לפני בקשת הנתבעות ("המבקשות") להתיר הבאת ראיות לסתור לפי ס' 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ד- 1984 ("חוק הפיצויים").

כמתואר בבקשה, עסקינן בתאונת דרכים שארעה למשיב לטענתו במהלך עבודתו, ביום 12.4.13, עת התהפכה המשאית בה נהג. כתוצאה מהתאונה התלונן המשיב על כאבים בצלעות, בכתף צד שמאל ובגב. התובע אושפז בבי"ח רמב"ם שם אובחן כסובל משברים בצלעות 3-4 ללא תזוזה ומשבר בזיז רוחבי D2. לטענת המבקשות המשיב סבל עובר לתאונה הנטענת משבר בכתף יד ימין, משבר ברגל ימין וכן סבל בעבר מהגבלה בתנועות הצוואר והגב לאחר תאונות דרכים. בנוסף המשיב היה מעורב בשנת 2000 בתאונת דרכים נוספת, עת התהפכה המשאית בה נהג בעקבותיה הוא סבל, בין היתר, מרגישות במישוש שתי הזרועות. התאונה נשוא התביעה שלפני הוכרה כתאונת עבודה. ועדה הרפואית מיום 22.6.14 קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 15% לפי ס' 35(1) ב-ג. המבקשות טוענות כי תיקיו הרפואיים המלאים של המשיב לא הונחו לפני הועדה מדרג ראשון. על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון הוגש ערר על ידי המשיב, הועדה הרפואית לעררים מיום 28.10.14 לא סיכמה את דיוניה וביקשה לקבל לידיה את תיקיו הרפואיים של המשיב שלא היו לפני הועדה מדרג ראשון. ביום 9.12.14 סיכמה הועדה הרפואית את דיוניה, ביטלה את החלטת הועדה הראשונה מיום 22.6.14 וקבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 15% לתקופה מיום 1.2.14 ועד ליום 30.6.14. על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14 הוגש על ידי המשיב ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי בהסכמת המל"ל קיבל את הערעור והחזיר את עניינו של המשיב לדיון לפני הועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר. עוד קבע בית הדין האזורי לעבודה בפסק דינו כי הועדה הרפואית לעררים בהרכבה החדש תזמן את המשיב, גם באמצעות באת כוחו, ותדון בערר שהגיש המשיב ביום 17.8.14 על החלטת הועדה מדרג ראשון ביום 22.6.14. לטענת המבקשות, לאחר קבלת תיקו המלא של המשיב מהמל"ל - מחלקת נפגעי עבודה התגלה להן כי אין בתיק כל אינדיקציה על כך שהמשיב הוזמן על ידי הועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר ואין כל אינדיקציה על המשך הליכים לפני הועדה הרפואית לעררים, ככל שהיו כאלה. יתרה מכך אין כל אינדיקציה שהמשיב חזר בו מהערר שהגיש ביום 17.8.14. לטענת המבקשות בהעדר כל החלטה נוספת של הועדה הרפואית לעררים בהרכב החדש, ההחלטה מיום 9.12.14 בעינה עומדת ואין בנמצא כל החלטה נוספת המעידה על קיומה של נכות יציבה למשיב במיוחד שעה שההחלטה הקובעת נכות יציבה מיום 22.6.14 בוטלה על ידי הועדה הרפואית מיום 9.12.14. לטענת המבקשות במקרה הנדון קיימת הצדקה להבאת ראיות לסתור. לטענתן השוני וההבדל בין שתי הקביעות, הן של הועדה הרפואית מדרג ראשון והן של הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14 מטיל צל כבד של ספק בקשר למצבו הרפואי של המשיב כתוצאה מהתאונה הנדונה ומעמיד בספק את הנכות היציבה שנקבעה לו על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון. בנסיבות, לטענתן קיים צורך ואף הצדקה למנות מומחה ניטראלי מטעם בית המשפט אשר יבדוק את המשיב ויחווה דעתו בשאלת הנכות הצמיתה שנותרה לתובע, אם בכלל, כתוצאה מהתאונה הנדונה. לטענת המבקשות, במצב שנוצר, אף חובת הצדק מחייבת מינוי מומחה כאמור. לטענת המבקשות, המשיב לא הוכיח ולא בבדל של ראיה כי הוא עמד לפני ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר לאחר שעניינו הוחזר לוועדות על ידי בית הדין האזורי לעבודה ולא הוכח כי החלטות הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14 שונתה. לטענתן המשיב לא הציג כל מסמך המעיד על קביעת נכות יציבה או על שינוי החלטת הועדה הרפואית מיום 9.12.14. המשיב לא תמך טענתו לפיה הוא חזר מהערר שהגיש, בכל ראיה המעידה על כך ולא הגיש כל מסמך של המל"ל המעיד על המשך ההליכים במל"ל. המסמך עליו תולה המשיב יהבו הינו מסמך של המל"ל מיום 23.6.14 אשר הונפק למשיב לאחר מתן החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 22.6.14 החלטה שכבר בוטלה כאמור לעיל. בנוסף, לטענת המבקשות קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 22.6.14 בטעות יסודה והיא ניתנה מבלי שהונחו לפניה תיקיו הרפואיים של המשיב מבלי שבדקה את עברו הרפואי ומבלי שבדקה את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת לבין הנכות שנקבעה למשיב. חיזוק לכך ניתן למצוא בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14 אשר ביטלה את קביעת הנכות היציבה וקבעה כי מצבו של המשיב עוד יכול להשתפר ולכן קבעה לו נכות רפואית זמנית. כל אלה מעידים כי מצבו הרפואי של המשיב אינו מצדיק קביעת נכות בשיעור 15% כקביעת הועדה מדרג ראשון. יתרה מכך, משהוכח כי המשיב היה מעורב בעבר במספר תאונות ואף נפגע בכתף השנייה וסבל מרגישות בשתי הזרועות, מחייב הדבר בדיקת החומר הרפואי מעברו של המשיב בצורה יסודית.

המשיב בתגובתו מציין כי התאונה נשוא התביעה שלפני ארעה ביום 12.4.13 עת נהג המשיב במשאית בכביש 2 במהלך העבודה, והמשאית בה נהג התהפכה לצד שמאל. המשיב, לטענתו, נפגע בכל חלקי גופו בעצמה רבה. המשיב אושפז מיום 12.4.13 ועד ליום 17.4.13, הופנה לחדר הלם, נפגע במצח, בפניו ובעינו הימנית. בבדיקה נמצאו שפשופים וחבלות באזור עין ימין, חשד לחזה אוויר משמאל, שברים בצלעות 3-4 ללא תזוזה, שבר בזיז רוחבי D2 ופריקת כתף. המשיב שוחרר מבית החולים עם כאבי צוואר, כתף, בכתף שמאל רגישות, הומלץ על צילום כתף בגין פריקת כתף וניתן לו מתלה צוואר עם הפניה לבדיקת עמ"ש גבי ומרפאת כתף. כן הומלץ על טיפול בעפעף ימין ובדיקה על יד רופא עיניים. המשיב טופל במרפאת טראומה כירורגית, היה במעקב אינטנסיבי אצל רופא אורתופד, רופא כללי ונזקק לתעודות אי כושר מיום 12.4.13 ועד ליום 12.7.13. ביום 3.6.13 הוכרו הפגימות הבאות כתוצאה מהתאונה. חזה אויר חבלתי סגור, פריקת כתף שמאל, שבר של הזיז הרוחבי של חוליה חזה 2, שבר של צלעות 3-4 משמאל. המל"ל קבע למשיב ביום 22.6.14 נכות צמיתה בשיעור של 15% החל מיום 1.2.14. לאחר קביעת הנכות ביום 22.6.6.14 ולאור החלטת בית המשפט מיום 19.3.15 בעת הדיון בבקשה למינוי מומחים, הגיש המשיב הודעה מטעמו ביום 18.9.15, זאת על סמך הודעה שקבל מהמל"ל ביום 28.5.15 כי הנכות היא בשיעור 15% לצמיתות. המשיב הציע הגשת תחשיב נזק ושמיעת הצעת בית המשפט. המשיב הגיש גם ערר על החלטת הועדה הרפואית מטעם המל"ל מדרג ראשון. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הוגש ערעור אשר הכריע את הפן המשפטי, כך לטענת המשיב. לטענת המשיב הרקע העובדתי המוצג במסגרת הבקשה שלפני הוא חלקי ביותר ואין בו ממש. המשיב נפגע בראשו, בגבו, בכתפו, נגרמו לו שברים בצלעות, וכן שבר בזיז הרוחבי D2. לטענת המשיב עברו הרפואי המוזכר על ידי המבקשות אין לו ולא כלום עם התאונה הנדונה. בגיל 28 ב- 23.3.93 התלונן על כאבי צוואר לאחר תאונת דרכים וגב תחתון, נזקק לוולטרן, הייתה פוסט טראומה של גב תחתון ומצוין כי ב- 25.5.94 נשלח למחלקת שירותים. בשנת 91' הייתה בעיה עם קרסול ימין, הצילום הצביע על עמדה משביעת רצון, ב 2.4.91 טען לכאבים ולצליעה, אך הצילום הצביע על שברים מחוברים. אכן המשיב נפל במדרגות ונחבל בקרסול, בהתאם למכתב שחרור מב"ח כרמל, המקרה "הקרוב" ביותר לתאונה נשוא התביעה היה בשנת 2000. המשיב נזקק לאלגוליזין והיה 11 ימים בחופשה בהתאם לתעודה רפואית ממרכז רפואי לין. גם הרגישות בשתי הזרועות, אין בה בכדי להעיד על מצב חריף. לטענת המשיב לא כל רישום, קל וחומר רישומים של מה בכך, יש בהם בכדי להביא לאיון קביעת המל"ל ולהתיר הבאת ראיות לסתור. המשיב מציין כי פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה מעיד על מיצויו זכויותיו הלגיטימיות של המשיב במסגרת טעויות בולטות שאירעו בוועדה הרפואית לעררים. בית הדין לעבודה ציין במפורשות כי "ככל שתגיע הועדה לעררים למסקנה כי יש מקום להפחית את אחוזי הנכות אשר נקבעו למערער בדרג ראשון, תתרה על כך בפני המערער, תפרט בפניו מהן האופציות העומדות בפניו וכל ככל שהמערער יחליט על המשך הליכים בעררו , תאפשר לו המציא מסמכים נוספים, התומכים בטענתו ובלבד שהמסמכים יהיו מוקדמים ליום 9.12.14. לטענתו הועדה הרפואית לעררים במל"ל לא פעלה בהתאם לחוק ועל כן ההחלטה של ועדה זו אינה קיימת, גם בית הדין האזורי לעבודה ציין : "מובהר בזאת כי בפני הועדה הרפואית לעררים, בהרכב החדש לא יונח פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14.". לטענתו זכותו המלאה לוותר על הערר וטענות המבקשות כי אין בתיק המל"ל כל אינדיקציה על המשך ההליכים לפני הועדה הרפואית לעררים אין לה על מה להסתמך. לטענתו הוא חזר בו מהערר שהגיש ביום 17.8.14. לעניין זה מפנה המשיב אל פניותיו מהתאריכים 2.8.15 ו – 2.9.15 מהן לטענתו עולה כי הוא חזר בו מהערר שהגיש, מכתב של פקידת התביעות הגב' מירה לובטון ממנו ניתן ללמוד כי המשיב אכן ביטל את הערר והקביעה שנשארה היא אותה קביעה שנשארה במסגרת החלטת הועדה הרפואית מיום 22.6.14 אשר קבעה לו נכות בשיעור 15% לצמיתות. לטענת המשיב שגו המבקשות עת סברו כי היה עליו למצות זכויותיו בוועדה הרפואית לעררים אשר קביעותיה מלכתחילה היו שגויות ופסולות. אין גם ממש בטענה בדבר עברו הרפואי, שאינו אלא אפיזודות חולפות שאינן קשורות לתאונה הנדונה. במדובר באירועים חולפים והעובדה כי המקרה האחרון היה בשנת 2000 והתאונה הנדונה בשנת 2013 אף מחזקת את דעת המשיב כי לא היה בכרטיס הרפואי כדי להעיד על מצב רפואי אקוטי סמוך לתאונה הנדונה.

דיון:

תקנה 6ב לחוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 קובעת כלהלן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נקודת המוצא היא כי הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ונסיבות יוצאות דופן (רע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם - חברה לביטוח בעמ, פד לט(4), 505). עם זאת, נקבע כי על פרוטוקול הועדה לבטא את הלך מחשבתם של חבריה, באופן שמאפשר מעקב אחריו. אם לא ניתן לעשות כן או אם עולה החמרת מצב מוחשית מן התיעוד הרפואי, יש לאפשר הבאת ראיות לסתור (רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חב' לביטוח בע"מ, דינים עליון, סב', 768 (2001)). כך גם בסיטואציה של העדר התייחסות של ממש בהחלטת הועדה לנושא קרדינלי, למשל – הקשר הסיבתי בין התאונה למצב היום (רע"א 6547/04 גונן נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, דינים עליון, סט', 322 (2004)). במקרה אחר נפסק כי בנסיבות מהן עולה שאפשר והוועדה לא נחשפה או לא הייתה ערה לקיומו של תיעוד רלוונטי ושחרף הפירוט בפרוטוקול עולים אי בהירות וספקות באשר למהות המידע שהיה בפני הוועדה, נקבע כי מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור (רעא 7682/06 אליהו חברה לביטוח בעמ ואח' נ' חיים אלוש, תק-על 2007(2), 4715). שמור איפה לבית המשפט שיקול הדעת להיעתר לבקשה להבאת ראיה לסתור כאשר קמים בליבו ספקות באשר לקביעת הועדה הרפואית ושומא עליו לפעול לעשיית צדק ולמניעת חשש לעיוות דין (ת.א.(י-ם) 2838/10 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ. חפצדי תק-של2001(3)52202; ת.א.(חי) 11873-09-10 דומורצקי נ. מארון מחול ואח' (ניתן ביום 16/10/11 מפי כב' השופט אייל דורון)).

בענייננו לאחר שעיינתי בטענות וראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולאפשר למבקשות הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה מדרג ראשון מעניינו של המשיב שקבעה לו נכות בשיעור 15% כתוצאה מהתאונה.

כאמור ועדה מדרג ראשון בעניינו של התובע קבעה לו 15% נכות צמיתה בגין התאונה. התובע הגיש ערר על החלטה זו. הועדה הרפואית לעררים מיום 28.10.14 לא סיכמה את דיוניה וביקשה לקבל לידיה את תיקיו הרפואיים של המשיב. ביום 9.12.14 סיכמה הועדה הרפואית את דיוניה וקבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 15% לתקופה מיום 1.2.14 ועד ליום 30.6.14. בפרוטוקול ועדת העררים צוין כי מצבו של המשיב עוד יכול להשתפר ועל כן נקבעה לו נכות זמנית בלבד. על החלטת הועדה הרפואית לעררים הוגש על ידי המשיב ערעור לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 31494-01-15). הערעור התקבל באופן כזה שעניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים במל"ל בהרכב שונה שזו תידון בערר שהגיש המערער ביום 17.8.14 על החלטת הועדה מדרג ראשון שניתנה ביום 22.6.14. עיון בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה כי מעלה כי כבר במועד זה הודיע המשיב על רצונו לחזור בו מהערר שהגיש על הועדה מדרג ראשון. לעניין זה פסק בית הדין האזורי לעבודה כי צודק המשיב (המל"ל) כי לא ניתן לדלג על השלב של החזרת עניינו של המערער לפני הועדה הרפואית לעררים וזאת על אף רצונו של המערער לחזור בו מהערר שהגיש על הועדה מדרג ראשון, שכן משמעות מהלך זה הינה קביעת דרגת נכות, סמכות הנתונה באופן בלעדי לוועדה הרפואית. בית הדין הורה כאמור על החזרת ענייננו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים בהרכב שונה על מנת שזו תידון בערר שהגיש המערער ביום 17.8.14 על החלטת הועדה מדרג ראשון שניתנה ביום 22.6.14. בית הדין קבע כי ככל שתגיע ועדת העררים למסקנה כי יש מקום להפחית את אחוזי הנכות אשר נקבעו למערער בדרג הראשון, תתרה על כך לפני המערער, תפרט בפניו מה הן האופציות העומדות לפניו, וככל שהמערער יחליט להמשיך בהליכים בעררו, תאפשר לו להמציא מסמכים נוספים התומכים בטענותיו ובלבד שמסמכים אלה יהיו מוקדמים ליום 9.12.14.הובהר כי לפני הועדה הרפואית לעררים בהרכבה החדש לא יונח פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 9.12.14. בשלב זה הודיע המשיב למל"ל במכתביו מהתאריכים 2.8.15 ו- 2.9.15 (נספח ז' לתגובת המשיב) כי הוא חוזר בו מהערר שהגיש ביום 17.8.14 על ההחלטה מיום 22.6.14 וכי הנכות הצמיתה שנוצרה היא 15% כפי שנקבע לו בוועדה מדרג ראשון. כעולה ממכתב המל"ל מיום 10.9.15, בקשת לביטול הערר המשיב אושרה. כך גם עולה מ"אישור תשלומים בגמלת נכות מעבודה מתחילת הזכאות" מיום 16.11.15 שם נרשם "דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לך על ידי ועד הרפואית היא בשיעור 15% יציבה מתאריך 1.2.14.". כן אישור המל"ל מיום 16.11.15 לפיו בגין התאונה נקבעה למשיב נכות בשיעור 15% החל מיום 1.2.14.

לעניין זה נקבע כי בחירת המערער במשיכת הערעור הנה מהלך לגיטימי כאשר המל"ל מעמיד את הנפגע- המערער, ששיעור נכותו צפוי לרדת בתום הליך הערעור, על האפשרות לנקוט בו.

רעא 3787/14 א.ו. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, תק-על 2014(3), 7446(18/08/2014).

בענייננו כאמור בית הדין הורה על השבת עניינו של המשיב לוועדת הערר במל"ל בהרכב חדש תוך שהוא מציין כי ככל שתגיע ועדת העררים למסקנה כי יש מקום להפחית את אחוזי הנכות אשר נקבעו למערער בדרג הראשון, תתרה על כך לפני המערער, תפרט בפניו מה הן האופציות העומדות לפניו, וככל שהמערער יחליט להמשיך בהליכים בעררו, תאפשר לו להמציא מסמכים נוספים התומכים בטענותיו ובלבד שמסמכים אלה יהיו מוקדמים ליום 9.12.14. בנסיבות אלו משהודיע המשיב כי הוא חוזר בו מערר, המדובר כאמור במהלך לגיטימי ובפנינו נותרה החלטת הועדה מדרג ראשון , כאשר את הקביעה הרפואית בה בדבר אחוזי הנכות המוקנים לתובע, אין בסמכות בית הדין לעבודה בערעור, לשנות. לפנינו קביעה על פי דין בדבר אחוזי הנכות לתובע בסך 15%.

כעת יש לבחון האם יש מקום להעתר לבקשת המבקשות להבאת ראיות לסתור את החלטת הועדה מדרג ראשון האמורה לעיל.

בענייננו וכעולה מתגובת המשיב, לפני הועדה מדרג ראשון אשר קבעה למשיב נכות של 15% כתוצאה מהתאונה הונחו המסמכים הבאים: סיכום אשפוז מבי"ח רמב"ם, תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, מסמכים רפואיים מתאריכים שונים לרבות סיכומי ביקור וחוות דעת בעניינו של המשיב בתחומים האורתופדי נוירולוגי וכירורגי (ראה ס' 4 לתגובת המשיב). עם זאת כעולה מבקשת המבקשים ותגובת המשיב עצמו , לפני הועדה לא הוצגו מלוא תיקיו הרפואיים של המשיב עובר לתאונה ובהקשר זה יודגש כי למשיב פגיעות עובר לתאונה בקרסול ימין, כאבי צוואר וגב תחתון לאחר תאונת דרכים, נפילה במדרגות כתוצאה ממנה חבלה בקרסול ורגישות בשתי הזרועות. כאמור לעיל, אחד הטעמים המצדיקים הבאת ראיות לסתור הוא מצב בו קיימת אפשרות כי הועדה לא נחשפה או לא הייתה ערה לקיומו של תיעוד רלוונטי. לבית המשפט שיקול הדעת להיעתר לבקשה להבאת ראיה לסתור כאשר קמים בליבו ספקות באשר לקביעת הועדה הרפואית. בעניינו העובדה כי לפני הועדה מדרג ראשון, אשר על קביעותיה מבקש כעת המשיב להסתמך לצורך התביעה שלפני, לא הוצגו מסמכים רפואיים מעברו של המשיב, מהווה טעם מספיק לקבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור. אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה בכל הנוגע לפגיעות עובר לתאונה המדובר באפיזודות חולפות בלבד כאשר האחרונה ארעה בשנת 2000 ועל כן אין להם משמעות לעניין קביעת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. ההחלטה לעניין המשקל שיש לתת לעברו הרפואי של התובע מסורה לוועדות המל"ל ולחלופין, ככל שוועדת המל"ל לא הייתה מודעת לנתונים אלו, כפי שקרה בענייננו, ההחלטה לעניין המשקל שיש לתת לעברו הרפואי של התובע עובר לתאונה תהא מסורה למומחה שימונה מטעם בית המשפט. הדברים מתחדדים בנסיבות בהן ועדת העררים מיום 9.12.14, לאחר שהונחו שלפניה תיקיו הרפואיים של התובע, משיקוליה, מצאה לנכון לקבוע למשיב נכות זמנית בלבד חלף הנכות הצמיתה שנקבעה לו בוועדה מדרג ראשון. כאמור ועדה העררים מיום 28.10.14 לא סיכמה את דיוניה וביקשה לקבל לידיה את תיקיו הרפואיים של המשיב שלא היו לפני הועדה מדרג ראשון וכך נרשם בפרק "סיכום ומסקנות" : ".. הועדה מבקשת כי יומצא בפניה כל החומר הרפואי הנוגע לעברו...". ועדת העררים מיום 9.12.14, לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שהוצגו, מטעמיה, מצאה לנכון לקבוע למשיב נכויות זמניות בלבד תוך ציון כי הועדה בדעה שמצבו של המשיב עוד יכול להשתפר. מדברים אלו עולה כי בפני הועדה אשר דנה בעניינו של המשיב ונתנה את ההחלטה אשר אודותיה מבקשות המבקשות להביא ראיות לסתור, לא היתה חשופה למלוא הנתונים בדבר מצבו הרפואי של המשיב ולפיכך יש להתיר למבקשות להביא ראיות לסתור.

סוף דבר,

הבקשה מתקבלת.

הצדדים יודיעו, עד ליום 2/2/16, באם הגיעו להסכמה על זהות המומחה בתחום האורתופדי שימונה מטעם בית המשפט במסגרתו של תיק זה.

המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסך של 1,500 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לתזכורת פנימית (הודעה על זהות מומחה) ליום 3/2/16.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ו, 18 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.