<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

התקבל תסקיר מאת שירות המבחן שבא בהמלצה להמשיך בהליכי התאמה מבחינת קליטה במסגרת טיפולית סגורה. אנחנו נבקש לאמץ את המלצות התסקיר. מלכתחילה מדובר בתיק רעוע מבחינה ראייתית. אני מפנה בעניין זה להחלטת כב' השופטת וולפסון. ממילא מדובר בגיוס משאבים ראשוני שעורך המשיב לצורך הירתמות להליך טיפולי. בקשה להליך כזה הגיעה ממנו כפי שעולה מהתסקיר. שירות המבחן מתרשם כי קיימים במשיב מקורות להירתמות לטיפול אינטנסיבי ולאור גילו הצעיר ומאפייני האישיות ונסיבות אישיות מבקשים לנסות פן של זה של ההליך. נבקש שביהמ"ש יצדד בהמלצת שירות המבחן ויתן למשיב הזדמנות להיגמל מסמים ולפתוח דף חדש בחייו כבר בשלב המעצר.

ב"כ המבקשת:

מפנה את ביהמ"ש להחלטת כב' השופטת וולפסון, בעמ' 7 שם קובעת כי יש לשלוח את המשיב לתסקיר שירות המבחן אשר ייבחן אם יש להליך סיכוי. בתסקיר שירות המבחן שירות עומד על מאפייני המשיב ועל ביהמ"ש לקחת אותם בחשבון בבואו לבחון האם זה המקרה לחרוג מהכלל ולשלוח לבחינת הליך גמילה כבר בשלב המעצר. מפנה את ביהמ"ש לפסקה 3 בעמ' 2 לתסקיר ומצטטת. מפנה לעברו הפלילי הכבד וכן ריצה מאסרים ארוכים. מדובר בשני אישומים המיוחסים למשיב, בראשון נכנס בשעות לפנות בוקר לבית המתלונן, וכפי שקבעה השופטת וולפסון לאחר תכנון ותחכום לקח את המפתח. המתלונן התעורר ונבהל ואחז בפורץ, במשיב, אשר הצליח ללכוד אותו. באישום השני מיוחסת למשיב כניסה לבית של קשיש בשעות הצהריים וגם אם הרקע לביצוע העבירות התמכרותו לסמים, הרי שבבית המאסר יש אפשרות להשתלב בהליך גמילה. יש אגף נקיים וניתן למנף את המוטיבציה על מנת להוכיח רצינותו ולהשתלב בכתלי הכלא. אני סבור הכי מאפייני המשיב ימנעו ממנו או יקשו עליו לצלוח הליך גמילה שכן זה הליך אשר מצריך מגוייסות מלאה וסבורה כי המוטיבציה של המשיב חיצונית ונובעת אך ורק ממעצרו. נבקש לא לשלוח אותו לבחינת הליך גמילה ולהותירו במעצר.

ב"כ המשיב:

ביהמ"ש מודע כמובן לתסקירים רבים בתיקים רבים שמונחים בפניו. בדר"כ שהמצב שהרצון הליך גמילה מהלשון כלפי חוץ ולא אמיתי וכן שירות המבחן עולה על כך. לא זהו המצב שבפנינו. שירות המבחן מתרשם כי מדובר ברצון כן. מפנה לתסקיר המפורט. בסופו של דבר, מדובר וכך עולה מהתסקיר, ששורש הבעיה התמכרות המשיב. אני חושב שהאינטרס הציבורי יצא נישכר אם השורש הזה יטופל כעת. יש סבירות כי אם הבעיה לא תטופל הוא ישוב ויסתבך. המבקשת בדרך כלל אומרת שהמקום הנכון הוא לעבור הליך גמילה בתיק העיקרי, אבל חשוב להגיד כי בהליך העיקרי לא מסכימים ועומדים על עמדתם. אם יש מקום ושירות המבחן מודע לכל הקשיים שכרוכים בשליחה להליך או קהילה סגורה בשלב המעצר, אם המלצה כזו מונחת בפני ביהמ"ש אין כל מניעה או סיבה שלא להיעתר לה.

<#2#>

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו בשני אישומים שונים עבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבה.

ביום 24.9.13, טענו הצדדים ביחס לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ובסופו של הדיון קבעה כב' השופטת וולפסון כי יש ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון, אולם לא כך הם פני הדברים ביחס לאישום השני, לגביו נקבע כי: "יש סימני שאלה אם האישום יעמוד את המבחן של הספק הסביר".

בסופו של דיון זה הורתה כב' השופטת וולפסון על קבלת תסקיר אשר יתן דעתו לעניין שילובו של המשיב בהליך גמילה במסגרת טיפולית סגורה. תסקיר שכזה מונח כיום בפניי, ובסופו שירות המבחן ממליץ על הוצאתו של המשיב לראיון קבלה בקהילה טיפולית נווה מלכישוע.

ב"כ המשיב עותר לאמץ את המלצות התסקיר להמשיך לברר את מידת התאמתו של המשיב לקהילה טיפולית סגורה. זה מפנה לאמור בגוף התסקיר ממנו עולה כי לראשונה בחייו המשיב מבין את הצורך בטיפול מעמיק ואינטנסיבי בבעיית ההתמכרות לסמים שהיא "המנוע" לכל הסתבכויותיו הפליליות. שירות המבחן שהוא הגוף המקצועי האמון לקביעתם של סיכויי הצלחה מוצא לנכון לבדוק התאמתו לקהילה טיפולית מלכישוע, ויש לתת לכך משקל נכבד.

ב"כ המבקשת מתנגדת לאמץ את המלצות שירות המבחן, שכן המשיב אינו על הקריטריונים העונים על בש"פ סויסה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שבתי וקראתי החלטת השופטת וולפסון, קראתי התסקיר, לרבות תסקירים קודמים, לא מצאתי לנכון להורות על שליחתו של המשיב לקבלת תסקיר משלים, וכך גם לא מצאתי להורות על שחרורו של המשיב.

נדמה כי אין מחלוקת בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב כלפי ביטחון הציבור ורכושו, וזאת אפילו מדובר בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון בלבד. המדובר במי שהתפרץ לדירת המתלונן, זאת לאחר שמבעוד מועד גנב את המפתח של הדירה באישון לילה. האישום הראשון מגלה מדוע עבירות של התפרצות לדירה מקימות עילת מעצר, וזאת נוכח החשש שאירוע שכזה יביא להתקלות עם המתלונן, ואף יכול ויתדרדר לאירוע אלים. בענייננו המתלונן התעורר נוכח מעשה המשיב בדירה, זה אחז אותו והזעיק את המשטרה.

הסתבכותו הלכאורית של המשיב הינה חוליה אחרונה בשורה ארוכה של הסתבכויות ארוכות של המשיב עם החוק, וזאת חרף גילו הצעיר. המדובר במי שעוד כקטין, בבימ"ש לנוער, נגזרו עליו, ב-2 הזדמנויות שונות, עונשי מאסר ממושכים. כך בשנת 2008 נגזרו על המשיב 9 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית. כך בשנת 2010 גם כן, בהיותו קטין, נגזרו על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של אלימות וסמים. בחודש דצמבר בשנת 2012 כבגיר נגזרו על המשיב 13 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות אלימות ורכוש. בהצטרף להרשעה משנת 2013 בגין עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

המשיב מבצע את המיוחס לו כחודש לאחר שהשתחרר מריצוי מאסרו, ולא בכדי שירות המבחן מתרשם כי מדובר במי שבעל דפוסי עבריינות מושרשים, כאשר עונשי מאסר ממושכים והליכים משפטיים בעניינו לא היוו גורם הרתעתי עבורו, לרבות מאסר מותנה ארוך שהינו בר הפעלה בעניינו.

על רקע האמור לעיל, יש לבחון האם המשיב מתאים לחריגים שנקבעו בבש"פ סויסה.

ראשית, כפתח דבר, נדמה כי יש לחזור על מושכלת יסוד לפיה הליך גמילה בשלב המעצר הינו החריג, ומקומו של הליך כזה בתיק העיקרי. נדמה כי בשים לב לפסיקה מאוחרת, לפיהן מתקיים 2 מבין 3 הקריטריונים העיקריים בבש"פ סויסה (סיכויי הצלחה ואפשרות חלופה לצמצם המסוכנות), נוצר הרושם כי כיום הליך המעצר הוא דרך המלך ולא היא. הפסיקה המאוחרת הינה החריג שבחריג ומן הראוי שבתי המשפט יעשו בהם שימוש רק במקרים שבמובהק מתאימים לגמילה בשלב המעצר.

בענייננו, אין מחלוקת כי המשיב לא היה בעיצומו של הליך גמילה ואף לא בראשיתו. הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שלכאורה המשיב השתחרר זה מכבר ממאסר לא קצר. גם אם מאסר זה לא היה בן שנה וחצי (תקופת הזמן שמתבקשת על דרך הכלל לביצוע גמילה במאסר), לא נטען כי זה החל כל הליך שכזה ואף לא הביע מוטיבציה שכזו בכלא.

נשאלת איפה השאלה האם המשיב עונה במצטבר על הקריטריונים הנוספים בבש"פ סויסה. בענייננו לא מצאתי כי יש בחלופה המוצעת כדי לצמצם המסוכנות. המדובר, כאמור, במי שמהתרשמות שירות המבחן סיגל לעצמו דפוסי עבריינות מושרשים. אין המדובר אך בהסתבכויות פליליות שעניינן עבירות רכוש, אלה בעבירות שנמצאות בליבת העבירות אשר ביהמ"ש יכול להתרשם האם יש לתת למשיב אמון. בענייננו, יש ליתן הדעת לכך שהמשיב הורשע בעבר 6 פעמים בעבירות של הפרת הוראה חוקית. כך גם יש ליתן הדעת כי הרשעתו האחרונה של המשיב, במסגרת תיק פלילי 16733-07-12, כוללת גם הרשעות בעבירות של תקיפת עובד ציבור, כאשר כפי העולה מגזה"ד הנאשם הורשע במקרה אחד בהיותו בביהמ"ש תקף סוהר, היכה בו באגרופים וגרם לו לחבלות. אילו בתיק האחר, תקף סוהרים ואיים עליהם וגם כן גרם להם חבלות.

שילובם של אלה, על רקע הפרת תנאי שחרורו בעבר, ועל רקע התרשמות שירות המבחן בדבר קושי לעמוד בגבולות חיצוניים או להעמיד לעצמו גבולות פנימיים, יש בהם כדי ללמד כי אין בחלופה טיפולית כדי לצמצם המסוכנות הנשקפת מן המשיב, ומשכך גם הקריטריון השני מבין 3 העיקריים אינו מתקיים.

למעלה מן הצורך, אשר לסיכויי הצלחה, אכן, יש לברך על כך שלראשונה לאחר עשרות הסתבכויות פליליות המשיב מבין את הצורך לעבור הליך גמילה במסגרת טיפולית סגורה. יחד עם זאת, לא מצאתי כי התמונה שעולה מן התסקיר ומיתר חומר הראיות המונח בפני ביהמ"ש הינה ברורה וחד משמעית.

ראשית, יצוין כי ביהמ"ש קרא את התסקיר הקודם שהוגש בעניינו של המשיב, אליו הפנה שירות המבחן בתסקירו הנוכחי. עיון בתסקיר זה מלמד כי המשיב עבר מס' ניסיונות לשילוב במסגרות טיפוליות, לרבות אבן דרך, קשב לנוער וביתר שאת שילוב בקהילה טיפולית סגורה ברטורנו, כאשר בכולן המשיב כשל, לא השתלב ולא הסתגל לתנאים במקום. יש להניח כי המשיב לא נשלח לרטורנו מבלי שהביע רצון לכך או מוטיבציה מילולית להליך שכזה.

כך גם ישנו חוסר התאמה בין התסקיר מחודש 12/12, לבין התסקיר הנוכחי, ביחס לנתונים עובדתיים אחרים, בכללם מס' שנות הלימודים אותם השלים וכן בתסקיר מלפני כשנה עולה כי המשיב סיים 8 שנות לימוד, ואילו בתסקיר הנוכחי עולה כי המשיב סיים 12 שנות לימוד במסגרת מאסריו במשך השנים, נתון אשר היווה משקל להתרשמות קצינת המבחן בדבר יכולותיו של המשיב לגייס משאבים פנימיים.

אסיים החלטתי זו ואציין כי לא אחת נטען כי גדיעת הליך טיפולי בשלב המעצר סותם את הגולל על שיקומו של המשיב. אין בידי לקבל טיעון זה. אם אכן רצונו של המשיב כן ואמיתי, יוכל לעלות בקשתו זו במסגרת התיק העיקרי, שזהו המקום הטבעי לבחינת הליך טיפולי.

בהינתן קיומן של ראיות לכאורה לאישום הראשון, בהינתן עילת מעצר ברורה ומוחשית, ומשלא מצאתי כי יש מקום להורות על שילובו של המשיב בקהילה טיפולית סגורה, הנני להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"ד, 21/10/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המשיב:

הקראתי למשיב את כתב האישום והוא מבין את תוכנו. אנו נבקש למסור מענה מפורט בפני המותב הדן בתיק העיקרי.

<#4#>

החלטה

בוצעה הקראה.

נקבע למענה מפורט בפני כב' השופט חביב ליום 4.11.13 שעה 09:30.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

מתיר למשיב 3 שיחות טלפון על פי הנהלים.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"ד, 21/10/2013 במעמד הנוכחים.