לפני בקשת התובע למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומים הכירורגי, האורטופדי, השיקומי והנוירולוגי, זאת על מנת לקבוע את נכותו של התובע בעקבות התאונה נשוא התובענה.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"). כנטען בבקשה, המבקש- התובע, נהג משאית במקצועו יליד 28.4.1975. ביום 12.4.13 במהלך העבודה התהפכה המשאית בה נהג התובע וכתוצאה מכך נחבל המבקש. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ביום 3.6.13 המבקש פנה למל"ל בבקשה לקביעת דרגת נכות עקב התאונה. ביום 22.10.13 ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה למבקש נכויות זמניות כדלקמן: 70% מיום 13.7.13 ועד ליום 31.8.13, 60% מיום 1.9.13 ועד ליום 31.10.13, 50% מיום 1.11.13 ועד ליום 31.1.14. ביום 22.6.14 ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה את נכותו הצמיתה של המבקש בשיעור של 15%. על החלטה זו הגיש התובע ערר אליו צורפה הערכת נכות בידי פרופ' רוזנברג, מטעמו של התובע. הועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 9.12.14 קבעה למבקש נכות זמנית מיום 1.2.14 עד ליום 30.6.15. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי בחיפה.

לטענת המבקש נכותו הצמיתה היא סופית ובשיעור 15% לצמיתות. לטענתו אין החלטת המל"ל מהווה קביעה על פי דין ועל כן עותר המבקש למנות מומחים בכל אחד מהתחומים המצוינים לעיל.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת טוענת כי המדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד, בגין תאונה אשר ארעה במסגרת העבודה, המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, והועדה הרפואית של המל"ל קבעה תחילה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% ועל כן המדובר בקביעה על פי דין בהתאם לס' 6 ב' לחוק הפלת"ד. עוד טוענת הנתבעת כי קביעת המל"ל הוגשה לתיק בית המשפט עוד ביום 17.8.14 כך שלפנינו קביעה על פי דין. יתרה מכך, בישיבת קדם המשפט מיום 15.9.14 הודיעה ב"כ התובע כי נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה ואף ביקשה להגיש תחשיבי נזק בתיק. לטענת הנתבעות הדרך היחידה לתקוף את קביעות הועדה הרפואית בתיק שלפנינו היא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולא על ידי הגשת בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט. לטענתה ס' 6 ב' לחוק הפלת"ד קובע כי הנכות אשר נקבעה לנפגע על פי דין, לפני תחילת שמיעת הראיות בתביעה אשר הוגשה בגין תאונת דרכים, תחייב את הצדדים ובית המשפט גם בתביעה הנדונה. לטענתה, התובע כבר נבדק על ידי הועדות הרפואיות של המל"ל ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% לפי ס' 35(1) ב-ג בגין פריקה של מפרק הכתף וזאת החל מיום 1.12.14. עוד טוענת הנתבעת כי התובע התלונן בפני הועדות על פגיעה בגב ועל כאבים והגבלות בתנועות הכתף. הועדות הרפואיות אשר בדקו אותו התייחסו לכל תלונותיו של התובע לרבות טענותיו הנוירולוגיות ועיינו בחוות דעת רופא כירורג דר' רהב מטעם המל"ל וכן בחוות דעת הנוירולוג צחי טלמן מטעם המל"ל וקבעו כי לא נותרה לתובע נכות מבחינה כירורגית ומבחינה נוירולוגית. התחומים בהם מבוקש מינוי מומחים מטעם בית המשפט הם אותם תחומים בהם דנה הועדה הרפואית (אורטופדי, נוירולוגי וכירורגי) וקבע שאין נכות בתחומים הנוירולוגי והכירורגי מכאן שקיימת קביעה מחייבת של המל"ל בתחומים אלו ואין מקום למינוי מומחים נוספים מטעמו של בית המשפט. באשר לתחום השיקומי מציינת הנתבעת כי נפסק שמומחה כזה ימונה רק במקרים בהם נקבעו לנפגע נכויות במספר תחומים שונים, מה שלא קיים במקרה שלנו. לטענתה הקביעה של המל"ל כאמור הנה קביעה על פי דין ואין כל חשיבות לכל שהוגש ערר על החלטת הועדה הרפואית הראשונה שקבעה את נכותו של התובע. לטענת הנתבעת, גם אם הקביעה של המל"ל המהווה קביעה על פי דין אינה נושאת חן בעיני התובע, עדיין אין זה מקנה לו את הזכות להגיש בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט במיוחד בנסיבות בהן הועדה דנה בכל תלונותיו של התובע בכל התחומים והדרך היחידה והנכונה לתקוף את החלטת הועדה הרפואית היא הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור. הנתבעת דוחה את ניסיונו של התובע לצרף חוות דעת רפואית לתיק בית המשפט תחת הכותרת "הערכת נכות" שכן עסקינן בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד והגשת חוות דעת רפואית או כל מסמך אחר המהווה מעין חוות דעת רפואית היא אסורה. לטענתה המדובר בניסיון פסול שכל מטרתו להוליך שולל את בית המשפט. בנסיבות אלו לטענת הנתבעת אין הצדקה למינוי מומחים מטעם בית המשפט ואין הצדקה להגשת הבקשה למינוי המומחים ודי בכך על מנת לדחות את בקשת התובע. לחלופין טענה הנתבעת כי החומר הרפואי אשר הונח בפני בית המשפט, מעבר לכך שנדון בידי מומחה המל"ל ונקבעה דרגת נכות, אינו מהווה ראשית הראיה הנדרשת למינוי מומחה בית המשפט.

בדיון הדיון שהתקיים לפני היום, חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שהובאו במסגרת הבקשה והתגובה.

דיון:

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה 1975.

סעיף 6 ב' לחוק, קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר, קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הפסיקה בעניין זה קבעה לא אחת, "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונאל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית. בענייננו, התקיים כאמור הליך ממצה במסגרת ועדות המוסד לביטוח לאומי, ומשכך, אין מקום לפתוח מחדש את סוגיית דרגת הנכות בגין התאונה הראשונה, זאת אף אם מונה מומחה לצורך הבירור הנוגע לתאונה השנייה.".

רעא 4484/06 רינה מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בעמ ואח' (19/09/2006).

בענייננו, כאמור לעיל, התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה למבקש נכויות זמניות ובהמשך קבעה את נכותו הצמיתה בשיעור של 15%. על החלטה זו הוגש ערר בידי המבקש. ועדה רפואית לעררים מיום 9.12.14 קבעה כי מצבו של המבקש עשוי להשתפר ועל כן קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 15% מיום 1.2.14 עד ליום 30.6.15. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי בחיפה אשר טרם הוכרע, למיטב ידיעתו של מותב זה.

התובע לא הציג בפני מותב זה את הערעור אשר הוגש ואף לא פרוטוקול דיון אשר נערך בעניינו בבית הדין לעבודה.

קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה לתובע נכות לצמיתות מהווה קביעה על פי דין בהתאם לס' 6 ב' לחוק הפלת"ד והיא מחייבת אף במסגרת התביעה הנדונה. העובדה כי הוגש ערעור, אין בה בכדי להצדיק את הגשת הבקשה למינוי המומחים בשלב זה. יודגש כי במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 15.9.14 הודיעה ב"כ המבקש כי למבקש נכות צמיתה בשיעור של 15% ואף ביקשה להגיש תחשיבי נזק לצורך מתן הצעת בית המשפט.

בנסיבות אלו לא היה מקום להגשת הבקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט, אשר נבעה אך ורק בשל החלטת הועדה רפואית לעררים והערעור אשר הוגש בעקבותיה לבית הדין לעבודה. אין בכך הצדקה למנות מומחים מטעמו של בית המשפט.

כאמור בסעיף 6 ב' הדרך לתקוף את קביעות המל"ל בעניינו של תובע היא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. התרת הבאת ראיות לסתור היא החריג לכלל ולא תייתר הוראות סעיף 6ב' לחוק. הצדקה להבאת ראיות לסתור היא כאשר מוכח שחל שינוי במצבו של הנפגע, בין לטובה ובין לרעה. כמו כן, לו מוכח כי ישנה נכות אשר הועדה הרפואית התעלמה ממנה, אזי אין להטיל את מחדלה של הועדה הרפואית על כתפי הנפגע ויש להתיר לו להביא ראיות לסתור.

רעא 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע,מ נ' קמחי רחמים, פד מז(4), 815.

רעא 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חיים אלוש (25/06/2007)

אלא שאין זה המקרה אשר לפני. במסגרת ההליכים במל"ל פרש התובע את כלל תלונותיו והמל"ל התייחס אליהן אחת לאחת במסגרת ההליכים אשר נוהלו בוועדות השונות מטעמו וגיבש החלטותיו באמצעות מומחים מטעמו בתחום הכירורגי והנוירולוגי. על בסיסן של חוות דעת המומחים מטעם המל"ל נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בתחומים אלו בשיעור 0% לצמיתות. בתחומים אלו, מצויה לפני קביעה מחייבת של המל"ל ואין כל מקום למינוי מומחים נוספים מטעמו של בית המשפט. הראיה לכך כי התובע אף הוא אינו סבור שנפל פגם בהחלטות ועדות המל"ל לעניין זה, היא כי התובע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור. משלא הוגשה בקשה שכזו, עומדת קביעת המל"ל בעינה והיא קביעה מחייבת. משכך , אין מקום כלל למינוי מומחים מטעמו של בית המשפט בתחום הכירורגי והנוירולוגי.

אף בתחום האורטופדי אין מקום לטעמי, למינוי מומחה מטעמו של בית המשפט- גם בתחום זה קיימת קביעת מל"ל מחייבת, לעניין נכות זמנית עד ליום 30/6/15 בשיעור 15%. התובע הגיש ערעור על החלטה זו וסביר כי תינתנה החלטות נוספות בעניין קביעת דרגת נכותו של התובע, אך ללא ספק אין הדבר מחייב מינוי מומחה בית המשפט. גם כאן לא הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור, אלא פנה אל בית הדין לעבודה בערעור על החלטת הועדה. יש טעם רב בטענתה של הנתבעת כי לו ימונה מומחה בית המשפט, עשוי הדבר ליצור קביעות סותרות וזהו מצב שאינו רצוי.

לו אכן היו נקבעות לתובע נכויות במספר תחומים, כי אז היה מקום לשקול מינוי מומחה שיקומי, ברם במצב הנוכחי בו קבועים לו אחוזי נכות זמנית בתחום האורטופדי בלבד, אין זה השלב בו על בית המשפט לשקול מינוי מומחה בתחום זה.

אשר על כן, הבקשה למינוי מומחים מטעמו של בית המשפט בתחומים האורטופדי, שיקומי, נוירולוגי וכירורגי, נדחית.

בטרם סיום, אתייחס להתנהלות התובע עד כה, במסגרתה של תביעה זו. התאונה נשוא תביעה זו ארעה ביום 12.4.13. התובע הזדרז להגיש את תביעתו ביום 17.9.13 , בחלוף חמישה חודשים בלבד, בטרם התגבשו נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה ובטרם הסתיימו ההליכים בהם נקט במוסדות המל"ל. מאז ועד היום, מזה כשנתיים ימים, ממתין בית המשפט להשלמת ההליכים בהם נקט התובע מול המל"ל ובית הדין האזורי לעבודה, תוך שהתובע מגיש בקשות חוזרות ונשנות לדחיות מועדים. לא זו אף זו, בחינת התיק מעלה כי נוהלו בו כבר שלושה דיונים, הוגשו לא מעט בקשות ואף ניתנו לא מעט החלטות באותן הבקשות, בניסיון של בית המשפט לקדם את ההליכים בתיק. התנהלות זו של התובע גורמת לסרבול מיותר של ההליכים, מכבידה וגורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר. זאת בלשון עדינה עד מאד. היה מקום מצד התובע להגיש תביעתו עם גיבוש הנזק ולאחר מיצוי סעדיו במל"ל. הוצע לתובע כי הדיון בתביעתו ידחה בלא מועד, על מנת שלא לבזבז עוד זמן שיפוטי יקר לצורך דיון סרק בתובענה, אך הוא סירב ועמד על בקשתו למינוי מומחים כבר כעת.

עניין זה יש לשקול היטב בעת פסיקת הוצאות הבקשה ובכלל בעת הכרעה בשאלת ההוצאות בהליך כולו.

סוף דבר,

הבקשה למינוי מומחים נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו, בסך 1500 ₪.

הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התובע יעדכן עם מתן קביעת המל"ל באשר לנכותו הצמיתה ולא יאוחר מיום 20/7/15.

לתזכורת פנימית ליום 21/7/15.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.