שאספו לפחות 13 כרטיסים מגנטיים איתם ניסו או משכו כספים ממכשירי כספומט שונים באיזור הדרום, כפי שיפורט בהמשך, וזאת באמצעות הקוד הסודי אשר הושג מהתקנת המצלמה.

ביום 24.8.13 משכו הנאשמים מכספומט הממוקם בנתיבות, באמצעות כרטיס חיוב מזויף ועל ידי הקשת הקוד הסודי שהושג כפי המתואר, סך של 2,500 ₪. לאחר מכן, ניסו הנאשמים מספר פעמים למשוך סכומי כסף נוספים, פעם במכשיר כספומט בנתיבות ופעם בבאר שבע, כאשר תחילה ניסו למשוך סכומים גבוהים, אולם כאשר עסקאות אלו לא אושרו ניסו למשוך סכומים נמוכים יותר, אשר גם הם לא אושרו.

על פי המתואר באישום 2 ביום 25.8.13 בשעה 2:49 ניסה נאשם 1 למשוך ממכשיר כספומט בבאר שבע, סך של 2,500 ₪ בשיטה הנ"ל, ללא הצלחה. על פי המתואר באישום 3 באותו מועד, בשעה 17:08 ניסה נאשם 1 למשוך ממכשיר כספומט בבאר שבע גם כן באותה השיטה סך של 2,500 ₪, ללא הצלחה. על פי המתואר באישום הרביעי כעבור שעה השתמשו הנאשמים בכרטיס חיוב מזויף, באמצעות קוד סודי שהושג כפי שתואר לעיל וניסו פעמיים למשוך כספים ממכשיר כספומט ההממוקם בישוב להבים, ללא הצלחה. על פי המתואר באישום החמישי כעבור מספר דקות, נאשם 2 משך בשיטה הנ"ל סך של 2,500 ₪. על פי המתואר באישום השישי ניסו הנאשמים באותו מועד בשעה 18:17 למשוך סך של 2,500 ₪, אולם העסקה לא אושרה. על פי המתואר באישום השביעי הנאשמים ניסו למשוך מכספומט בבאשר שבע סכומי כסף בסך 2,500 ו-1,300 ₪ בשיטה הנ"ל, ללא הצלחה. בהמשך מתואר כי השניים הצליחו למשוך סך של 1,200 ₪. על פי האישום השמיני כעבור מספר דק' הנאשמים ניסו שוב למשוך סך של 2,500 ₪, ללא הצלחה ובהמשך הצליחו למשוך בשיטה זו סך של 600 ₪. על פי האישום התשיעי, כעבור דקה, הצליחו השניים למשוך באותה השיטה סך של 2,500 ₪. על פי האישום העשירי משכו הנאשמים באותה השיטה, סך של 2,500 ממכשיר כספומט נוסף בבאר שבע. על פי המתואר באישום האחד עשר ניסה נאשם 1 בשיטה הנ"ל למשוך סך 108 ₪, אולם עסקה זו לא אושרה. על פי המתואר באישום השניים עשר ניסה נאשם 2 למשוך ממכשיר כספומט בבאר שבע סך של 2,500 בשיטה הנ"ל, אך עסקה זו לא אושרה בהמשך מתואר כיצד משכו הנאשמים בשיטה זו סך 500 ₪ ונאשם 2 הוא אשר נטל סכום זה.

על פי המתואר באישום השלושה עשר מתואר כיצד חוקר מטעם מחלקת הביטחון של לאומי קארד עקב אחר הנאשמים וזאת כאשר נאשם 1 נוהג ברכב. בהמשך השוטרים הוזעקו למקום ולאחר שנאשם 1 הבחין בהם החל לנהוג בדרך נמהרת ונחפזת תוך פגיעה ברכב של החוקר וחציית רמזורים אדומים. כמו כן, לאחר שנתיב הנסיעה נחסם על ידי המשטרה, הלה ניגח את הניידת ופגע בדלת אשר נסגרה על רגלו של השוטר והמשיך בנהיגה פראית המסכנת חיי אדם ורק לאחר שניידת משטרה נצמדה אליהם עצר נאשם 1 את רכבו. מצוין כי לכל אורך המרדף כרזו השוטרים לנאשמים לעצור אולם נאשם 1 לא שעה לקריאות אלו.

בדיון מיום 5.3.14 ולאחר הליך גישור ארוך וממושך שנערך בפני כב' הנשיא השופט דורון, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו ויורשעו בעובדות כתב אישום מתוקן. ביחס לנאשם 1 המאשימה עותרת לעונש מאסר בן 25 חודשים, מאסרים מותנים וכן פיצוי בגובה 15,000 ₪. מנגד, הסנגור רשאי לטעון לעונש באופן חופשי. אשר לנאשם 2- הסכימו הצדדים לעונש "סגור" לפיו יוטל על נאשם זה 15 חודשי מאסר, מאסרים מותנים וכן פיצוי בסך 1,000 ₪. עוד הוסכם כי הכסף שנתפס ברשותו של נאשם 2 יחולט לטובת המדינה.

בדיון שנערך בפניי ביום 25.3.14 ביקשו המאשימה וב"כ נאשם 2 לאמץ ולכבד את הסדר אליו הגיעו ביחס לנאשם זה. אלו ציינו את ההודאה והחיסכון בזמן שיפוטי, קושי ראייתי מסוים שהיה בתיק, תיקון כתב האישום, כך שיש במאסר בן 15 חודשים ליתן מענה לשיקולי הענישה השונים.

אשר לנאשם 1 - סבור ב"כ המאשימה כי לאחר שיכלול הנתונים בתיק זה יש להטיל עונש בן 25 חודשי מאסר בפועל. זה הפנה לכך שההבחנה העיקרית בין שני הנאשמים הינה האישום ה-13 העוסק בנהיגה פוחזת המיוחס לנאשם 1 בלבד. זה הפנה לערכים המוגנים שפגע הנאשם במעשיו, בכללם, הגנה על קניין הציבור וכן על תחושת הביטחון האישי והכלכלי. לדבריו, המדובר בריבוי עבירות אשר בוצעו בתחכום ובשיטתיות, על פני פרק זמן קצר. לטענתו, מתחם הענישה בעבירות ההונאה בכרטיס אשראי נע בין מספר חודשים בודדים ועד שנה. אשר לאישום 13- הפנה לחומרה שבמעשים אלו ולכך שהנאשם פגע בשלום הציבור. לטענתו, בשכלול כל הנתונים אלו העונש הראוי שיוטל על נאשם זה הינו 25 חודשי מאסר וכן מאסר מותנה ופיצוי בגובה של 15,000 ₪.

ב"כ נאשם 1 הפנה לכך שנאשם זה הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי רב, בשים לב לרשימת העדים הארוכה. מעבר לכך, הפנה לכך שהגם שמדובר באירוע מרובה עבירות הרי שכולן נעברו ביממה אחת ומשכך יש לבחון את מידת אשמו של הנאשם כאירוע אחד. כמו כן, הפנה לכך שהסכום המצטבר אשר נגנב אינו משמעותי, סך של 11,500 ואילו הנאשם מיוזמתו חפץ בלפצות את המתלוננים בסך של 15,000 וזאת חרף העובדה שאלו כבר פוצו על ידי הבנקים וחברות כרטיסי האשראי. אשר לעבירת הנהיגה הפוחזת- הפנה לכך שניידות המשטרה היו אזרחיות ומשכך הנאשמים לא ידעו כי מדובר במשטרה.

ביחס לנאשם עצמו, הפנה לכך שעסקינן באזרח רומניה, בן 37, מהנדס במקצועו וכן לכך שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. בהקשר לכך, הגיש תעודה ממשרד הפנים הרומני המאששת כי עברו נקי. עוד ציין כי לנאשם בת זוג ברומניה, אשר הינה בהריון. זה ציין כי המניע למעשיו הינו הרצון לסייע להוריו אשר נפלו למשכב. זה פירט כי האם חולה במחלת הסרטן ואביו נזקק להשתלת לב. בעניין זה הוגשו לבית המשפט תעודות רפואיות של ההורים. מעבר לכך, ציין כי יש לתת הדעת לכך שהנאשם הינו נתין הזר ומטבע הדברים, במקרה זה, המאסר קשה יותר מאשר ביתר המקרים.

הנאשם ביקש להוסיף על דברי ב"כ כוחו והביע חרטה על מעשיו. עוד הוסיף כי המעשים אשר ביצע אינם מאפיינים את אורחות חייו. זה חידד כי בשל המצב הבריאותי בו נתונים הוריו, לא עמד בפיתוי וביצע את המיוחס לו. כמו כן, אשתו וילדיו זקוקים לו מאוד. כל צד צירף פסיקה שיש בה כדי לתמוך בעתירתו העונשית.

דיון והכרעה

כאמור, ביחס לשני הנאשמים, ניתן לומר כי מיוחסות להם עבירות דומות ובמס' כמעט זהה של אישומים (לנאשם 2 מיוחסת עבירה נוספת של הונאה וכן שתי גניבות/משיכות נוספות). הלכה למעשה, ההבדל העיקרי שבגינו יש לאבחן את עניינו של הנאשם 1 (שלגביו ישנו הסדר עם תקרת ענישה) אל מול עניינו של הנאשם 2 (שלגביו יש עונש סגור), נוגע לאישום מס' 13 הנסוב סביב עבירה של נהיגה פוחזת של רכב המיוחסת לנאשם 1 בלבד.

במצב דברים שכזה, כהערה מקדימה אציין כי אפילו בעניינו של נאשם 1 אין המדובר בעונש סגור, הרי בשעה שביהמ"ש מקבל את ההסדר בעניינו של הנאשם 2, יש בכך כדי להשליך על עונשו של הנאשם 1. כך כנגזרת, עיקר ההבדל בין הנאשמים יבוא בהתייחסות ביהמ"ש לעונש הראוי בגין העבירה של נהיגה בפזיזות ורשלנות.

הערה מקדימה נוספת נוגעת לטרמינולוגיה בה נקט ב"כ המאשימה בהציגו את ההסדר, תוך שהקפיד לציין שאין המדובר בהסדר טווח אלא מדובר בהסדר בו המאשימה עותרת לעונש של 25 חודשי מאסר בפועל, שזהו העונש הראוי בעוד ב"כ הנאשם 1 יוכל לטעון כרצונו.

אין המדובר בשימוש מקרי במינוחים אלו, ויש להניח שהדברים נאמרו מתוך כך שבשעה שהסדר מוצג בפני ביהמ"ש כהסדר טווח, או אז על דרך הכלל ערכאת הערעור לא תתערב בכל עונש המצוי בגדרי אותו טווח (מתוך כך שכל אחד מן הצדדים סבר שהטווח משכלל נכונה את מכלול אפשרויות הענישה המתאימות לתיק).

לא שיקול זה של המאשימה עומד לפתחו של ביהמ"ש אלא השאלה האם בשעה שהמדינה עותרת לעונש קונקרטי או אז יש לפעול בהתאם לתיקון 113, או שיש לפעול בדרך הביניים, כפי שהתוותה הפסיקה בהסדר הכולל טווח ענישה מוסכם או קביעת רף עליון על ידי המאשימה.

סבורני ף המקרה דנן חוסה תחת אותם כללי יסוד הנוגעים להסדרי טיעון ואין חובת הנמקה מלאה בהתאם לתיקון 113. רק במקרים בהם ישנה סטייה מהותית על בית המשפט להתערב בטווח הענישה אליו הגיעו הצדדים. חיזוק למסקנה זו בהקשר לכך ר' בת"פ 27505-06-12 כב' השופט יועד כהן וכן ת"פ 5093-02-10 מדינת ישראל נ' גיאמי (18.2.13) כב' השופט אינפלד. בנוסף ראה ע"פ 512/13 פלוני נגד מדינת ישראל, שם בימ"ש העליון מבצע הבחנה בין טווח ענישה מוסכם לבין מתחם ענישה, הן ברמה המבנית והן ברמה המהותית באשר מתחם ענישה משקף קביעה נורמטיבית של בימ"ש בעוד טווח ענישה משכלל כוח המיקוח של הצדדים הכולל בין היתר אינטרסים שונים העומדים בבסיס קיומם של הסדרי טיעון הגם שאינם רלוונטיים בקביעת מתחם עונש הולם.

מבין שתי דרכי הפעולה האפשריות, כאמור סבורני כי הגם שמדובר בעונש ספציפי לו עותרת המאשימה בענינו של נאשם 1 שלא מוצג כהסדר טווח, יש לפעול בהתאם למתווה שהונח בע"פ 512/13 היינו המסגרת העונשית שהוצגה לביהמ"ש (שבגדרה זה אמור לקבוע את עונשו של הנאשם) אינה מהווה את מתחם העונש ההולם. משכך, אין מקום גם לעבור בכל בתחנות עליהם מורה תיקון 113 לעבור לצורך גזירת העונש, הגם שקיימת חפיפה רבה בין השיקולים אותם בוחן ביהמ"ש בהתאם לתיקון אל מול אילו שייבחנו במסגרת הסדר טווח. והגם שמתחם הענישה יהווה אבן בוחן לקביעת עונשו של הנאשם.

לגופם של דברים – ככל שהדבר נוגע לנאשם 2, המדובר בהסדר אשר באופן מובהק נוטה לקולא. יחד עם זאת, לא מצאתי כי מדובר בהסדר בלתי סביר המצדיק חריגה מהלכת פלוני. הואיל והעבירות המיוחסות לנאשם 2 מיוחסות גם לנאשם 1, למעט ההבדל עליו עמדתי בראשית גזר הדין, או אז הדברים שיפורטו להלן רלבנטיים לשני הנאשמים.

המדובר בעבירות רכוש מתוחכמות, אשר כאמור כוללות הרכבתו של מתקן ספציפי על מכשיר כספומט קיים, באופן שמאפשר העתקת נתוני כרטיסי האשראי אשר מוכנסים ע"י הלקוחות השונים למכשיר. לצד זאת הותקנה מצלמה נסתרת שתאפשר צילום הקוד הסודי, מעל לוח המקשים. לכך מצטרף רכיב שלישי המאפשר צריבתם של הנתונים שהועתקו על גבי מכשיר פלסטי חדש, באופן שיאפשר משיכת כספים עם הכרטיס המועתק. המדובר בידע ומיומנות שאינם נחלתם של רבים.

המדובר בעבירות המבוצעות בצוותא חדא. איש לרעהו יסייע, יחזק, יתריע ויסייע בעבירות המרמה. המדובר בעבירות שבוצעו באופן אינטנסיבי כאשר למקרא כתב האישום עולה שעל פני יממה בוצעו משיכות וניסיונות משיכה באמצעות הכרטיסים המועתקים ב-10 הזדמנויות שונות. כך גם הועתקו אך בהזדמנות אחת פרטיהם המלאים של 13 כרטיסים המוכנים לשימוש.

ב"כ הנאשם 1 ביקש ללמוד זכות נוכח התפרסותם של המקרים על פני יממה בלבד, ומתוך כך שיש לראות את מכלול העבירות כעבירה נמשכת או עבירה רבת פרטים. כך גם ציין את סכומי הכסף, אשר בסופו של דבר נגנבו ואינם גבוהים באופן יחסי. טיעונים אלו מתקהים באופן משמעותי, נוכח כך שאין המדובר בעבריינים אשר חדלו מביצוע עבירות מיוזמתם, (בין אם מתוך חרטה ובין אם מתוך הבנת הפסול במעשיהם) אלא בפועל בסופו של יום 25.8.13 נתפסו בכף. בדומה, אפילו אקבל הטענה כי סכום הכסף שנגנב לא היה גבוה באופן יחסי, הרי שמנגד יש ליתן הדעת לכך שבמקרים רבים הנאשמים עשו ניסיונות למשיכת כסף בסכומים גבוהים אשר נדחו, וכי רצף פעילותם העבריינית נקטע שלא מיוזמתם אלא על ידי תפיסתם.

הנאשמים על פני אותה יממה מבצעים משיכות במס' כספומטים, החל מכאלו המצויים במרכז הנגב, בלהבים, בשדרות רגר, ברח' החלוץ ואף הגדילו לעשות שעה שניסו לבצע משיכה באמצעות אחד מן הכרטיסים המועתקים בבנק ברומניה. מיותר לציין כי בשעה שהנאשמים מחזיקים ברשותם את כל הרכיבים הדרושים להנפקתו של כרטיס שביכולתו למשוך כסף, הרי שאין כל מניעה שיעשו זאת גם בהיותם מחוץ לתחומי המדינה באמצעות אותם נתונים. עובדת היותם של הנאשמים מצויים בתחומי המדינה כתיירים מקשה אף היא את יכולת התפיסה שלהם, בין אם נוכח כך שאלו יכולים בקלות להימלט חזרה לארצם לאחר שיבצעו את זממם, ובין אם נוכח כך שאלו אינם מוכרים למערכות אכיפת החוק בשונה מאזרחי המדינה.

במעשיהם האמורים, פגעו הנאשמים בזכות האדם לקניין, פגיעה בתחושת הביטחון, ובעקיפין פגעו גם בניהול תקין של דרכי מסחר. בעניין אחרון זה יצוין כי לא יהיה זה מוגזם לומר כי אין אדם בגיר שאינו מחזיק ברשותו כרטיסי אשראי, זוהי כמעט דרך המלך לבצע רכישות ולא למיותר לציין כי גם המדינה מעודדת ביצוען של רכישות באמצעות כרטיסי אשראי, (שכן בכך יש לצמצם את השימוש "בכסף שחור".)

הקלות הבלתי נסבלת בה אדם אשר מבקש להוציא כסף מכספומט (וזאת במאובחן מרכישות באינטרנט או מבתי עסק אשר יכול ורמת האבטחה בהן תהיה נמוכה יחסית) מוצא כי כל פרטי הכרטיס שלו הועתקו ונעשה בהם שימוש, יכול ותביא לצמצום השימוש בכרטיסי האשראי, על כל המשתמע מכך. כך גם יצוין כי אפילו המתלוננים מפוצים, הרי בסופו של דבר הדבר מגולגל לפתחו של הציבור אשר נאלץ לשלם עמלות גבוהות המגלמות את אותם הפסדים.

שני הנאשמים הינם תיירים מרומניה, אשר כאמור ביצעו את המעשים המיוחסים להם במסגרת אשרת תיירים שניתנה להם למשך 3 חודשים. ב"כ הנאשם 1 ביקש ללמד כי המדובר בנאשם זר בארץ זרה וכי מעצרו ומאסרו קשה מאשר אזרח ישראלי אשר יכול לקבל תמיכה ממשפחתו וסביבתו, ולכך יש להוסיף את קשיי השפה בהם נתקלים הנאשמים. טיעון זה, בכל הכבוד, אינו אמור לפעול לזכותם של הנאשמים. המדובר בנאשמים אשר בחרו את מדינת ישראל כיעד לביצוע המעשים הפליליים. הנאשמים אינם פליטים זרים אשר ברחו והגיעו למדינה מתוך מצוקה כלכלית קשה או מתוך חשש לחייהם בארץ מולדתם. הנאשמים אינם יכולים, מחד, לבצע במודע עבירות במדינה שהעניקה להם אשרת תיירים, ולאחר שנתפסו לבקש את חסדי ביהמ"ש בשל היותם זרים באותה מדינה.

מדיניות הענישה הנהוגה בגין העבירות המיוחסות לנאשמים נעה בין עונשי מאסר על תנאי ועונשי מאסר קצרים בעבודות שירות עד לעונשי מאסר בני 10 חודשים בגין כל אחד מן האישומים המיוחסים להםם. בענייננו מצאתי כי בגין כל אחד ואחד מן האישומים מן הראוי שיוטל עונש הנע בין עונש מאסר קצר בעבודות שירות ועד 9חודשי מאסר בפועל, למעט אישום 13.

ככל שהדבר נוגע לנאשם 2, הרי בסופם של דברים, הגם שזה נוטה במובהק לקולא, מצאתי לקבל את ההסדר. המדובר בהסדר שכאמור התקבל לאחר מס' רב של ישיבות גישור בפני כב' הנשיא. מטבעם של דברים מותב זה לא נחשף למלוא התמונה הראייתית, אולם כפי שנטען גם קושי ראייתי עמד בבסיסו של הסדר הטיעון. המדובר בנאשם שחסך זמן שיפוטי יקר, נתון זה מקבל משנה תוקף על רקע ריבוים של עדי התביעה. הודאה זו כפי שנטען מצאה ביטוי כבר בחקירת המשטרה, ויש בהתנהלות זו משום הבעת חרטה.

עוד ביהמ"ש נותן דעתו לכך שישנו ספק האם יש לראות בכל אישום כאירוע העומד בפני עצמו המצדיק קביעת מתחם עונש נפרד, בפרט אמורים הדברים בשים לב לכך שהלכה למעשה נתוני כל הכרטיסים, כפי הנראה, הועתקו בהזדמנות אחת, וכי חלקן של המשיכות מבוצעות ברצף אחת אחרי השנייה באותו זמן ובאותו מקום. ובעניין זה אפנה לכך ש-3 משיכות מבוצעות באמצעות כרטיסים מועתקים בכספומט בלהבים, בשעות 18:10, 18:11, 18:17 (אישומים 4, 5 ו-6) ובדומה 3 משיכות מבוצעות ברצף באותו כספומט בבאר שבע, בשדרות רגר, בשעות 22:12, 22:14, 22:15 (אישומים 7, 8 ו-9), וכן 2 משיכות ברצף בבאר שבע, ברח' החלוץ, בשעות 23:37, 23:47 (אישומים 10 ו-12). במובנים מסוימים, התיאור באותם אישומים לפיו הגיעו הנאשמים בכל פעם מחדש לכספומט, כאשר בפועל מדובר בהגעה יחידה, יש בו כדי "לעבות" את התיאור העובדתי המיוחס לנאשמים ולהחמיר עימם.

כך גם חרף ההסתייגויות אותן הבעתי ביחס להיקף המרמה והמשיכה (בשים לב להיתפסותם של הנאשמים בכף פרק זמן קצר לאחר שהחלו במשיכות), עדיין שומה על ביהמ"ש בבואו לבחון את מכלול מידת אשמם של הנאשמים וליתן הדעת כי מדובר במעשים שבוצעו על פני תקופה קצרה, בבחינת מעידה פלילית אחת.

עוד בהקשר לנאשם 2 – הרי שכידוע, במקרה זה יופעלו עקרונות היסוד של הסדרי טיעון כפי שנקבעו במספר פסקי דין לפיהם על בית המשפט לבחון האם העונש המוסכם אינו מפר את נוסחת האיזון בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור {בעניין זה ראה ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל (28.3.72) ; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (25.12.2002)}. רק במקרה שבו הופר האיזון באופן בולט יתערב בית המשפט בהסדר יגזור בהתאם לשיקול דעתו.

לאור האמור מצאתי לקבל ההסדר בעניינו של נאשם 2

עונשו של הנאשם 1:

נוכח הפירוט אותו ציינתי לגבי ההסדר הנוגע לעניינו של הנאשם 2, הרי שבכל הקשור למעורבותו של הנאשם 1 בעבירות רכוש, ובפרט על רקע הקביעה כי עונש זה נוטה לקולא, הרי מבחינה מתמטית ברי שעונשו של זה לא יפחת מ-15 חודשי מאסר בפועל. יוער כי מסקנה זו נותרת בעינה אפילו בבחינת טבלת העבירות המיוחסות לנאשמים, לנאשם 2 מיוחסת עבירה נוספת של הונאה בנסיבות מחמירות ושתי עבירות של גניבה. הבדל זה אינו מהותי על רקע המתואר בכתב האישום, רציפות ביצוע העבירות ובפרט כאשר כל המעשים אלו מבצעים בצוותא חדא. העובדה כי באחד מן המקרים הנאשם 2 הוא שמתקין את המצלמה והנאשם 1 נמצא בסמיכות לו, אינה מעלה או מורידה. אפילו תמצא כי לנאשם 2 מעורבות גדולה יותר, הרי ממילא נקבע כי הסדר הטיעון מקל עימו באופן משמעותי. כך ומנגד, מטעמים של אחידות ענישה והלכת פלוני אין מקור לקבוע עונש חמור יותר משל נאשם 2 אך בשל קיומו של טווח עונשי המאפשר חריגה שכזו.

נשאלת איפה השאלה מה העונש שיש לגזור על הנאשם 1 בגין מעורבותו באישום 13 ומה העונש שיש לגזור עליו בגדרי עשרת החודשים שהינם ההבדל בין העונש הסגור שנגזר על הנאשם 2 לבין העונש שלו עותרת המאשימה.

במעשיו האמורים, באישום 13, פגע הנאשם 1 בערכים המוגנים של ביטחון הציבור והמשתמשים בכביש, וכן פגיעה בערכים של שלטון ואכיפת חוק. העבירה בה הורשע הנאשם באישום 13 חמורה היא ונסיבות ביצוען חמורות אף הן . בבחינת עונשו של הנאשם, אפילו בית המשפט אינו הולך בהתאם למתווה של תיקון 113 ראוי לבחון תחילה את הפסיקה הנוהגת בעבירות אלו.

בע"פ 3802/10 ליאור אלון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הורשע המערער בעבירות של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338 (1) וכן עבירות של ידיעות כוזבות ושיבוש מהלכי משפט. המערער נדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופסילה בת שנתיים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת בגין כך שעת נהג ברכב נדרש לעצור על ידי שוטרים ועל כך הגיב בהאצה של נסיעתו והחל נמלט תוך שעלה על אי תנועה, חצה צומת כאשר אור אדום דולק בכיוון נסיעתו ותוך סיכון הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. המערער באותו עניין, לא התנגש בכל רכב ולא פגע באדם או ברכוש. בנוסף, לא קדמו לביצוע העבירות הנ"ל, ביצוע עבירות פליליות נוספות (שלא כבעניינו של הנאשם דנן) והעבירות הנלוות נבעו מניסיונו של המערער, לאחר שהצליח להימלט מן השוטרים, לטעון כי רכבו נגנב. בית המשפט העליון אישר את העונש שהשית בית המשפט המחוזי תוך שקבע: " גם בערעור נגד העונש לא מצאנו ממש. אכן, המערער זוכה משתי העבירות שיוחסו לו לפי סעיפים 332 ו – 329 לחוק העונשין. אולם דבר זה לא גרם מאומה מחומרת התנהגותו במהלך מנוסתו מהשוטרים. לעניין זה נזכיר כי בין היתר הוא חצה צומת באור אדום, ובנהיגה מסוג זה גלומה סכנה חמורה למשתמשים אחרים בדרך. בנסיבות אלו, העונש שהושת על המערער הינו מתון ומאוזן...".

בע"פ 5691/09 מוחמד ג'ברין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נדון עניינו של מערער, תושב הרשות הפלסטינית, אשר הורשע בעבירות של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ושב"ח וזאת לאחר שלאחר שהבחינו שוטרים במערער בעודו נוהג ברכב הורו לו לעצור והוא נמלט בנסיעה מהירה תוך שסיכן אנשים תמימים שנקלעו לדרכו ובין השאר כמעט פגע בבעלי חיים ורועה צאן ובסופו של האירוע פגע בניידת משטרה וגרם לה לנזק. בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 שנים והורה על חילוט הרכב בו נהג. בית המשפט העליון ציין לעניין העונש כי: "המערער חטא בשורה ארוכה של עבירות, שעלולות היו להסתיים בתוצאה קשה. נוכח רמת הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה, העונש שהושת על המערער הינו מתון...". ראוי לציין כי גם במקרה זה, בניגוד למקרה דנן, לא נלוו עבירות רכוש קודמות ולא נפגע איש.

בע"פ 10476/09 יוסף אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם) דן בית המשפט העליון בעניינו של צעיר נטול עבר פלילי אשר נהג ברכב בעיר באר שבע ונדרש לעצור על ידי שוטרים ונמלט בנסיעה מהירה כברת דרך לא ארוכה תוך שהוא מתמרן בין מכוניות נוסעות. בית המשפט המחוזי (ת"פ 8124/08), חרף גילו וחרף העדר עבר פלילי, לאחר שזיכה אותו מעבירה לפי סעיף 332 והרשיע אותו בעבירות של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338 (א) (1), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בקלות ראש השית עונש של 24 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בבית המשפט העליון, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע נקבע בין השאר: "המבקש הורשע בשרשרת עבירות חמורות שירצו סכנה לציבור... ...התנהגות זו תחילתה בנהיגה ללא רישיון נהיגה בלב עיר, אמצעה בהתעלמות מקריאות שוטר לעצור וסופה בחציית צומת באור אדום ובניגוד לכיוון התנועה ובביצוע פניית פרסה תוך עקיפת כלי רכב. בדרך נהיגה זו, גרם המבקש לכלי רכב לסטות ממסלולם... ...היה מקום לגזור על המבקש עונש מאסר בפועל..." בפסק הדין שניתן מאוחר יותר צוין: "לאחר שמיעת הערותינו המבוססות על תסקיר שירות המבחן, וכדי לעודד את המערער להמשיך בדרכו הטובה, הסכימו הצדדים על הפחתה מסוימת בעונש המאסר. אנו מורים, בהסכמה, כי תקופת המאסר בפועל תעמוד על 18 חודשים...". כאמור, בניגוד למקרה דנן בעניינו של אותו מערער לא נלוו עבירות קודמות להמלטות המערער מן השוטרים והנהיגה הפרועה שנלוותה אליה, זולת עבירות תעבורה קודמות ובנוסף אותו מערער לא פגע בכלי רכב . בנוסף ר' בע"פ 8116/10 מרעי אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אישר בית המשפט העליון עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר מותנה, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 18 חודשים וקנס בסך 18 אלף ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו בעניינו של מערער שהורשע בעבירות של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, היזק בזדון והעלבת עובד ציבור.

בענייננו, מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים הינה גבוהה ומשמעותית. המדובר בנהיגה פראית, מסוכנת, אשר לא רק העמידה בסיכון את משתמשי הכביש והולכי הרגל, אלא בפועל סיכון זה התממש.

המדובר בנאשם אשר בסמוך לאחר שהבחין בשוטרים נסע במהירות רבה, תוך שפגע ברכבו של אבירם, והחל בנסיעה פרועה לאורך רח' רמב"ם, תוך חציית רמזורים אדומים. גם לאחר שנתיב נסיעתו נחסם חלקית, ניגח הנאשם את ניידת המשטרה תוך שפוגע בדלת הניידת אשר נסגרה על ידו של השוטר שניר. הנאשם המשיך ונסע נגד כיוון התנועה כברת דרך לא קצרה, תוך סטייה מנתיב לנתיב ותוך שמאלצים ג'יפ שהיה במסלולם לסטות מדרכו על מנת שלא להתנגש בהם. בכל אותו מרדף כרזו השוטרים לנאשמם כי הם שוטרים וכי עליו לעצור.

כאמור, ישנם רכיבים רבים לחומרה בהתנהלותו של הנאשם, ולא יהיה זה מוגזם לומר כי בנס האירוע הסתיים ללא חבלות או פציעות קשות, בין של הנאשמים ובין של מי מהנהגים המעורבים.

במובן מסוים, חסד נעשה עם הנאשם, שעה שלא יוחסה לו עבירה חמורה יותר, המדובר בהימלטות אגב ביצוע עבירה פלילי כאמור באישום מס' 12, וכל תכליתה להימלט מאימת הדין. מכל מקום אפילו עסקינן בעבירה של נהיגה בפזיזות ורשלנות, הרי שזו נמצאת ברף הגבוה של עבירות כגון דא.

נסיבות אלו מן הראוי כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 12 - 30 חודשי מאסר בפועל. נמצא כי אפילו אקבע עונשו ברף הנמוך, (בשים לב להעדר עבר פלילי, הודייה, חסכון בזמן שיפוטי, השפעת המעצר והמאסר על הנאשם ובני משפחתו),הרי שיש בכך, בהצטרף לעונש בגין מעורבותו של הנאשם בעבירות הרכוש, כדי להביא את עונשו הכולל של הנאשם לתקרה הענישה הנטענת ומעבר לה.

חרף האמור לעיל, ולו מטעמים של לפנים משורת תוך שיהיה בכך גם ליתן ביטוי לפיצוי אותו התחייב הנאשם לשלם (כאשר עובר למתן זר הדין אף הציג קבלה המעידה על הפקדתו), מתוך כך שלנאשם 2 בכל זאת מיוחסות מעט יותר עבירות, ומתוך בחינת מכלול מעשיו של הנאשם 1 כמכלול על פני רצף יום אחד, ומתוך מתן ביטוי לקושי הראייתי וכן להליך הגישור הארוך שנעשה בפני כב' הנשיא אקבע את עונשו מעט מתחת לתקרה הנטענת.

מכל המקובץ לעיל הנני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים:

א. 23 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו 25.8.13

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע או עבירה של נהיגה בפזיזות ורשלנות.

ד. 15,000 ₪ פיצוי למתלוננים.

מכל המקובץ לעיל הנני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:

א. 15 חודשי מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו 25.8.13.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג עוון.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.

ד. 1,000 ₪ פיצוי שישולם עד ליום 1.7.14.

ב"כ המאשימה יעביר לתיק בית המשפט תוך 14 רשימה ובה פירוט המתלוננים ואופן חלוקת הפיצוי.

ניתן צו כללי למוצגים ליחידה החוקרת

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ד, 09/04/2014 במעמד הנוכחים.