הכרעת דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכויו של הנאשם מעבירה של תקיפה סתם (עבירה אחת) – לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ועל הרשעתו בעבירות של תקיפה סתם (עבירה אחת) – לפי סעיף 379 לחוק, החזקת סכין שלא למטרה כשרה – לפי סעיף 186(א) לחוק ואיומים – לפי סעיף 192 לחוק.

1. כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות של תקיפה סתם - על פי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של איומים - על פי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה – על פי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, הכול על רקע סכסוך על דרך.
2. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 14.8.12 בשעה 16:00 לערך, נסע יצחק אלטר גרוביס (להלן: "מתלונן 1"), ברכבו, יחד עם יצחק וייזר (להלן: "מתלונן 2"), ברחוב ששת הימים ברמת גן, בסמוך לקניון איילון, לכיוון בני ברק.

בעת שנעצר הרכב בו נסעו המתלוננים, בצומת במקום המתואר לעיל, נעצר לידם הרכב בו נסע הנאשם, שישב במושב הסמוך לנהג.

הנאשם פתח את דלת הרכב ותקף את מתלונן 1 שלא כדין, בכך שהשליך מכשיר "אייפוד" לעברו אשר פגע בראשו.

לאחר התקיפה המשיכו שני כלי הרכב בנסיעה ובהמשך רחוב ששת הימים חסם נהג הרכב בו נסע הנאשם את נתיב נסיעת רכבם של המתלוננים וגרם להם לעצור.

הנאשם יצא מהרכב, ניגש לעבר מתלונן 2, אשר פתח את החלון הסמוך אליו כדי לשוחח עמו, ותקף אותו שלא כדין בכך שנתן לו אגרופים וסטירות לפניו.

בנסיבות אלו, יצא מתלונן 1 מרכבו, שאל את הנאשם מה קרה ואמר לו כי יזמין משטרה.

הנאשם שלף מכיס מכנסיו סכין יפנית, איים באמצעותה על מתלונן 1 וצעק לעברו "אני ארצח אותך, אני אדקור אותך".

את הסכין החזיק הנאשם מחוץ לתחום ביתו או חצריו, למטרה שאינה כשרה.

1. כתב האישום אינו מתאר את הרקע והנסיבות להתפרצות האלימה של הנאשם כלפי המתלוננים - ולא בכדי.

במהלך שמיעת הראיות נחשפנו לשלוש גרסאות שונות לגבי הנסיבות אשר הובילו, לטענת המעורבים, לתחילת האירוע אשר בהמשכו נגרר, לטענת המתלוננים, למעשי האלימות הנטענים ושיש קושי ליישב ביניהן, כשגם גרסאות המתלוננים אינן תואמות האחת לשנייה. וכך תיאר כל אחד מהעדים את תחילת האירוע:

מתלונן 1 - "נסענו מכיוון הרחוב של אושר עד [...] לכיוון בן גוריון [...] לקראת הצומת של אבו חצירא-הקישון, היה רכב טנדר ג'י.אם.סי. גדול. הוא ניסה לעקוף אותי. היה תמרור עצור. כשהוא ניסה לעקוף אותי לא נתתי לו. הנהג ברכב השני ניסה להשתחל ולגנוב מהנתיב הימני לכיוון אבא הילל [...] הוא רצה לחתוך. לא נתתי לו ונצמדתי [...]".

מתלונן 2 - "הוא (מתלונן 1 – ה.נ.) היה הנהג וישבתי לידו [...] במועד האירוע הייתה התנגשות בין הרכב שבו נסעתי לרכב של הנאשם. אחד עקף את השני איכשהו. אני לא יודע איך זה קרה [...]".

הנאשם - "[...] נסענו ברחוב מבצע קדש כשאנו ממשיכים ישר. מי שיורד מהגשר פונה ימינה ואמור להשתלב אתנו. באותה תקופה לא היה רמזור בפנייה ימינה. הוא ניסה להיכנס בפראות. הנהג שלנו לא נתן לו ועקף אותו [...]"

עד ההגנה אברהם ברבי, אשר נהג ברכב בו נסע הנאשם (להלן: "הנהג") סיפר כי "[...] הגיע רכב לכיווננו מכיוון קניון איילון מצפון לדרום. הוא רצה לקחת ימינה וכמעט נכנס בנו. לא נתתי לו לעבור והוא היה מאחורינו [...] הוא נוסע לכיוון דרום ואז הוא פונה ימינה למערב. אני נסעתי ישר לכיוון מערב. הוא כמעט פגע בנו [...]".

הקו המחבר בין כל הגרסאות היא כי תחילת האירוע בסכסוך על זכות הקדימה בכביש, כשהמתלונן 1 מזה והנהג מזה אינם מוכנים לאפשר לאחר להשתלב בתנועה.

מכאן מתחיל האירוע להתגלגל, כשלטענת המתלוננים היה מלווה באלימות פיזית ואיומים מצדו של הנאשם כלפיהם ולטענת הנאשם התמצה בוויכוח מילולי לאחר השלכת חפץ מרכבם של המתלוננים אשר פגע ברכב בו נסע.

1. המשטרה הוזעקה ע"י המתלוננים ולמקום הגיע שוטר הסיור רס"ר דני סדיס, (להלן: "שוטר הסיור") אשר רשם דו"ח פעולה, תפיסה וסימון.

הדו"ח נגוע בטעות משמעותית המתייחסת לשמות המתלוננים, כאשר במקום שמו של מתלונן 2 מופיע השם "גל ויסוקר" - שבדיעבד מתברר ששייך לבחורה שלא הייתה מעורבת באירוע ואינה מוכרת לאיש מהצדדים המעורבים - באופן המקשה לקבוע מה בדיוק נמסר לשוטר הסיור על מה שארע ועל ידי מי משני המתלוננים שמע שוטר הסיור את תיאור ההתרחשות.

אף שנרשם שהדברים נמסרו לשוטר הסיור על ידי מתלונן 1, טען מתלונן 2 בעדותו שאף הוא תיאר באזני שוטר הסיור את שאירע, אך עובדה זו אינה מופיעה בדו"ח ורק נרשם שהשוטר ראה אדמומיות על פניו (או כפי שמצוין בדו"ח על פניו של "גל ויסוקר").

עם זאת אין ספק שבמהותו מתייחס האמור בדו"ח לאירוע מושא כתב האישום.

לטענת שוטר הסיור, שמות הצדדים המעורבים נרשם על ידו בזמן אמת, קודם להעלאת הדברים בדו"ח, בפנקס שמות וכי "אולי זה התערבב מאירוע קודם ובטעות זה נרשם בדו"ח הפעולה".

כך או כך גרסת מתלונן 1, על הרקע לאירוע, כפי שנרשמה על ידי שוטר הסיור בדוח הפעולה, תומכת למעשה בגרסת ההגנה, וסותרת את גרסתו בבית המשפט וכך רשם שוטר הסיור "לדברי יצחק (מתלונן 1 – ה.נ.) הוא נסע ברכבו וניסה לבצע עקיפה אך נהג הגי'.אם.סי. [...] לא אפשר לו [...]".

בכל אלה יש לכאורה, כבר בשלב זה כדי לערער את מהימנות גרסת מתלונן 1, בעדותו בבית המשפט, אך נמשיך ונבחן את גרסתו גם באשר ליתר חלקי האירוע - אותו ניתן לחלק, על פי תיאור השתלשלותו בעובדות כתב האישום, לשלושה חלקים - תוך בחינת גרסת מתלונן 2, בהשוואה לגרסתו, אל מול גרסת עדי ההגנה ובהתאם להימצאותם של חיזוקים לגרסתו, ככל שיימצאו.

1. אירוע האלימות הראשון – השלכת מכשיר ה"אייפוד" על ידי הנאשם ופגיעתו בראשו של מתלונן 1, כמתואר בעובדות כתב האישום.

בדו"ח הפעולה רשם שוטר הסיור, שמתלונן 1 סיפר לו שהמכשיר פגע בראשו של מתלונן 2 (הוא על פי הרשום בדו"ח הפעולה – גל ויסוקר).

בבית המשפט העיד מתלונן 1 כי כלל אינו בטוח מי זרק את האייפוד לעבר רכבו. האם היה זה הנאשם או מי שנהג ברכב בו נסע הנאשם.

לא זאת אף זאת, בניגוד לגרסה שמסר מתלונן 1 לשוטר הסיור, על פי הרשום בדו"ח הפעולה, לפיה מכשיר האייפוד פגע בראשו של מתלונן 2, העיד מתלונן 1 בבית המשפט כי "זה לא פגע בו (במתלונן 2 – ה.נ.), אלא בי".

גרסתו של מתלונן 2 לאירוע זה כלל לא מופיעה בדו"ח הפעולה.

בבית המשפט העיד מתלונן 2. בעדותו הראשית סיפר על כך שהנאשם זרק מכשיר אייפוד לעבר רכבם ולא סיפר כי המכשיר פגע במי מהם.

בחקירתו הנגדית הציג בפניו ב"כ הנאשם את העובדה שגם במשטרה לא מסר שהמכשיר פגע בהם ובתשובה אישר זאת אך הוסיף "אבל לפי מה שאני זוכר, זה כן פגע בי. לא נכנסנו לפרטי פרטים [...] אני אומר שאם אני לא טועה – זה פגע בי אבל אני לא בטוח".

הנאשם עצמו הכחיש שזרק דבר מה על רכבם של המתלוננים וטען לאורך כל הדרך, שהמתלוננים הם אלה שזרקו דבר מה לעבר הרכב בו נסע וגרסתו זו אף נרשמה מפיו כבר בדו"ח הפעולה שערך שוטר הסיור.

בגרסתו זו של הנאשם תמך למעשה גם הנהג אשר סיפר כי על רקע סכסוך הדרך עם המתלוננים ולאחר שלא אפשר להם לעקוף את רכבו, נסעו שני המתלוננים ברכבם מאחורי רכבו כשלפתע במהלך הנסיעה שמעו "בום על האוטו".

הנהג לא התייחס בעדותו הראשית לטענה כי הנאשם זרק דבר מה מתוך רכבו לעבר רכב המתלוננים וגם בחקירתו הנגדית לא התבקש להתעמת עם טענה זו.

עם זאת, התברר כי סמוך לפני מועד עדותם בבית המשפט, סיפרו המתלוננים לראשונה, לתובע המשטרתי, שאכן זרקו צעצוע לעבר הרכב בו נסע הנאשם ובהמשך העידו כי אכן זרקו לעבר הרכב שנסע לפניהם צעצוע מתוך רכבם.

למתלוננים לא היה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא סיפרו עובדה זו בתלונתם במשטרה - לא לשוטר הסיור, אף לא לגובה הודעתם ומה היה הטריגר שהוביל אותם להיזכר בכך שנים לאחר האירוע וערב עדותם בבית המשפט.

אירוע האלימות השני – תקיפת מתלונן 2, באגרופים וסטירות לפניו, על ידי הנאשם, כמתואר בעובדות כתב האישום.

בדו"ח הפעולה רשם שוטר הסיור, על פי תיאורו של מתלונן 1 לפניו, כי במהלך הנסיעה, בעת שהגיעו לרמזור בדרך, הבחין הנאשם שהמתלוננים אחריו, "ירד מהרכב והעיף סטירה לפניו של גל ויסוקר (מתלונן 2 – ה.נ.)".

על פי תיאורו של שוטר הסיור הבחין באדמומיות על לחיו השמאלית של מתלונן 2, בעקבות הצבעת האחרון על מיקום המכות בפניו.

כנראה כתוצאה מהבלבול ברישום שמות המתלוננים בדו"ח הפעולה ועל אף שנרשם שם שהנאשם היכה בפניו של מתלונן 2, רשם חוקר המשטרה מוטי מלול (להלן: "החוקר") שהתקשר דווקא למתלונן 1 לברר עמו האם נזקק לטיפול רפואי, בעקבות המכות שקיבל מהנאשם.

במזכר שרשם החוקר, על תוכן השיחה, ציין כי מתלונן 1 השיב בשלילה לשאלתו, ואף הכחיש שקיבל מהנאשם "פיצוצים [...] אגרופים", וטען שהוא "קיבל פליקים ואין חבלות".

כפי שיובהר בהמשך יש יסוד סביר להניח שהחוקר אף הוא טעה בשם המתלונן עמו שוחח.

בבית המשפט העידו שני המתלוננים שמי שהותקף פיזית, במכות בפניו, ע"י הנאשם, היה מתלונן 2 והוכחש על ידם שגם מתלונן 1 הותקף וכדברי מתלונן 1 "אני לא קיבלתי מכות אלא יצחק. הוא הראה סימן אדום על הפנים לחוקר", ואכן כפי שכבר צוין לעיל, בדו"ח הפעולה רשם שוטר הסיור שהבחין באדמומיות על פניו של מתלונן 2.

הנאשם כפר בטענה שתקף את מי מהמתלוננים, בכלל, וכמתואר בכתב האישום בפרט, כבר בהודעתו במשטרה, בהמשך בתשובתו לאישום ובעדותו בבית המשפט.

הנאשם אמנם הודה שיצא במהלך האירוע מהרכב בו נסע, אך לטענתו, אותה העלה לראשונה במהלך חקירתו במשטרה ובהמשך בתשובתו לאישום, יצא לאחר שנזרק דבר מה על רכבם מרכב המתלוננים וצעק "למה אתה נוהג כמו משוגע ולמה אתה זורק עלינו דברים". לאחר מכן עלה לרכב והם המשיכו בנסיעתם.

הנהג אישר למעשה את גרסת הנאשם לפיה יצא מהרכב בעקבות פגיעת חפץ ברכבם.

על פי גרסתו ראה מהמראה את הנאשם מתווכח עם נוסעי הרכב שמאחוריו וכאשר נגמר הוויכוח שב הנאשם לרכב והשניים נסעו מהמקום.

בחקירתו הנגדית אישר כי לא ראה את כל השתלשלות האירוע מאחר והיה צריך גם לנהוג במקביל ולא ראה את הנאשם מכה אף אחד.

אירוע האלימות השלישי – איום באמצעות סכין על מתלונן 1 על ידי הנאשם, כמתואר בעובדות כתב האישום.

בדו"ח הפעולה מצין שוטר הסיור כי הגיע למקום בעקבות דיווח של מודיע על אדם שתקף את חברו ואיים עליו בסכין.

על פי המצוין בדו"ח הפעולה, במידע לא נמסר תיאור של הסכין באמצעותה בוצע האיום.

מתלונן 1 סיפר לשוטר הסיור, על פי המתואר בדו"ח הפעולה, שלאחר ניסיון העקיפה שביצע ונחסם על ידי נהג הרכב בו נסע הנאשם, ירד הנאשם מהרכב, זרק את מכשיר האייפוד שפגע בראשו של מתלונן 2 ולאחר מכן "אחז בסכין צהובה יפנית ואיים עליו עם הסכין שיעזוב את המקום".

בעדותו בבית המשפט סיפר מתלונן 1 כי מכשיר האייפוד נזרק מתוך הרכב בו נסע הנאשם. רק לאחר שהם זרקו לעבר הרכב בו נסע הנאשם צעצוע, שהיה ברכבם, יצא הנאשם מהרכב, ניגש לחלון שליד מקום מושבו של מתלונן 2 ו"נתן לו בוקס ופוצץ לו את הפנים". על מנת להרגיע את המצב יצא אף הוא מהרכב, אלא שאז בא הנאשם לכיוונו "ושלף מהכיס סכין יפנית צהובה וצעק 'אני ארצח אותך, אדקור אותך".

לדבריו, כשהגיע שוטר הסיור טען הנאשם בפניו "שאין עליו כלום", אך השוטר הציץ לרכב ומצא את הסכין מונחת על מדף על הדשבורד.

מתלונן 2 חזר בעדותו בבית המשפט, על סדר האירועים בדומה לגרסה אותה מסר מתלונן 1, בעדותו בבית המשפט, והוסיף שהנאשם נתן לו כמה אגרופים.

עוד הוסיף וחזר על גרסת מתלונן 1 לפיה הנאשם הכחיש באזני שוטר הסיור שהייתה לו סכין ורק כשניגשו לרכב מצאו שהסכין, שאת תיאורה מסרו, הייתה מונחת ברכב.

גרסת המתלוננים לפיה הכחיש הנאשם, בפני שוטר הסיור, שיש סכין בכליו, סותרת את האמור בדו"ח הפעולה ולפיו לאחר שנמסר לנאשם כי הוא מעוכב בגין תקיפה ואיומים, מסר האחרון לשוטר הסיור "כי הסכין עליו דיברו נמצאת ברכב והוא עובד איתה" ובחיפוש ברכב נמצאה הסכין על המושב.

הנאשם סיפר בהודעתו במשטרה כי האירוע ארע בעת שהוא והנהג היו בדרכם לעבודה וכי הוא עובד עם הסכין עליה חרוט שמו, שנמצאה ברכב, בפרקטים - לחיתוך ספוגים, ניילונים ודברים נוספים.

לשאלת החוקר כיצד ידע המתלונן למסור את תיאור הסכין, טען הנאשם שהמתלונן וודאי ראה את הסכין, שהייתה מונחת ליד הנהג, בעת שעמדו והמתינו לבוא המשטרה לבקשת המתלונן, שניגש אליו לרכב והודיע לו שהזמין משטרה, לאחר שהנהג עצר את הרכב וירד לסידורים בבנק.

בגרסה זו דבק הנאשם גם בתשובתו לאישום וגם בעדותו בבית המשפט, אך שינה את מיקום המצאה של הסכין מהמושב לדשבורד מקדימה, כשלטענתו ככלל, מאחר שמדובר ברכב גדול, נהג להניח את הסכין ברווח שבין מושב הנהג למושב הנוסע או על הדשבורד.

הנהג לא סייע רבות לא לתביעה אף לא להגנה, כשלא אישר ולא שלל את טענות המתלוננים או טענת הנאשם.

לטענתו, לא ראה שהנאשם ירד מהרכב עם סכין או איים באמצעותה, עם זאת אישר כי לא ראה את הנאשם, באותו יום, מוציא את הסכין מכיסו כשנכנס לרכב, או מניח אותה ברכב.

מעבר לעדות כללית על כך שבדרך כלל, בעת שנכנסו לרכב נהגו להניח את הסכינים, אשר שימשו אותם בעבודתם, או על הדשבורד או על הבר בין המושבים, לא יכול היה לתרום לחיזוק טענות מי מהצדדים.

1. ניתוח הראיות כפי שנפרשו לעיל מוביל למסקנות הבאות:

לעניין האירוע הראשון –

העדות היחידה הקושרת את הנאשם לזריקת מכשיר האייפוד הינה של מתלונן 2.

מתלונן 1 לא יכול היה להצביע מי משני יושבי הרכב זרק את המכשיר.

מעבר לכך קיימת סתירה בין הנאשמים לגבי זהות הנפגע ממכשיר האייפוד, כשכל אחד מהן טוען שהאייפוד פגע בו, אם כי עדותו של מתלונן 2 אינה נחרצת ולא יכול היה להעיד בוודאות על כך שהוא נפגע, כשמתלונן 1 מוסר למעשה שתי גרסאות סותרות בעניין זה – האחת לשוטר הסיור והשנייה בעדותו.

יתרה מכך שני המתלוננים אישרו, לראשונה בעדותם בבית המשפט, שהם עצמם השליכו חפץ (צעצוע – לטענתם) מרכבם לעבר הרכב בו נסע הנאשם, כשלאורך כל החקירה במשטרה לא הזכירו עובדה זו בניגוד לגרסה העקבית של הנאשם והנהג – וכשמתלונן 1 התנגד לבצע עימות עם הנאשם, באופן המחליש את גרסתו, כשגם ללא זה מהימנותו מוטלת בספק.

משלא מצאתי חיזוק לגרסת מתלונן 2, שככלל הייתה מהימנה עליי ,לגבי זהות משליך האייפוד וכשאין עדות עקבית לגבי זהות הנפגע כתוצאה מהשלכתו - התוצאה היא שהמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם תקף את מתלונן 1 בהשלכת מכשיר אייפוד שפגע בו, כנטען בעובדות כתב האישום.

לעניין האירוע השני –

במזכר שערך החוקר נרשם אמנם כי שוחח עם מתלונן 1 על אופי התקיפה שהותקף על ידי הנאשם ועל תוצאותיה, אך דווקא מתלונן 2 הוא שנחקר בבית המשפט אודות השיחה וב"כ הנאשם אף הגיש את מזכרו של החוקר באמצעות מתלונן 2, אשר אישר את קיומה של השיחה, בלילה שלאחר האירוע, מועד התואם את האמור במזכר, ואת תוכנה ולפיה "הנאשם לא היכה אותי מכות נמרצות. הוא נתן לי אגרוף שניים סטירה, זה היה מהיר וקצר".

אני מניחה שמשום שבשום שלב בחקירה, אף לא בעדויות בבית המשפט, לא עלה שמתלונן 1 הותקף פיזית, לא נשאל מתלונן זה ולו שאלה אחת אודות שיחה שקיים עם החוקר בעניין אופי תקיפתו ותוצאותיה ויש יסוד סביר להניח שהחוקר, כמו שוטר הסיור שגה ברישום שם המתלונן עמו שוחח.

עדותו של מתלונן 2 הייתה מהימנה עליי ולא מצאתי בה פרכות או סתירות פנימיות שלא יישבן.

לעומת זאת גרסתו של מתלונן 1 לא הייתה מהימנה עליי, בעיקר לאור התרשמותי שניסה להעצים את האירוע.

בעוד שמתלונן 2 היה זהיר בתשובותיו היה מתלונן 1 נחוש ונחרץ בגרסתו, אף בחלקים שהתבררו כבלתי נכונים בעליל.

עם זאת לא הייתי מוצאת שדי בגרסתו של מתלונן 2 בלבד כדי להביא להרשעת הנאשם, אלמלא מצאתי חיזוק לגרסתו בדו"ח הפעולה שערך שוטר הסיור - על אף הכשלים שנמצאו בדו"ח, עליהם עמדתי לעיל - על כך שהבחין באדמומיות על לחיו השמאלית של מתלונן 2, לאחר שהאחרון הצביע לפניו על מיקום התקיפה.

התוצאה היא שהמאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בתקיפת מתלונן 2, כמתואר בעובדות כתב האישום.

לעניין האירוע השלישי –

כאמור, כבר בדו"ח הפעולה ציין שוטר הסיור שהמידע שהתקבל היה על תקיפה ואיום בסכין.

שני המתלוננים העידו על כך שבעקבות תקיפתו של מתלונן 2 יצא מתלונן 1 מהרכב ואז אוים על ידי הנאשם באמצעות סכין יפנית צהובה.

אין מחלוקת כי סכין כזו נמצאה ברכב בו נסע הנאשם, אך לטענת הנאשם לא איים באמצעותה על מתלונן 2 או בכלל, כשלטענתו המתלוננים ידעו על קיומה של הסכין מכך שניגשו לרכב בו הגיע וראו אותה ברכב.

אין מחלוקת גם אליבא דגרסת הנאשם כי המתלוננים הגיעו לרכב לאחר תום האירועים, בין אם על פי גרסת הנאשם, טרם הגעת המשטרה, ניגשו המתלוננים לרכבו כדי להודיע לו שהמשטרה בדרכה ועליו להמתין במקום ובין אם על פי גרסת המתלוננים, לאחר הגעת המשטרה, כשניגשו עם השוטר כדי לחפש אחר הסכין.

המשמעות היא שאין חשיבות לשאלה האם הסכין הייתה מונחת בתוך הרכב על המושב, כפי שמסר הנאשם בהודעתו במשטרה וכפי שעולה מדו"ח הפעולה של שוטר הסיור, או על הדשבורד, כטענת הנאשם בעדותו בבית המשפט.

להתרשמותי, מעדותו של הנאשם, שינה האחרון את גרסתו לגבי מיקומה של הסכין כדי לחזק את גרסתו לפיה ניתן היה לראות את הסכין ללא מאמץ דרך חלון הרכב.

שינוי הגרסה בנקודה זו פוגע באמינותו של הנאשם ככל שהיא מתייחסת לעבירה של איומים באמצעות הסכין.

כך או כך לא היה לנאשם הסבר כיצד יכלו המתלוננים לדעת על הימצאות הסכין בעת שהזעיקו את המשטרה ומסרו את גרסתם על כך שמתלונן 1 אוים באמצעות סכין.

כאמור, הנהג לא סייע לנאשם, כשהעיד שלא ראה שהנאשם הוציא את הסכין מכיסו כשנכנס לאוטו ומכאן שאף לא ראה אותו מניח את הסכין על הדשבורד או על הבר שבין המושבים.

גרסת הנהג לפיה לא ראה את הנאשם מאיים עם סכין אינה יכולה לסייע לנאשם, שכן על פי גרסתו לא ראה את כל האירוע מתחילתו ועד סופו שכן לדבריו "הייתי צריך גם לנהוג. המשכתי להתקדם כשהוא יצא".

באופן כללי התרשמתי כי הנהג עשה ככל שניתן כדי לא להפליל את חברו אך שלא במחיר של מסירת עדות שקר בבית המשפט.

כאמור, גרסתו של מתלונן 2 הייתה מהימנה עליי ודי בה, אף כעדות יחידה, בצירוף גרסתו הבלתי אמינה של הנאשם וגרסתו המסויגת של הנהג.

עם זאת, דומני כי במקרה זה ניתן להשתמש בכלל של פלגינן דיבורא, ככל שהדברים אמורים בגרסת מתלונן 1, כשלהתרשמותי ההחלטה להזעיק את המשטרה נבעה מהחשש מפני האיום שהפנה כלפיו הנאשם.

יתרה מכך, ככל שמדובר במעשה האיום באמצעות הסכין לא מצאתי כל סתירה בין גרסתו של מתלונן 1 לגרסת מתלונן 2, גרסה אותה מסר כבר בהזדמנות הראשונה לשוטר הסיור.

ב"כ הנאשם אמנם טען שקיימת סתירה לגבי תוכן האיום, כפי שנמסר על ידי מתלונן 1 לשוטר הסיור לבין אופי האיומים עליהם העיד בבית המשפט, אך בהינתן הזמן שחלף מיום האירוע ועד מסירת העדות בבית המשפט מצאתי שלא מדובר בשוני מהותי, שיש בו כדי לפגום באמינותו לגבי עצם האיום עליו באמצעות הסכין.

בהינתן כל אלה, התוצאה היא שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמת הנאשם באיומים באמצעות סכין על מתלונן 1.

לעניין העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה –

גם אם נאמר שמלכתחילה החזיק הנאשם בסכין למטרת עבודתו, הרי השימוש שעשה בה מוציאה אותה מגדר ההחזקה למטרה כשרה.

עבירת האיומים אינה כוללת בין יסודותיה את השימוש בסכין, אף לא כנסיבה מחמירה, ועל כן העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה נפרדת מעבירת האיומים.

התוצאה היא שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר גם את יסודות העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה.

1. לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירה אחת של תקיפה סתם ומרשיעה אותו בעבירות כדלקמן:

עבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק;

עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק;

עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, על פי סעיף 186(א) לחוק.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, במעמד הצדדים