ניתנה ביום 03 נובמבר 2013

כנפי משק תור בע"מ המבקשת

­

-

מורן קירש המשיבה

בשם המבקשת: עו"ד שלמה בכור ועו"ד קרן כהן

בשם המשיבה: ד"ר דוד סער

החלטה

השופט אילן איטח

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגת הציבור גב' הדסה שליסל; ס"ע 49886-03-11) מיום 5.8.13, בו התקבלה בעיקרה תביעת המשיבה לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתה אצל המבקשת וסיומה. תביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה.

הרקע לבקשה:

2. המשיבה הועסקה כסוכנת נסיעות אצל המבקשת, החל מיום 15.2.01 ועד ליום 20.12.10, מועד בו פוטרה מעבודתה, על רקע של טענות מצד המבקשת לרשלנות ולנזקים שהמשיבה גרמה לה בשל הפרת נוהלים ואשר הביאו לכך שבגין הזמנות שונות לא קיבלה המבקשת תשלום מהלקוחות. המבקשת הפחיתה מפיצויי הפיטורים את סכום הנזקים שצטברו כדי סכום דומה. כפועל יוצא תבעה המבקשת בבית הדין פיצויי פיטורים, פיצוי על פיטורים שלא כדין, עמלות שטרם שולמו לה בעבור החודשים ספטמבר - דצמבר 2010, סכומים שקוזזו משכרה בחודשים 12/10, ו- 1/11, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית. בנוסף תבעה המשיבה פיצויי הלנת שכר בגין כספים אלה.

3. המבקשת מנגד טענה כי המשיבה פוטרה מעבודתה עקב הפרה חמורה של נוהלי העבודה. כן נטען כי חרף חתימת המשיבה על התחייבות לפעול על פי נוהלים ולשלם מכיסה את הנזקים שתגרום למעביד (להלן - מסמך השיפוי) לא שילמה המשיבה נזקים אלה. המבקשת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה עתרה לחיוב המשיבה בפיצויים בגין הנזקים שגרמה לה במהלך עבודתה וכן לתשלום הוצאות משפט שנאלצה לשאת בהן.

להשלמת התמונה יצויין כי לאחר הגשת התביעה, העבירה המבקשת למשיבה סך של 11,654 ₪ (16,215 ₪ ברוטו), בגין עמלות, פדיון חופשה ודמי הבראה.

4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בעיקרה ודחה את התביעה שכנגד במלואה. בית הדין קבע כדלקמן:

א. אין ליתן למסמך השיפוי תוקף. מה גם שהמבקשת כלל לא הוכיחה כי למשיבה יש כלפי המבקשת חוב, כמשמעו בסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, שכן החוב הנטען איננו קצוב ואיננו מוסכם על ידי המשיבה;

ב. לא הוכחו הטענות אודות נזקים שגרמה המשיבה למבקשת או על הפרת נהלים או הפרת משמעת. יתרה מזאת נקבע כי המבקשת נהגה כלפי המשיבה באופן שונה ומפלה לעומת האופן בו נהגה כלפי עובדים אחרים שבעטיים סופקו הזמנות מבלי שנגבה תשלום.

ג. המשיבה הייתה עובדת מוערכת ופוטרה רק משום שסירבה לשלם 50% מהנזקים שיוחסו לה על ידי המבקשת. עוד נקבע כי המשיבה לא קיבלה התרעה כלשהי בטרם פיטוריה וכי לא היו נהלים ברורים במבקשת באשר לקבלת שיקים מלקוחות;

ד. פיטורי המשיבה נעשו שלא כדין ולא מהסיבה שצויינה בשימוע (קבלת שיקים ללא אישור ההנהלה). השימוע שנערך למשיבה לקה בחסר, שכן כל הטענות כנגדה שהועלו בתביעה שכנגד כלל לא עלו בשימוע.

ה. המשיבה הייתה זכאית לעמלות עבור חודשים ספטמר - דצמבר 2010 ושכר עבודה עבור חודשים 12/10-1/11 וכן פדיון חופשה ודמי הבראה. לאחר קיזוז סך 16,215 ששולם למשיבה לאחר הגשת התביעה, נותרה המבקשת חייבת סך של 1,647 ₪ בגין הפרשי שכר. תביעת המשיבה לפיצוי הלנת שכר נדחתה, בשל קיום מחלוקת עובדתית באשר לסכומים שאותם חייבת לה המבקשת.

ו. לעניין התביעה שכנגד נקבע, בהסתמך על עדויות סמנכ"ל הכספים של המבקשת, כי המבקשת קיבלה פסק דין כנגד מספר לקוחות בבית משפט השלום ואף פתחה תיק הוצאה לפועל, אולם לא טרחה לציין זאת בכתב התביעה שכנגד. לפיכך התביעה שכנגד בגין כרטיס הטיסה שהוזמן באמצעות כרטיס אשראי נדחתה. בנוסף, נדחתה מאותה סיבה גם התביעה בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפטיות שנגרמו למבקשת בעטיה של המשיבה בבית משפט השלום.

כפועל יוצא מקביעות אלה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה סך של 91,927 ₪ בגין פיצויי פיטורים, תשלום נוסף בשיעור של משכורת אחת, בסך 9,270 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן הפרשי שכר בסך 1,647 ₪. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בגין תביעתה וכן אותם הסכומים בגין דחיית התביעה שכנגד – סך הכל 22,000 ₪ כהוצאות.

הבקשה וטענות הצדדים:

5. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע - היא הבקשה שלפני. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, במסגרת הודעת הערעור, בין היתר, כי המבקשת פעלה כדין ועל פי חוק כאשר קיזזה את פיצויי הפיטורים מהמשיבה. לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את חוזה העבודה על ידי מעשים ומחדלים שאינם עולים בקנה אחד עם התנאים המוסכמים שבחוזה; המשיבה חתמה מרצונה החופשי על מסמך התחייבות, בו התחייבה להחזיר אישית חוב תוך ניכוי משכרה; המשיבה התחייבה כי תישא באופן אישי במלוא מחיר כרטיס הטיסה, חבילת נופש, מלון או שירות אחר במקום או בתשלום היתרה עם הלקוח, אם תפר את הנוהלים; מדובר בסכום קצוב המהווה חוב של העובד לחברה; מהמסמך עולה כי הפרת ההתחייבות מהווה הפרת משמעת חמורה, שתוצאותיה פיטורים ושלילת פיצויי הפיטורים. עוד נטען כי המשיבה פוטרה כדין, עקב הפרה חמורה של נוהלי העבודה של החברה, לאחר הליך שימוע ולאחר שיחה נוספת עם מנכ"ל המבקשת. כן נטען כי לא היה מקום לדחות את התביעה שכנגד.

6. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש שאם תשלם למשיבה את הסכום הפסוק באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל ערעורה, לא תהיה באפשרותה להיפרע מהמשיבה, בהיות האחרונה מצויה בקשיים כלכליים. בקשר לכך נטען כי במהלך עבודתה אצלה המבקשת, קיבלה המשיבה הלוואות מן החברה עקב קשיים כלכליים שאליהם נקלעה. עוד נטען כי לא הובאה בפני בית הדין האזורי כל עדות כי למשיבה עבודה קבועה מאז סיום עבודתה אצל המבקשת לפי כשלוש שנים. המבקשת מבהירה כי בקופות הפיצויים האישיות של המשיבה הופקד סך של 53,613 ₪ ומצהירה כי לא תמשוך סכום זה עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, מאחר שחלק מן הכספים שאותם תאלץ לשלם למשיבה אם ערעורה ידחה, מצויים כבר בקופות הפיצויים, נכונה היא להפקיד בקופת בית הדין ערבות בנקאית בשיעור יתרת הסכום הפסוק מעבר לזה הקיים בקופת הפיצויים.

7. להשלמת התמונה יצויין כי בהחלטתי מיום 21.10.13 נדחתה בקשת המשיבה לדחות על הסף את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מחמת חוסר סמכות עניניית של ערכאת הערעור לדון בה, והתבקשו תגובות הצדדים לגופה של הבקשה.

8. בין לבין, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדה, עד למתן החלטה בבקשתה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשת, בעקבות מסכת העניינים התארכו ההליכים וטרם ניתנה החלטה לגופה בבקשתה לעיכוב ביצוע ואף המשיבה החלה בהליכי הוצאה לפועל כנגדה. לטענתה, העיכוב במתן ההחלטה נבע מהגשת בקשות סרק על ידי המשיבה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, מתבקש בית הדין להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל כאמור.

9. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל וטוענת כי תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 27.10.13, ואין כל מניעה ליתן החלטה בבקשה, אשר תייתר את הדיון בבקשה דנא. המשיבה טוענת כי פעלה בהתאם להחלטות בית הדין ולא הגישה "בקשת סרק", כטענת המבקשת. לטענתה, המבקשת בחרה להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין חודש ימים לאחר שהגישה את הערעור, ואין לה להלין אלא על עצמה, שנפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל, שעה שלא פעלה בהתאם לפסק הדין, ומבלי שהיה בידיה צו שיפוטי לעיכוב ההליכים.

10. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין חסרה את הבסיס המשפטי והעובדתי כאחד ודינה להידחות. לטענתה, סיכויי הערעור אפסיים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. אשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן, שהמשיבה היתה זכאית לקבלן לפני כשלוש שנים בעת פיטוריה, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן, לאחר שנקבע בפסק הדין כי היא זכאית להן. עוד נטען כי המבקשת לא טענה, וממילא לא הביאה כל ראיה לכך שתשלום הסכום הפסוק באופן מיידי יגרום לה לנזק בלתי הפיך. מדובר בחברה גדולה, המעסיקה למעלה ממאה עובדים, פועלת בענף התיירות והנופש שנים רבות ומשרתת עשרות אלפי לקוחות מדי שנה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבה, הנזק שיגרם לה אם יעוכב ביצוע פסק הדין גדול בהרבה מהנזק שיגרם למבקשת, אם בכלל, אם לא יעוכב ביצועו.

המשיבה מוסיפה ומבקשת, למען הזהירות, כי אם בית הדין יעתר לבקשה באופן מלא או חלקי, הרי שיעשה זאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק. לטענתה, אין לקבל את טענת המבקשת להפקדת ערובה מעבר לסך של 53,613 ₪ שלטענתה צבורים על חשבון פיצויים בקרן הפנסיה של המשיבה, שכן לא ברור אם מדובר בסכום שהופרש על ידי המבקשת ולא על ידי מעסיקיה הקודמים של המשיבה. עוד נטען כי המבקשת אף לא נתנה למשיבה טופס העברת בעלות של הפוליסה והסכמה לשחרר את כספי פיצויי הפיטורים.

11. המבקשת לא הגיבה לתשובת המשיבה, חרף האפשרות לעשות כן.

דיון והכרעה:

12. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לעובד אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים^[1]. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור^[2].

לאור האמור, יש לדון בבקשה לעיכוב ביצוע על פי המבחנים המקובלים בפסיקה – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים, וזאת בהתייחס אך ורק לקביעות פסק הדין שעליהן הוגש ערעור. בכל הנוגע לקביעות בפסק הדין שעליהן לא הוגש ערעור – הפרשי שכר והוצאות משפט – אין כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין. על פני הדברים, המבקשת לא ערערה על קביעות אלה, ולכן הן סופיות.

13. באשר לסיכויי הערעור - עיון בהודעת הערעור מעלה כי עיקרה מופנה כנגד קביעת בית הדין האזורי, שלפיה לא הוכיחה המבקשת את טענותיה להפרת משמעת חמורה על ידי המשיבה, וכנגד הקביעה בעניין החתימה על מסמך השיפוי וקיזוז פיצויי פיטורים. עיון בפסק הדין מעלה כי מסקנות בית הדין בעניינים אלה מבוססות על קביעות עובדתיות, הנסמכות, בין היתר, על התרשמותו מהעדים שנשמעו בפניו ומהראיות שהוצגו לו. כידוע, אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בעניינים מסוג זה. מבחינה זו, נראה, על פניו, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. זאת במיוחד כאשר קבע בית הדין כי המשיבה פוטרה רק משום שסירבה לשלם 50% מהנזקים שנטענו על ידי המבקשת.

14. באשר למאזן הנוחות - המבקשת לא השכילה להצביע על חשש ממשי שיקשה עליה להיפרע מהמשיבה אם תשלם את הסכום הפסוק ויתקבל ערעורה. בעניין זה מונח נטל ההוכחה על כתפיה ולא על כתפיה המשיבה. טענת המבקשת כי דחיית הבקשה תגרום לה לנזק, נטענה ללא תמיכה בראיות מספקות, למעט הצהרה כללית.

לאור כל האמור, נראה לי כי באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות, יש לדחות את הבקשה.

15. סוף דבר - הבקשה נדחית. לאור הבקשה לסילוק על הסף שהגישה המשיבה, איני פוסק צו להוצאות בגין בקשה זו שנדחתה.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד (03 נובמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה, (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, (14.6.12). ↑

2. ע"א 9296/03 עזרא אהרוני - יוסף מנשה, פ"ד נח (2) 301 (2003), 305-304; ע"ע (ארצי) 15929-07-12 דחן בע"מ – Peter Ebuka, (1.8.12).

   3. בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405 (1997); ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נג(1) (1999), 187). ↑